הזכות להגיד לא.

הזכות להגיד לא.

נוריתE • 26 בנוב׳ 2005

יש לכם את זה לכן?
אם משהו לא ניראה לך מצד האדון או המלכה.מעשים,דרישות?
משהו בסשן עצמו
ואם אי פעם..
האם נענתה הבקשה הזאת בחיוב או זכתה להתעלמות
או אפילו, סנקציות.?

אדונים/מלכות?
אם תתקלו בכזה דבר איך תתיחסו לזה, או בעבר.
זה מקובל? פשוט?
"לא רוצה".כי ככה.

T O M​(שולט) • 27 בנוב׳ 2005

אין "כי ככה".

במערכת יחסים של אדון-שפחה
השפחה צריכה להסביר למה היא לא רוצה לעשות משהו ספציפי שהשולט
מעוניין שתעשה.
סירוב צריך להיות מלווה בהסבר. תמיד.

שפחה יכולה להגיד "לא" אבל את ההסבר למה לא היא חייבת לתת.
אחרי שהשולט יקבל את ההסבר הוא יגיב בהתאם.



לא יכולה, קשה לי, אני עצובה, מדוכדכת, חולה, שבוזה,
מגעיל, משעמם, דוחה, נראה לי מוזר, נראה לי טיפשי, אני עצבנית מדי, עצלנית מדי,
יש לי מחזור, אין לי זמן, כאב ראש, כאב בטן,
כועסת עליך, כועסת על עצמי, לא בטוחה, מתביישת, מהססת, חוששת,

הנה מגוון סיבות שאפשר להשתמש בהן.
רק דוגמית קלה לסיבות,וזה עוד ב- 5:30 בבוקר...
ברוך השם לא חסר לכן...
כמו להביא פתק מהמורה למה את לא יכולה להשתתף בשיעור


"כי ככה" זה דחיקה של השולט החוצה וזילזול במערכת היחסים שיש להם.
הוא נמצא שם גם כדי להבין אותה ומה שעובר עליה בין היתר. לדעת מה היא מרגישה.

פתיחות היא לב העניין במערכות יחסים בכלל. זה הבסיס
היא יכולה להיות חצופה ובוטה (תשלם על זה אחר כך )
אבל העיקר שתהיה כנה בסיבת הסירוב ולשאלה "למה לא?"

Re: הזכות להגיד לא.

פעם פרח​(נשלטת) • 27 בנוב׳ 2005

אני מסכימה עם Tom.
אין דבר כזה לא רוצה.
חייב להיות פה הסבר, והשולט יקשיב ויעשה את מה שהוא מוצא לנכון.

חלק בלתי נפרד מהקשר הזו הוא פתיחות וכנות.
ולכן לא יכול להיות "לא רוצה, כי ככה"
זה ממש מזמין את הדווקא של השולט.

נמקד כי חשוב לי להבין....

נוריתE • 30 בנוב׳ 2005

אדון
השפחה שלך מסרבת למעשה כל שהוא שאתה רוצה לעשות
לא יכולה או לא מסוגלת או פשוט לא רוצה(ולא סתם שלא בא לה כרגע)
האם תחקור לסיבה?תנסה להבין ??
האם תנסה לשכנע שבכל זאת?
האם תכפה או תעניש??

בנות..
יצא לכן לסרב?מכל סיבה לגיטימית?
מה היתה התגובה??

ושוב..

האם בכלל,יש לנו את הזכות להסרב ולהגיד לא?

Re: נמקד כי חשוב לי להבין....

פעם פרח​(נשלטת) • 30 בנוב׳ 2005

יש הבדל בין "לא רוצה, כי ככה"
ובין "לא רוצה" עם הסבר

לפחות מבחינה עקרונית

בסשנים שאני חוויתי עם אדוני לשעבר, ההסבר לא ממש עזר
הוא ציפה לאמון וצייתנות בו
ובפועל ממבט לאחור, המקרים המעטים שבהם אמרתי "לא" או היססתי לבצע היו מקרים של
סירוב של פחד רגעי (התגובה הייתה עונש קל)
סירוב עם סיבה והסבר (הוא עזר לי להתגבר על זה)
וסירוב במקרה שבו הוא רצה לבחון אותי בנושא אמון וצייתנות (המבחן כבייכול עבר את אחד הגבולות שלי, אבל רק כבייכול, במציאות זה לא היה מצב של שבירת גבול)

אז אם יש הסבר אמיתי (ולא "כי ככה") אני מאמינה שהאדון צריך להתייחס אליו בכבוד
ובהתאם למקרה להחליט מה הוא עושה - עוזר לסאבית להתגבר על זה ולבצע את המעשה, לוותר, או להחליט שהסיבה אינה מספיק טוב.

אז כו, בעיני יש זכות לסרב ולהגיד לא. עם סיבה טובה מאוד.

nerissa​(אחרת) • 30 בנוב׳ 2005

אני מסכימה עם תום ועם פרח.

סרבתי בעבר. אמרתי לא. לרוב זה היה בניסיון לחצות גבול אישי.
היו פעמים שלא הייתי צריכה אפילו להסביר. שפת הגוף, מבט העיניים - זה הספיק כדי להבהיר שה"לא" לא הגיע ממקום של התמרדות סתמית או טיזריות (יש גם "לא" כזה ) אלא ממקום של "קשה לי עם זה עכשיו".
ב- 99 אחוז מהפעמים אותה סיטואציה שהיתה קשה לי וסרבתי לה, חזרה במועד אחר - ויכולתי לה. כי הייתי מוכנה יותר, כי האווירה היתה שונה, כי הגישה של הדום היתה שונה.

במידה וה"לא" הזה היה עמוק יותר. מוחלט יותר אצלי, תמיד פתחתי את זה בשיחה בגובה העיניים כשהייתי נינוחה יותר (בשיחת סיכום סשן, בשיחות עומק רגילות וכדומה) היו פעמים שה"לא" התגבש ביני לבין הדום כגבול קשה.
ישנה דינמיקה בזוגיות בדסמית. חייבת להיות. יש פעמים שגבולות שהוגדרו רכים בתחילת הקשר הופכים לקשים ומוחלטים עם הזמן. ולהיפך. גבולות שהיו קשים ובלתי עבירים בתחילת הקשר והוגדרו ככאלה, הפכו במשך הזמן לרכים וגם נחצו. אני עדות חיה לכאלה

תקשורת חייבת להישמר. אין "כי ככה". הצד השולט חייב את הפידבקים האלה כדי לדעת איך להמשיך, אם להמשיך, מתי להמשיך. זה חלק מתקשורת בסיסית בין בני זוג.

כן - כל נשלטת חייבת להחזיק בזכות להגיד "לא". אם זה במילה עצמה, אם זה בסייף וורד.
הרי גם סייף וורד היא "לא".

אם לוקחים מנשלטת את הזכות הזו, לדעתי הקשר הופך לקשר של אביוז. של כפיה. לא קשר הדדי בין שני בני זוג הממלאים אחד לשני מהות מסויימת. יש גבול וחייב להיות גבול להקרבה העצמית.