מתוקה מדי
|
לפני 18 שנים •
5 בדצמ׳ 2005
אחרי הכל נותרתי שיר
נגעת בי בידך
שרטטת דמותי באצבעך אל תוכי שלחת יד ואותי משם שלפת אור חזק וזוהר היכה בי עיוור עיניי מלראות את ידיי ונפשי לך נתתי כסומא באפילה את צעדיך עקבתי צעד צעד את נשימותיך נשמתי את דבריך שתיתי בצמא אישה חיה הייתי את מילותיי לקחת ואת כתביי קראת מנגינת ליבי שונתה והתווים עברו ממני אל הדף ואני נותרתי בראשך אבל לא בליבך ואני רק שיר וסיפור כבר לא אישה חיה בשבילך "אחרי הכל את שיר, לא עוד בשר ודם, לא עוד אישה חיה, אבל את שיר קיים. והוא עטוף מילים, מילים ומנגינה, וקצב מסויים, אחרי הכל - את שיר קיים. אני קרוב בשיר כמו הנשימה, באהבה נפתח, ונסיים במה? ונסיים במי? אולי בך, אולי בי? אולי בלי מילים, אחרי הכל, עכשיו את שיר שלי" (שלמה ארצי) |
|
|
כנפיים(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
5 בדצמ׳ 2005
להשאר שיר זה המון
זה לא עדיף מלנשום אותך
להינשם עם ידך לא טוב יותר מלכתוב את מילות השיר איתך זה לא דומה ללהיות אישה חיה שנושמת אותך אבל אם נגמר אם כך נגזר הרי להשאר לו שיר להשאיר את מילותייך חקוקות בו את המנגינה שלך בליבו זה הרבה יותר מלא כלום כואב או כמה שזה כואב מי ייתן ותמיד אפשר יהיה להשאר שם לנצח אישה שפחה טעם ריח עולם ומלואו אבל אם לא לו יינתן לי להישאר לו שיר שיר שיוצא מהלב וחודר אל לב האחר.... |
|
|