convert(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
21 באוג׳ 2003
עניין של אמון
תירגע, היא אמרה. זה הכל רק עניין של אמון. זה הכל רק עניין של אמון.
הוא חזר ממילואים לאחר שבועיים מתישים, בהם בקושי ישן ולבושתו גם בקושי התקלח. הוא עלה לאוטובוס בצומת כיסופים לכיוון התחנה המרכזית בתל אביב, לבוש במדים מאובקים בני שבוע; זיפים קשים מרפדים את פניו העייפות וטעם של יובש בפיו. הוא ספר בליבו את הדקות שתעבורנה עד שיגיע סוף סוף לביתו, משתוקק כל כך כבר להיכנס למקלחת, לשטוף מעצמו את כל הזוהמה הנפשית והפיסית שהצטברה בו, ומשם לעבור למיטה הרכה והנעימה שלו. אווו כן, כמה השתוקק הוא למגעם העדין של הסדינים הנקיים שעל מיטתו ושל השמיכה האוורירית, לאחר שבועיים של שינה טרופה עם מדים ונעליים בשק השינה. ליד אשקלון האוטובוס עצר בתחנה. הוא התעורר מהתנומה בה היה שקוע והבחין בדמות נשית שעולה לאוטובוס, נעה פנימה לכיוונו. הוא שפשף את עיניו מבלי משים על מנת לחדד את ראייתו, והבחין בה בבירור. נשמתו נעתקה. בשתי השניות שחלפו בין המועד בו הבחין בה ובין המועד בו התיישבה היא בספסל שלפניו, הוא הספיק לסקור בעיניים מעריצות כל סנטימטר בגופה התמיר; החל מכפות רגליה היפיפיות, שציפורניהן היו משוכות בלק תכול-עדין, דרך שסע החצאית הפרחונית שלבשה, שחשף שמץ מירכיה המפתות, ועד לטבורה החשוף ולגופייה הלבנה בעלת הכתפיות הדקות שלבשה. אולם מה שכבש את ליבו במיוחד, היה המבט המהיר שהחליפו עת שנפגשו עיניהם למשך לא יותר מחצי שנייה, מבט שגרם לו למצמץ בעיניו ולהזיע ולליבו להשתולל בטירוף. הוא לא היה בטוח באותה עת, אבל הוא חשב שלחלקיק שנייה קטן, עלה חיוך זעיר על שפתותיה. גם לאחר שהיא התיישבה בכסא שלפניו הוא לא הפסיק להביט בה. נושם בקצב מהיר, מוחו מרוקן ממחשבות. לאחר מספר דקות הוא אף שם לב כי ממקום מושבו, הוא מסוגל להריח ריח עדין ומשכר, של בושם נשי מיוחד מטובל בניחוחות נוספים, טבעיים ונעימים, אשר ללא ספק נישאו אליו ממנה, על אף האויר העומד. הוא נשם את הריח לקירבו, מתענג, משתכר, וכפי ששם הוא לב בפליאה - אף מתגרה בטירוף. הוא ניסה לנתח את כל המרכיבים של הריח המדהים הזה אך העלה חרס בידו. כל שידע היה שמשום מה, היה בריח הממכר שמץ ממשהו מוכר ואהוב, אשר כאילו מוטבע בקירבו מימים ימימה, משהו המקנה לו גם מעין תחושה מופלאה של ביטחון. קול הנהג המכריז על הגעתם לתחנה המרכזית בתל אביב משך אותו ארצה מהמקום השמימי בו הוא ריחף. הוא הביט בשעון, נדהם איך חלף לו הזמן ביעף. שניהם קמו וירדו מהאוטובוס, הוא אחריה, עוקב, עדיין שיכור, והיא לפניו כאילו לא מבחינה בו. הוא לקח את התיק הגדול ואת הנשק, העמיס אותם על גבו והמשיך לפסוע אחריה עד ליציאה מהתחנה. כשהם יצאו מהתחנה היא נכנסה מייד למונית מבלי להביט לאחור. לא היה לו זמן לחשוב, אולם גם לא היה לו כל צורך בכך. באופן אינסטנקטיבי, הוא נכנס למונית שעמדה מאחורי זו אליה נכנסה היא, וכמי שיצא מסרט בלשי מסוג ז' אמר לנהג לעקוב אחרי המונית שלפניו. הנהג הרים גבה אולם לא הגיב, התניע ונסע. כשהמונית שלה נעצרה לקראת סוף רחוב ריינס, הוא הורה לנהג בקול חסר סבלנות להמשיך ולנסוע על לפינת שדרות בן גוריון ולעצור שם. המונית שלו המשיכה מטרים ספורים ונעצרה. הוא הבחין בה נכנסת לבית השלישי משמאל ונעלמת מבעד לדלת הכניסה. הוא שילם לנהג, אסף את תיקו ואת הנשק וירד מהמונית. זו היתה השנייה הראשונה בה שאף הוא אויר מלוא הריאות ושאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה כאן, עוקב כמהופנט אחרי דמות נשית מסתורית, כאילו נמשך אחריה בעבותות קסם לא ברורים. מה עכשיו, הוא שאל את עצמו בגיחוך. אולי אעלה לבניין אליו נכנסה ואדפוק על כל דלת ודלת עד שאגיע לדירה בה היא נמצאת? ונניח שאפעל בצורה מטורפת שכזו, מה אומר לה כשאראה אותה? נעים מאד, אני המילואימניק העייף והמסריח שעוקב אחרייך בשעתיים האחרונות? הוא עמד כך כמה דקות בפתח הבניין, נבוך ותוהה. שנייה אחת לפני שהחליט להסתובב וללכת, עלה באפו לפתע אותו ריח מתקתק-משכר שהטריף את חושיו באוטובוס. מבלי לחשוב, הוא החל לטפס במדרגות הבניין, כאילו מובל בצווארו על ידי אותו שובל של ריח מסתורי. כשהוא הגיע לקומה השלישית, הוא נעמד לפתע ליד דלת ורודה עליה רשומה הספרה 8, מחליט משום מה שמבעד לה שוכנת מקור הריח - היא. מבלי לחשוב או לשקול צעדיו הוא דפק בדלת דפיקות מהססות, ליבו משתולל בקירבו, שפתיו יבשות, רגליו רועדות וזיעה קרה קולחת במורד גבו. עשר שניות חלפו ללא תגובה כלשהי. המתח בו הוא היה שרוי גרם לו לכאב ראש עצום. הוא עמד מתנשף למול הדלת, על סף היפר-וונטילצייה, ללא כל מחשבה, ממתין. הדלת נפתחה. היא עמדה מהעבר השני, מביטה בו באותו מבט שפילח את נשמתו כבר כשעלתה לאוטובוס, מחייכת חיוך דק. שנייה אחת לאחר מכן הוא גילה לתדהמתו שבמבטה, היא חודרת לנשמתו, בוחנת את מחוזותיה הקרובים והרחוקים, מבחינה בכל רגש, בכל מחשבה; מאמצת אותם, לוקחת אותם, בוחנת אותם, תובעת אותו לעצמה. כשהוא השפיל לבסוף את מבטו לריצפה הוא כבר היה שלה. הוא ידע זאת. והוא אף ידע כי היא יודעת זאת. ללא מילים הוא נכנס מבעד לדלת וסגר אותה אחריו, מבטו - עדיין מושפל לריצפה. הוא זרק הצידה את התיק ואת הנשק, עמד שם מבולבל. תוהה מה לעזאזל קורה פה, אחוז פלצות, רועד; אך בה בעת מרוגש כפי שלא היה עוד בימי חייו. הוא עמד שם, מרגיש כה חשוף ופגיע, כתינוק רך ביום היוולדו, כה כנוע וחלש; מלא כולו בהשתוקקות, סגידה והערצה לא מוסברים, המאיימים לפרוץ מתוכו כהר געש קטן. הוא לא היה מסוגל לדבר. הוא ניסה - אבל פיו פשוט לא ציית לו. העוצמות המדהימות האלה ששררו בו, כמותן לא חש הוא מעולם, שללו ממנו את היכולת להוציא ולו מילה אחת מפיו. אולם היא הבינה, התקרבה אליו ונעמדה סנטימטרים ספורים ממנו, ריחה המשכר פועם בו. כאילו היה הדבר מוטמע בו מימים ימימה, הוא ירד באופן טבעי על ברכיו, גופו רועד לפניה ודמעות נקוות בזוויות עיניו. היא הניחה את ידה השמימית על לחיו ואמרה בקול שקט וצלול, שנשמע באוזניו כשירת מלאכים: תירגע. זה הכל רק עניין של אמון. זה הכל רק עניין של אמון. convert |
|
|
pam
|
לפני 20 שנים •
21 באוג׳ 2003
מקסים, מדהים ויפהפה. לא יאומן.
|
|
|
|
שפינוז_
|
לפני 20 שנים •
21 באוג׳ 2003
1. חוש הריח קשור בצורה הכי חזקה לזכרונות ולתשוקות שלנו
2. עם האמונה....אפשר להגיע רחוק - רחוק מאוד 
כתיבה יפה. יש המשך?? |
|
|
Lolita(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
21 באוג׳ 2003
יפה
יפה מאוד...פודל בכיין וזב חוטם שכמותך 
|
|
|
|
convert(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
21 באוג׳ 2003
רק רגע... אני חייב לקנח את האף בשתי כפותיי הקדמיות... שניה אחת, כל התלתלים האלה מפריעים לי, שנייה... זהו. עכשיו טוב יותר.
עוד רגע קט - יש פה עציץ יפיפה ואני לא יכול לעמוד בפיתוי - מרים רגל - ו... אההה. הקלה... עכשיו אני יכול להגיד תודה... 
convert |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
כתוב בצורה יפהפייה-חבל שהכותב עם כל ההומור בתשובתו, לא יודע
לקבל מחמאה כלשונה-לפעמים צריך לדעת להגיד רק תודה 
רחפנית. |
|
|
|
convert(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
חבל שבסתיו נושרים העלים והעצים נשארים במערומיהם;
או שמא לא כך הדבר, שכן אלמלא נשירת העלים לא היינו נהנים כל אביב מפריחתם מחדש? חבל שלא הוענקו לאדם חיי נצח; או שמא לא כך הדבר, שכן מהם חיי הנצח ללא עלומים (תשאלי את תיטוניוס)? Beauty is in the eyes of the beholder וכל אחד רשאי להחזיק בדיעה משלו. אני כשלעצמי, מאד אוהב לשמוע דיעות שונות מזו שלי, לקבל ביקורת עניינית ואף להגיב לה. על כן אני מודה לך על הביקורת. אופססס..... כנראה ששוב לא הסתפקתי רק בלומר תודה..... convert |
|
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
הכי חבל-שאתה לא יודע לקבל הומור ציני של אחרים מלבד שלך
|
|
|
גילגל(נשלט){גבירה לבנה}
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
ישנם דברים מיוחדים הקורים בצורה מיקרית בחיים , אשר על אף היותם קטנים , הינם מספיקים בשביל להוציא את הרגשות האמיתיים הגדולים החוצה.
לפעמים מאותם רגשות , יודעים מה מקומנו בחיים ביחס לאחרת. לקבל מחמאה מבחורה "שולטת" לדעתי צריך לחזור בתודה היות וכמוה אין הרבה . גילגל |
|
|
מלכה מלקה(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
25 באוג׳ 2003
הידעת ?!
הריח משנה את הביוכימיה במח .
איזור הריח נמצא ליד הקורטקס במח ( ליד איזור הזיכרון ) ולכן הוא משפיע בצורה מעמיקה כל כך על הזיכרון . לכל הסאבים שרוצים ובכלל לכל המתעניינים - ארומתראפיה עובדת על חוש הריח וסגולות השמנים חודרות ומשפיעות בשאיפה ודרך העור . גם טיפולים הורמונליים ( בעיקר לביוץ ) ניתנים בשאיפה שכן האף מלא בכלי דם . אושר וחדווה 
|
|
|