GOLD
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
שלום ליושבי המקום.
[כל החיים.
כל החיים שלך חיכית לרגע הזה. כל החיים שלך... את לא יודעת למה, זה פשוט גדל בך שנה ועוד שנה ועוד שנה. כל החיים הם התייחסו אליך כאל אלה... ואת? את, מה את רצית? רצית, רק לא ידעת מה... כל החיים שלך חיכית לרגע הזה... כל החיים שלך. כן, מלכת הכיתה כבר מזמן היית. אבא סוגד לך מהיום שבצבצת החוצה. אמא? אמא רק רואה אותך ומתמוססת מעונג. הנה הבת הגדולה שלה... איך שהיא גדלה... איזו אישה יפה ובשלה... בשלה לגבר שיבוא ויקטוף את הפרי... פרי חייה, פרי בטנה. כל החיים חיכית ליום הזה... כל החיים. הנה הוא הגיע... כבר יש לך הכל... כסף, חברים, בחורים, סמים, זיונים, ציונים טובים, הערכות מהסביבה ומהמורים, אהבות, הצלחות, השגים, מילוי שאיפות, שברת לא אחת כמה וכמה לבבות, רק צייצת והביאו לך את מה שרצית... מעולם! מעולם הם רק מילאו רצונך, ואת כל אותן הפקודות הקטנות... אני רוצה משהו טוב... אני רוצה משהו מתוק... קפה... סיגריות... תקפיץ לכאן או לשם... תלכו תביאו... ואבא? אבא נתן לך הכל. הכל. בית רצית? קיבלת. רכב? מגיל שמונה עשרה שבו קיבלת את הרשיון הספקת להחליף כבר חמישה רכבים אחד בכל שנה. כן החיים היו טובים אליך, אבל לא, חסר, תמיד היה חסר משהו... הנה הוא הגיע... הכל התחיל ברשת וסחף אותך כל כך מהר... את עומדת עכשיו ולא כל כך מבינה איך הגעת לכאן... הלב שלך דופק כל כך מהר. אם העולם היה רואה אותך... איך התדמית היתה מתנפצת... אלוהים, הו אל אלוהים. את מרגישה את השתן שלו מזדחל עליך. זה שתן... זה שתן מתנפצות לך המילים בראש ורטט עולה להבנה. אוי אלוהים הוא משתין עלי! כן כך המילים מתנפצות בראשך. הנה עולה הזרם החם וניתז בפניך. לבך דופק ברעם. חושך... חושך סביב, עינייך קשורות תחת מעטה מטפחת שחורה ידיך באזיקים. איך הגעת לכאן את שואלת את עצמך? הגעת כי כל החיים היה בך את הצורך להגיע... כל החיים, קצת ועוד קצת ועוד קצת עד ש... עד שהנחת לעצמך... את שיפחה! את כלבה! את זונה! את שומעת אותו צורח עליך. את מאושרת משוחררת... סוף סוף אומרים לך את מה שחשת על עצמך. מי שאת מבפנים... כמה כבר אמרו לך מלכה אלילה, מעולם לא נזרקת, מעולם לא הושפלת, והנה היום, היום הלכת עד המקום הכי מפחיד והכי אסור שיש... את בכלל לא מכירה אותו... לא כל כך איכפת לך. גם אם זה ייגמר ברצח חיית מספיק טוב בכדי למות. את? את את העונג הזה לא מפסיקה. הוא מכה בך וכל מכה צורבת אך יחד עם זאת כל כך נעימה. שוב הוא צורח. לבך מפרפר מפחד. הוא אוחז בשערך ומוריד אותך מטה. איבר נוקשה חודר לפיך. את מקבלת את הפקודה למצוץ. הוא חונק אותך כמעט... כמעט... יוצא וניכנס יוצא וניכנס חודר אל גרונך בזעם. מעולם לא נהגו בך כך. מעולם. הוא כלל לא חושב לענג את גופך ההפך... והנה עוד מכה ועוד. צורב לך. דמעות עולות בעינייך. דמעות עולות, זה כבר שנים שלא בכית... דמעות על האח שאבד בלבנון... דמעות על כאבי העבר, כן גם לך היו כמה... דמעות על רצח רבין שלא הצלחת אז לסחוט ולו טיפה. דמעות על כאבים, דמעות על כישלונות... דמעות שמעולם לא היה בהן צורך... הוא אוחז בשערך ומתרוקן בפיך כחיה. את, את כמעט נחנקת. מעולם לא עשו לך את זה וזה כל כך מרגש ניתן לומר כמעט טעים... את שומעת אותו פוקד על שמות שאת לא מכירה. הוא מתעסק בקשירה של המטפחת החותמת עינייך. הנה את שוב רואה... לאור נרות עומדים שישה צללים. ידיך אזוקות הנה הראשון עולה וחודר אל בין רגליך והשני הופך אותך על צדך וחודר אל פי הטבעת. את לבד, כלום לא יעזור לך, תהני... תהני? תהני את חופשייה! הנה כנפיים עולות ויוצאות גבך... הנה נפשך מתרוממת מעלה מעלה אל עבר חופש אל עבר אושר, את מחייכת... סטירה וקללה על חיוכך. מליקת שד אדירה, נשיכה, יריקה לפרצוף. יריקה לפרצוף... יותר נמוך מזה כבר לא תגיעי, הנה החומה נפרצה סופית, הנה... הנה את שיפחה ככל הנשים, ככל העבדים שהעבדת כל השנים... הנה סוף סוף את כמו כולם... הנה עוד בחור ועוד, חודרים, יוצאים, מחזיקים את איבריהם בידיים מאוננים, נעמדים מולך ופולטים כל אחד בתורו את זרעו בפניך, על שדיך, בפיך, פולטים ויורקים. יורקים בפניך... שירקו. תודה... שתן ורוק וזרע על תווי פניך העדינות. לו היו רואים אותך כולם... את? את מתלקקת. דמעות עולות בעינייך... הוא משחרר את ידיך מהאזיקים ומצווה עליך לשכב בפינה. על ברכיך את זוחלת. לאט. הוא בועט בישבנך. זה כאב. זה נעים כל כך... הנה את אפס, את אוויר, את ריצפה, את שיפחה... בשקט הם משאירים אותך בחושך, נשיפותיהם מכבים את הנרות, סוגרים את הדלת ומצווים עליך להמתין. את לבדך, חום גופך בוער... קול דפיקות לבך מרקיע אל מעבר לגוף בשר. בשקט, בשקט, בחשכה, נשכבת בפינת החדר עירומה מוכה ומטונפת. חופשייה... ללא כבוד, ללא האגו העצום שגדל בך... ללא הצורך בהסברים... חופשייה... ידיך החלו נוגעות בגופך... אט אט יורדות אל בין רגליך... בשקט עד כמעט דיכוי קול נשימותיך אוננת... בשקט, בשקט רעד עבר בגופך, עלה והכה בכל נבכי הוויתך. סערת חושים, סערת רגשות, סערת רוחות החופש... כן היא עלתה כל כך מהר וכמו מכת ברק הפתיעה... השחרור. השחרור מעצמה, הנה את סוף סוף חופשייה. /color][color=red] |
|
|
| ThePassionMaster |
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
יפהפיה !
אבל מאיפה לעזאזל הבאת את הבכי על רצח רבין ?? חבל, לי זה הרס קצת.. מזלך שזה כתוב יפה מאוד ! |
|
|
Nick(שולט)
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
נורא ארוך
|
|
|
pam
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
יפהפה. כתוב מדהים. ארוך קצת אבל עדיין נוגע.
|
|
|
| galia(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
איזה יופי. מזל שלה שהיתה בשלה לכל מה שקרה לה. אבל מה עכשיו? היא תכנס לעולם הזה לדעתך? היא תתמסר לאיזה אדון או משהו כזה, או שתהפוך לשפחה כלבויניק?
|
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2003
מדליק מאוד
ונשמע דומה לחיים שלי, קצת..
אבל למה גנג בנג ? הרס לי. 
|
|
|