ana
|
לפני 18 שנים •
19 בדצמ׳ 2005
לעינבר
חיבוק של אור לבן
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 18 שנים •
19 בדצמ׳ 2005
פוקסיה- את צודקת, זו מלחמה שאף פעם לא תגמר.
אבל אפשר להתמודד מול הבעיה בכמה מישורים- מניעה- לכתוב ושוב ולכתוב ושוב לדבר על כל נושא הבטיחות הפיזי והנפשי, מה זה בדסמ ומה זו התעללות. לידע על מסוכנות- נכון שאפשר להחליף ניקים. אבל אותם אנשים, המטרה שלהם היא לא להשאר ווירטואלים, הרעיון כאן זה לתפוס קורבן. והם בסופו של דבר נפגשים, ניק אפשר להחליף, פרצוף לא. אולי הגיע הזמן להצמיד גם סימני זיהוי לניק, אזור מגורים וכו'.( הכוונה כמובן לרשימות שנמצאות בפורומים הסגורים) מערך תמיכה שכבר קיים בקהילה ונקרא הקו החם, שהשימוש בו לא מצריך מאותה סאבית במצוקה מאום, אף אחד לא ידרוש לדעת מי האדם שפגע, והסאבית תוכל להשתמש בניק חילופי אם היא מרגישה "חשופה" עם הניק שלה. כל פרט שהיא תחליט לנדב לאדם שתומך בה מהקו החם יהיה אך ורק אם היא בחרה בכך. גיבוי של הקהילה לסאבית שכותבת על מקרה התעללות, וחיזוק ידיה. כל הדברים האלו לא יצמצמו לאפס את מקרי ההתעללות, אבל הם יצמצמו במידה ניכרת את כל המקרים האלו. החומר נגיש וקיים, מערך תמיכה ישנו. והיום יותר מתמיד סאביות פחות חוששות לכתוב על הדברים, ודרכם לומדים אנשים איך נראה משהו שהוא לא בדסמ, אלא התעללות מכוערת באריזת "בדסמ". |
|
|
Gods and monsters(לא בעסק)
|
לפני 18 שנים •
20 בדצמ׳ 2005
Re: כתבתי מה שכתבתי עינבר כתב/ה: לאנשים שביקשו פרטים על מה שקרה, חשבתי על זה ופתאום התחילו לעלות זכרונות
וקצת דמעות, כאלה שאפשר לסבול בלי להתפרק ואני חייבת להגיד לך, ליילה, שהסיבה ששתקתי זמן רב לא הייתה חוסר הקבלה של הקהילה, אלא חוסר היכולת להכיר במה שקרה לי רציתי להגן עליו, חשבתי שאם הוא טעה בתום, לא כדאי להשמיץ אותו כאן אני גם חייבת לציין שהיום אני פחות זקוקה לגיבוי של הקהילה, אם כי זה עדיין עוזר אני חושב שפשוט ניכנסת למצב של קפיאה ריגשית וגופנית ואת מנסה להסביר לעצמך למה זה קרה? כדבר ראשון זוהי תגובה טיבעית, אחת משלושת התגובות הבסיסיות למצה לחץ אבל המבלבלת מכולם הקפיאה שלך היתה חייבת להיקלט על ידי הדום כסימן להפסקה מידית של הסשן חוסר ניסיונו גרם לך להמשך היתעללות ולמצב סופי של בריחה עדיין ניסית להבהיר לעצמך למה זה קרה ובכך צללת לתהום של קפיאות חוזרות ונישנות ללא הבנה מדוע את מאפשרת לעצמך לעבור חוויה זו בשנית, אולי וחשבת שתיתגברי ותוכלי להנות אבל ללא שיחרור, אפטר-קר מתאים וזיהוי של הקפיאה בסשן פשוט ניגררת אחרי חוסר הבנת ריגשותייך הכתיבה הזו שיחררה רבות ואולי תביא אותך לותר תובנות לגבי רצונותייך ותגובותייך יש אנשים שלא יכולים להיכנס למיים קרים וקפיצה מהירה יכולה להרוג אותם לכן היזהרי, נפשך משדרת לך סימנים ברורים הקשיבי לה ובאים תירצי שוב לחזור לתחום בידקי שיש לך מציל מנוסה חיבוק גדול לך G&M |
|
|
עינבר
|
לפני 18 שנים •
21 בדצמ׳ 2005
אנושי
אני רציתי להאמין שהוא אנושי, לפעמים הוא יכול להיות, גם הוא רצה להאמין בזה
שאין בו רוע, שהוא רק אדם שטועה, שעבר את הגבול ואפשר לסלוח לו פעם כל העדות לכך היה הכאב שלי, חי ויוקד, היום יש לי יותא מילים ופחות כאב מי שדואג לשפחתו האהובה שהיא בוכה והיסטרית, כי הגיעה למקום רע, הוא אנושי מי שמבקש ממני להכנע לו ומבין בדיוק מה המשעות בשבילי, הוא אנושי מי תמיד לעשות אפטר קר אחרי כל סשן, תמיד ישלח אותי הבייתה שלמה, הוא אנושי מי שחווה סשן כחמוד, אבל מבין מה זאת שאיתו יכולה לחוות אחרת, הוא אנושי מי שנפרד בבגרות, בבהירות, בכבוד ובודק שוב ושוב שהיא תהיה בסדר, הוא אנושי מי שנשאר ומתמודד עם הכאב שגרם, מי שמבין מאיפה מגיע הכעס והכאב שלה, הוא אנושי הגבר שאהבתי יותר מאת החיים עצמם, ביחסו אליי, לא היה אנושי מה שמבדיל אדם מאנושי ללא אנושי הוא המעשים המעשים שלו כלפיי מוכיחים את ההפך, איתי - הוא לא היה אנושי ותודה לכם שמעודדים אותי לכתוב כאן את הסיפור ולהרגיש שפחות כואב. |
|
|
|
Gods and monsters(לא בעסק)
|
לפני 18 שנים •
21 בדצמ׳ 2005
נשמה את נירפאת לאט לאט
זהו תהליך ארוך
ואורכו כעוצמת הכאב שכאבת ושאת עדיין מרגישה ההיתגברות היא שלך והחוזק הנוצר מימנה משפרך כאדם אשר לא יכנע למצבים דומים בעתיד את לומדת מבינה ומפנימה את הרגשות החבויים שגרמו לך לחזור על אותם ארועים קשים זה לא קל להביט כלפי פנים וזה יותר קשה ליפעמים להצביע באצבע מאשימה על האדם שגרם לך רע ואכן ללא ספק ניגרם לך רע לא מרצונך או מבקשותייך זה הידרדר למצב הבילטי ניסבל אלה מניסיונך ליפתור את התחושות שלך בדרך "מקובלת" (שתיקה) היום לפי כתיבתך האחרונה אני רואה שיש בך חוזק נפשי חדש ובימינו אנו רואים שזה מיצרך נדיר- קל להיסחף להעלם ליסבול בשנית לכן שוב כל הכבוד ואיזרי אומץ אכן את בדרך הנכונה G&M |
|
|
|
עינבר
|
לפני 18 שנים •
24 בדצמ׳ 2005
הייתה שם אהבה
נתקלתי בדבריה של מישהי שמנהלת מרכז לטיפול באלימות במשפחה
"כמעט תמיד יש שם גם אהבה, בגלל זה כל כך קשה לטפל וחשוב לזכור את זה." ימים רבים שבהם צפו לי כל הדברים הרעים שעשה לי, אבל אני נזכרת גם בטוב ברגעים שהיה שם, שרדף אחריי, שהחמיא לי, שחיזק אותי, שאהב והעריך אותי אני מתגעגעת לרגעים האלו, אני מזכירה לעצמי שהם לא שווים את חיי אני יודעת שייקח לי זמן עד שאוכל להיות ביחסי זוגיות לתת ולקבל אהבה לא הרסנית אני מוכנה לחכות את הזמן הדרוש, כי אני לא רוצה לחזור לגיהנום של התעללות והרס אבל אני יודעת שתהיה לי אהבה שוב, כי אני יודעת שגם בגיהנום, הייתה לי אהבה |
|
|
|
Inside your head
|
לפני 18 שנים •
24 בדצמ׳ 2005
לא מזמן ניהלתי שיחה עם מישהי מהאתר בנוגע לכך שבקהילה כ"כ גדולה, עם קירבה כ"כ גדולה בין אנשים.. עדיין שותקים ולא עושים דבר.
מקרים כ"כ רבים של אלימות שרחוקה מאוד מלהיות BDSMית, שגובלת בהתעללות פיזית ונפשית ממש.. וחברים רבים עדים לה... וכל שהם עושים זה לעמוד ולהסתכל מהצד מבלי להניד עףעף!! תסלחו לי כולכם... אבל ההתעסקות במילים, אומנם יכולה לתרום ולתת תחושה טובה... אבל היא לא תורמת לעקירת המקרים מהשורש. אומנם אני אישית לא הייתי עדה להם... אבל ממה ששמעתי, אני בטוחה שאדישה לא הייתי נשארת לנוכח מציאות שכזו. אין לי מושג למה לא נעשה דבר בנידון, למה לא מתלוננים על המתעללים הללו? מתוך חשש להסתבך? חשש מכך שיסתכלו עליכם בעיניים בוחנות? ומה בינתיים?? עוד נפש מוכה, חווה זוועות מידי יום.. |
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 18 שנים •
24 בדצמ׳ 2005
מה עושים?
- ההחלטה על תלונה נמצאת תמיד בידים של מי שנפגעו.
זכותם המלאה להחליט כיצד ומתי הם רוצים לפעול. אין לנו זכות כצופים מהצד לדרוש מהם לפעול בצורה אחת או אחרת - לא אנו עברנו את מה שהם עברו, ולא אנו נעבור את מה שנדרש במדינת ישראל במהלך הגשת תלונה נגד אדם אחר. חובתנו כקהילה וכפרטים לתמוך בם. - גלתיאה כתבה כאן קודם על דרכים אחרות להתמודד - כגון הפצת מידע על בדסמ וההבדל בינו לבין התעללות. את מוזמנת לבדוק את המאמרים בפורום אלפוני ולמצוא שם מידע בנושא שנתרם על ידי חברים בקהילה. שיחות על פגיעות, תאונות וניצול בפורומים השונים עוזרים לאנשים להבין את הצורך במניעה ובמן כלים להתמודדות. - ומה את מוכנה לעשות בנושא? |
|
|
|
Inside your head
|
לפני 18 שנים •
25 בדצמ׳ 2005
Re: מה עושים? Dan_Kap כתב/ה: - ומה את מוכנה לעשות בנושא? אילו הייתי עדה למקרה שכזה.. לא הייתי בוחלת בשום אמצעי על מנת להושיב חיה שכזו במקום שראוי לה.. מאחורי סורג ובריח! אומנם אתה צודק שההחלטה אכן נתונה בידיו של הנפגע בסופו של דבר, אבל בהחלט הייתי שמחה לפתוח נגדו תיק שיהווה סממן למה שהוא.. גם אם בשורה התחתונה לא היה נעשה דבר בנידון. הרעיון הוא להמשיך ולדחוק, לא להרים ידיים, להמשיך ללחום. הרעיון של לשבת ולומר "אף אחד לא יקשיב לנו" - זו הטעות. לכתוב מילים, זה יפה.. לחזק ולחבק, זה עוזר ומנחם לעיתים.. אבל כמו שכבר אמרתי, זה לא יעזור להפסיק את הזוועה. |
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 18 שנים •
25 בדצמ׳ 2005
מה שיכול לעזור הוא מערכת של כבוד
כאשר כל דום ודומית יודעים שאחת השאלות הראשונות שישאלו כל סאב וסאבית היא "האם אפשר לשוחח עם אדם שהיה איתך במערכת יחסים וכיום אינם במערכת יחסים איתך כממליצ/ה?" - אני חושב שאחוז הניצול וההתעללות יירד.
זה לא ימנע לחלוטין ניצול, אבל זה יסנן החוצה את אלו שמשתמשים וזורקים אנשים כאילו היו קליפות גרעינים. ולא, ברווזה - אי אפשר להכריח אדם שעבר התעללות על ידי אדם אחר להתלונן במשטרה. לדעתי גם לא רצוי ולא נכון ליצור לחץ חברתי על אדם שנפגע - הלחץ החברתי צריך להיות מופנה כלפי הפוגעים והפוגעים בפוטנציה... |
|
|