שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ימי החנוכה

ד--פנה
לפני 18 שנים • 26 בדצמ׳ 2005

ימי החנוכה

ד--פנה • 26 בדצמ׳ 2005
מ--דלין שלי היא בחורה קטנה שממוקמת בעיקר באיזור מפתח הלב שלי.

יושבת לה בכל מיני תנוחות מפנקות.

שוכבת בתנוחת עובר

ולפעמים על הצד כשאצבע אחת בפה ו- 2 בכוס

ולפעמים היא כולה בעניין- גונחת חזק , ומפרפרת לי ת'לב

מופקרת קטנה ונחמדה


_______________________________________________________






חנוכה 2005
____________

אני יושבת לי אל מול המחשב ומנסה להתרכז.

לימודים , לימודים ועוד לימודים. מליון מטלות משעממות שצריך להרוג אחת אחרי השנייה.

הספקתי כבר חצי מצגת ממה שאני צריכה להציג מחר מול 40 סטודנטים משועממים ומפוהקים

פלוס מרצה אחת עוינת.

המילים מהבהבות לי מול העיניים ואני באמת, אבל באמת מנסה להתרכז.

אלא שהיא.. היא משועממת.

למ--דלין התקופה הזאת בסימסטר משולה לתקופת היובש בארצות הברית דאז.

וזה לא שאנחנו לא עושות את זה -אני דואגת למאגר זיונים זמינים כל הזמן ,שמא נרגיש מועקת

חוסר שנורקלים, וגם משתמשת ודולה כל פעם גברבר אחר מתוך אותו מאגר משומר היטב.

הרי ידוע שזיונים הכרחיים לזרימת דם טובה לכל אברי גוף, וידוע שזה מוריד לחץ דם וכל שאר

ירקות.

אבל יותר מהכל, מה שידוע לי , שאם אנפק איזושהיא תקופת מיתון אמיתית ורצינית, תופעת הלוואי

האמיתית של כל העניין תהיה שמ--דלין תשתגע.

בהתחלה , היא סתם תהיה נודניקית כמו שהיא תמיד. ואז, היא תתחיל לצעוק ולבעוט לי בכל מיני

איברים פנימיים .אחרי זה היא תתחיל להרביץ לעצמה כדאי שאשים לב אליה ממש.

ניסיתי את זה פעם, אמרתי – יאללה יעבור לה, יהיה בסדר. ננקה את הגוף והנשמה קצת כמו כל

מיני בחורות נורא נקיות וטהורות כאלה שהן רוחניות בשקל שמדברות על כמה שהן מאושרות מאז

שהן לא נענעו את זה.

ובאמת קרה הצפוי ומ--דלין השתגעה קצת, ונעה בין כל מיני דפרסיות ומאניות.

ועם כל זה יכולתי להתמודד , אבל אז היא פתאום השתתקה, ולאט לאט החווירה.פתאום מיצור וורוד

וסמוק הפכה למאט קירות בית חולים.

יום אחד היא הילכה ככה על קצות האצבעות בלי כל מיני הודעות דיווה שהיא ידועה בהן,

לחדר הימני של הלב, ופשוט התיישבה שם ולא זזה.

אני חשבתי שזאת סתם עוד אקט מלחמתי, אבל אחרי יומיים מ--דלין הפכה לאפורה, והפנים שלה

היו עצובות כמו שאף פעם לא ראיתי אותן.הסתכלתי עליה לעיניים המתות שלה, ואמרתי לה בחיוך-

מותק, מה יהיה? היא לא ענתה.

מ--דלין?מ--דליןןןןןןן?

נגעתי בה קלות... והיא- במאמץ ניכר הזיזה בקושי את ראשה שהיה שמוט ,כלפי מעלה , וכאילו

רצתה לענות , אך כל מה שהצליחה להנפיק זה חיוך חצי שבור שהיה אמור לנחם אותי.

מ--דלין? צעקתי. אלוהים...

בכל מקרה, זה סיפור כואב ועצוב שלא אמור להיות מסופר בשעת חג שכזאת. רק אוסיף ואומר שלעולם, אבל לעולם- לא אתן למ--דלין להגיע למצב כזה בשנית.


_____________________________________________________________________


אז אכן, בתקופתנו אנו, כחוב למ--דלין ולעצמי המערכת מתוחזקת ומשומנת ובכל זאת, מ--דלין משועממת.

ד--פנה, כמה את לומדת? היא צווחת, ורוקעת לי על הטחול כמו ילדה בת 3.

קוקי, אני מנסה בעדינות... אני צריכה, אין מה לעשות.

אבל כמה? כבר לילה, משעמם לי, את מטריפה אותי... היא מטפסת לי במעלה הכבד כלפי מעלה.

אני צריכה לסיים מ--דלין.

אני מרגישה עקצוץ בפטמה ומורידה את הראש למטה , נתקלת בעיניים העאלק תמימות שלה...

מה ? היא אומרת שואלת, תוך כדאי חביקה וסיבוב של הפטמה השמאלית שלי. אני רק עושה לך נעים..

מ--דלין אין לי סבלנות אלייך, אני שולחת אצבע כדאי להעיף אותה ...

את הסינדרום הלילי הכמעט קבוע הזה מפריע הטלפון.

על הצג מופיע השם יונתן.

אני בוהה בצג , ולא מבינה. יונתן ? מה הוא נזכר בי? לא דיברנו יותר מחצי שנה לפחות.

מי זה , מי זה , מי זה? היא צועקת.

יונתן ...אני פולטת בכדרך אגב, מתרכזת בצג הפלאפון כאילו הוא זה שייתן לי תשובות.

נווווווווווו! היא שואגת. יונתן! תעני.

מממממממ, אני לא יודעת, אני ממלמלת.

תעניייי מפגרת. זה י-ו-נ-ת-ן!. היא מדלגת בהתרגשות על הצואר שלי ומנסה להיתפס על הסנטר

המורכן שלי.

תעני.. היא צועקת באובר היסטריה, מפחדת שתאבד לה ההזדמנות לישועה מהצחיחות.

אני לוחצת על המקש הירוק .....

הי , אני אומרת , מבליעה חיוך.

הלו הלו, הוא אומר.

מה הענינים מותק.

הכל בסדר , הוא אומר ולא ממש ממשיך להניע שיחה, כאילו לא הוא זה שהתקשר אחרי דממת

אלחוט ארוכה.

מה שלומך, אני שואלת.

תפסיקי עם הג'ורה היא צועקת ותשאלי מה לגבי התערבבות הערב.

שש... אני אומרת לה. תני לשדר פאסון.

אז מה, בא לך לבוא עכשיו הוא שואל?

כן. אני עונה ומנתקת.

איזה פאסון מעולה היא מגחכת , וישר מתחילה עם תנועות האגן של מעודדת אמריקקית לקרוא:

מי הולך להזדיין היום?

מי הולך לעשות bdsm היום?

מי הולך לקבל בתחת היום?

שתקי , י'מגעילה אני אומרת לה.

והיא כבר הספיקה לרוץ לאיזור האהוב עליה., לחפור עמוק עם היד, ולחייך... כבר רטוב זונה שלי?


------------------------------------------------------------------------------------------------------

ובכן, הזיון אכן שייך לאותו לילה , אבל יסופר בהמשך החנוכה, כי כמה סבלנות יכולה להיות למישהי

כמוני לשבת על התחת ולכתוב.
gala
לפני 18 שנים • 26 בדצמ׳ 2005
gala • 26 בדצמ׳ 2005
החנוכה הזה העיר הרבה מתים אני רואה.
וולקאם באק בייב.
Yosefus​(שולט)
לפני 18 שנים • 26 בדצמ׳ 2005

אני כבר לא זוכר

Yosefus​(שולט) • 26 בדצמ׳ 2005
מי טען שאת זה גולדי, ובאמת חשוד שככה פתאום גם את וגם גולדי חזרתם לכתוב, אבל מאז שראיתי אותך במסיבה, אני-מה-זה-מקווה שגולדי זה את ! מגיע לו לגולדי להיות כוסית סקסית והורסת כמוך.
קליבר​(שולט)
לפני 18 שנים • 27 בדצמ׳ 2005

Re: אני כבר לא זוכר

קליבר​(שולט) • 27 בדצמ׳ 2005
Yosefus כתב/ה:
מי טען שאת זה גולדי, ובאמת חשוד שככה פתאום גם את וגם גולדי חזרתם לכתוב, אבל מאז שראיתי אותך במסיבה, אני-מה-זה-מקווה שגולדי זה את ! מגיע לו לגולדי להיות כוסית סקסית והורסת כמוך.


אני טענתי כך , ואז הייתה לי שיחת טלפון עם ד___פנה ( שהיא דרשה את קיומה ) ואני מה זה חושד שזה אותו אדם
אבל עםהקהל הקדוש פה נהנהלקרוא אותם , מצידי שגולד יתחזה לארמדילו , ויכתוב חוויות מהמחילה ( כי זה מה שהוא כותב ) .

יאללה יש עבודה ...
ביי
DOM Perignon​(שולט)
לפני 18 שנים • 28 בדצמ׳ 2005
DOM Perignon​(שולט) • 28 בדצמ׳ 2005
קורא מה שכתבת ובראשי מזדמזם: יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן...
וישר אני רואה איך מ--דלין שלך פוזלת בחצי עין: לגן עאלק... אתה באמת תמים פריניון. ככה היא אומרת לי.

תני לה נשיקה ממני ושיהיה לכן חג שמח.