GOLD
|
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2003
קשר.קשר. ואת מביטה בי. אחר כך את מציתה סיגריה מתהפכת על הצד וחוזרת להביט בקיר שלצדך. שאלת את עצמך למה את כאן? הרי אני לא אוהב אותך עד כעס. כעס על עצמי לא עליך נערה. כעס על עצמי. כן אני כועס. אני כועס כי נתתי לעצמי להפוך למרכז חייך. מה את עושה כשאני לא נמצא בבית? מחכה. מחכה... עד מתי תחכי? כמה תלותית הפכת להיות אלוהים כמה? הנה עוד יום ועוד ערב ועוד לילה... הנה היכן אתה? מתי תחזור? אני מחכה... אני רוצה אותך... אני לבד. כן, גם אני לבד... אני לבד גם כשאנו יחד. זו לא את, זה מנגנון ההישרדות. את לא מכירה אותו הוא לא קיים אצלך... את הרי עומדת ככבשה תמה. עוד מעט שחיטה... כן הנה הוא עומד בדלת בידו הסכין. הנה הוא קרב, הנה הוא בא. "תקשיבי...", הוא אומר, "אני רוצה שתעזבי. די אני חנוק... די לכי! " הנה עינייך בדמעות. הנה הבכי. עזבו אותך, נטשו. תבכי זה יעבור. כולם אותו דבר. כולם. שוב מחבקת אותו. עוד לילה ועוד יום. מחר... מחר נגיד שלום. לא הזדקקת לחבל בכדי להרגיש קשורה. בכבוד רב GOLD.[/i][/i] |
|
|
| ניקול(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2003
וואו
קשה וכואב לקרוא כזה דבר
אבל..מי שהופך ככת תלותי חייבים להעיר אותו |
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2003
עצוב בשבילה
התלות הזאת הכואבת לך ולה אבל יותר מזה כואב עבורך על הלבד שבביחד על ההכרח לשמור את עצמך בטווח בטחון שכזה במרחק של נגיעה מאחלת לכם לך לה שלווה אהבה ואף פעם לא לבד ! זרונת |
|
|
| galia(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2003
וואלה , באמת עצוב. אם אתה גם חבר שלה, נסה להסביר לה, תגרום לה להבין.
אתה נשמע אדם רגיש ומעניין. |
|
|