DasUberDog(שולט) |
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
אנה- גרמת לי לצחוק בקול.
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
DasUberDog(שולט) • 29 בדצמ׳ 2005
גרמת לי לצחוק בקול.
|
|
nerissa(אחרת) |
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
nerissa(אחרת) • 29 בדצמ׳ 2005
מילים קשות. מילים קשות מאוד אפילו גם!
אני לא יודעת מילים קשות. אני רק יודעת "רעב". אתה יודע, בגמרא כתוב לגבי בולבולים משהו "אבר קטן לו לאדם, המשביעו רעב, המרעיבו שבע". כלומר ככל שאתה משתמש "בדבר" יותר כך אתה רוצה יותר. אם תנסה להפחית את התדירות בהדרגה. ככל ש"תרעיב" את אבר מינך יותר, כך תרגיש "שבע" יותר ופחות תזדקק לאוננות. ואתה יכול למכור את הפרארי ולהתנזר. ואתה יכול להגיד את המשפט הזה על הלב, ועל המוח, ועל הנפש. ואתה יכול לא להיות יותר חי שומר הראש שלנו ענה לך. זו הדרך. לא המטרה. זה המסע שנותן לנו חיים.. למה להשיג? למה לא להינות מהחיפושים אחר הדבר? לא יודעת. לא רוצה להגיע "לדבר". לא מרגיש שיש אחריו עתיד. אולי רק "דבר אחר".. |
|
DasUberDog(שולט) |
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
DasUberDog(שולט) • 29 בדצמ׳ 2005
נריסה הבנתי את שומר גם בפעם הראשונה (אני חושב )
אבל אם לא נציב לעצמנו מטרה...לא נצטרך לעבור את אותה דרך מדוברת. |
|
nerissa(אחרת) |
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
nerissa(אחרת) • 29 בדצמ׳ 2005
ובכל זאת השאלה הראשונית שלך התמקדה במטרה.
סתם נראה לי שאתה מבזבז המון אנרגיה על "שם" במקום על "כאן ועכשיו". תהייה כל כך עסוק בלהגדיר ולשרטט מפות ולסמן שבילים ש.. תפספס את כל הכייף. למה לא להרים יד ולצייר באוויר מטרה ערטילאית? כיוון כללי כזה. "אני מתחיל ללכת בדרך הזו כי היא עושה לי טוב עכשיו. כי היא מעשירה אותי עכשיו. כי היא עושה לי מאושר ומלא ועשיר מבפנים - עכשיו!" אם העיניים שלך יהיו נעוצות יותר מידי קדימה באופק ובאיזה יעד סופי שהגדרת לעצמך - תפספס את כל הפרחים בצדי הדרך.. ואת השקיעות.. ואת ההבטחות הלא ממומשות לעצמך העומדות בצד הדרך ומנופפות לך בהתלהבות עם ניצוץ של עונג בזווית העין.. או שתיפול לבור. או ש.. המון או ש.. עזוב. יותר מידי פילוסופיה מקהה את העונג שבפשטות. (אמרה נריסה בפלספנות לשמה) |
|
DasUberDog(שולט) |
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
DasUberDog(שולט) • 29 בדצמ׳ 2005
אחחח.... כמה שאת צודקת.
זמן לסיגריה. |
|
ana |
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
ana • 29 בדצמ׳ 2005
רגרסיה אינפנטילית
|
|
aka BODYGUARD |
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
הזקן והכד הסדוק...
לפני 18 שנים •
29 בדצמ׳ 2005
aka BODYGUARD • 29 בדצמ׳ 2005
היה זקן אחד , שתפקידו בכפר היה לרדת אל הנחל ולהביא מים
אל הכפר. זו היתה מלאכתו. לצורך ביצועה השתמש באסל (מוט מונח על הכתפיים..) ובשני כדים.. האחד חדש ובוהק, השני ישן וסדוק... בכל מסע מהנחל חצי מהמים שהיו בכד הישן נזלו, וכך לאורך שנים .... ביום אחד תם כוחו של הזקן, והוא סיים את תפקידו.. פנו אליו הכדים ואמרו: הכד החדש- אני מודה לך על שירות יחדיו שנים הכד הישן- אני מצטער על שהעבדתי אותך קשות, ושבכל פעם חזרת לכפר עם חצי מכמות המים שמילאת בי.. חייך הזקן.... "כד ישן...אתה בכלל לאמבין את השירות שעשית לי ולעולם... המים שנשפכו ממך מילאו את הצד שנזלו בפרחים נהדרים, כך שדרכי חזרה עם משא המים היתה מקסימה וריחנית..." ולמה התכוון המשורר? צדקה נריסה, האושר נמצא בדברים שלידנו... האופק הוא יעד אולי אבל בדרך תמצא פרחים... : )) |
|
Inside your head |
לפני 18 שנים •
25 בינו׳ 2006
לפני 18 שנים •
25 בינו׳ 2006
Inside your head • 25 בינו׳ 2006
מאין לנו שה"דבר" נמצא לפנינו, אי שם באופק?
אולי ה"דבר" בעצם פוסע אחרינו, מנסה להשיג אותנו ואנחנו אלה שלא מאפשרים לו להגיע? |
|