אתה מוביל אותי על ארבע, מושך בבטחה בשרשרת הברזל המחוברת לקולרך הענוד בגאווה על צוארי, זוחלת לכיוון המיטה, "עלי על המיטה כלבונת שלי!", עולה עליה. "שכבי על הבטן!" שומעת אותך מורה לי. אני נשכבת על המיטה בלב הולם ומצפה לבאות, ראשי מופנה הצידה ושערי האדמוני המתולתל עוטף ומסתיר את פני.
