השרלילית(פמית מתחלפת)
|
לפני 18 שנים •
30 בדצמ׳ 2005
אהובתי
נכון, הייתי צריכה לפתוח באהובתי לשעבר. רק ששום דבר לא עבר. אני עוד מאוהבת בך עד כלות.
עברו חודשיים מאז נפרדנו. מחרתיים תימלא שנה ליום בו התחיל הקשר בינינו. רק שהוא כבר לא קיים. אני כולי געגוע. כבר כמה ימים שכל מחשבה היא שלך ועלייך. הייתי היום במינרווה ולא יכולתי להוציא את השיר שלנו מהראש. כל תנועה מכיוון הדלת הקפיצה אותי. אולי תופיעי. אולי לאלוהים יש מעט אמפתיה והוא ישלח אותך. שולחת אלייך מילים אלתרמניות, כמו נשיקה ברוח. מעיזה לומר בהן רעב אמיתי. הלוואי שתביני מהן. לא מעיזה לומר יותר. לא מעיזה להכביד עלייך, עם כל מה שנח על כתפייך כעת. כל פעם שאני רואה את פנייך היפות, אני נשברת מולך, וחוזרת אחורה לימים בהם יכולתי לשלוח יד ולא לאסוף אותה מהר חזרה, כי זה לא במקום. במקום זה מחייכת אלייך, הכי חם שאני יכולה, לא מצליחה להסתיר במילימטר את עומק הרגשות. אני יודעת שראית את זה בעיניים שלי, אני יודעת שאת יודעת שכואב לי מרוב רצון לחבק אותך. את מבינה, אני השתניתי קצת מאז הפרידה. משהו הפך עצוב יותר, עצור יותר, חושב יותר. מדבר הרבה הרבה פחות ועם מעט מאוד אנשים. שבלולית. הרוב של עצמי ולעצמי. מקפידה לא לשתף. אף אחד ממילא לא ממש מבין. את לא עוברת לי. האהבה שהיתה לנו רודפת אותי לכל מקום. את בכל שיר, בכל פינה, בכל אחת. בכל ניסיון שלי להתחיל משהו חדש, גם אם כבר הצלחתי להימשך אל מישהי, הופעת מולי. ובזה זה נגמר. שלוש פעמים. את חסרה לי כל כך. לא עובר יום בו איני כותבת לך משהו. שיר, מכתב, פרגמנט. לא שולחת. לא מעלה לפורום או לדפיוצר שלי. לא משתפת. משננת לעצמי לקחת את הזמן, להיכנס לפרופורציה. זה לא סוף העולם, זה רק אהבה שנגמרה. אז מה אם זה מרגיש ככה, קטוע ולא שלם. אז מה אם געגוע הפך לטבע פנימי. כל לילה לפני השינה אני מדמה את פעימות ליבך על בטני וחזי, מחבקת את החלל שהיה שלך. רק אז נרדמת. אני כל כך רוצה להניח את ראשי בין הכתף לצווארך ולנשום אותך שוב. ללטף את כולך, להניח לשון רועדת בין ירכייך, לטעום שוב את הטעם שלך מעורבב בדמעות. דמעות, כי הגעגוע חריף וחד כל כך בלילות האחרונים. זה כמעט בלתי נסבל. כי אני אוהבת אותך כל כך. מתפללת לאלוהים שאוכל שוב לזכות ולגעת בך. האירוניה היא, שבאמת שלא התכוונתי להתאהב בך כך, אי אז, בדרך לצפון. הנשיקה ההיא, שם במקום ההוא, אז. התאהבתי בך עד כלות. כנראה לתמיד. לא יודעת להרפות, לא יודעת לעזוב. ובינתיים שום דבר לא השתנה, מלבד המרחק. והלב שלי, כואב כל מילימטר ממנו כבר חודשיים. לפעמים אני מודה בזה יותר, לפעמים פחות. את כל כך חסרה לי. ההומור המיוחד, חיות הפרווה שלך, המוזיקה, הסרטים האהובים עלייך, החיוך, העיניים שלך. ושוב, כי זה לא מודגש מספיק. המגע שלך, הריח שלך, הקול שלך, העיניים שלך. ההפתעה של היותך לצידי. כל כך עצוב לי בלעדייך. אני מאוד מקווה שאינך כאן, ושאינך קוראת. הדבר האחרון שהייתי רוצה כרגע זה להכביד או להעיק עלייך. הייתי רוצה לעשות עבורך את מלוא המקום להתפרק, לפרוק, להוציא. ובשביל זה עליי להיות חזקה, ולא להכביד עוד יותר. כותבת לך כאן - כדי שלא תקראי את זה. לא בבלוג שלי, לא בפורום הונילי בו שתינו מסתובבות, לא באימייל. לא להכביד. מתפללת לאלוהים שלעולם לא תקראי את זה, שאינך מסתובבת כאן יותר ושלא תסתובבי. הלוואי שלא תדעי אף פעם איך אני בוכה אלייך כל ערב, לפני השינה. מרגישה כמו ילדה מטומטמת, יודעת שאין לזה סיכוי, שאינך רוצה בי עוד. שזה בוודאי לא הזמן להניח את עצמי כך, כמשקל עודף על מה שעובר עלייך. אבל איפשהו זה חייב לצאת. אני חייבת ללחוש את זה לאן שהוא. אם בטעות הגעת לכאן, אם קראת, הביני בבקשה - לא התכוונתי להוסיף עלייך. לא התכוונתי לקבל ממך תגובה. אין בי רצון לפגוע, להכאיב או להעיק. את יקרה לי כל כך. אני אוהבת אותך כל כך. שומרת על המרחק, מכבדת אותך, וכואבת כל רגע שאינך כאן לצידי ושאיני שם לצידך. הלוואי, שאלוהים יעזור לי, ותחזרי אליי ביום מן הימים, כשתוכלי. שאוכל לישון ליד הקסם שאת, אפילו רק ללילה אחד. אחד ויחיד, ומלא אושר. זו התפילה הפרטית שלי בימים האחרונים, שמצטרפת לתפילתי לשלום אחותך. גם עליה אני חושבת המון. מי יתן והיא תבריא, ותחיה חיים ארוכים ומאושרים. מי יתן והכל יבוא על מקומו בשלום. מי יתן ותהיי מאושרת. |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 18 שנים •
30 בדצמ׳ 2005
איזה כיף לקרוא את זה ...
ככה על האהבה ( ויסוריה )
אבל תהיי יצירתית , המשיכי הלאה , למרות שזה קשה . ( ואל תשכחי לכתוב כאן מעת לעת ,כדי לעשות , לפחות לי טוב ) |
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
30 בדצמ׳ 2005
קודם כל ברוכה הבאה לכאן, גם אם הכאב וחיפוש מקום משלך הביאו אותך לפה.
כתבת עדין ויפה על אהבתך, במילים מרגשות שיוצאות מהלב. אני מקווה בשבילך שתוכלי להשתחרר ממנה עם הזמן ולמצוא אהבה ממשית יותר. ועד אז, תודה שחלקת 
|
|
|
DearPrudence
|
לפני 18 שנים •
30 בדצמ׳ 2005
נפש יפה
חיבוק הכי חם שוירטואליה כזאת יכולה לשדר.
חדרת בי עמוק עם המילים שלך. הדבר האחרון שאת מעוררת בי זה חיוך. (נסי להיות חזקה...) |
|
|
|
השרלילית(פמית מתחלפת)
|
לפני 18 שנים •
30 בדצמ׳ 2005
קלייר כתב/ה: קודם כל ברוכה הבאה לכאן, גם אם הכאב וחיפוש מקום משלך הביאו אותך לפה.
כתבת עדין ויפה על אהבתך, במילים מרגשות שיוצאות מהלב. אני מקווה בשבילך שתוכלי להשתחרר ממנה עם הזמן ולמצוא אהבה ממשית יותר. ועד אז, תודה שחלקת נפרדנו אחרי 10 חודשים ביחד. היא מאוד מאוד מאוד ממשית. רק שנפרדנו. והיו גם לפרידה סיבות טובות. אני מרגישה שהכל השתנה, וטרם שאלתי אותה אפילו אם זה מרגיש לה אחרת גם. אני מחכה שיתאים הזמן. אבל אין כאן חוסר ממשות. |
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
30 בדצמ׳ 2005
לא התכוונתי לחוסר ממשות של הרגשות שלך, אלא למימושם במגע, שיחה קירבה
|
|
|
|
השרלילית(פמית מתחלפת)
|
לפני 18 שנים •
30 בדצמ׳ 2005
אהההה. קלייר כתב/ה: לא התכוונתי לחוסר ממשות של הרגשות שלך, אלא למימושם במגע, שיחה קירבה
הבנתי
אם כך המון המון המון תודה. |
|
|
scarlettempress{L}
|
לפני 18 שנים •
31 בדצמ׳ 2005
מילים שקורעות את הלב. כל כך עדינות ויחד עם זאת - כל כך הרבה עוצמה.
אני מזדהה כל כך עם הצורך הזה שאת מתארת לכתוב ולא בשביל לשלוח. רק זמן... ויום אחד תאהבי שוב, למרות שכרגע זה ודאי נשמע בלתי אפשרי. |
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
31 בדצמ׳ 2005
כואב
כולנו מכירים את הכאב הנוראי הזה של אהבה מפוספסת ואת הצלחת לתת למילים כוח שיגע בכולנו.
אני מכבדת אותך לא רק על זה אלא בעיקר על היכולת שלך לתת לה את הספייס שלה, לכבד את החלטתה ולא להפריע לחייה. זאת אהבה אמיתית. |
|
|
|
DearPrudence
|
לפני 18 שנים •
31 בדצמ׳ 2005
אהבה אמיתית
אכן נקרא כמו אהבה ממשית ביותר ועל כן זו אהבה אמיתית.
גם אם הייתה מנסה ליצור קשר לא הייתי גורעת מאמיתות אהבתה. אם הייתי אהובתה לא הייתי מתייחסת אליה כאל "הפרעה". בקיצור, אמיתות אהבתה לא נמדדת אם ניסתה או לא ניסתה ליצור קשר אחר-כך. יש עוד כמה קריטריונים שזה לא המקום לפרט... |
|
|