Knight of darkness - חלק 1

Knight of darkness - חלק 1

devotion​(מתחלפת) • 1 בינו׳ 2006

היא זחלה על ברכיה, שבשלב זה כבר כמעט שלא חשה בהן, או שפשוט מוחה החליט להתעלם לחלוטין מאותות הכאב ומתחושת השריפה ששדרו ברכיה החבולות.
היא המשיכה והתקדמה הלאה במנהרה החצובה שהייתה צרה כל כך, עד שאפילו היא, שהייתה רזונת כל חייה, "ברבי" כינו אותה חבריה, בקושי יכלה לעבור בה. רק בזחילה על ארבעותיה,
ובחלקים מסוימים נאלצה ממש לזחול על בטנה.
היא המשיכה קדימה, מבלי לעצור, קדימה היה הכיוון היחיד איליו יכלה להמשיך, אלא אם מתחשק לה לזחול ברוורס את הקילומטר ומשהו שכבר זחלה
כי המערה המזורגגת הייתה צרה מכדי שתוכל אפילו להסתובב במקום.
{היא ידעה כמה עברה פחות או יותר כי אי שם בדרך, הגיעה לחלק שבו דלק אור קלוש ולידו היה לוח עץ ובו נחרט "עברת קילומטר ראשון, המשיכי קדימה." }
אז היא המשיכה לזחול ובמחשבותיה נדדה אחורה לא אל אותו הרגע לפני שבוע שבו החליטה החלטה שהביאה אותה למצב של זחילה על 4 במנהרה טחובה בארץ אחרת לחלוטין, הרחק מכל מה שנראה שקשור לחייה <למרות שכבר הרבה זמן היא "בתחום">, ועם זאת זה המקום איליו היא הרגישה הכי קשורה בעולם, שם מקומה, זוחלת על 4 לעבר מטרתה שהייתה מאוד ברורה לה.

באותם רגעים חזרה יעל במחשבותיה אחורה כשלוש שנים, לאותה תקופה שבה הסתיים הפרק בחייה שנקרא "מערכת יחסים ארוכה ורצינית"
והיא הייתה מתוסכלת, כי הגבר שכרגע נפרדה מהאופציה להיות אשתו,
היה בעצם גבר חלומותיה, כל מה שתמיד רצתה שיהיה בגבר שתחיה לצידו היה בתומר.
ולמרות זאת אחרי שלוש שנות זוגיות מתוכן במשך שנתיים חלקו דירה וחיים משותפים היא לא מצאה מה מפריע לה, אבל משהו הפריע לה. הוא היה מושלם, אבל היא הייתה לא "בסדר"
חסרת מנוחה, לא רגועה, לא מוצאת שלווה או שמחה בשום דבר שעשתה לבד או יחד עם תומר.
אז זה נגמר.
והיא נותרה לבד בדירתם שבמרכז ת"א אחרי שעזב,
ולא הבינה מה לא בסדר איתה לעזאזל.
למחרת הפרידה יעל המשיכה בשגרת חיים,
הלכה לעבודתה במשרד פרסום צעיר בת"א שם התחילה כאשת שיווק
והיום היא כבר מנהלת יח"צ וקשרי עיתונות של המשרד.
בלילות הייתה יוצאת, מבלה משתוללת מתהוללת וטועמת מכל הפרות המותרים והאסורים שיש לת"א ולחיים בכלל להציע.. ודי נהנתה מהחיים.
היא קנתה מחשב הביתה, כי תמיד אהבה לשוטט באינטרנט.
וככה התחיל החורף "ואני מעדיפה להתכרבל בבית בחורף" אז שיהיה עוד איך לבלות בבית חוץ מהטלוויזיה... היא חשבה.
כבר בערב הראשון היא נכנסה לתפוז מערכת הפורומים האהובה עליה,
היה לה משעמם..
היא התחילה לשוטט בפורומים השונים והחליטה לראשונה לנסות להיכנס לפורומים המוגדרים למבוגרים בלבד. אף פעם לא נכנסה לשם לא כי היא כזו חסודה.. אלא כי זה תמיד נראה לה כמו המקום איליו מתנקזים כל אלו שסקס בחיים המציאותיים הוא לא בר השגה עבורם אז כל חייהם בכלל וחיי המין בפרט נמצאים שם "בוירטואליה"..
היא נכנסה לפורום מסוים שם דווקא הכירה קבוצה של אנשים מגניבים לגמרי שפשוט גילו את יתרונות התקשורת ע"ג הרשת.
היא לא הייתה ביישנית , והם מצידם קיבלו אותה בחום ובשמחה לקבוצתם.
וכך נוצר לה עוד מקור עניין בחיים שאין סוף לו דרך הרשת.
היא נכנסה לזה די בהתלהבות ועם רקע שלה בעבודה באינטרנט מהר מאוד היא גילתה את כל עולם הסקס הווירטואלי על כל צורותיו, פורומים, פורטלי הכרויות, לוחות מודעות, מפגשי פורום מפגשי אורגיות של משתתפי פורומים..וכו' וכו'..
בתוך כל המהומה הוירטואלית שנוצרה סביבה, <תיבת המסרים שלה הייתה קורסת על בסיס יומיומי.. וכן, היא לקחה לעצמה את הזכות להנות מסטוץ איכותי פה ושם..>
היא הכירה מישהו שבמהלך השיחות איתו הוא הציג בפניה את עולם הבדס"מ.
והיא חשה שמשהו בה התעורר לחיים בהתרגשות .

חוט מחשבותיה נקטע לפתע כיוון שבעודה זוחלת במנהרה ,
הרגישה יעל שהמקום הולך ומתרחב קמעה,
היא כבר לא חשה את דפנות הסלע מלאי הטחב והחלקלקים מלטפים את גופה עם כל סנטימטר שזחלה קדימה.
היא הרימה ראשה למראה של אור קלוש שנצנץ בהמשך והגבירה מהירות <לא ברור לי למה, אני ממהרת, חשבה מה כבר מחכה לי שם, עוד שלט עם סימון קמ"ש ??>
היא הגיעה במהירות אל מקור האור,
עוד מנורונת שמקובעת בתקרת המנהרה ,
מממ "אז יש פה חשמל בסה"כ .. עתיק עתיק , אבל פלאי המודרניזציה כבר משפרים פה את התנאים.." חשבה בלעג אבל לא הצליחה להבין מהיכן הרצון ללעוג? ולמי?
היא מצאה את עצמה בנקודה במנהרה שבה הצליחה כמעט להעמד זקופה לחלוטין אם כי לא ליישר את הראש לחלוטין, אבל זה הספיק על מנת למתוח קצת את כל שריריה הדואבים מההתכווצות הארוכה והלא רכה בה היו בימים האחרונים.
כשעיניה הסתגלו לאור החלש שהיה מסנוור לעיניה אחרי החשכה המוחלטת בה זחלה "ללא שום פחד חשבה לעצמה, ממש חסרת אחריות וטיפשות מסוימת."
היא בחנה את עצמה עד כמה שיכלה,
למסע המטורף הזה יצאה ישירות מהמועדון, לבושה במין "חזיית חולצה"
חצאית שהראתה יותר מאשר הסתירה , גרביון רשת ומעליו מגף עד הירך בעל עקב מחודד וקטלני < את העקבים שברה כבר לפני כמה ימים על מנת שתוכל ללכת> ומעל כל אלו מעיל עור עם פרווה בפנים שגלשה לצווארון ונראתה שוב בסוף השרוול, מה ששיווה לה מראה של חתולה במיוחד אם הייתה מועילה בטובה להרים את הראש ולחשוף זוג עיני חתולה ירוקות מטריפות.
כעת, מה שנשאר מהמגף אלו החלקים שלא השתפשפו בזחילה, הגרביון מזמן הפך לסרט לאסוף את שיערה הארוך שהפריע לה להתקדם, והמעיל בעיקר היה המגן העיקרי מפני הקור וההתחככות בסלעים מה שכמובן לא שיפרו את מראהו, אבל הוא עמד בתלאות והגן על חלק מגופה וזה העיקר.
היא סיימה לבחון את מראיה כשהיא מתעלמת מהשריטות הארוכות לאורך רגליה וזרועותיה, ציפורניה נשברו אחת אחת אבל חפיף, יעל חשבה. היא הרימה שוב את ראשה והבחינה בלוח עץ נוסף שעליו נחרטו המילים :
"יפה את מתקדמת, 2 קילומטרים מאחרייך ועוד אחד לפנייך.
מצורפת סלסילה תמצאי בה הוראות נוספות.
ליד הלוח אכן התנדנדה סלסילה שהייתה קשורה מלמעלה מאיפשהו,
בתוכה הופתעה יעל למצוא, מין ערכת מנת קרב צבאית, מימיה, מכתב וקולר עור שחור מבהיק עליו מוטבעת מילה כלשהי באותיות שנראו קלטיות ויעל ממילה לא הבינה את פרושן. טבעת כסופה מבריקה הייתה בחזית הקולר.
מממ קולר יפה יעל מצאה את עצמה חושבת בקול. ואז נבהלת מקולה המהדהד.
היא לפתע גם מבינה שזה 4 ימים לא שמעה קול אדם וגם לא אמרה מילה בעצמה, לא היה למי. היא חייכה לעצמה, ופתחה את המכתב,

"שלום יעל.
אני שמח שהגעת עד לנקודה הזו.
את אכן נחושה וחסרת מורא.
מה שעלול להיות לרעתך בשלב הבא
אלא אם תעשי כדברי ואז לא יאונה לך כל רע.
אני יודע שאת מתייחסת לכל העניין הזה קצת בקלות ראש.
אבל אני התחייבתי להגן עלייך ואת התחייבת לציית לי גם למען מטרה זו.
תאכלי, תשתי ולפני שאת ממשיכה הלאה שימי את הקולר על צווארך.
עוד קילומטר מסתימת המנהרה בחצר הכניסה אל הטירה.
שם מסתובבים להם כל מיני מינים..
כל עוד יראו את קולרי על צווארך, תהי מוגנת.
אם לא יהיה עלייך, אין ספור דברי זוועה עלולים
לקרות לך וגם אם אמצאך
יקשה עליי להוכיח שבת חסותי את.
בבקשה אל תקלי ראש בדבריי
Knight of darkness


יעל התיישבה לאכול........

Eve • 1 בינו׳ 2006

מרתק...
מחכה כבר להמשך ...

Knight of darkness - חלק ב'

devotion​(מתחלפת) • 2 בינו׳ 2006

היא סיימה לאכול ולשתות, מה שבהחלט נתן לה כוחות ואושש אותה, את המימייה שהייתה לא גדולה דחפה לכיס הצדדי של המעיל, בתקווה שהיא לא תפריע לה בהמשך דרכה שכנראה תהיה שוב בזחילה, כך שיערה..
לגבי הקולר היא לא חשבה פעמיים וענדה אותו לצווארה, לא היו לה שום כוונות לבדוק עד כמה מטורפים היו האנשים אליהם התייחס "האביר" במכתבו, ולמרות הכל היא בהחלט חששה להיקלע לצרות בארץ זרה כשהיא ללא כלום עליה, מלבד הדרכון שלה.
היא חשה את מגע העור של הקולר על צווארה, ומגעו נעם לה, השרה עליה תחושה של רוגע וחמימות "אפשר לחשוב שהוא מכושף" עברה ביעל מחשבה בציניות אופיינית..
היא התכוננה להמשיך והציצה שוב בלוח העץ שהראה לה בחץ לאן להמשיך. היא התקדמה בכיוון איליו הורה החץ ולאחר זמן מה של הליכה שפופה, כפי שיעל שיערה, המנהרה הפכה צרה יותר ויותר עד ששוב מצאה את עצמה כמעט "עטופה" במנהרה זוחלת כמעט על גחונה.
היא עצרה. היא לא ידעה לאורך כמה מהדרך המנהרה תהיה צרה בצורה שכזו ואם היא לא תהפוך צרה יותר בהמשך, בשלב יעל זחלה קצת אחורה עד שהגיעה לנקודה שבה שוב יכלה להזיז את זרועותיה בחופשיות קדימה ואחורה. היא שלחה יד אחת ומיששה את הקולר שלצווארה, היא יכלה בקלות לתפוס את טבעת ההובלה המקובעת במרכז הקולר "אהה כן, אני זוחלת במנהרה צרה {ורק אלוהים כנאה יודע למה אני עושה את זה לעצמי..} וחשוכה לחלוטין הטבעת הזו פשוט מזמינה שאני אתקע במשהו איתה ו.. איזה 1000 תסריטים החלו לרוץ במוחה בעל הדמיון הפורה.."
היא החליטה להסיר את הקולר, אותו הניחה בעדינות במקום הכי בטוח שהיה ברשותה באותו הרגע, בכיס החזה הפנימי של המעיל.
היא יכלה בהחלט לחוש את מגע טבעת ההובלה על חזה, היא נשמה נשימה עמוקה והמשיכה בדרכה.
זוחלת וזוחלת, ושוב מהשעמום {הייתי צריכה לקחת את ה-MP3 שלי,חשבה} נזרקו מחשבותיה, היא ניסתה לנחש איזה יום היום, גם ככה אם אני לא בשגרה חשבה, אני לא זוכרת מתי יום ומתי לילה אז בכזה מצב?? רגע, המסיבה הייתה במוצאי שבת, את הטיסה הראשונה לקחתי בראשון בבוקר, אבל בעצם חזרתי איזה 8 שעות אחורה.. בכל אופן "הוא" אמר שיקח לי בדיוק שבוע מרגע היציאה להגיע איליו, אם "אנהג לפי הכללים" , השאלה אם התכוון לרגע היציאה לשדה"ת או שלרגע שבו הטיסה יצאה או ש...
דמותו עלתה לנגד עיניה והיא הרגישה את פעימות ליבה מואצות רק בשל כך,
.......... במסיבה היא חצי עמדה חצי ישבה על כסא בבר שהיה ממוקם דווקא בקומה העליונה. רגל שמאל שלה מונחת על גבו של הכלבלב המדהים ביופיו שבחרה בו שילווה אותה למסיבה שכרע לרגליה וחיכך את ראשו בקרסול רגלה הימנית שנותרה מונחת על הרצפה, על הבר לפניה היה מונח המשקה שלה והיא הייתה באמצע שיחה עם הברמן שביקש לבדוק מה עליו לעשות כדי שבכלל תשקול להמשיך איתו איזשהו קשר גם לאחר שהערב הזה יסתיים. היא הצליחה לנפנף אותו ממנה בשתי מילים. שלפה סיגריה מהתיק סאב אחר שהכירה שעמד רחוק ממנה הזדרז להגיע ולהצית לה את הסיגריה.
היא התיישבה לגמרי על הכסא, הניחה את 2 רגליה על הכלבלב, נסחפה לתוך שיר שאהבה שהיה ברקע, שאפה שאיפה ארוכה מהסיגריה שלה, ואז במקום לשקוע במין רוגע {מזויף, אבל רק היא ידעה} שהיה נוחת עליה בסיטואציה שכזו, היא חשה אי נוחות הולכת וגוברת, כאילו מישהו פולש ומתקרב הרבה מעבר למה שמישהו אמור בכלל להתקרב ללא רשותה.
היא פקחה את עיניה, במבט מהיר סקרה את סביבתה, אף אחד למעט הכלבלב שלרגליה לא היה קרוב איליה. אבל היא לא הפסיקה לחוש את התחושה הזו שמישהו חודר ל"אפוד המגן" שהיא דאגה כבר מזמן להקיף את עצמה בו.
קום! אמרה לכלבלב שלמטה. והחלה ללכת לכיוון המדרגות, הכלבלב התרומם בצייתנות, לקח את המשקה של גבירתו, והחל ללכת אחריה.
היא ירדה במדרגות, ולמרות שזו היה נשף מסכות, חיפוש מהיר בעיניה גילה לה את מיקומו של לורד ג'י לפי כמות השפחות הצוהלות שהקיפו אותו באופן תמידי.
לורד ג'י היה המאסטר היחיד שאי פעם הייתה תחת חסותו, וכששוחררה לבקשתה, הוא חרט בזיכרונה שבאופן חד פעמי שהוא לא העלה על דעתו לעולם שיקרה, השחרור הוא חד צדדי, היא משוחררת מכל מחויבותיה כלפיו כשפחה, אבל הוא מתחייב שוב להיות מחוייב להגן ולשמור עליה כעל רכושו לעד. היא שמחה על הזכות הזו שנפלה לידיה, והקשר שלה עם הלורד היה קשר נדיר שרבים קנאו בו.. שולטים ונשלטים כאחד.
היא ניגשה על הספה עליה ישב הלורד. הוא במבט אחד הרים שפחה יפיפייה מהרצפה לרגליו על מנת שיעל תוכל לעבור לשבת לצידו.
יעל התיישבה, מברכת על כך שהמוזיקה באזור בו הוא יושב חלשה יותר, הכלבלב שלה שם את המשקה שלה לצידה על השולחן ובמבט שואל מבעד למסכה שכיסתה את כל ראשו הסתכל לעבר השירותים. לך, אמרו שפתיה ללא קול.
לורד ג'י הרים את סנטרה והסתכל עמוק לתוך עיניה, נהנית? שאל, ככה, ענתה לו. מה קרה? לא יודעת, שום דבר מיוחד. אז למה את רצה להתיישב לידי? {הוא הכיר אותה יותר מידי טוב..} לא יודעת, יש לי תחושה שמישהו עוקב אחרי.
הלורד הזדקף בבת אחת וכל חזותו הפכה מאיימת. מה שלא יהיה תישארי באזור שלי טוב? ברור ענתה. נשקה לו על שפתיו וקמה ממקומה.
היא עמדה מוקפת בחברות, התנענעה קלות לקצב המוסיקה, הכלבלב ישב בצד ושמר לה על המעיל והתיק. מידי פעם זרקה מבט ללורד ומצאה את עיניו כל הזמן עליה, מה שהשרה עליה תחושת בטחון מושלמת.
ואז היא ראתה אותו.
ולפתע היה נדמה שכל האולם, האנשים, המוסיקה, וההמולה נעלמו מהרקע,
הוא עמד למולה והסתכל עליה במבט ארוך,
עוד לפני שהספיקה לחוש את תחושת החוסר נוחות הרגילה שממלאת אותה כל פעם שמישהו/הי בוחנים אותה בצורה כל כך ישירה, היא החזירה מבט ישירות איליו וקשה היה לה להתעלם מכך שמה שראתה כבש אותה. הוא נראה כאילו יצא הרגע מעולם הפנטזיה שכל כך אהבה, היה לבוש במין חולצת שחורה כזו עם שרוולים המנופחים {כמו של ווסלי מהנסיכה הקסומה..} מכנס ומגף שחור על ראשו מסכה שכיסתה את החלק העליון של פניו והסתיימה מתחת לאפו.
{בעצם כל חזותו הזכירה לה את ווסלי..- חלפה בחיוך מחשבה בראשה}
מחגורתו השתלשל שוט ולרגליו ישבה על "רגליה האחוריות" שפחה יפיפייה.
היא חשה את עיניו בוחנות אותה היטב מישרות מבט אל מבטה מה שגרם לליבה לפעום בפראות. שניות, דקות, עמדו כך והסתכלו זה בעיני זו, עד שלורד ג'י שבדיוק התקרב איליו קטע את הרגע.
היא הרגישה כאילו התעוררה לרגע מחלום כשחשה את הכלבלב שלה עומד לידה ושואל אם היא רוצה לשתות משהו. תביא מים אמרה לו תוך כדי שהיא ממשיכה להתבונן באדון הלא מוכר ובלורד ג'י שנראו משוחחים כחברים ותיקים.
מי זה לעזאזל? חשבה, איך זה שאף פעם לא נתקלתי בו, במיוחד עם הוא חבר של הלורד. היא ניסתה לחדד את מבטה , בכל זאת התאורה הייתה מעומעמת ומלווה בפלשים צבעוניים ושאר אפקטים של תאורה, והמקום היה די אפוף עשן.
למרות שלא ראתה את פניו היטב בגלל המסכה היא הייתה בטוחה שאף פעם לא ראתה אותו.
הכלבלב שלה חזר עם המשקה ואז ביקש את רשותה לרקוד תוך כדי שהוא כמובן ממשיך לשמור על חפציה. לך תהנה חייכה איליו.
היא התיישבה על ספה שעמדה בדיוק ממול הפינה בה עמד הלורד עם ידידו, הדליקה סיגריה והסתכלה עליהם. נראה שהיו שקועים לחלוטין בשיחה, היא שמה לב שגם השפחה שישבה שם נעלמה. חברה ניגשה התיישבה לידה והחלה לשוחח עימה . יעל שקעה בשיחה כשמידי פעם העיפה מבט לכיוונם, עדיין משוחחים..
באיזשהו שלב מבלי ששמה לב הגיע הלורד והתיישב לצידה.
"מה המצב ילדה?" שאל.
"סבבה" אמרה
"מה עם ההוא שחשבת שעוקב אחרייך?"
"אהה דווקא מעניין, הרגע עמדת ושוחחת איתו ארוכות" היא צחקה..
"מממ הבנתי.."
"מה הבנת?" יעל הסתקרנה.
"תקשיבי לי ! הבחור הזה שמכונה Knight of darkness הוא חבר טוב שלי שכבר מזמן רציתי להכיר לך, אלא שהוא אמר שיש זמן נכון לכל דבר. אני באתי כרגע לשאול אותך אם את מעוניינת ללכת לדבר איתו, ושמחתי מאוד שהוא החליט שהרגע לפגוש אותך הגיע . אני יודע שקצת מוזר לך מה שאני אומר אבל אם את עדיין סומכת עלי שאני רוצה רק בטובתך, אז אל תשאלי את כל השאלות שאני יודע שאת עוד שנייה מתפוצצת מהרצון לשאול אותן, פשוט גשי איליו הוא מחכה לך בחדר הקטן בקומה השנייה, גשי איליו תשאירי את הציניות שלך בחוץ, הוא אמיתי ואין לך צורך בציניות מולו. תקשיבי למה שיש לו לאמר לך, אם הצעתו תעניין אותך אל תחששי "ללכת על זה", אני מתחייב לך שאת יכולה לסמוך עליו כאילו זה אני.
אם תחליטי ללכת על זה אני מאחל לך רק טוב ואני מאמין שהפנטזייה הכי כמוסה שלך תתגשם..."
"בתור היחיד שיודע מה החלום הכי כמוס שלי אני קצת מתפלאת שאתה אומר את זה אבל נו מילא.. מה סיפרת לו עלי??"
"אמרנו בלי שאלות לא?!?"
"כן"
"טוב יאללה לכי איליו שלא יחכה יותר מידי. "
יעל קמה מהספה, נשקה ללורד על שפתיו, נישקה את חברתה והחלה ללכת, בדרך פקדה על כלבלבה להישאר למטה, והחלה לעלות במדרגות ..

המשך יבוא..

עוד

סוד לוחש​(נשלטת) • 3 בינו׳ 2006

רוצים עוד!!