Yosefus(שולט)
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
הציות לחוק
נושא נוסף שעלה בשרשור של אור וראוי (לדעתי) לדיון נפרד הוא גבולות הציות לחוק
רפאל כתב: רפאל כתב/ה: ... ואולי במקום לנפנף בחוק כדי להתנגח במי שאינו אהוד עלינו, הגיעה השעה להיות ביקורתיים ביחס לחוק? לי (אישית) נדמה שבמדינה דמוקרטית צריך לציית לחוק, לכל חוק באשר הוא חוק. מי שהחוק לא מוצא חן בעיניו מוזמן להאבק למען שינוי החוק בדרך הדמוקרטית, או לחפש לעצמו מדינה עם חוקים כלבבו. אי ציות לחוק הוא דבר מגונה ועל החברה לודא שמי שאינו מציית יוענש (ואין לי כוונה לגלוש למשמעויות של אי ציות לחוק מהבחינה המוסרית , ההשפעה על הלכידות החברתית , האם זו הדרך לאנרכיה וכיו"ב). מובן שכולנו בני אדם, וככאלה מועדים לעבור על החוק (מי למשל לא עבר על המהירות המותרת או לחלופין בצע עבירת חניה ?) אבל העובר על החוק מודע לכך שהוא עובר על החוק , וכן לכך שאם יתפס יענש (כן, דו"ח חניה הוא העונש שנקבע על עבירת חניה). בנוסף, יש להבחין בין עברה "קלה" לבין עברה "חמורה". בהקשר בדסמ נדמה לי שרוב חברי הכלוב בדעה שיש לכבד את החוק ולהתרחק ממי שעובר עליו (והחושבים אחרת - זה המקום להשמיע דעתכם). עם זאת, דווקא בתחום ה- בדסמ החוק איננו ברור כל צרכו, ולכן הקפדה על כללים לא כתובים (נורמות חברתיות ?) עשויה להיות הקו המבדיל בין חוקי לבין לא חוקי. כך למשל סשן בו הנשלטת הבהירה את רצונה בהצלפות, עמדה לרשותה מילת ביטחון, ננקטו כל אמצעי הזהירות ותוך כדי הסשן היא נשאלה מעת לעת האם הכל בסדר יראה אחרת לחלוטין בעיני שופט מסשן בו לא היה תאום ציפיות מראש, לא היתה מילת ביטחון , לא ננקטו אמצעי זהירות ולאורך הסשן האישה כלל לא יכלה לבטא את רצונה (בשל גאג). נדמה לי שיש דוגמאות לסשנים מהסוג "הבטוח" שהסתיימו ברע, ויש דוגמאות לסשנים מהסוג "המסוכן" שהסתיימו בטוב, אולם לו היו מגיעים סשן "בטוח" וסשן "מסוכן" לסוף רע, האם יש ספק למישהו שהפסיקה אולי היתה מרשיעה בשני המקרים, אולם גוזרת עונש שונה לחלוטין ? שורה תחתונה - יש חוק ויש תחום אפור וחשוב להבהיר מי עומד היכן ומה הם נימוקיו. |
|
|
Tame
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
יוספוס, יש חוקים ויש חוקים.
החוקים שאנחנו לרוב לא מצייתים להם הם אלו שלא באמת נאכפים משום שאין ביכולתה של המשטרה לאכוף אותם (כי הדבר בעצם ישים חלק ניכר מאוד מהאוכלוסויה בגדר "פושעים") או שאין למשטרה רצון מיוחד לאכוף אותם. בסך הכל החוקים שאנחנו כאזרחים "שומרי חוק" מצפצפים עליהם הם לרוב חוקים שפוגעים בחופש הפרט שלנו. חוקים שנועדו למנוע מאיתנו לעשות משהו שאינו פוגע בשום דרך בזולת (ולכן גם לא דמוקרטיים). אחד החוקים האלה שדיבר עליהם רפאל הוא נגד גרימת חבלה. אבל הרי אנחנו בבדסמ גורמים חבלות מידי פעם ובפעמים אחרות אפילו מקיזים דם, אז אנחנו חייבים להפסיק? או שמא אנחנו פושעים? אותו דבר בנוגע לשימוש בקנביס או בסמים אחרים, רובנו נמשיך להשתמש. החוקים חשובים במדינה דמוקרטית בכדי להגן על זכויות האזרחים, לא כדי למנוע מהם חופש. לכן החוקים שראוי לציית להם ולאכוף אותם הם אלו שעבירה עליהם משפיעה באופן כלשהו על זכויותיהם של אזרחים אחרים. |
|
|
המלט
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
Tame כתב/ה: החוקים חשובים במדינה דמוקרטית בכדי להגן על זכויות האזרחים, לא כדי למנוע מהם חופש. לכן החוקים שראוי לציית להם ולאכוף אותם הם אלו שעבירה עליהם משפיעה באופן כלשהו על זכויותיהם של אזרחים אחרים. הניסוח שלך "משפיעה באופן כלשהו" -- גם אם מעורפל, הוא לדעתי נכון, והתוצאה היא שכל החוקים ראויים לציות, משום שאין לך חוק שאי-ציות לו לא "משפיע באופן כלשהו על זכויותיהם של אזרחים אחרים". |
|
|
|
Tame
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
בטח שיש.
כי אם אני לדוגמה רוצה לחטוף כמה הצלפות מאיזו מישי ואני עושה את זה באופן פרטי ולא באמצא הרחוב בו אנשים עלולים לראות משהו שהם לא אוהבים ולא רוצים לראות. אז לא, לא פגעתי באף אחד ולא השפעתי על זכויותיהם בשום אופן. אבל הבחורה שלי עדיין ערבה על החוק מעצם זה שהיא גרמה לי חבלות. אותו דבר בעניין שימוש בקנביס או חומר אסור אחר. הדבר לא פוגע באף זכות בסיסית של מישהו אחר. והמשתמש בכל זאת עובר על החוק. יש עוד המון דוגמאות אבל אני נשאר עם שתי אלו כי הן מאוד נפוצות, תרצה לנסות לסתור אותן? |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
החוק
כפי שלדמוקרטיה עצמה יש יתרונות וחסרונות, כך גם לחוק.
זהו שביל זהב שהצלחנו להגיע אליו כחברה, ומאפשר לרוב האנשים, לחיות את חייהם במקסימום חופש האפשרי, מבלי לפגוע בחופש של האחר. ברמה הפילוסופית אפשר לקרוא לזה פשרה, ממוצע, משהו שלא פותר את כל הבעיות, אבל לפחות חלק, וזה הכי טוב שיכולנו להסכים עליו. החוק אינו יוצא דופן. חייבים להסתכל עליו בקונטקסט החברתי/תרבותי וכמובן בראי הזמן. החוק אינו אובייקטיבי, כי לא ניתן להשיג אובייקטיביות משום פרספקטיבה. הוא מייצג את הלך הרוח החברתי של הרוב בפרק זמן מסויים. החוק שואב את התוקף החברתי שלו מנורמות. לעיתים רחוקות מתהפכים היוצרות, והחוק מכתיב את הנורמה החברתית. קודם חברה, אח''כ נורמה ואז בא החוק - ליישר את הבליטות. בחוק אין תחום אפור - הוא שחור ולבן. יתרה מכך - אלת הצדק עומדת עם חרב ומאזניים, אך עיניה קשורות. לא בגלל שהיא באמצע סשן, אלא כי הצדק הוא עיוור, בכוונה תחילה. בתי המשפט הם התחום האפור, או הגוונים, כי החיים הם לא שחור לבן וצריך משהו שיקשר בין החוק לחיים. כך גם המחיר על הפרת החוק. יש דרגות חומרה ויש דרגות עונש. וכיחידים בחברה, זכותנו להחליט כמה אנחנו מרשים לעצמנו לספוג וכמה לא. אם לא מפריע לפלוני לקבל דוח של כמה עשרות שקלים על חניה לא נכונה, הוא ימשיך לעשות את זה גם אם הוא יודע מראש שזה לא חוקי. אנחנו נשלם את המחיר גם אם הוא גבוה, אם זה כדאי לנו. במקרים שהחוק אינו מתיישב עם אמונתנו או דרך חיינו, יש לנו את האפשרות להתיישר , או להפר את החוק ולשלם את המחיר. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של אנשים שהפרו את החוק ושילמו ברצון את המחיר, ולא כפושעים אלא מתוך אמונה אמיתית. (אייבי נתן למשל) נחזור לענייננו- BDSM בנושא הזה אני חושב שהחוק הוא רק סמן ימני - הגבול האחרון והברור ביותר. אנחנו כחברה (או איזושהיא תת תרבות) יכולים להסכים לעצור הרבה לפני שהחוק אומר. גם כבני אדם. אני לא צריך את החוק שיגיד לי לא לרצוח, בדיוק כפי שאני לא צריך שהוא יגיד לי שאסור לי לפוצץ במכות את השכן, או לפנצ'ר את הגלגלים של מי שחנה מול השיפוע במדרכה. יש לי את הסולם הפנימי שלי כאדם, כחלק מהחברה, כמועסק בעבודה. גם כמי שעוסק ב-BDSM יש לי את סולם הערכים שלי. והוא רחוק קילומטרים רבים ממה שמתיר לי החוק. החוק חי על הנורמה ופה הבעיה שלנו. אם היו מגלים בשנות הארבעים שכל מי שעוסק ב-BDSM, מנת המישכל שלו מכפילה את עצמה, היום היו מלמדים את זה בבתי הספר. והדרך שלנו לגרום לחוק להבדיל בין סשן ''סשן מסוכן'' ן-''סשן בטוח'', היא רק באמצעות הסטטיסטיקה. אז שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה כדי לתרום להטיית הכף לכאן או לכאן. teacher |
|
|
melody
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
ציטוט: אותו דבר בעניין שימוש בקנביס או חומר אסור אחר.
הדבר לא פוגע באף זכות בסיסית של מישהו אחר. והמשתמש בכל זאת עובר על החוק. יש עוד המון דוגמאות אבל אני נשאר עם שתי אלו כי הן מאוד נפוצות, תרצה לנסות לסתור אותן? ברגע שאתה משתמש בסמים, אתה מאפשר לסוחר לנהל את עיסוקיו המפוקפקים, אותם הוא יוכל לנהל גם תחת חלון ביתי, ובכך לסכן את ילדי. זכותי הבסיסית לגדל אותם במקום בטוח ואתה למעשה מונע זאת ממני. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
אני עם Tame (למה לא מסתדר לי לכתוב את הניק הזה בעברית?).
מלמל, חלק מהבעיה הוא החוק עצמו. אם סמים קלים היו חוקיים, כמו אלכוהול (רק מגיל מסוים כמובן) לא היו "סוחרים מפוקפקים". |
|
|
|
melody
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
זאלו,
כמו שנאמר, יש דרכים אותן אפשר לנקוט בדרך דמוקרטית, ע"מ להעביר חוק.... עד אז, השימוש של אחרים פוגע בבטחון ילדיי. |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
הציות לחוק הוא דרישת מינימום
אבל מאחר והחוק נקבע על ידי אנשים שלפחות ברמת ההצהרה הציבורית אינם מכירים מהו בדסמ, וסאד-מאזוכיזם הוא משהו שמתקשר עם רוצחים פסיכופתיים בקולנוע ובטלויזיה - החוק איננו מספיק לצרכי בדסמ.
ולראיה - יחסו של החוק לגיל ההסכמה ליחסי מין שונה ממדינה למדיה, בעוד השוני בגיל שבו הגוף מתחיל בשלות מינית איננו כה גדול. בדסמ צריך להתמודד עם תקשורת שיכולה להתבצע בשני ערוצים - אחד בהקשר הדסמי ואחד בהקשר שבו אנחנו שני בני אדם שווים. מערכת החוק - המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט עוד רחוקים מלהבין את ההבדל בין לצרוח בקולי קולות "לא! תפסיק מיד!! די!!!" במהלך סשן לבין שימוש במילת ביטחון. ביום שבו סא/בית יגישו תלונה למשטרה, ויתארו את מהלך הסשן הנ"ל, רוב הסיכויים שהדומ/ית יצטרכו סוללה שלמה של הסברים ועורכי דין אם לא עצרו בראשון וכן עצרו בשני. לדעתי, בדסמ מציג רף יותר גבוה מזה שהחוק מציב לגבי הסכמה הדדית ומודעת, לגבי סבירות ולדעתי גם לגבי האחריות שנדרשת מהשותפים. |
|
|
|
Yosefus(שולט)
|
לפני 18 שנים •
12 בינו׳ 2006
Tame כתב/ה: יוספוס, יש חוקים ויש חוקים.
...אחד החוקים האלה שדיבר עליהם רפאל הוא נגד גרימת חבלה. אבל הרי אנחנו בבדסמ גורמים חבלות מידי פעם ובפעמים אחרות אפילו מקיזים דם, אז אנחנו חייבים להפסיק? או שמא אנחנו פושעים? ... יש כאן עו-ד או משהו כזה שיכול לצטט לנו את החוק עצמו ? שלא נאלץ להתבסס על שמועות ועל פרשנויות מיד שניה ? |
|
|