| real-one(נשלט) |
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
המדינה נכנסת למעשנים בסיגריות:
במיסים הגבוהים יותר, שחלקם אמורים לפחות להיות מופנים למערכת הבריאות. בחוקים האוסרים עישון ברוב המקומות, ושבעקבותיהם חלק גדול מהמעשנים ירדו בכמות העישון כי אין ברירה. המדינה נכנסת לי לצלחת בחוקים ובבדיקות וטרינריות, שאחרת זכותי לאכול מה שהא לי גם אם זה מזיק לי לא? כמו שאמור להיות מותר לי לעשן סמים לפי התיזות המוזכרות כאן ? המדינה נכנסת לי למהירות המותרת לי בכביש, וזו הגבלת חירות לא? שנמשיך? לא חסר דוגמאות להגבלת חרויות הפרט במידה המינימלית הנדרשת כדי לפעול לטובת הרוב, רק צריך קצת להסתכל. ובעצם, לא שלא חסר דוגמאות, כמעט כל החוקים כוונתם כזו, נכון שמתברר שחלק מהחוקים אינם רלוונטיים, חלק מהם נחקקו מסיבות שגויות, ועוד, בעיקר עקב הקידמה הן הטכנולוגית והן החברתית. |
|
|
Tame
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
המדינה לא נכנסת לך למזון בבדיקות וטרינריות כדי למנוע ממך את החופש ללקות במחלה מסוכנת. המדינה עושה את זה כי אתה כציבור דורש ממנה שתגן עליך מפני מחלות מסוכנות!
לגבי הגבלת המהירות אותו דבר, זה כי הציבור רוצה שיגנו עליו ממטורפי כביש שבנסיעתם המהירה וחסרת הזהירות מסכנים את כל השאר. חוקים למניעת עישון במקומות ציבוריים זה שוב אותו עיקרון כי הציבור מבקש לא להיות חשוף לעישון פאסיבי שפוגע בו ללא רשותו. והמיסים הגבוהים על סיגריות הן רק דרך נוספת להגדיל הכנסות מדינה... אחרת איך תסביר את המיסים הגדולים שמטילה המדינה על כל הנהגים? או על השכבות הכלכליות העליונות? האם היא מנסה למנוע מאיתנו לנהוג כדי להציל אותנו מפגיעה? האים היא מנסה למנוע מאיתנו להיות עשירים כדי להציל אותנו מפגיעה? או שמא היא צריכה לעשות כסף ולהגדיל את התקציב והטלת מיסים זו דרך טובה?? נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שישי ינו' 13, 2006 11:04 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
Tame
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
ודרך אגב
אם כבר טענת שהמס על הסיגריות נועד כדי למנוע מאיתנו לפגוע בקופה הציבורית ע"י כך שנחלה בסרטן.. תאמר לי אם כן למה ההכנסות מהמס הזה לא עוברות ישירות לתקציב הבריאות? |
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
1.אין חוק במדינת ישראל נגד בדסמ. אנחנו אולי סוטים חברתית, אבל לא פושעים.
2.חוק הוא חוק הוא חוק. גם אם הוא נראה לנו הכי טפשי בעולם, אנחנו חייבים לכבד אותו ולשמור עליו. 3.החוק נועד להכליל את הכלל ולא מתייחס על פי רוב ליוצאים מן הכלל. לכן, אם החוק קבע שאסור לבעול קטינה, זה בגלל שרוב הקטינות לא מוכנות נפשית לקייום יחסי מין, זה לא בריא עבורן או שיש חשש לניצולן על ידי גברים הגדולים מהן מעבר להפרשים של פרק זמן סביר בינה לבין הנער שאיתה- עד שלוש שנים. נכון שיש נערות שהן מפותחות פיזית מוקדם מהרגיל, זה עוד לא אומר שהן בוגרות נפשית וגם אם כן, החוק לא יכול להתייחס לכל אחד שיוצא מן הכלל. |
|
|
המלט
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
תרגיל בקריאת החוק
["quote="Aragorn]
לדוגמא, היום אין שום איסור בחוק על מורה בת 35 לקיים יחסי מין עם תלמיד בין 13 ואף להכנס ממנו להריון. לפי דעתי, אף על פי שארועים מסוג זה הם נדירים (או אולי הלידלים פשוט לא מתלוננים?) יש לנסח מחדש את החוק על מנת לאטום פרצה זו.[/quote] דווקא יש איסור מפורש על כך בחוק. קיום יחסים של בגיר עם קטין או קטינה, גם אם נעשו בהסכמתו/ה המלאה של הקטין נחשב לעבירה כאשר הבגיר עשה זאת תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה או תוך הבטחת שווא לנישואין. כלומר - אם הבגיר הוא מורה, מעסיק, משגיח, או מישהו אחר שהקטינ/ה תלוי/ה בו - או אם מדובר בקטינה שהבגיר הבטיח להינשא לה. למעשה, מקריאה פשוטה בחוק נראה שהחוק מבדיל בין קטינים מתחת לגיל 14 וקטינים מעל גיל 14, ונראה מפשוטו של מקרא, שקיום יחסים עם קטינים מתחת לגיל 14 נופל תחת הכותרת "אינוס". החוק הרלבנטי הוא חוק העונשין התשל"ז 1977. סעיף 345 אומר כך: א. הבועל אישה - 1... 2... 3. כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; 4... 5... הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנית. וסעיף 348 א. אומר כך: העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(2) עד (5), בשינויים המחוייבים, דינו מאסר שבע שנים. וסעיף 348 ד1 אומר כך:. העושה מעשה מגונה באדם שהוא קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו - מאסר ארבע שנים. סעיף 345 אמנם מנוסח בלשון "הבועל אשה" -- אבל אז נראה שסעיף 348 בא לטפל גם במקרה ההפוך -- שבו הבגיר הינו אשה, והקטין הינו ילד -- אחרת, מה חידש לנו הסעיף הזה על מה שנאמר קודם? ועוד, לא היה החוק נוקט בלשון הכללית "העושה מעשה מגונה באדם", ולא היה נוקט בלשון "בשינויים המחוייבים", ממנה משתמע שמדובר גם באשה בוגרת וקטין. מה שכן, ברור שיש אפליה -- כי העונש בסעיף 345, המוטל על גברים בלבד, הינו 16 שנה, ואילו העונש בסעיף 348א, שמוטל על "העושה מעשה מגונה", הינו רק שבע שנים. סיכום עד כאן: יחסי מין עם קטינים מתחת לגיל 14 אסורים בכל מקרה, נחשבים לאינוס, ועונשם הינו 16 שנים לגבר עם קטינה, ושבע שנים לאשה עם קטין. לכן, הדוגמה שהבאת, של מורה בת 35 וקטין בן 13, הינה דוגמה לאינוס, ואפשר להרשיע את המורה ע"פ סעיף 348 א. במקרה של מעל גיל 14, החוק לא אוסר באמת יחסי מין בין אשה (אך לא איש) בוגרת לקטין חוץ מאשר במקרים המנויים בסעיף 348 ד -- וכמובן שיחסי מורה-תלמיד נכללים שם תחת "חינוך". העונש שם הוא 'רק' ארבע שנים -- והרי רק מזה אפשר כבר להסיק שיחסי מורה-תלמיד בן 13 חמורים יותר, (כי 13 צעיר יותר מ 14), גם מבלי לנתח את סעיפים 348 א ו 345. סיכום עד כאן: יחסי מין בין אשה בוגרת לקטין מעל גיל 14 אינם אסורים על פי החוק אלא אם מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 348 ד. לעיל. במקרה כזה עונשה של העבירה הינו 4 שנות מאסר. יחסי מין בין בין גבר בוגר לקטינה מעל גיל 14 נידונים בסעיף 346 -- שנקרא "בעילה אסורה בהסכמה". החוק אומר שאסור לבעול קטינה שמלאו לה 14 וטרם מלאו לה 16, והיא אינה נשואה לו, או שמלאו לה 16 וטרם מלאו לה 18, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין. סיכום כללי: יש אפליה ברורה בין גברים לנשים, כדלקמן: א. גבר שבעל קטינה שטרם מלאו לה 14, צפוי לעונש של פי שנים ויותר מאשה שקיימה יחסי מין עם קטין שטרם מלאו לו 14. בכל מקרה מדובר באינוס. כאן מפלים את הגברים לרעה. ב. גבר שבעל קטינה בין 14 ל 16, אף בהסכמה, צפוי לחמש שנות מאסר. אשה, לעומת זאת, יכולה לקיים יחסי מין עם קטין שמלאו לו 14, אלא אם כן זה נעשה תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה. כאן מפלים את הגברים הבוגרים לרעה, ואת הנערים הקטינים לטובה 
ג. לענין ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, קטינות נכנסות לקטגוריה הזו בין גיל 16 ל 18, בעוד שקטינים נכנסים כבר בגיל 14. אז למנהל בית ספר אסור לזיין שמיניסטיות, אבל למנהלת בית ספר מותר לשכב עם שמיניסטים (שאינם קטינים כבר). הקורא היקר כבר יבחר לו פרשנות מתאימה לענין האפליה (לדעתי מפלים את המנהלות לטובה). DISCLAIMER אני לא עורך דין, ואין הדברים הנ"ל אלא דעתי האישית. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שבת ינו' 14, 2006 12:24 am, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
Tame
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
מלכה כחולה
באופן תיאורטי חוק הוא חוק הוא חוק וצריך לשמור על החוקים כדי שלא תתפורר לנו הדמוקרטיה. אבל במובן המעשי לא תמיד קל כל כך להסתכל על הדברים כשחור ולבן. דוגמה נפוצה מאוד שנותנים היא מקרה בו אמך/אביך/אחיך/בנך חס וחלילה חולים במחלה סופנית. למחלה הזו יש תרופה אך היא נמצאת בידיו של בית מרחקת שמחליט לגבות עליה 2 מיליון שקלים. אין לך את הכסף או את היכולת לגייס את הכסף בזמן שהמחלה השאירה לבן/בת משפחתך לחיות. את מגיעה לרוקח ומתחננת אך הוא לא מסכים לתת את התרופה בחינם. הוא מסובב את גבו.. הזדמנות פז, האם תגנבי לו את התרופה ותברחי או לא? |
|
|
Dolfi
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
Re: הציות לחוק Yosefus כתב/ה: לי (אישית) נדמה שבמדינה דמוקרטית צריך לציית לחוק, לכל חוק באשר הוא חוק. מי שהחוק לא מוצא חן בעיניו מוזמן להאבק למען שינוי החוק בדרך הדמוקרטית, או לחפש לעצמו מדינה עם חוקים כלבבו. אי ציות לחוק הוא דבר מגונה ועל החברה לודא שמי שאינו מציית יוענש (ואין לי כוונה לגלוש למשמעויות של אי ציות לחוק מהבחינה המוסרית , ההשפעה על הלכידות החברתית , האם זו הדרך לאנרכיה וכיו"ב). אני מוצאת פה דילמה מסויימת שדעתי האישית עדיין חלוקה לגביה. ההתנתקות מאחורינו... וטוב שכך. אני באופן אישי נותרתי עם המון חומר למחשבה ושאלות לגבי דמוקרטיה מהי, בעיקר סביב נושא זכויות האזרח. אם נבחן את הדוגמא הזו, ניראה שמצד אחד ניצבה זכותו של האדם לחירות, מצד שני זכותו לביטחון. הזכות לחירות תמיד, אבל תמיד, נמצאת בראש סדר העדיפויות. אך מה קורה כשמדובר בחירותו של הפרט אל מול ביטחון הכלל? הגיוני לתת משקל רב יותר לביטחון הכלל, אך מאידך לא ניתן לצפות מהפרט לקבל את ההעדפה הזו בברכה. ניתן גם להבין אם אותו פרט לא יאבק בדרך דמוקרטית, כי אותה דמוקרטיה היא בדיוק זו שהפקירה אותו. לגבי לכידות חברתית ואנרכיה, אני חושבת שיש הרבה גורמים מאזנים שיוצרים מצב ביניים, מותירים מקום ביטוי לאינדווידואל אך לא עד כדיי מצב של אנרכיה. בהקשר בדסמ נדמה לי שרוב חברי הכלוב בדעה שיש לכבד את החוק ולהתרחק ממי שעובר עליו (והחושבים אחרת - זה המקום להשמיע דעתכם). עם זאת, דווקא בתחום ה- בדסמ החוק איננו ברור כל צרכו, ולכן הקפדה על כללים לא כתובים (נורמות חברתיות ?) עשויה להיות הקו המבדיל בין חוקי לבין לא חוקי. אני חושבת שמה שכתבת פה קצת מקביל לכתיבת חוזה בין סוחרי סמים... שכמובן לא יהיה קביל בבית משפט. נורמות חברתיות? על אילו נורמות בדיוק מדובר? של איזו חברה? האם אתה חיי על פי נורמות חברתיות? האם יש לנדות אותך ממעגלים חברתיים שאינך חיי על פי הנורמות שלהם? האם כקהילה עלינו לכפות נורמות חברתיות (שלא ברור מי יקבע, אני או אתה) על כלל האוכלוסיה שמתעניינת בבדס"מ? האם לנורמות האלו באמת יש משקל, שמא בדומה לדברים אחרים שקיימים בנורמה ורוב הנוכחים פה מסתייגים מהם, גם הנורמות האלו נתונות לשיקול דעת אישי? אני לא בעד נורמות חברתיות עם משקל של חוקים, אני בעד מידת מוסר. מוסר אישי בעיקר. אני כאינדווידואל אבחר מה מוסרי בעיני ומה לא, מי מוסרי בעיני ומי לא. כך למשל סשן בו הנשלטת הבהירה את רצונה בהצלפות, עמדה לרשותה מילת ביטחון, ננקטו כל אמצעי הזהירות ותוך כדי הסשן היא נשאלה מעת לעת האם הכל בסדר יראה אחרת לחלוטין בעיני שופט מסשן בו לא היה תאום ציפיות מראש, לא היתה מילת ביטחון , לא ננקטו אמצעי זהירות ולאורך הסשן האישה כלל לא יכלה לבטא את רצונה (בשל גאג). נשלטת שנשללת ממנה האופציה לעצור סשן נמצאת בו לא מתוך בחירה, גם אם החוק במדינת ישראל שמרני מכדי להכיר בכך. ניתן לשים את הסיטואציה שתיארת על אותו משקל עם סיטואציה בה מישהי נכנסת עם גבר למיטה, אפילו מוצצת לו, אבל בנקודה מסויימת מחליטה שלהזדיין איתו היא לא רוצה והוא פשוט אונס אותה. חוקי? תתפלא, מסתבר שלפעמים זה חוקי. מסתבר שמבחינת החוק זכויותיה של אישה להחליט מה יעשה בגופה כפופות לנסיבות כאלו ואחרות. האם העובדה ששופט כזה או אחר יראה בזה שאנס אותה גבר טיפש שלא הבין שהיא לא רוצה וחשב שהיא משחקת... הופכת את האונס שהיא עברה למשהו אחר? לא, זה עדיין אונס. הדוגמא שהבאת מאוד קיצונית, היא אונס לכל דבר בעיני... ועם עו"ד טוב לדעתי אפשר אפילו לפנות לבג"ץ ולהכריח את הפרקליטות להגיש כתב אישום. נדמה לי שיש דוגמאות לסשנים מהסוג "הבטוח" שהסתיימו ברע, ויש דוגמאות לסשנים מהסוג "המסוכן" שהסתיימו בטוב, אולם לו היו מגיעים סשן "בטוח" וסשן "מסוכן" לסוף רע, האם יש ספק למישהו שהפסיקה אולי היתה מרשיעה בשני המקרים, אולם גוזרת עונש שונה לחלוטין ? תלוי מאוד ב"בית הדין" שיפסוק. |
|
|
|
Dolfi
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
Yosefus כתב/ה: Tame כתב/ה: יוספוס, יש חוקים ויש חוקים.
...אחד החוקים האלה שדיבר עליהם רפאל הוא נגד גרימת חבלה. אבל הרי אנחנו בבדסמ גורמים חבלות מידי פעם ובפעמים אחרות אפילו מקיזים דם, אז אנחנו חייבים להפסיק? או שמא אנחנו פושעים? ... יש כאן עו-ד או משהו כזה שיכול לצטט לנו את החוק עצמו ? שלא נאלץ להתבסס על שמועות ועל פרשנויות מיד שניה ? אני לא עו"ד, אבל מכירה חוק שיכול לשפוך קצת אור על העניין. אסור ליבא חומרים פורנוגרפיים שכוללים סאדו מאזו, מותר להפיק בדס"מ כחול לבן. אם מותר להפיק סרטי בדס"מ, ככל הניראה מותר לעשות בדס"מ (כל עוד מצלמים  )...
|
|
|
|
המלט
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
גם אני לא עו"ד (וחוץ מזה, אם הייתי, בטח לא מזדהה ככזה עכשיו ) -- ולדעתי אין שום חוק שאוסר להתעסק בד' אמותיך בבדסמ. מה בדיוק מפריע לך, החבלות? חופש הפרט גובר כאן בקלות.
במלים אחרות ובעקבות דולפינה -- לא חייבים לחיות בסרט כדי לעשות בדסמ. |
|
|
|
המלט
|
לפני 18 שנים •
13 בינו׳ 2006
D_o_l_f_i_n_a כתב/ה: Yosefus כתב/ה: Tame כתב/ה: יוספוס, יש חוקים ויש חוקים.
...אחד החוקים האלה שדיבר עליהם רפאל הוא נגד גרימת חבלה. אבל הרי אנחנו בבדסמ גורמים חבלות מידי פעם ובפעמים אחרות אפילו מקיזים דם, אז אנחנו חייבים להפסיק? או שמא אנחנו פושעים? ... יש כאן עו-ד או משהו כזה שיכול לצטט לנו את החוק עצמו ? שלא נאלץ להתבסס על שמועות ועל פרשנויות מיד שניה ? אני לא עו"ד, אבל מכירה חוק שיכול לשפוך קצת אור על העניין. אסור ליבא חומרים פורנוגרפיים שכוללים סאדו מאזו, מותר להפיק בדס"מ כחול לבן. אם מותר להפיק סרטי בדס"מ, ככל הניראה מותר לעשות בדס"מ (כל עוד מצלמים )...באיזה חוק מדובר? (נעלם ממני כרגע ההגיון מאחורי איסור יבוא אך התרת ייצור מקומי של חומרי בדסמ) |
|
|