צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כולם אומרים

ד--פנה
לפני 18 שנים • 15 בינו׳ 2006

כולם אומרים

ד--פנה • 15 בינו׳ 2006
אומרים שחייבים לפתוח ת'לב

אומרים לקפוץ , לצלול לנתץ הגנות

אומרים לתת לנגוע

אומרים לפקוח עיניים , לראות להתרגש

לתת לאישונים להתרחב




ואני , כל פעם מנסה

אני עושה מה שכולם אומרים

כולם יודעים המון על התחלות

אז איך זה שאין לכולם מה לומר

כשהלב שלי מכווץ.

אין עצות לאף אחד כששורטים לי את הלב


להמשיך הלאה

זה לא עצה.

זה סוג של הדחקה


אני מקיזה דם

מותק, פלסטר לא מספיק.



איך כל פעם שאני מקשיבה

אני יוצאת חבוטה.

ונזכרת למה אני לא מסתכלת שמה למטה

איפה שיש פלסטרים בכל כיוון



יש מקומות שלא צריך להיות בהם כחולים

הלב שלי למשל

היה פעם זהב, ועכשיו הוא כולו סגול.



אני לא אופטימית

אני תמיד צריכה להיזכר שאני חייבת להיות חזקה

בגלל שאני כל כך חלשה.


לא להתפתות לבכות

לא להתפתות לפתוח דלתות
קליבר​(שולט)
לפני 18 שנים • 15 בינו׳ 2006

החיים מלאים שושנים ..

קליבר​(שולט) • 15 בינו׳ 2006
אבל כדי להגיע אליהם , ישבדרך קוצים .
ככה בנויות השושנים ( או הורדים יותר נכון ) עם קוצים .

עם הזמן אנחנו לומדים להזהר מהכוויות , מהנפילות , מהחתכים.

אבל אסור להפסיק לנסות .
icon_wink.gif
G-O-L-D​(שולט)
לפני 18 שנים • 15 בינו׳ 2006

כפרה עליך דפנה

G-O-L-D​(שולט) • 15 בינו׳ 2006
אין מה לעשות.
ככה זה, זה פשוט ככה.
יש אנשים שהחיים שלהם זה שקיעות ומרגריטות, ויש כאלה שהחיים שלהם זה כאבי לב ותמונות חסרות הגיון.
זה לא עובר, זה גם לא נגמר, זה תמיד שם, מחכה לך.
אי אפשר להעביר את זה, אי אפשר גם למחוק או לשכוח וגם אם החיים עוברים לתקופה טובה, זה תמיד מאיים לפרוץ מתישהו, וכן, זה תמיד גם יפרוץ.
צלקות לב, הן אולי העוול הגדול מכל שאנו יכולים להשאיר בקרובים אותנו, ועל צלקות אלו אין דין פרט לצלקת עצמה...
"זה יעבור, תקווה, החיים טובים צריך להתאזר בסבלנות" וכל מיני משפטים דוגמאת אלו, שטויות.
מנטרות של הישרדות, זה הכול, פשוט מנטרות של הישרדות...
אחרי הכול, אילו היינו יודעים את מה שמעבר לקצה... סביר להניח שרבים מאיתנו על בסיס בחירה היו פוסעים אל מעבר לו.
חוסר הוודאות המובילה לאחיזה בלתי נלאית בחיים, היא אולי משחקו הגדול ביותר של השטן.
תתקיים אך אל תחייה. תשרוד אך אל תחווה. תחשוב אך אל תיישם. ככה, תעביר ימיך בין שמים לארץ... מחפש, נישא באוויר, ולא חווה קרקע או מרום.
סוג של צללי אדם...
צללים על ההדסון...
לפעמים אני חושב על זה שאילו לא היינו חושבים כל כך רחוק ומקווים כל כך הרבה, היינו מאוד נהנים לראות שגדל לנו חצ'קון חדש, שיש עוגה טובה בתנור, ושעוד מעט נקפוץ להוציא סרט חדש מהספריה וואללה, אם ירצה השם ויהיה לנו מזל, נמצא גם סרט טוב...