אני והחבר'ה

אני והחבר'ה

Whip​(שולט) • 15 בינו׳ 2006

לילה. הראש כואב מההנגאובר.
אני שוב מוצא את עצמי מחפש חניה בעיר הבלתי אפשרית הזאת.
נשבר הזין. כמה אפשר כבר? מה כבר ביקשתי? חניה מזוינת ליד הפאבים?

נדחקתי בין שתי מכוניות, דוחף אותן קצת בשביל לפנות לי מקום. ממילא הטרנטה שרוטה לגמרי.

נכנסתי לפאב. יוחנן הברמן, המכונה כאן ג'וני, הנהן לי לשלום בראשו. בקושי ראיתי אותו מעל ים הראשים שמסביב. מה קורה פה לעזאזל?
פילסתי את הדרך אל הבר. מה הסיפור, צעקתי לו. הוא נתן בי מבט מלא תימהון. מחר שנה חדשה, צעק לי, וירד לי האסימון. שיט, ידעתי שהייתי צריך לקנות בקבוק בסופר ולהישאר בבית היום.
הערב התחיל רע.

ההמשך גם לא היה מבריק. עישנתי, כהרגלי, בשרשרת, אבל הפעם היו פה פרצופים שעשו לי פרצופי לימון, כאלה חמוצים ולא מרוצים. שילכו להזדיין במקום אחר. פאק דם.

ואז המצב החמיר.

שתיים בלילה, אחרי שכולם חוץ ממני התמזמזו בחצות, ואחרי ששתו יותר מדי בירות והקפיצו יותר מדי טקילות.
"היי, סבא". הצצתי במראה שמולי וראיתי מאחוריי איזה ילד, שעל כתפו הייתה תלויה איזה כוסית צעירה. מסביבו היו עוד כמה חברים.
ניסיתי להתעלם, מייחל לכך שהטיפוס הצעיר יעזוב אותי בשקט. ממבע פניו ידעתי שזה לא יקרה.
"היי, סבא, שנה טובה, סבא" והפעם הוא בא אליי וטפח לי חזק על הכתף.
הסתובבתי לעברו וראיתי אותו עומד שם, עם עוד חמישה חברים, חיוך מלגלג על השפתיים.
"שנה טובה גם לך. עכשיו עזובתי בשקט בבקשה" אמרתי לו והסתובבתי בחזרה.
"היי, סבא" אמר לי בקול רם, קצת יותר מאיים. "אלי לא מדברים ככה".

התעלמתי והמשכתי לשתות בשקט.

שפריץ של משהו קר ניתז על הראש שלי, ושמעתי צחקוק מרושע. שיט.
"תראה את המטומטם הזה" צחק אחד מהם. "הוא אפילו לא מגיב".
רק שיעזבו אותי בשקט, חשבתי, רק שיעזבו אותי בשקט. עד שהתאקלמתי כאן?
הסתכלתי במראה, מרגיש את הפחד מציף את חושיי.
לפתע שמעתי קול צעיר של בחורה "יוסי, תראה לדפוק הזה מי אתה. למה אם לא, איפה הכבוד ש'ך?"
הצצה במראה הבהירה לי שזאת הכוסית של יוסי. הבחור, כיאה לחמומי מוח מהסוג שלו, התנפח. הוא לא ייתן לכבוד שלו להיפגע. איזה זוג מטומטמים.
הסתובבתי ואמרתי לה "גברת צעירה, תני לנו בבקשה לסיים את הערב בשקט, טוב? מבלי שאף אחד ייפגע. בבקשה."

הצעירה לקחה צעד לעברי, התבוננה בי מקרוב. טוב, תמיד ידעתי שאני לא נראה משהו, ואורח החיים הזה לא הוסיף לי בריאות ויופי.
אבל הבעת פניה הייתה משהו אחד לגמרי. לא היה שם בוז, או גועל, או כל דבר דומה.
הייתה שם התרגשות. נחיריה המורחבים, עיניה הגדולות. היא דלוקה ממשהו, והבלגן מפמפם לה עוד אדרנלין למוח.
היא הסתובבה לעבר יוסי שלה ואמרה בערסית "יוסי, הוא מה זה מסריח ומה זה פגע בי. 'תה לא מגן עלי, מאמי?"
הגברשלה נזעק לפעולה, כמובן. גברים מובלים תמיד באף, או באיבר אחר.
קמתי בשקט ויצאתי החוצה, סופג איזה דחיפה שכמעט והפילה אותי ליד הדלת. הבלגן תמיד בחוץ, הבארמנים לא אוהבים בלגן בתוך הבית...

התנדנדתי קצת יותר מדי, בשביל הרושם, שיקבלו קצת בטחון עצמי החבר'ה. זה לעולם לא מזיק.
עוד כמה צעדים מעבר לפינה והגעתי למגרש חניה סגור וחצי ריק. עצרתי באמצע והתיישרתי בכבדות. כמו שניחשתי כל חמשת הגברברים עמדו מסביבי, הבחורה על יוסי.
"חבר'ה, אני לא רוצה צרות..."
ידעתי שזה יבוא. צחוק חצי עצבני, חצי מסטול. הם לא הולכים לסגת עכשיו, כשראו טרף קל להתחלת השנה.
זה ייגמר מהר, ידעתי.
יוסי ניגש אלי והתחיל לדחוף אותי. דחיפה קלה, ואני התנודדתי לאחור.
עוד דחיפה, יותר חזקה, אני כמעט נופל לאחור.
דחיפה ממש חזקה. לזה חיכיתי.
אחזתי ביד הדוחפת והתגלגלתי לאחור, מרים אותו מעלי ומשליך אותו לעבר המכונית שידעתי שנמצאת שם. מדריך קרב המגע בקורס חובלים היה גאה בי, אם היה רואה אותי עכשיו.
רעש של משהו כבד פוגע בפח, ואז נופל לרצפה. ואז שקט.
יוסי לא יפריע לנו בזמן הקרוב.
התרוממתי בגמישות,למרות הכאב בגב. אני כבר לא צעיר כמו פעם, אבל אסור להם לראות את זה עכשיו.
הסתכלתי לעבר חבריו ההמומים. לזה הם לא ציפו.
אבל מה שתפס את עיניי הייתה הבחורה שלו. היא הייתה דלוקה בטירוף, ורצה אלי עם אבן שהרימה מהרצפה.
תפסתי את היד שלה, מעיף את האבן מתוכה. היא ניסתה לנשוך אבל סטירה חזקה הרגיעה אותה.
מה שהדהים אותי היה המבט בעיניה. מבט של כמעט אקסטזה.
עצרתי לרגע, רואה את החבר'ה של יוסי בורחים.
הבחורה הסתכלה עלי וניסתה שוב לנשוך. סטירה נוספת והיא שוב קיבלה את עיני העגל המייחלות האלה, כאילו היא על סף אורגזמה!
טוב, ואני חשבתי שכבר ראיתי הכל...
"תירגעי לפני שתחטפי עוד סטירה, בובה", אמרתי לה בקשיחות, אבל בלב ייחלתי לזה שהיא לא תירגע.
כאילו היא קוראת את מוחי, היא ניסתה להתפתל לי בידיים. הבת- זו... הצליחה אפילו להכשיל אותי ושנינו נפלנו על הרצפה.
התגלגלתי מעליה, מנסה לתפוס את ידיה השורטות. היא המשיכה להיאבק עד שהצמדתי את ידיה מעל הראש, רוכן מעליה בצורה כמעט מגונה.
שוב המבט הזה.
ואז היא התחילה להתפתל מתחתיי...לא להיאבק, להתפתל.
אפשר להגיד עלי הרבה דברים, אבל לא שאני לא מבין רמזים. אז עזבתי לה את הידיים והרמתי לה את החולצה, חושף זוג ציצים צעיר, מפואר ונטול חזיה.
התכופפתי לנשק את אחד מהם אבל כאב צורב בלחי הסיח אותי מדעתי. השרמוטה שרטה אותי עמוק.
שתי סטירות מהירות ואני המשכתי, מנשק ומוצץ ויונק את הפטמה שעמדה שם, כמו איזה דגלון ורוד וקטן, מסמן את מה שבעליו לא רצתה להגיד. הפעם הידיים שלה היו על הראש שלי, מצמידות אותו לחזה שלה.
כשהחלטתי שמספיק עם ההקדמה גלגלתי אותה על הבטן. חטפתי מספיק שריטות ליום אחד.

מבט חטוף לצדדים הראה לי את יוסי המעולף ואף אחד מסביב. הרמה מהירה של המיקרו שמלה שלה חשפה תחת מדהים ונאנו-תחתונים. קרעתי אותם במשיכה, ושלחתי יד עמוק מתחתיה, מרגיש את הרטיבות שלה מציפה לי את היד.

השרמוטה פיסקה לבד את הרגליים, מוכנה לקבל אותי בכוס הבוער שלה, אבל לי היו תוכניות אחרות.
ירקתי על כף היד שלי ואז הרטבתי לה את חור התחת. היא התחילה להתפתל אבל מכה חזקה על הישבן הרגיעה אותה.
דחפתי אצבע מעוטרת בהרבה רוק לתחת שלה. בהתחלה היא התנגדה, והזין שלי חשב שהוא מתפוצץ. כמה נהניתי, כמו פעם.
הכנסתי והוצאתי, פמפמתי והוצאתי, מזיין לה את חור התחת. ביד השניה מזמזתי לה ת'כוס, שגם היא תהנה, השרלילה.
כשעניין האצבע עבר בסדר הכנסתי עוד אחת,
ועוד אחת,
ועוד אחת.
הבחורה תחילה להיכנס לקצב, מזיינת לי את האצבעות ואת היד לפי איזה מקצב בלתי נשמע.

משכתי את שני הידיים ממנה ושמעתי את האכזבה בקולה. פתיחת ריצ'רץ' מהירה, תקיעה חפוזה ואני עמוק באחוריה, ממשיך לזיין אותה בתחת. היא התפתלה קצת והשמיעה קצת קולות של כאב, אבל לי לא היה אכפת. המשכתי לפמפם אותה, וכמה שניות אח"כ גם היא הצטרפה לקצב, עולה ויורדת על העמוד שלי בתיאום מושלם. שמעתי אותה מתקרבת לשיא.
יד אחת שלי התגנבה מסביב לגרונה, והתחלתי ללחוץ.

עוד כמה גניחות ואנחות, כמה השתנקויות, והיא התפוצצה, מאבדת הכרה תוך כדי.

המחשבה עליה, תלויה בי כל כך, כמו ההיא בלבנון, מטריפה לי את החושים וגורמת לי לדחוף את הזין עמוק ככל האפשר, מתפוצץ בתוכה כאילו אין מחר.

יצאתי ממנה וסובבתי אותה אלי. היא הייתה שקטה לגמרי. לא טוב.
גייסתי את כישורי החובשות שלי. כמה הנשמות מהירות, הרמת רגליים יפות ועירומות, והיא התחילה להשתנק ולעשות קולות של אחת ששבה מהעולם ההוא.
מבט מהיר מסביב, יוסי מתחיל לזוז.
זמן לעוף מפה.
אספתי את עצמי ונעלמתי משם. עוד עיר נשרפה לה, לפחות לזמן הקרוב.
כשהתנעתי את האוטו כבר ידעתי לאן אסע. נהדר, גם שם אפשר להשיג את הכדורים.

זאלופון​(שולט) • 15 בינו׳ 2006

אחחח, מוכשר שכמוך
נהניתי.