זר(שולט)
|
לפני 18 שנים •
16 בינו׳ 2006
לי-אן -- פרק ג'
פרק ג'
"אז היא בדרך לכאן?", שאלתי. "כן", השיב הלה. "ומה בקשתך ממני, אם כך?" "אני רוצה שתישאר איתנו עוד שבועיים", אמר, "אני רוצה שתהיה באופן אישי אחראי על מצבה הרפואי." "למה אתה רוצה דווקא אותי?", תמהתי. "תראה, אתה יודע שלא כל כך הסתדרנו יחד אתה ואני", הוא כחכח, "וכשביקשת לצאת לפנסיה מוקדמת, אישרתי את בקשתך מיד. אבל כאן ישנו מקרה יוצא דופן, ומדובר על שבועיים בלבד." "מה כל כך יוצא דופן", שאלתי. "היא דוברת רק סינית", אמר, "ואין לי בצוות אף אחד שיידע איך לתקשר איתה. אבל אתה הרי יודע סינית, אז חשבתי שתוכל לעזור לנו כאן." "אני לא יודע, סינית", אמרתי, "מה שאני יודע זה יפנית." "יפנית, סינית, אולי בשבילך יש הבדל ביניהם, אבל בשבילי, אתה יודע, זה הכל קשקוש מוחלט." "אז אתה מבקש ממני, אם כן, להישאר פה עוד שבועיים, ולהיות אחראי עליה." "כן." "ולמה רק שבועיים? מה יהיה אחרי כן?" "לאחר שבועיים, היא כבר לא תזדקק לשירותיך. אללה ירחמה." "הבנתי", אמרתי, "אבל אני כבר לא עובד מדינה, כבר חתמתי על כל הטפסים של השחרור ..." "אנחנו נעסיק אותך בחוזה מיוחד, נשלם לך שכר של שנה שלמה." "שנה שלמה? בשביל שבועיים? איך? למה?" "אתה מבין, אתה צריך לדאוג לחייה במשך השבועיים האלה, אתה חייב לוודא שלא יקרה לה כלום, אתה חייב לוודא שהיא בריאה ושלמה. אבל בסיומם של השבועיים האלה, בסיומם - אתה חייב לוודא את מותה. אתה הוא זה שתצטרך להזריק לה את זריקת הרעל." קבס עלה בגרוני. רציתי לקום ולהסתלק משם באותה רגע. המנהל קם מכסאו וניגש אלי, עמד לצידי והניח את ידו על כתפי. "תראה, זה נכון שלא הסתדרנו יחד, ואנחנו עומדים להיפרד כך או כך. אבל אם לא בשבילי, קבל על עצמך את התפקיד בשבילה. אין לי מי שיהיה אחראי עליה מלבדך. היא לא מתקשרת עם אף אחד. כאן זה כלא של גברים, אתה יודע, ואני לא יכול לסמוך על הסוהרים שלא ינצלו את מצבה. מי יודע, אולי אפילו יסחרו בה. אתה היחיד שיכול לוודא שהשבועיים האחרונים בחייה לא יהיו עבורה מסכת התעללות קשה, וכי תגיע אל מותה בשלווה." "אני מוכן להשגיח עליה במשך השבועיים", השבתי, "אבל בשביל העבודה המלוכלכת תמצא לך מתנדב אחר." "האפשרות הזאת איננה קיימת, ידידי" - כך קרא לי בנימה מזוייפת, "זאת עסקת חבילה. שבועיים מחייך, תמורת משכורת של שנה שלמה. מלבד הקשר איתה אין לך שום מחוייבות אחרת. תקבל את המשרד של סגן המנהל, הנמצא בחל"ת. אני יודע שאין לך משפחה, כך שלא תהיה עבורך בעייה מיוחדת לשהות כאן את כל השבועיים, בלי לצאת החוצה." "אז אתה רוצה להחזיק אותי בכלא, לשבועיים?" "כן, שניכם תהיו שבועיים בכלא, יחד. ובסיומם, תיצאו לחופשי, כל אחד לדרכו." ישבתי ושתקתי. פשוט שתקתי, לא אמרתי מלה. כמו מרבית אזרחי המדינה הייתי בעד החוק החדש, אבל לא העלתי בדעתי שבידי תוטל המלאכה. אני לא רוצח, מעולם לא הרגתי אף בן אדם. אז היא רוצחת, חלאת המין האנושי, זרה. הכל טוב ויפה, אבל למה אני זה שצריך להביא למותה? אבל אם לא אני, מישהו אחר יעשה את המלאכה. מישהו אחר יטמא את ידיו ויביא למותה. איזו זכות יש לי לדרוש ממישהו אחר לבצע את מה שאני לא מוכן לבצע במו ידי? קל מאוד להיות יפה נפש כשיש מישהו אחר לסמוך עליו. "אוקיי", אמרתי, "אני אסע הביתה להתארגן על בגדים לשבועיים, ואחזור מחר בבוקר." "לא, אין אפשרות כזאת", אמר. "היא מגיעה הנה תוך שעה, ואתה חייב לקבל אותה. יש לך חשבון פתוח להזמין מחנות המשביר בעיר הסמוכה כל מה שאתה צריך. אל תקמץ, אני יודע שהשבועיים האלה לא יהיו קלים עבורך. אני אעשה כל מאמץ לעזור לך." "תודה", אמרתי לו בשפה רפה. "איפה אתה מתכוון להחזיק אותה?" "כמובן שאינני יכול לשים אותה באגף, ותאי הבידוד מלאים לגמרי. האפשרות היחידה היא לשים אותה בצינוק לשבועיים." "אבל הרי אסור להחזיק בצינוק יותר משבוע רצוף, בלי שבוע הפסקה", התקוממתי. "זה לא שהיא תתלונן או תגיש בג"ץ, מה?", השיב. "זה לא נראה לי. ממש לא נראה לי, במיוחד שאלה השבועיים האחרונים שלה." "אז מה אתה מציע?" שאל. "תראה", אמרתי לאחר מחשבה, "ישנו חדר ההמתנה, בקומה בדיוק מתחת למשרדים. ככה היא תהיה מבודדת מכל העולם." "אבל זה חדר ריק, אין בו שום דבר ...." "גם הצינוק ריק, להזכירך ..." "כן, אבל זה לא אותו דבר, אתה יודע שאחרי כמה שעות בחדר ההמתנה אסיר מתחיל להשתגע." "אוקיי, אז נכניס לשם מיטה, ארונית בגדים קטנה, אולי אפילו שולחן וכיסא, נסדר שיהיה לה נוח." "ומי ישגיח עליה שם?, אין לי שלושה סוהרים מיותרים להשגיח עליה סביב היממה." "אני אשגיח עליה, אחרי הכל אני זה האחראי לשלומה." "אתה? אתה רוצה להיות אחראי להגיש לה אוכל, להוציא אותה לשירותים, למקלחת?" "תראה, אני כאן שבועיים, נכון? אין לי מה לעשות מלבד להשגיח עליה, מה אתה רוצה, שאשתעמם לי למוות?" שעה לאחר מכן, ישבתי בכסאו של סגן המנהל הנמצא בחל"ת. מולי עמדה האסירה, לי-אן. בגדי הכלא החומים היו גדולים בשני מספרים על מידותיה, וצורתם הגברית לא החמיאה לגזרתה. שערה הארוך היה אסוף בקוקו בעורפה, ופניה היו כמובן נקיים מכל איפור. היא היתה האשה היפה ביותר שראיתי בימי חיי. אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה, שהיא רוצחת ארורה. |
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 18 שנים •
16 בינו׳ 2006
עוד!
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 18 שנים •
16 בינו׳ 2006
כן, זר?
עברו איזה עשרים דקות? נחכה עוד הרבה? 
נהדר. כהרגלך }{ |
|
|
Zarial(מתחלפת)
|
לפני 18 שנים •
16 בינו׳ 2006
מדהים
תמשיך בבקשה ............... |
|
|
ענתית
|
לפני 18 שנים •
25 בפבר׳ 2006
........................
|
|
|
בל{SK}
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
...
|
|
|