הפינה לשיפוטכם

הפינה לשיפוטכם

venus in our blood​(שולטת) • 19 בינו׳ 2006

לאחרונה דנו כאן בפורומים, בשירשורים שונים, בהיבטים חוקיים, פורמליים, אתיים, מוסריים ואחרים של עולם השליטה...''הצד האפל שלה '' ..אחד השירשורים שהגדילו לעשות , לדעתי, היה השירשור של עינבר, '' ניצול חולשות '' , אשר הביא גם את האספקט הרגשי.
אני רוצה להביא בפניכם את אותו אספקט, ומודה, כי התלבטתי לא מעט באם לעשות זאת.
בסיפור(האמיתי) שאביא לפניכם אין אשמים. אין נכון או לא נכון. יש בני אדם, טעויות כרוכות בסבל אנושי. וכאב.
המון כאב.

הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתכם, ומניסיונכם האישי, אם יש ואם אפשר.
כמובן שכל דיעה, באשר היא, תתקבל בשימחה, כל דיעה שתוכל לשפוך אור והבנה , כל זוויתמחשבה ( ולכן אשתדל להימנע מהבעת דיעותיי האישיות ) , אולם אודה לכם אם תוכלו להימנע מביקורתיות יתר, למרות שגם זה נחוץ מפעם לפעם, לרגע להניח את הפילטרים המקבעים של נכון-לא נכון, צודק- לא צודק ולדמיין את עצמכם בסיטואציה .

דום. מנוסה. לא מוכר בקהילה , לא מתערבב, אבל מאוד מאוד מנוסה. 2 חברות נפש טובות. הדום מוכר היטב לשתיהן. אף אחת מהן איננה משוייכת אליו. האחת סטרייטית לחלוטין, ניסיונה בבדס'מ דל, שתיהן עשו את צעדיהן הראשונים בעולם השליטה עמו, לראשונה נקרא לצורך העניין x , ניסיונה הראשון עמו לא צלח במיוחד, אך הם נשארו בקשר ידידותי משהו, הצליחו אף להיפגש לאחר מכן לשיחת רעים, מלב אל לב, כל אחד מהם המשיך בדרכו הוא. באותה שיחה, ובאופן כללי, האיש הפגין אמפתיה ואיכפתיות. לא ניסה ליצור מגע או אווירה מינית. השנייה, לצורך העניין נכנה אותה y , סטרייטית אף היא, סובלת מטראומות ילדות עקב התעללות מינית מתמשכת בילדותה, מצד אישה. הדום מודע לכך. כבר הרבה מאוד זמן שהוא מנסה ''לרפא '' את ''תחלואיה '' באמצעות ניסיונותיו החוזרים ונשנים להסביר לה כמה ''נכון עבורה '' תהיה התנסות מינית עם אישה. לאותו דום יש חיבה מיוחדת לנושא הזה, של 2 נשים יחד.
כביכול, לא עושה לה הנחות, אולם, אין ביניהם אינטראקציה יומיומית או יחסים קבועים כלשהם, והיא, כאמור, איננה משוייכת אליו.
הדום זורק פצצה :בחירה לעשות סשן משותף- משולש.
שתיהן מסכימות.
מפחדות, לא סגורות על עצמן, מודעות להשפעתו עליהן, ללחץ שלו, מודעות לקשיים שלהן עם הנושא, האחת בשל היותה סטרייטית לחלוטין והאחרת בשל היותה סטרייטית + מישקעים, ובכל זאת, הן מסכימות.
לא נערכה שיחת תיאום ציפיות לפני כן.
השימוש במילת ביטחון נאסר, הוא לא קיים בלקסיקון של אותו דום, מאחר ולרוב הוא מייטיב לקרוא את הנשלטות שלו.לא תמיד, אבל בדרך כלל...

שתי הבנות חוששות ולחוצות מאוד.הן משוחחות ביניהן על מה עלול לקרות אם יידרש מהן לבצע אקט מיני כלשהוא זו בזו, ולא מצליחות להגיע לכלל פיתרון או מסקנה מלבד לחץ.
x נדרשת להישאר ערוכה ומוכנה בבית, על ברכיה, להמתין. y נדרשת להמתין מחוץ לבית. הדקות הארוכות חולפות, הדום מתקשר ואומר לy לחזור הביתה, להחליף ללבוש ''הולם יותר '' ולהמתין.
y מגיעה הביתה לחוצה כולה, מחליפה בגדים, יושבת בסלון המוחשך מול חברתה, מתבוננות זו בזו, בלחץ שאין לו שיעור. x מנסה לסדר את נשימתה , y מרגישה גוש חונק את גרונה, והוא מופיע. שתיהן מרכינות ראש. ישובות על ברכיהן , הוא מתיישב על הספה לאחר שליטף את ראשן. מתבונן בהן. מתחיל סשן מנטאלי משהו. סידרת שאלות. הוא מעביר כביכול אליהן את הפיקוד, מישחק ''אמת או חובה '' . הן שואלות זו את זו שאלות. תשובותיהן אינן מוצאות חן בעיניו. הן נשמעות לו כנראה, שיטחיות מדי. הוא כועס. x מנסה להתרכז בדבריו, הלחץ גואה בה, גם y לחוצה מאוד ומגיבה באופן שונה, היא משתטה באופן ילדותי קצת.
הוא גוער בהן. מודע וער היטב לעובדה ששתיהן לחוצות וחוששות ורק מגביר עליהן את הלחץ כשהוא דורש שיתפשטו. x מתפשטת מהר, רוצה רק שלא ייגע בה, y מתמהמהת וננזפת. הוא שואל את x , '' מי את מעדיפה שייגע בך, אני או y ? ''
'' y '' משיבה x במהירות.
y מביטה בחברתה קצת המומה, והדום מצווה עליה, קדימה. היא נוגעת בה, עוצמת עיניים, כדי לא לראות, לא לזכור, לא לדעת או להבין באמת, לא לחוש את הכאב התחולל בתוכה ובחברתה. נגיעותיה רפות וחלשות.
הן מבקשות ממנו רשות להופע בפניו. מבקשות למשוך זמן. הרשות ניתנת. שם, בחדר, x מייבבת, ''לא רוצה שהוא ייגע בי, לא רוצה שהוא ייגע בי...'' y בניתוק מסויים שרחוק מלהיות סאבספייס. ניתוק של הגנות ילדותיות, פרימיטיביות, ניתוק של ''אני לא באמת שם, כל זה לא מש קורה '', ניתוק קצת מנטאלי לא מסוגלת להתמודד עם כל זה, מחליפה בגדים, מנסה להרגיע את חברתה ואת עצמה, מבולבלת מאוד, הוא נכנס לחדר. ארשת פניו חמורת סבר וקודרת. ''תתנשקו '' הוא מצווה עליהן. x בוכה, צוחקת, הכל חרישית, y מצמידה שפתיים בניסיון ילדותי ''לרמות '' , עדיין בתחושה שהוא לא ממש רואה, לא ממש מעכלת את המציאות
הוא תופס ראש בראש ומטיח את ראשן זו כנגד זוומצווה '' תתנשקו ! ''
והלשונות לא ממש רוצו להיפתח, ונעשה ניסיון לעשות זאת , ניסיון לא מוצלח
והוא דורש : '' תתפשטו, על ארבע, על הריצפה ! ''
x מוצלפת. כל הצלפה, כל חבטה שלה, y מרגישה בבשרה ונעה בכאב.
שומדבר מזה לא מרגיש נעים.
והוא שולח יד ומחדיר אצבעות ל איברה הפעור של x
y דוממת. שקטה עכשיו. לא מעזה לנשום.
כאשר x גומרת, היא מזנקת ממקומה כחיה פצועה, מתלבשת ובורחת.

'' אני חושבת שברגע זה איבדתי את חברתי ''
אומרת y בשקט.
במשך שבועות ארוכים תנסה y לדבר על לבה של x ש-רק תשוחח עמה. בכי, מיכתבים, הודעות, תחנונים, דבר לא הועיל. x מסרבת לקיים כל קשר שהוא עם y
אותו ''דום '' נעלם מהשטח.

נקודות למחשבה :
האיש שידר ביטחון ואמון מוחלט. y הכירה אותו כשנה וחצי לערך, x הכירה אותו כשנה לערך.
הוא לא נהג לנל חולשות או מצבים. כל אחת מהן הגיבה אליו באופן שונה , אך היה ניראה, על פני השטח, כי הוא מכבד את שתיהן .
מאידך, לעומת הביטחון ששידר האיש, הן לא זכו לדעת אודותיו פרטים בסיסיים ביותר. כמו למשל, היכן מתגורר האיש? מה מיספר הטלפון שלו בבית ? מהו שם משפחתו? רוב המיפגשים נערכו בבית הנשלטת. , מיפגשים בחוץ לעולם לא נערכו בבתי קפה, מקובל, כי אם בגינות ציבוריות.
האש היה ונשאר תעלומהמהלכת וסתירה אישיותית מבהילה, בין עובדות בסיסיות שזכאית כל אשה לדעת בקיימה כל סוג של קשר , לבין תחושת האמון האופורית משהו ששידר האיש.
בד בבד עם התובענות, האסרטיביות, הוא הפגין רוך וביטחון ואף אמפתיה. אולם,ביודעו כי 2 החברות הינן חברות נפש , מה היה בעצם האינטרס שלו, אם בכלל ? האם זה משום שחפץ במישהי מבין השתיים וניסה לבתר את החיבור העמוק שהיה ביניהן ? או, כפי שטען, ש''החברות שלהן אינה מייטיבה עמהן '',
וגם אם היה סבור כך, מי הוא כי יחליט או ישפוט ויחרוץ את דין חברותן ?

x התמוטטה ובחרה לנתק כל קשר עם חברתה ולהמשיך בחייה כרגיל. y קרסה , דברים מהעבר עלו לא יכולת שליטה ואט אט הגיעה לידי חוסר תיפקוד מסויים.
ייתכן ואותו סשן היה רק טריגר בעבור שתיהן.
ולא, הן אינן קטינות.
ואותו איש אינו נמצא ברשימת הדומים המסוכנים
מדובר בשלושה אנשים, בתחילת ואמצע גילאי ה30 לחייהם , בגירים לכל דבר.
וכן, זו בהחלט הייתה בחירה חופשית של שתיהן.
לא מדובר באספקט הרישמי או החוקי של הדבר.

''הניתוח הצליח - החולה מת '' - הבחירה הייתה חופשית, ההשלכות היו הרות אסון. מכל בחינה והיבט אפשרי. אי היכולת של x להתמודד עם המצב, מול עצמה, מול חברתה, אובדן התמימות, אובדן האמון, אובדן החברות.
אי היכולת של y להתמודד עם פצעי עברה, ובנוסף אובדן החברות .
שבירת אמון
אובדן התמימות..
והוא, שכביכול, הוביל וכיוון את הסשן, אבל למעשה, לא היה שם בשביל אף אחת מהן כדי לאסוף את השברים..

עכשיו, לרגע, נצא מהגדרות עולם השליטה ונתבונן על המצב מזווית ראייה שונה במיקצת, ונילית אולי.
שלושה מכרים, גבר, 2 חברות טובות, , עורכים התנסות.
ההתנסות נכשלה ב ג ד ו ל.
כל אחת מהחברות התמוטטה בדרכה היא.
המכר לא מגלה סימני אנושיות כלשהם.

הצידוק האולטימטיבי של בחירה חופשית, הן ילדות גדולות, הן בחרו בזה, באמת עובד בקטע ההומאני ?
כי, אם לא להיות שם בשבילן, לפחות לנסות לגשר על הפערים, כדי שהן יוכלו לשוחח, על אשר עברו יחד?
אחרי הכל, הן היו חברות עד לאותו רגע

ונחזור לעולם השליטה. אומרים שסשן מקרב בין אנשים.
ובכן, לא בכל המקרים.
אומרים גם שדום אמור לקחת אחריות כשם שסאביות אמורות לקחת אחריות.
בני אדם.
טעיויות.
כשל מחשבתי.
כשל ריגשי.

מה דעתכם\ן?

שרשרת של טעויות

teacher​(שולט) • 19 בינו׳ 2006

בדיעבד, הכל תמיד פשוט יותר, ברור יותר.
קל להצביע על משהו ולהגיד - אהא! זו היתה הטעות שגרמה לזה שגרם לזה..

אבל בפועל, כולנו עושים טעויות, לטעות זה אנושי.
לסלוח - זה אלוהי, ולמצוא את מי להאשים - זו אסטרטגיה..
ולהודות בטעות - זה מופלא.. (אלה כל הגירסאות שהצלחתי למצוא לפתגם הזה)

נראה לי שפה העניין הוא איך מתאוששים מטעות כזו גדולה.
כל אחד מהצדדים בחר להסתגר בצד שלו. וזה גם סוג של פיתרון, אבל כזה שאין בצידו
התקדמות או למידה, אלא רק נסיון לשמירה על הקיים.

אני חושב שזה היה מראה על גדלות ועצמות הנפש אם כל השלשה היו נפגשים שוב.
לא לסשן, כי אם למפגש של גובה עיניים, עם כללים ברורים: מותר להגיד את הכל ואסור להפריע.
מדברים עד שכולם מסכימים שמספיק, וכנות מוחלטת. ואם בסיומו של תהליך יפרדו דרכיכם שוב, זה יהיה אחרי שכל אחד יודע כל מה שעבר על האחרים ולמה עשו מה שעשו. אם יהיו תובנות חדשות, יכול להיות שישאר סוג של קשר, אולי לא אינטימי, אבל לא כזה של כאב וריחוק.
ואם הסיטואציה נראית מפחידה, אפשר להביא מישהו רביעי שלא קשור לעניין, כדי שיעזור לשיחה לקרות.

לא יודע מה עוד להציע, אפשר גם לעזוב את זה בכלל, ולקוות שהכל ישקע.
אני לא בעד האופציה השניה..

teacher

לא מסכים עם טיצר.

ראש השבט​(שולט) • 19 בינו׳ 2006

להמשיך, אין מה לעשות יותר, מפגש משולש יגרור ויכוחים והאשמות הדדיות, רק יעשה זאת גרוע יותר, לתת לזמן לעשות את שלו, לנסות ולהפגש שוב רק הנשים, הגבר בכלל מחוץ לעסק, אין לו מה להיות שם יותר. לנסות ולדבר, אבל בעוד זמן, לא כעת.

בדיעבד, כולם חכמים

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 19 בינו׳ 2006

במבט לאחור, אני חושב שקל לראות את כל החוליות בשרשרת שהובילה למקום כל קשה וכואב לפחות עבור שתיים מהמשתתפות בסשן (ואולי לשלישי שהתאדה כי לא מצא כל פיתרון אחר, אם נניח שלא היה שם זדון).

אני רוצה להתיחס לשתי נקודות
1. מה אפשר לעשות כיום, בהנחה שהנושא הועלה כילפחות אחת משתי החברות (לשעבר?) רוצה למצוא דרך חזרה אל החברה.
2. איך אפשר למנוע מקרה כזה בעתיד.

1. כן, אנשים טועים, גם בלי כוונות זדוניות.
וכן, מאחר ובבדסמ אנחנו משחקים בגוף ובנפש של השותפים שלנו- הפגיעות יכולות להיות קשות וההיקף של הנזק לפעמים יתגלה לאחר זמן.
בעיני, אדם סביר שעשה טעות יכול לעשות מה שבני אדם עושים אחרי שטעו.
להודות בטעות, להתנצל ולברר עם הצד השני מה ניתן לעשות.
חשוב לעשות זאת בלי האשמות, חשוב גם לדעת שלא כל אדם יכול לסלוח, שלא לכל אחד ואחת יש אותו קצב התאוששות או נכונות להשקיע עוד בקשר.

2. איך מונעים מקרים כאלו בעתיד?

- כשזה מרגיש לא נכון, רוב הסיכויים שזה לא נכון לך.
הספקות היו שם, החששות היו שם - מה שיכול למנוע בעתיד זה פשוט לקום ולהביע אותם בכל - "אני מרגיש/ה שזה לא נכון לי", "אני חושש שזה יפגע בחברות שלי עם".
ושיקול דעת שכזה צריך להתקבל על ידי הדומ/ית.
כי האחריות לסאב/ית אמורה לגבור על עד כמה הפנטזיה בוערת לדומ/ית.

- תיאום ציפיות
לפני שאני מבצע סשן עם אדם שאיננו מוכר לי היטב או שהסשן יכלול פעילות שחדשה למי שאיתי, אנחנו מדברים.
על מה כרוך בפעילות.
על מה ההנאות והסיכונים שיש בפעילות.
מהם אמצעי הבטיחות הנדרשים.
מהם החששות והחרדות שעולים.
ואם לא הצלחנו להגיע למצב שיש בו מספיק שקט נפשי להתחיל בסשן, לא מתחילים בו.

- סולם מאמצים
כשעושים פעילות שחדשה למישהו מהשותפים או עם שותפ/ה חדשים - יש צורך בבניה של אמון ותקשורת, של להבין אילו עוצמות מתאימות לשותפים.
ולכן לא מתחילים עם עוצמות מלאות, עד שאין מספיק אמון, תקשורת והבנה של הפעילות.
מתחילים לאט ונמוך, ומאפשרים דרכים לסאב/ית לאותת (או לומר בצורה ברורה) האם הקצב והעוצמות מתאימות.
אין לי צורך להוכיח שום דבר למי שאיתי - אני מעונין בהנאה ההדדית שלנו.
אני מוכל לכך שהיא תתלונן שהקצב איטי מדי מאשר שיתברר בדיעבד שהוא היה מהיר מדי.

- מבט מהעיניים שלה
כמה ימים אחרי הסשן, מדברים על מה שהיה. כל אחד מאיתנו מתאר איך הסשן היה מהזוית שלו/ה ומה הרגשנו לאורכו.
כך מעצימים את החוויה המשותפת וגם מקבלים תובנות על מה עבד ומה לא עבד כפי שחשבנו.
בצורה שכזו יש פחות סיכויים שאני אהיה שבוי באשליות שלי לגבי מה היה טוב ומה היה קשה עבורה.

- לא לוותר על שיקול דעת מול ניסיון או מוניטין
עצם העובדה שמישהו נחשב למומחה/ית, לבעל/ת ניסיון רב או לדומ/ית בחסד אינה מקנה שום חיסון מטעויות.
מי שאנושי עשה, עושה ויעשה שגיאות.
מי שהיו התגשמות כל המאוויים של אדם A יכולים להיות הסיוט של אדם B, בדיוק כשם שהמילה "כלבה" גורמת לאדם C רטיבות עמוקה, לאדם D פרצי גיחוך אדירים ולוקחות את E לפלאשבק קשה מהעבר.

- ההבדל בין כאב טוב לכאב רע.
רובנו לא גומרים באורגזמה אדירה כאשר אנחנו חובטים בטעות את הבוהן ברגל של המיטה. רוב הסיכויים שמיד עם הופעת הכוכבים מול העיניים, אנחנו מקללים כמו מלח בחופשת חוף במדינה שבה הזנות לא קיימת.
זו דוגמה לכאב רע.
אחת השגיאות הכי נפוצות בבדסמ היא לחשוב שכל הכאבים טובים.
ולא - יש כאב טוב ויש כאב רע, בין אם הכאב הוא פיזי (כמו הבוהן) או נפשי (כמו עלבון צורב שלוקח למקום קשה ומסויט).
אחד הדברים שלא כתוביםבסיפורי הפנטזיה הוא ההבדל הזה - הפיראטים והרוזנים בסיפורים תמיד קוראים את מחשבותיהן הכמוסות של העלמות במצוקה, ותמיד קולעים לתאוות הסמויות שלהן.
במציאות - קל מאד לטעות.
וכשהדומ/ית טועים, ברוב המקרים מי שנפגע ראשון הוא הסאב/ית (אני לא סופר נזק לאגו של הדומ/ית).
וכאן צריך לבוא המקום להיות אסרטיביים ולהעביר את המסר בכל דרך אפשרית שיש בעיה, שיש כאב רע - בין אם זה חבל שהתהדק יתר על המידה או מילה/מגע/ריח שלוקח למקום רע.
ודומ/ית סבירים ידעו לכבד אתכם על שעזרתם להם להבדיל.

- לדומים ודומיות - לקחת מישהו איתכם לסשן זה לקבל אחריות
עד כמה אתם צריכים להכיר אדם כדי לקבל עליו/ה אחריות - אחריות לבטיחות הפיזית והנפשית של מי שאיתכם?
האם באמת מספיק שמישהו/י הסכימו שתהיו הדומ/ית שלהם כדי שתקבלו עליכם אחריות שכזו?
אילו כלים יהיו בידיכם לסייע לאדם שאתם אפילו לא יודעים אם הוא/היא סובלים או סבלו מאסתמה (והיכן משאף הונטולין שלהם)?
מה לגבי מצבם הבריאותי, אירועים קשים מהעבר שלהם, מידת הניסיון שלהם או הגבולות שלהם?
במה שונה יציאה לסשן עם אדם לא מוכר מקפיצה מהחלון עם גלימת סופרמן - האם רק בשאלה מי יתרסק לאדמה, אתם או מי שאתם מתימרים להיות אחראים לבטיחותם?

בהצלחה!

Re: בדיעבד, כולם חכמים

המלט • 19 בינו׳ 2006

מצדיע לך על הנסיון הכן לנסח איזשהם עקרונות מסוימים שיעזרו אולי למנוע הישנות מקרים כאלה
בעתיד. לי אישית נראה שאי אפשר למנוע דברים כאלה. והדוגמה של נגה היא דווקא מאפיינת --
לכאורה -- הכל בסדר -- אנשים מכירים זה את זה, באים ממקום לכאורה טוב, בהסכמה, ובוחרים
מרצונם החפשי להתנסות. וזוהי מילת המפתח : להתנסות. אחוז ניכר מאד, אם לא גורף, של
ההתרחשויות הבדסמיות שייך ל"התנסויות". אנחנו כל הזמן מתנסים ומנסים -- סשן כזה, סשן כהוא, עם ההוא, עם ההיא, וכו. יש לנו מערכת ציפיות מאד מפותחת ומטופחת -- וכיון שמדובר
בריגושים נפלאים -- אנו דואגים לטפח ולפתח אותה עד למימדים גדולים מהחיים. כל כך הרבה
תקווה, כל כך הרבה מתח שבציפיה, כל כך הרבה רגש ותשוקה אנחנו מכניסים לתוך זה,
שכאשר יש נפילות, הן כואבות. וכיון שמדובר בהתנסויות, אין מצב, אבל פשוט אין מצב,
שלא תהיינה נפילות.כשם שאין מעבדה שבה כל הניסויים מוכתרים בהצלחה, כך גם לא יתכן
שכל מה שצפוי לנו בעתיד יהיה מוצלח ונכון לנו, חף מסיבוכים ונפילות. נראה לי שהרבה
יותר קל להתמודד עם המציאות הלא פשוטה הזו כאשר באיזשהו מקום בהכרה מפנים לה מקום
אפשרי. אם מתיחסים לזה כמו אירוע הרה גורל, הרה אסון, אז ככה זה גם מרגיש; אבל אם מתיחסים
לזה כאל ניסוי שלא הצליח, תוך הבנה שזה המצב הטבעי של הדברים, אז אולי יותר קל להתמודד
עם התסכול. מצד שני, כפי שאמרו כאן -- מדובר בניסויים בגוף ובנפש, וזה כלל לא פשוט להתאושש
מניסוי כזה, כשהוא לא מצליח. עם זאת, אי אפשר להבטיח שכל הניסויים יצליחו.

זהו פחות או יותר המצב שלדעתי צריך ללמוד לחיות אתו. המחיר של להיות שם.

שלגי • 20 בינו׳ 2006

אני אגיב לפוסט הזה מאוד בזהירות משום שאני מכירה חלק מהנפשות הפועלות היטב, וגם את חלק מההתנהלות הכרתי מקרוב.

מזוית הראיה שלי לאורך הקשר שהיה בין Y ל "סו קולד דום" - היה לחץ מתמשך של אותו דום לקשר שיכלול אישה נוספת, בכל מיני וריאציות. דומית, סאבית - לא משנה, העיקר שהקיק המרכזי שלו יתממש.
בנוסף, ההשפעה של "הדום" על Y היתה מאוד גדולה ומרבית פעולותיה נבעו מרצון עמוק לרצות אותו.

החשאיות של "הדום", חוסר התקשורת הרציפה איתו, התנהלותו כלפי Y - עוררו אצלי סימני קריאה אדומים לכל אורך הדרך - אולם Y היתה שבויה בקיסמו ויותר מזה - בצורך שלה לרצות ולהכנע. היא הקשיבה לנאמר לה, ע"י אנשים חשובים לה שהיא מעריכה ולא היתה מסוגלת להפסיק

"הדום" טען כל מיני טענות במהלך הקשר על טיב היחסים בין Y ל X - וגם שם הפעיל מניפולציות שונות.

מה שאני ראיתי בקשר הזה הוא איש שמחפש את הריגושים והקיקים שלו - בלי להתייחס לנזק שהוא גורם לצד השני.

על סיפור המפגש המשולש לא ידעתי מראש - לצערי - אילו ידעתי הייתי עושה ככל שביכולתי למנוע אותו (ואולי הייתי מצליחה), כי הנזק שם ברור מראש לכל מי שמכיר את X ו Y ואני מכירה את שתיהן.
מה שהיה לי ברור כל הזמן הוא שברגע שתהיינה בעיות - האיש יתאדה, ואכן כך קרה.
הסימנים היו על הקיר. Y היתה שבויה יותר מידי בצורך לרצות בשילוב של משיכה למסוכן, מכדי לעצור בזמן, למרות מה שאמרו לה אנשים שונים.

Y נותרה פגועה, X גם כן. שתיהן איבדו קשר שהיה מאוד משמעותי עבורן, X אינה מסוגלת מסיבותיה היא לנסות אפילו לתקן. האיש - ממשיך בדרכו כאילו כלום.

"דום" מסוכן" - זה מה שהיה כאן. אדם שעט על טרף קל ושיסע אותו. לאסוף את השברים זה כבר לא קשור אליו - היכן האחריות שבאה הרבה לפני הכל???

אני ממליצה לכל הנשים לקרוא את התגובות המצוינות של קודמי כאן היטב, ולזכור את הדברים הבסיסיים שצריכים להתקיים בכל קשר - ולא משנה אם הוא ונילי פמדום מיילדום או כל שילוב אחר.

*נגה",

Bent • 20 בינו׳ 2006

אני מתנצל מראש עם הדברים שאני אומר כאן יאמרו בצורה בוטה, חזקה, ה"אני מאמין" שלי חשוב בנושא.

דברים שנאמרו בעבר, וצריך לחזור עליהם, וחבל שתמיד זה בדיעבד.

שולט:

לפני סשן מקבל בידיעה את האחריות לבריאות הסאבית, בבריאות כלול בגדול בריאות הנפש.

שולטת:

בסשן, משחק או תחת כול שם יש לך זכות אחת גדולה שאיננה ניתנת לביטול, הזכות לוטו, לומר לא.

לא זה לא.


אחרי שזה נאמר:

אני רוצה לערר על הקביעה שלך מתחילת השרשור, "בסיפור(האמיתי) שאביא לפניכם אין אשמים. אין נכון או לא נכון. יש בני אדם, טעויות כרוכות בסבל אנושי. וכאב." , קשה לי לקבל את הרעיון, *נגה* יקירתי, אחריות לתאונות, גם אם אינה אחריות פלילית, גם אם ניתן לקבוע שלא היה ניתן למנוע את התאונה, גם אם ברק הכה משמים, תמיד יש אחריות לנזקים.

האחריות במקרה הזה היא חד משמעית של ה"דום" המעורב.

לדום יש כוח אדיר במערכת יחסים בבדס"ם, לא לנצל לרע את הכוח הזה , היא תכונה שקשה לפתח, משחק גבולות עצמי של הדום. לברוח מאחריות, לא להשאר אחרי, לא לקיים קשר רציף אחרי סשן, זה בריחה מאחריות וטעות גדולה פי כמה משרשרת הטעיות שהובילה לסשן רע.

ומכאן עוד נקודה שהיא טעות ביסודה בקו המחשבה המוצג "''הניתוח הצליח - החולה מת '' - הבחירה הייתה חופשית", זו לא הייתה בחירה חופשית אלא בחירה תחת לחץ. המשך הסשן היה תחת איום פיזי, הטחת הראשים, שוט, גבר מול אישה, דום, ועוד.

אני מקווה שתמצאי את הדרך לשלווה.

אני מקווה שזה עוזר, דעתי המוחלטת, לא עשיתן דבר רע, האחריות היא של יוזם הוגה ומבצע הסשן, האחריות שלכן מכאן והלאה זה לשקם וללמוד.

זעזוע..וזו המילה הקטנה.

aka BODYGUARD • 20 בינו׳ 2006

קראתי
ושוב קראתי...
ושוב..
ושוב...

ועדיין אני מתקשה לעכל איך בכפיפה אחת נאמר על דום
שהוא מנוסה ועדיין - אין מילת ביטחון, אין שיחת תיאום,
אין התחשבות בעובדה שמדובר בסשן ראשון
ואין..
ואין
ואין...

הלוווווווווווווווווווו!!!

אני לא מכיר את הנפשות הפועלות, כנראה, וגם אם כן-
אם היה מדובר במכר/חבר- הייתי מכניס אותו לשיחה,
שיחת איפוס! לא תיאום ציפיות, ובטח שלא הייתי נותן לו
את מילת הביטחון לשימוש...

מה שמתואר כאן הוא חוסר רגישות, גובל ב...
אני מעדיף לא להשתמש במילה.
אם אילו הנתונים היחידים שבתור אדם, גבר, דום-
(הסדר הכרונולגי חשוב!)- אני יכול להשתמש-
אזי קרה כאן משהו חמור.
ואין לזה השלכה חוקית. רק השלכה אתית ..
וזה לא פחות חשוב.

זה נשמע רע מהתחלה, זה המשיך רע, והתוצאות...
דל הנייר מלהכיל את מה שאני עוד מסוגל לומר בנושא.

מאד לא אחראי ומאד מכעיס.מאד..

פייה{O} • 20 בינו׳ 2006

הדיעה הזאת מקוממת אותי, מכיוון שהיא מקטינה נשים וסאביות בפרט.
אישה, או סאבית במקרה זה, אינה יצור חסר אונים וחסר מחשבה בלי יכולת בחירה ובלי אחריות על מעשיה.

אני מסכימה עם טיצ'ר ועם דן קאפ - אנשים טועים, זה חלק מלהיות אנושי. גם דומים וגם סאביות.
השאלה היא איך ממשיכים הלאה.
הטחת האשמות בטח לא תועיל לאף אחד, אבל גם התעלמות מטעויות במקום נסיון ללמוד מהן לא תועיל לאף אחד.

שלגי • 20 בינו׳ 2006

פייה,
אני האחרונה שחושבת שאישה או סאבית היא יצור חסר אונים -

אבל כאן היה ניצול, ציני לדעתי, של חולשת הסאבית, החולשה אליו.

ולמען הסר ספק - את העאלק דום אינני מכירה - למזלו