אני בז לכם דומים/יות נפוחי אגו וחסרי אחריות

חיוביות כערך

צ'יטה​(שולט) • 25 בינו׳ 2006

היי מאסטר
תודה על תגובתך
באמת מאד נגעה לי
אני סבור שאתה צודק לגמרי לגבי החיוביות. ממש.
יש פה מקרה שבער בעצמותי. לפגוש בחורה מפורקת לגמרי. אבק דרכים. האמן לי שאני ממש ממש מאמפטיה מנסה לתקן. וזו היא שמצליחה. אני רק שם בשבילה, לתמוך, לכוון. זו היא שעושה את הדרך. ואני גאה בה נורא. זה לא מקום שכלתני, פשוט רגש צרוף.
כואב לי. נורא כואב.
זה לא שכתבתי משהו בכדי לתת תובנות, או ממקום פטרוניזינג שלי. פשוט כאב צרוף שמוליד כעס עצום. כאילו מה נהיה ? כמה חרא יכולים להיות ?
מהאופן בו אתה מגיב לסיפור, מהחיוביות שבך, אני משוכנע שאצלך דבר כזה לא יקרה לעולם.
מצטער שכך אני מגיב.
פשוט כואב לי. ממש.

צ'יטה - כן, יש אנשים רעים ויש רוע בעולם.

godisafemale​(שולטת) • 26 בינו׳ 2006

תלמד אותה לזהות רוע.

יש לה זכות גדולה שנפלה דווקא בחלקתך.

מאמינה בך,

גודיס.

הרבה מעבר לבדס''מ...

venus in our blood​(שולטת) • 26 בינו׳ 2006

''היא נפרדה לא מזמן משליט, שליט כזה, אבל ממש, ממש. נתחוור לי מהסיפור, שאותו שליט הפך אותה בעצם ל- 24/7, ברמות, שנשגבות מבינתי כנראה. ברצוני להבהיר, שלמרות שזה לא המקום שלי בעולם הזה, אני לא מוצא בכך שום פסול. נהפוך הוא, אם יש אנשים שזה עושה להם טוב, אז הכל טוב. כאמור: בטוח, שפוי ובהסכמה.
אני מעולם, בכל חיי, לא פגשתי אדם כלשהו, נשלטת, שהגיעה לרמה כזו של צייתנות. כזו שרצה במהירות לרצות אותי, מבלי שיש בינינו קשר זוגי בכלל (כנראה מבחינתה כבר הייתה התחלה של כזה). ממהרת למלא את כוס השתייה שלי, ממהרת להגיש לי מצית דלוק כששם סיגריה בפי. כזו שמרכינה ראש כשאני מתקרב אליה. היא פשוט שיפחה נרצעת. האמת, וקשה לי להודות בזה, בפני עצמי אפילו, זה נתן לי תחושה כל כך נעימה, כל כך מרגשת, כל כך, כל כך. התביישתי ממש. התביישתי שיש לי צורך להיות במקום כזה נצלני, אגואיסטי אולי. מקום מלא אגו, מלא חשיבות עצמית. הכי התביישתי שזה עשה לי כל כך נעים, כל כך. תתבייש לעצמך. ברגע זה הבנתי קצת על המקום הזה, על מה שקוראים, שליטה מנטאלית. בנקודת הזמן הזו, לא שפטתי את המקום הזה כפסול עבורה. מקום לגיטימי.
אלא מה, התהליך עם השליט שלה, שהיו יחד זמן רב, מעך את האישיות שלה לגמרי, עד לעפר ממש. 24/7 הוא לגיטימי, אבל היא הפסיקה לתפקד בתור אימא, בתור אדם, הפסיקה לעבוד, החלה לקחת תרופות נוגדות דיכאון. שקעה באבק, ואפילו לא ראו את ראשה בולט משם. יש לה אחריות, לפחות חצי, למקום הלא מתפקד שאליו הגיעה. לא רק השליט הזה אחראי לכך. אני לא חושב שה- 24/7 אחראי לזה. זה הרבה מעבר לזה, הרבה יותר עמוק. ברור לגמרי שזרעי המשבר שלה היו שם הרבה קודם להגיעו.
למחרת קבענו להיפגש שוב, הפעם, הגענו להסכמה, מתוך רעיון שבמקורו שלי כמובן, שכדאי לה לעשות לי סשן בתור שולטת. חשבתי שזה יעזור לה לבנות את האגו שלה חזרה. לעשות מהפך. אולי בתמימותי, אבל גם אולי לא.
היה לה קשה מאד. ממש על גבול הבלתי אפשרי. במיוחד מהמקום הנשלט העצמתי שבה. מקום כה עוצמתי ומוטמע, שממש דחף אותי בכוח רב להיות דום עבורה. מקום מאד עצמתי.
היא לא הצליחה כלל. נכנעה לקושי. הפכתי את הקערה והתחלתי לשלוט בה. אמרתי לה להתפשט, אף פעם לא ראיתי אותה ערומה לפני כן. עמדה ערומה מולי, עם ידיים שלובות מאחורי הגב. הרבה זמן עמדה. אני בוחן אותה. אומר לה להסתובב שאראה. ואז השארתי אותה לעמוד ככה כמה דקות. רועדת, מנסה למרוד טיפה, בכדי שאעניש אותה, בכדי לקבל את מה שהיא רוצה. אמרתי לה: מנסה לשלוט מלמטה. לא תקבלי שום עונש. הושבתי אותה עם רגליים מפושקות על המיטה. בחנתי לה את הכוס.
ואז ..... עצרתי. התחלתי ללחוץ שוב על שתהייה דומית. שתבינו, נמשכתי אל הסיטואציה כמו מגנט לקוטב הצפוני. הייתי מרוגש כולי. אף פעם לא הייתי עם סאבית כזו. מפתה כל כך, נורא. אבל התגברתי על זה, ולא המשכתי.
לחצתי חזק. לא וויתרתי. דיברתי על כך, שבחיים, אנו בעצם בוחרים אם להיות לוזרים או ווינרים. וזה הכל שאלה של סוויץ בראש, לא באמת מסובך. דיברתי על זה שאסור לה להיות לוזרית. דיברתי על להיות או לחדול. דיברתי על כך שזה מבחן עבורה, במיקרו-קוסמוס הזה. דיברתי על זה שאף אחד לא אוהב להיות עם לוזרים. רמזתי על זה שאני מאבד עניין ועוד הרבה דברים. לחצתי חזק, מאד חזק, כאמור.
והנה זה פלא, היא הצליחה, באופן חלקי כמובן. אבל עשתה סוויץ בראש. לא ממש לגמרי, לא מושלם, אבל בהחלט תחילתו של תהליך אמיתי. אולי ממקום של שולט שלי, אולי כדי לרצות אותי. בכל מקרה היא עמדה שם, עם מבט של דומית, ממש. וניסתה בכל מאודה לשלוט. ומה שהכי יפה בעניין, אפילו שלטה. לא מספיק בגאון, לא מספיק בעוצמה, אבל שלטה. אני מוריד בפניה את הכובע. מבין כמה קשה היה לה מה שביקשתי ממנה. מבין כמה התאמצה, ובמה זה עלה לה. והכי אני גאה בה, שהצליחה.

אחרי סוף ה"סשן" שוחחנו. החמאתי לה על הישגיה. ואז הביעה התעניינות בשוט שלי. סיפרה על השוט של ה"דום שלה". סיפרה שהיה גדול וכבד. כזה שנועד להכאיב ולהשאיר סימנים. אמרתי לה שתסיר דאגה מליבה. ההתעניינות שהביעה הייתה מובנת לי. אמרתי לה להביא לי את השוט ולהכנס לתנוחה המתאימה. ונתתי לה מנה, על החצאית. בשני חלקי הישבן כמובן. היא התרשמה מאד מיכולתם המשותפת של שוטי ואני. ואז ממקום של הנאה אמיתית לקבל כאב, אמרתי לה להרים את החצאית והמשכתי קצת. היא אוהבת את זה, ממש לגמרי.
אני ממש מצטער, דומים יקרים שלי, שאני אולי "מקלקל" לכם שיפחה כל כך מרגשת. אבל באמת, מדובר פה בהישרדות שלה. אולי אני טועה בדרך, אולי אני יומרני מדי, אולי לא מבין מספיק. אבל אני מאמין, באמונה שלמה, שאני פועל מהמקום של מה שאני מרגיש ומאמין בו, פועל נקי ומתוך אמפטיה צרופה. מאמין שאני אכן עושה שימוש בשפחה שבה, בכדי לנסות לעשות לה טוב.
למחרת הלכנו יחד לחברים שלי לארוחת ערב. היא הגיעה אלי, ויצאתי לקראתה. התבוננה בי, התבוננתי בעיניה, הגיעה אדם אחר, אני לא מכיר אותה. הייתה לה עצמה בעיניים, אור שנדלק. ברור לי שזה לא עובר משחור ללבן בהינף יד. תהליכים לוקחים זמן. אמרתי לה: המלחמה עדיין בעיצומה, כוחות נהרגים מכל עבר,
אבל ברור לי כבר שהקרב הוכרע. ואני מבין בקרבות.
כל כך הוצפתי, כל כך. נעים. ''

________________________________________________________________

אני בוחרת להתייחס דווקא לקטע הזה שהבאת, כי למרות הבוז והזעם, אני רואה כאן אדם שלא ממהר לשפוט את האחר.
אני רואה אדם שמזהה חולשה, ובוחר להושיט עזרה.
אני רואה א ד ם .
בראש וראשונה- אדם .

אני רואה אישה, שבקלות הייתה יכולה להיות כל אחת אחרת שמרוב אהבה והתמסרות , בחרה, במודע, או פחות במודע, לוותר על חייה, בתהליך הדרגתי וכואב, למען אהבתה.
אני רואה איזהשהוא איש ערטילאי, מופשט, תרתי משמע, שנעלם ולא היה ער למצבה.

אני רואה א ו תך , איש רגיש וער מאוד לבעיות.
אני רואה אישה, שאשריה שזכתה בחבר כמוך.
שיודע לזהות את צרכיה, כנשלטת
ואת מה שאינה יודעת עדיין לזהות.

אני רואה, מעבר לזעם ולבוז שבך,
המון רגישות.

כן ירבו.

אולי

עינבר • 26 בינו׳ 2006

כעס, זה לא הדרך להגיד דברים בעלי חשינות.

באופן אישי, לא מעניין אותי לקרוא פוסט ארוך שמתחיל בכעס ובבוז.
לא מכירה אותך ואין לי מושג למה אתה רוצה להאדיר את עצמך.
יש כאן אנשים שפגעו בצורות שונות באחרים, בתפקיד השולט.
יש לבזות את התופעה, אין מקום לבוז לאנשים, זה התנשאות.
רבית מהמאסטרים והמלכות המופלאים בקהילה, טעו פעם ופגעו במישהו/י.
מה גם שיש קצת הצפה של פוסטים בנושא הזה בזמן האחרון. כולל שלי.

כעסים ואמפטיה

צ'יטה​(שולט) • 26 בינו׳ 2006

נגה,
תודה על הקומפלימנטים. האמיני לי שאף אחד לא יכול לעשות את הדרך במקומה. והיא עושה ומצליחה מאד. כל הכבוד לה. אני שם רק חבר. איך כתבת: רק אהבה מביאה אהבה.

עינבר,
לדעתי, רגשות, כלשהם, זה מקום מצויין להגיד דברים בעלי חשיבות. איפה שרואים את הבשר החשוף.
לא מעניין אותך לקרוא פוסטים כאלה ? מוזר. כי גם קראת וגם הגבת. זה נגע בך. חבל לי שבאופן הזה, אבל אין ספק שנגע.
לגבי ההתנשאות שלי. אני לא יכול להעיד על עצמי שאין בי התנשאות או אגו. אבל גם אם ישנם כאלה, האמיני לי, שלא מהמקום הזה זה נכתב.
כולם עושים טעויות וזה אנושי. זו טעות גדולה. צריך להזהר מאד שם. לא היו לי הרבה התנסויות, ואולי לכן לא קרה לי שעשיתי טעויות כאלה. אבל אני מאד רוצה לחשוב, ממש, שאני אעשה תמיד מאמצים עילאיים, לא לעשות את הטעות הזו. ועם זה אני מודע לכך שעלול שכן.

גלתיאה • 26 בינו׳ 2006

דום שבשביל לממש פנטזיה שלו, מוכן לרמוס על הדרך שתי סאביות, זו לא טעות מקרית, זה דפוס.
כולנו בני אדם, אף אחד לא חסין מפני טעויות. אלו שהם בעלי דפוס התנהגותי של לגרום נזק, הם המסוכנים.
ועל אנשים מסוכנים כן צריך להתריע. הנזק של האנשים האלו הוא נזק ממשי. מי שרוצה גם אחרי התרעות לגבי אדם שגורם נזק, להמשיך להיות איתו- זו אחריותה האישית. אבל אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד שלא הזהירו.
ומי שמכיר מקרוב איך זה נראה- מה קורה לסאבית שעברה התעללות, מבין את חשיבות העניין.

ולגבי הערה של עבודת מאסטר לכך שראוי לנו לטפח את הטוב: אני חושבת שזה גם חשוב, אבל מאידך זה יוצר אשליה שהכל נהדר, שבעצם מתחת לפני השטח נמצאים עוד דברים, שהם אחרים לגמרי.
היכולת שלנו לשים את הדברים על השולחן, ולדבר עליהם באופן חופשי, בלי לפחד, ובאמת לדון עליהם- על כל מיני תופעות שגורמות נזק כמו דומים שגורמים נזק כדפוס התנהגותי, וממה צריך להזהר בכלל, היא זו שתתן בידי כולם את הכלים לדעת לסנן את השותפים שלנו לבדסמ.

הסברה

צ'יטה​(שולט) • 26 בינו׳ 2006

הסברה הסברה הסברה
חשוב מאד

עינבר קראתי את הפוסט שלך עכשיו
מצטער שהייתי בוטה בתגובתי, מבין קצת יותר מאיפה באת
בחיי, לא באתי ממקום מתנשא, מלהתהדר בעצמי
באתי ממקום חרד למה שקרה לך גם, ממקום כואב ופצוע לראות את התוצאות
את אמיצה עינבר וחזקה
יישר כוח
צריך להוקיע מקרים כאלה. ומילים חזקות כן עוזרות.
חיבוק ענק לך עינבר

הפנייה לסיפור של עינבר

צ'יטה​(שולט) • 26 בינו׳ 2006

לקרוא בבקשה:
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=12534&postdays=0&postorder=asc&start=0

צ'יטה

עינבר • 26 בינו׳ 2006

אני מעריכה את הכנות שלך ואת רגשותיך
נדמה שיש בך זעזוע אמיתי ואכפתיות מבני אדם

ובכל זאת , לא מאמינה בהתלהמות , בבוז פומבי
לא מאמינה הבוז שלך יזיז למישהו
אני חושבת שכדדי שנכתוב במילים ולא בעלבונות

רק שתדע, נתקלתי בחיי, גם באנשים שכתבו כמוך
ובסוף התגלו כדומים נפוחים ופוגעים בעצמם

אני מתנצלת אם פגעתי בך בדרך כלשהי

עינבר

גלתיאה • 26 בינו׳ 2006

אני לא יודעת אם את יודעת עינבר, אבל גם אני בזמנו הייתי עם דום, שסאביות התריעו עליו שהוא מסוכן ואובססיבי. את הסיפור של " אני דום מיוחד, והשליטה שלי מיוחדת, והקהילה לא סובלת אותי
כי אני שולט אמיתי" קניתי בשתי ידיים. ולמה זה בעצם?
היו לזה כמה סיבות: קודם כל רציתי לקנות את זה. אם לא הייתי קונה את זה, זה היה מעמיד בסימן שאלה מאוד כבד את הקשר שלנו. ואני העדפתי לחשוב שקשר השליטה הזה, הוא הכל- רק לא מה שאומרים על אותו הדום, כי אני זו שהייתי שם בקשר.

היו לזה עוד סיבות: שאננות יתר, המחשבה שאני יודעת הכל, שאף אחד לא יכול להגיד לי שום דבר
ואני מספיק נבונה לזהות מה קורה לי. ואת יודעת למה זה קרה? מהסיבה הפשוטה- אז לא באמת דיברו על הסכנות והנזקים שעלולים להגרם, סאביות לא כתבו על מה שקרה להם. כל נזק ש" דום" עשה, הושתק בחדרי חדרים, קשר שתיקה כבד אפף את כל הצד המכוער הזה.
והיה לי מאוד קל לחשוב שהכל הוא רק יופי טופי, ואם מישהו כבר אומר משהו על מישהו- זה רק מקנאה, כי לך תדע איזה חשבון יש שם. קל מאוד להכנס לשאננות, כשמוכרים לך שהכל נהדר.
אז כן, הייתי שם, ואני יודעת בדיוק איך זה מרגיש.

אבל לחיים יש כוח משל עצמם. בסופו של דבר זה חוזר כמו בומרנג, יום יומיים, שנה או חודש,
את בסופו של דבר משלמת את מחיר השאננות והשתיקה.

היום- כשהקהילה פחות ופחות מפחדת לדבר על זה, שהמודעות לסיכונים גוברת, אני יכולה להגיד לך דבר אחד- היום לא הייתי מעיזה להתקרב למישהו שהתריעו עליו. אין מצב. כי אני מודעת לסיכונים, את הפרטנר לבדסמ באמת צריך לבחור בקפידה. קשר בדסמי עם האיש הלא נכון עלול מהר מאוד להדרדר לזוועה אמיתית.

כללי המשחק משתנים לאט לאט, ובסופו של דבר כל אחד יוכל- אם ירצה, לדעת לבחור את השותף שלו לבדסמ, השותף האופטימלי לו, מתוך מודעות לכל הצדדים שיכולים להיות בבדסמ- גם הטובים, וגם הרעים. כי בבדסמ הטוב יכול לגעת בשמיים, והרע עלול להיות מאוד רע.