זר(שולט)
|
לפני 18 שנים •
29 בינו׳ 2006
לי-אן -- פרק כ"ו
פרק כ"ו
מכאן ואילך מהלך העניינים היה תלוי בביצוע מאוד זריז ומדויק. בדקתי את הדופק שלה בסטטוסקופ וכן עשה גם הפאראמדיק המחליף שאישר את מותה. חתמנו שנינו על טופס הפטירה של לי-אן, ואחרינו חתם גם מנהל הכלא. הטופס מולא בשלושה עותקים. שנים מהם מסרתי לידי המנהל שישלח אחד מהם מאוחר יותר למשרד לביטחון פנים ועותק אחד ישאיר אצלו בארכיון הכלא. ואת העותק השלישי נטלתי איתי על מנת למסור אותו לידי צוות הקרמטוריום. השעה היתה שלושים שניות לאחר חצות. ניתקתי את הצנתר מגופה של לי-אן, והנחתי לידה שק שחור של גופות. הפאראמדיק האחר סייע לי להכניסה אליו, ולרכוס במהירות את הרוכסן. ביצעתי את כל הפעולות הללו באופן מכני, כאילו אני מורגל בהן מקדמא דנא. בדקה לאחר חצות יצאנו מהחדר נושאים את השק על גבי אלונקה. בדקה וארבעים לאחר חצות הנחנו את האלונקה בתוך האמבולנס שעמד והמתין לנו בחצר. הודיתי לפאראמדיק המחליף על עזרתו, ואיחלתו לו שוב הצלחה בתפקידו. הבחור הצעיר לחץ את ידי בחום, ומיהר להסתלק משם. את האמבולנס היה אמור לנהוג אחד מסוהרי הכלא, ואני הייתי אמור לנסוע אחריו במכוניתי הפרטית עד לקרמטוריום. בשתי דקות לאחר חצות, טרק הסוהר את הדלתות האחוריות של האמבולנס. "אוי", קראתי בצער, "שכחתי מאחור את הערכה בחדר. אתה מוכרח ללכת להביא לי אותה, אחרת עלול מישהו לשים עליה יד ועוד יקרה אסון." הבחור היסס לרגע, ואני זירזתי אותו עוד. לבסוף התרצה ונכנס למבנה הכלא לאסוף את הערכה ולהביאה אלי. השעה היתה שתי דקות ועשר שניות לאחר חצות. הזמן שעמד עדיין לרשותי היה מאוד קצר. במהירות, ותוך שימוש בכוח שלא שיערתי מראש שיש לי, הוצאתי את גופה של לי-אן משק הגופות, והפשטתי ממנה את המכנסיים, החולצה, והתחתונים החדשים שעתה הבחנתי כי לבשה. הנחתי אותם בצד, ונשאתי את גופה החם אל תא המטען של מכוניתי. שם הנחתי את גופה העירום, ובמקומו נטלתי את הגופה הקרה שנחה שם. אותה גופה של אחת ג'יין דו, נרקומנית ממוצא סיני שמתה באותו יום ממנת יתר, ובהיעדר לה קרובים בארץ הובאה גופתה לשריפה בקרמטוריום. אותה גופה שנתן לי בבוקרו של אותו יום ידידי, הרופא לשעבר, כמחווה לימים עברו. לקחתי את הגופה הקרה ונשאתי אותה חזרה לאמבולנס. במהירות הלבשתי עליה את התחתונים, המכנסיים והחולצה. הכנסתי את הגופה בזריזות אל השק, ורכסתי. השעה היתה שתי דקות וחמישים שניות לאחר חצות. נטלתי מהאמבולנס במהירות ציוד החייאה: מכשיר הלם חשמלי, ומכונת הנשמה קטנה, ושמתי אותם בתא המטען של המכונית. טרקתי שוב את דלתות האמבולנס ואת דלת תא המטען של מכוניתי. בשלוש דקות לאחר חצות בדיוק הופיע הסוהר הנהג ובידו הערכה. נטלתי אותה מידיו בחיפזון ושמתי במושב הקדמי של מכוניתי, ליד מושב הנהג. "קדימה, סע לכיוון הקרמטוריום, אני נוסע אחריך." הוא נכנס לאמבולנס והניע אותו. אני התמהמהתי קצת. "סע לכיוון השער", אמרתי, "וחכה לי שם. אני צריך לסדר את הקרטון בתא המטען." האמבולנס התחיל להתרחק לכיוון השער. פתחתי את דלת תא המטען של מכוניתי. בפנים שכב גופה הדומם של לי-אן. היבטתי בגוף הדומם וחסר רוח החיים, אבל לא בזבזתי אפילו שניה אחת. מכיס החלוק שלי הוצאתי מזרק נוסף, ובו תמיסה המכילה 15 מ"ג של ניוואלין, חומר הידוע כסותר את פעולת רעל הקורארה. איתרתי במהירות וריד בידה הימנית, וביד רועדת הזרקתי לה את החומר עד לטיפה האחרונה. לי-אן נותרה שוכבת דוממת בקרקעית תא המטען. לקחתי את מכשיר ההלם והטענתי אותו. נתתי לה מכת חשמל אחת בחזה, ואחר כך עוד אחת. גופה פרפר קצת, ואחר כך חזר הדופק שלה. אומנם חלש ואיטי, אבל בכל זאת דופק. הרכבתי על פניה מסכת חמצן ופתחתי את הבלון בלחץ מתון. השעה היתה שלוש דקות ושלושים שניות לאחר חצות. קיוויתי שלא איחרתי את המועד, ושלא נגרם למוחה נזק בשל אותן שלוש הדקות ושלושים השניות בהן לא קיבל חמצן. טרקתי את דלת תא המטען, ונסעתי בעקבות האמבולנס. לאחר נסיעה של כשלושת רבעי השעה הגענו אל הקרמטוריום. שם עזרתי לסוהר להעביר את השק ובו הגופה אל תוך ארון עץ פשוט. אחד העובדים במקום כיסה את הארון במכסה, והצמיד את המכסה למקומו במספר מסמרים. יותר מאוחר בלילה הם יכניסו את הארון לשריפה, ואת האפר הנותר יאספו בכד אותו ישלחו חזרה אל הכלא. מה עתיד מנהל הכלא לעשות בכד לא ידעתי, אבל גם לא ממש היה לי אכפת. הגנבתי את ציוד ההחיאה חזרה אל האמבולנס ומיהרתי להסתלק משם. עצרתי בצד הדרך, ובדקתי את מצבה של לי-אן. הדופק שלה היה סדיר, נשימתה סדירה. אולם היא היתה נתונה עדין בהרדמה בהשפעת הפנטוטל. ליטפתי בידי את הגוף החמים והרך שכה אהבתי. הרמתי אותה מתא המטען, ונשאתי אותה בזרועותי והנחתי אותה על המושב האחורי של המכונית. הרמתי את ברכיה וקיפלתי את רגליה כך שתיכנס ואוכל לסגור את הדלת. קשרתי את ברכיה אל המושב באחת מחגורות הבטיחות. כיסיתי אותה בשמיכה, ושמיכה מקופלת נוספת שמתי ככרית דקה מתחת לראשה. לא נותר דבר לעשותו, מלבד לנסוע אל ביתי החדש, בו לא הייתי כבר שבועיים. נכנסתי למכונית והתיישבתי בתא הנהג. המנוע היה פועל, ועמדתי לשלב בהילוך דרייב. אבל לפני ששילבתי את ההילוך, נזכרתי במכתב האחרון שכתבה לי. הוצאתי את המכתב מכיסי והבטתי בו. חככתי בדעתי האם מותר לי לקרוא אותו. החלטתי שכן. 'לפתוח לאחר המוות' היה כתוב שם. ההווה היה כבר לאחר שהיתה מתה. בידיים רועדות פתחתי את הדף המקופל וקראתי בו כך: "לנצח אני אסירת תודה לך על שהסכמת לבקשתי אמש. חיי היו מסתיימים בהחמצה גדולה אילו לא אהבתי גבר, אילו לא עשיתי אהבה. אבל עכשיו, אני הולכת אל מותי בשלווה גמורה. "כבר מהיום הראשון בו הובאתי לפניך ידעתי שני דברים. הבחנתי כי הקשיחות שלך נובעת מהתפקיד שהוטל עליך, אולם בתוך תוכך אתה רך וחומל ואוהב. ועוד הרגשתי, או שאולי קיוויתי, כי אתה תהיה זה שיסיים את חיי. "אינני יודעת אם אתה זקוק לזה, אבל אם כן, אני כותבת לך את המלים הללו בלב שלם. אם אתה זקוק לסליחתי על שנטלת את חיי - אני סולחת לך, ואינני נוטרת לך טינה על כך. אני אוהבת אותך. שלך, לעולם. לי-אן" |
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 18 שנים •
29 בינו׳ 2006
ועל זה נאמר..
כ ו ש י ל י ר ב א ק !!!!! נגמר האויר נגמר , יא סדיסט נוראי!!! זר ידידי, סיפור מדהים...פשוט מדהים. נהנתי מכל שניה בקריאתו, וקדימה לסיפור הבא!!! |
|
|
אדמונית(לא בעסק)
|
לפני 18 שנים •
29 בינו׳ 2006
סיפור פשוט נפלא !!!
תארתי לעצמי (עוד כשהוא -הרופא-הלך לבית המרקחת ועוד יותר התחזקה תחושתי במשפט האחרון של הפרק הקודם-היא הייתה במצב של מוות קליני....)שזה מה שהוא יעשה ... ואני שמחה שצדקתי 
מחכה בקוצר רוח לסיפורים הבאים תודה ! |
|
|
| שפחה חמה(נשלטת){Alonzo} |
לפני 18 שנים •
29 בינו׳ 2006
זר,
סיפור משובח כהרגלך }{ |
|
|
ענתית
|
לפני 18 שנים •
25 בפבר׳ 2006
.................................
|
|
|
|
ענתית
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
...
|
|
|