infinite(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
27 בינו׳ 2006
סיפור על סופ"ש מיוחד במינו (:
יום שישי צהריים עליתי לרכבת נחתתי על מושב נוח כמו בבית הורדתי את המעיל וזרקתי את הרגליים על המושב ממול .
שמעתי מוזיקה ובהיתי באנשים כהרגלי וחשבתי קודם כל על זה שאני אראה את גבירתי תיכף,, והאמת גם על כוס קפה כי לא ממש הספקתי לשתות בבוקר והייתי הורגת בשביל כוס קפה חם . ירדתי מהרכבת בתחנה הרלוונטית ודהרתי לכיוון ביתה של גבירתי . כשאני באה אליה ,אני כמו הבת שלה. חיבוקה חם ,היא דואגת להכל כמו אימא אני מכינה לנו קפה שוקולד ואנחנו נזרקות על המיטה או מול טלויזיה לדבר על כל מיני דברים ,לצחוק (והרבה) לראות תכנית טלויזיה וכו' . היא מעולם לא דורשת ממני ,לא אומרת "תעשי" "תנקי" אך מבטה אומר הכל וגם אין צורך במבט . כשאני מגיעה אני מסתכלת קודם כל בכיור אם יש כלים ,אחר כך מה קורה עם הכביסה , ועושה לעצמי רשימה דמיונית במיוחד לשעה שבה אני לא יושבת איתה או שהיא במקלחת . אני אוהבת לעשות "וי" על הרשימה... (: באותו היום קיבלתי ממנה אס.אמ.אס בבוקר "תודיעי לי כשאת יוצאת מהבית" "כן גבירתי " החזרתי לה אס.אמ.אס . לפני שהגעתי רשמתי לה הודעה קצרה שאני עוד עשר דקות אצלה . "תתכונני" קיבלתי הודעה חזרה... כמובן שזה הכניס אותי למתח נעים . תהיתי לעצמי מה זה אומר "תתכונני". זה יכול להיות סשן ? ככה באמצע היום פתאום ? הממ...חייכתי לעצמי . נכנסתי הביתה וישר התחלתי לדבר כהרגלי כשאני רוצה להגיד לה כל כך הרבה לאחר הימים שלא נפגשנו והתגעגעתי ותמיד "מצטבר" לי הרבה מה לספר לה. מאה משפטים בבת אחת . "יו את חייבת לשמוע ,קטעים ..." צחקקתי לה היא התקרבה אליי בחיוך ,אך חיוך ששידר משהו שונה מהחיוך המלא חום הרגיל שלה של יום יום. וואיי כמה שהיא יפה...חשבתי לעצמי...דווקא בג'ינס ובטי-שירט של בית ,השיער הבלונדיני החלק והארוך חטובה ונשית להפליא , ריח בושם נעים ורענן . היא אחזה בזרועי קלות ואמרה "הממ..את כל כך יפה..." חייכתי ("גם את גבירתי זה בדיוק מה שחשבתי עלייך...") "תכנסי לחדר . תורידי הכל תכיני את עצמך ותחזרי . אם קר לך את יכולה להישאר עם הגופייה בלבד. " נלחצתי מעט... זרקתי את המעיל על הכיסא ודהרתי לחדר "להחליף למשהו יותר נח" . הורדתי הכל וחזרתי לסלון עירומה ,בו חיכתה לי גבירתי .רגליי פוסעו לכיוונה בזהירות . היא עמדה עם חיוך ואזיקי עור לרגליים המחוברים ביניהם בשרשרת ברזל עבה . התקרבתי אליה בזהירות עם חיוך דבילי מעט מההפתעה והחוסר ידיעה מה הולך לקרות פה עכשיו .אוקיי נראה לי אין קפה היום..האמת הוא דיי הפסיק לעניין אותי (: . היא אזקה את רגליי. השרשרת הכבדה לא נתנה מרווח רב לרגליי אך מספיק כדי להתהלך. בהליכה היא השמיעה צליל ...של שרשרת ברזל ענקית. "מי את זבל?" "שפחתך גבירתי. כל מה שתרצי גבירתי." אמרתי בביטחון עצמי מלא . "נכון. מעכשיו , כל דבר , אפילו ההכי קטן ,את צריכה לבקש רשות ממני . תרצי מים ,לאכול או מקלחת ,את תבקשי רשות .את מתקלחת עם השרשרות ,אינך מורידה אותם ממך אף פעם. תרצי לעשן ,תבקשי רשות .את יושבת על הריצפה בלבד. תרצי לדבר- לבקש רשות ו..." (זו היתה נקודת המחץ) "תרצי לשירותים ,את תבקשי רשות. סוף שבוע הזה הולך להיות מיוחד במינו, זונה . כעת , כמו שאת ,לכי ותבריקי את החדר אורחים ,יש לנו אורחים היום בערב. ברור?" "כן גבירתי" לקחתי את חומרי הניקוי שהיא נתנה לי ונכנסתי לחדר לנקות . תמיד אני עושה הכל כמו ספידי גונזלס היפר אך הפעם זה היה שונה...רגליי עם השרשרות נתקעו בחפצים , החומרי ניקוי כל הזמן השפריצו לי לכיוון הלא נכון (: , הסמרטוט ריצפה הסתבך לי ברגליים . השרשרות הרעישו נורא בכל צעד והייתי נבוכה כי כעת שמעו כל צעד שלי איפה אני .אחרי שעה גבירתי ירדה לבדוק מה קורה .חיוך סאדיסטי מעט שאני כל כך אוהבת עלה על שפתיה. הבטתי בה מלמטה עם הסמרטוט וידעתי באותו רגע שזהו מקומי .שכחתי ממנו בזמן האחרון ,לאור טוב ליבה , נדיבותה .כלומר ,לא לקחתי אותה כמובן מאליו אף פעם, לא שכחתי בלב אבל בפועל...כי עובדה ,כל כך הרבה הבדל יש בין להתכרבל איתה על המיטה עם קפה וצחוקים לבין להיות ערומה עם לגמרי עם סמרטוט ביד ואזיקי רגליים כבולה עם שרשראות ללא מילה ,היא עלתה חזרה . אחרי כשעתיים סיימתי והחדר היה מבריק ,כולל הכל .עשיתי "וי" אחד . הייתי צמאה והתפדחתי קצת לצעוק לה מלמטה גם כי אסור היה לי לדבר ללא רשות. רציתי גם פיפי. עשיתי כל מיני רעשים עם הדלי שאומרים שסיימתי ואני מוציאה אותו מהחדר. גבירתי ירדה למטה. "סיימת זבלונה?" "כן גבירתי" .היא נכנסה לבדוק. כמה ספנקים חזקים על הישבן שלי הבהירו לי שעשיתי את העבודה טוב . "תודה גבירתי התנשמתי . אפשר בבקשה כוס מים ולשירותים?" היא הניעה ראשה לחיוב. לקחתי כוס מים שתיתי והתכוונתי ללכת לשירותים. "לאן זה זבל ?" "לשירותים גבירתי יש לי פיפי" פלטתי בהפגנתיות. "החוצה !" אמרה ופתחה את הדלת ."את משתינה רק בחוץ. לא בבית. ברור?" התחלתי להתפתל לפניה בתנוחות של אי נעימות.. האיגו...רצח אופי...אירגון כוללני... נייר טואלט עם דובונים...זינזנה.. כלא נווה-תירצה...אני צריכה לקבל...לא להישבר.. תירוצים תרוצים ...כל מיני מילים אסוציאטיביות כאלה התרוצצו לי בראש "נו ! אני מחכה שפחה ! את יכולה לצאת לבד או שאני צריכה לעזור לך?? אם אינך רוצה להשתין בחוץ ,את תתאפקי יומיים מצידי!" זחלתי במבוכה לכיוון הדלת זכוכית שהיא פתחה לכבודי עם אותו חיוך סאדיסטי והעפתי לכיוונה מבט דרמטי אחרון נוסף כזה שמנסה להראות לה כמה אני מסכנה ולגרום לה לחבק אותי בחום ולשלוח אותי לשירותים היפים עם הנייר טואלט עם דובונים ומגבונים לחים. זה לא קרה . עליתי על הגינה הסתבכתי עם השרשראות וכמעט נחתתי על וורד קוצני וגאה אבל סבבה הסתדרתי והשתנתי כשגבירתי מביטה בי מבט מרוצה ומשועשע מעט . נכנסתי חזרה לבית החם וסגרתי את דלת הזכוכית של היציאה לגינה. היה קריר באותו יום וניסיתי שוב לשדר את אותו מבט מיסכן אך גבירתי מכירה אותי וידעה שממש לא מזיז לי הקור . המשך יבוא |
|
|
tch(נשלט)
|
לפני 18 שנים •
27 בינו׳ 2006
סופ"ש של שיכרון חושים...נפלא.
מצפה בכליון עיניים להמשך... |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
27 בינו׳ 2006
תודה ! אני אמשיך 
|
|
|
| כלבלב אנושי |
לפני 18 שנים •
27 בינו׳ 2006
חיזוק !
איזה סיפור יפה ומחמם את הלב...בסופשבוע קריר
))
מצפה בכליון עיניים להמשך.... |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
27 בינו׳ 2006
תודה !
אכן קריר לי במקצת 
נ.ב. בטח אני אמשיך |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
28 בינו׳ 2006
המשך...
גבירתי פקדה עליי להכין לה קפה ולעלות למעלה אליה. במדרגות עליתי בזהירות עקב נטייתי הכרונית לשפוך קפה ולהשאיר סימני דרך נוסח "חפש את המטמון" (וזה גם בלי השרשראות ) . התישבתי על הרצפה לידה והגשתי לה את הקפה. "אני הולכת עכשיו ואחזור תוך רבע שעה." אמרה . "אפשר לעשן גבירתי?" היא הרשיתה לי לעשן . היה לי מוזר לא לעשן לא לאכול לא לשתות ולא לדבר בלי רשות יש לי בעיה אוראלית קשה ואני תמיד עושה משהו עם הפה (: אחרת מתחילים לי כל מיני קריזים אוראליים. גבירתי יצאה . ירדתי לעשות קצת כלים ועליתי חזרה . למעלה הטלפון צלצל ועניתי. זה היה ידיד והתחלתי לדבר איתו צחוקים ו...פתאום נזכרתי....ששכחתי...הו גוד...פאק...בנוסף להכל גבירתי חזרה ועלתה למעלה . הנחתי את השפורפרת ידעתי בוודאות שאכלתי אותה . קצת רעדו לי הידיים. "שמעתי אותך מדברת חופשי ,שמעתי נכון?" נזרקתי על הריצפה לידה כמו מתוך רפלקס ולחשתי כן . "את חופשי לא שומעת למה שאני אומרת לך ,הא ? תסתובבי .על ארבע זבל !" גבירתי לקחה מחבט מגומי ,זה הולך להיות כואב. המכות מהמחבט גומי סוחטות דמעות . כמה חבטות חזקות נחתו לי על הישבן . הרגשתי אותו בוער וכל חבטה גררה אחריה בכי שניסיתי להחניק . אחרי שהחליטה גבירתי שמספיק ,התישבה על השפה שותה מהקפה מעשנת סיגריה ורואה תכנית טלויזיה שהיא אוהבת . הייתי זרוקה לרגליה עדיין נלחמת בבכי . זו פעם ראשונה שלא חיבקה אותי ,לא אמרה דבר וזה כאב בתוספת ההצלפות . רציתי לשלוח יד אליה ללטף ולנשק אותה ואת רגליה אך ידעתי שאסור לי לשלוח ידיים ללא רשות .גבירתי נתנה לי רשות לעשות מקלחת והזדחלתי לתוך האמבטיה הגדולה התישבתי בה .השרשראות עשו המון רעש. המים החמים עשו לי כל כך טוב .התנגבתי וגם ניגבתי את השרשראות והאזיקים שנהיו לחלק ממני ויצאתי חזרה . בערב באו האורחים חברים טובים שלנו . הם הבינו ישר שאסור לי לדבר וקצת ניסו להצחיק אותי בשביל הקטעים וגם גבירתי צחקה . הגשתי להם משקאות עם חיוך ובתוכי ניסיתי לא להתפוצץ מצחוק מהבדיחות ,היה קשה מאד לא לדבר איתם ,החזקתי את עצמי בכל פעם שרציתי לפלוט משפט בטבעיות .כמה פעמים ביקשתי רשות לדבר וגבירתי אישרה .היא שיחקה לי בפטמות קצת כשרצתה ,ממוללת אותן בהנאה כשאני מתפתלת . אני בתחתית היום ומגיע לי אסור לי אסור לי לא לפשל חזרתי ואמרתי לעצמי . הישיבה על הריצפה התחילה להכאיב לי בתחת ,הרגליים היו כבדות מהשרשראות ,נזרקתי על הריצפה ליד גבירתי והפאסיביות המוחלטת המוזרה הזו התחילה להשתלט עליי . לא לחשוב לא לדבר לא לעשות כלום ,רק להיות לרגליה . הייתי במעין אפיסת כוחות מהמאבקים המנטליים הקטנים שלי והגעתי לנקודה של פאסיביות אמיתית . עכשיו באמת יכלה לעשות בי מה שהיא רוצה עד הסוף . הייתי רטובה מזה פתאום אפילו בלי שרציתי . זה מה שעושה לי את זה? אני לא מאמינה , אני שרק מדברת כל היום ורצה במרתון של הלייף , שהעבודה שלי דורשת ממני להיות רוטווילר , שחיי האהבה שלי גם הם היו משמר מתמיד ולמרות שאני כנועה במיטה לא האמנתי אף פעם שאוכל להיכנע כך למישהו , לוותר על הכל . אלוהים זה עושה לי את זה למרות שזה קשה יותר מכל דבר אחר . הייתי פשוט אסירה לרגליה ,אסירה מרצון וגם אסירת תודה . אין לי מילה. אין לי זכויות . פתאום חשתי שחרור אמיתי ,אבל פנימי ,כי חיצונית הייתי הכי אסירה שאפשר. "יש לך רבע שעה ,לעשות מה שאת רוצה. כולל ללכת לשירותים הרגילים" אמרה גבירתי. הייתי עדיין על ריצפה ולא זזתי . ביקשתי רשות לדבר . "אני לא רוצה בזה כל כך גבירתי.." לחשתי לה . "למה?" "כי...נראה לי שאחר כך יהיה לי קשה יותר שוב לשתוק וכאלה..." היא חייכה לעצמה מעין חיוך מרוצה שיכולתי רק לתהות על משמעותו אך לא יכולתי שלא לחייך חזרה . בלילה ישנתי על הריצפה עם השרשראות . התעוררתי בבוקר מתוך חלומות מוזרים ועמוקים כאלה לא ישנתי כל כך עמוק כבר הרבה זמן . התעוררתי עם צורך עז להתחיל לדבר ישר על הבוקר אבל משהו מנע ממני...כאילו היו חבויים בתוכי כל כך הרבה מילים שלא יכולתי להביע ופתאום קלטתי שהרבה מילים חשובות בכלל לא אמרתי אולי אף פעם אחת בחיי . פתאום הם היו כל כך הרבה...הרגשתי שאני מתפוצצת . הבכי מרוב כל המילים האלה החשובות שלא אמרתי לאף אחד ,חנק אותי על הבוקר. עמד לי בגרון . לא ידעתי אפילו מה אני רוצה לומר אבל זה היה כל כך הרבה...ניסיתי להזיז את הרגליים אך הן היו כבדות מהשרשרות . הגוף שלי הרגיש כאילו עבר עליו טרקטור והנפש היתה מלאה תחושות ומילים. התקפלתי . זה הקטע המנטלי ההכי קשה שהיה לי בחיים. התחלתי להיכנס לסרטים מזה וכל מה שהייתי מוכנה זה לחבק את רגליה ולבכות לבכות על הכל על כל החיים שלי שדווקא הם דיי סבבה אבל עדיין כל כך הרבה דברים חשובים שלא אמרתי ולא עשיתי לא סיפרתי על מה דיברתי בכלל בכל הימים האלה ? גם אם הייתי מתחננת לדבר לא הייתי יכולה להוציא מילה עכשיו . אני אילמת . רציתי לומר תעזרי לי ולא ידעתי אפילו במה ואיך להסביר את זה...גבירתי עוד ישנה ומין הסתם לא הייתי מעירה אותה. קמתי סהרורית והלכתי לעבר המבטח .אוטומטית הרתחתי את הקומקום .ידעתי שאסור לי לעשן ולשתות אבל עשיתי הכל על אוטומט בעיקר כדי להרגיש שוב כהרגלי. אבל זה לא עשה אותי כהרגלי . למה תמיד יש לי דחף קרימינלי למשהו שאסור...זה לא יוצא ממני בשום הצלפות. להתגרות בגורל. לעשות הכל מאה אחוז טוב ואז לפשל במשהו קטן רק כדי לזכות לתשומי מיותר ,זו אני ,הו כן ,כדאי לי להתחיל להתרגל לזה . נקיפות המצפון התחילו לחתוך אותי לאט ומייגע והוסיפו עוד מילים שלא אמרתי לאלה שכבר היו שם . לא חשבתי שגבירתי ראתה את הסיגריה והקפה והפנים ששטפתי אבל לא היה לי בכלל ספק שאגיד לה . כמה טוב כשאין לך מילה , לא צריך להסתיר שום דבר . צהריים ישבתי לידה על הריצפה . "אפשר לעשן גבירתי ?" "זו הסיגריה הראשונה שלך היום ?" שאלה. היססתי מעט והתחלתי לשפשף את ידיי אחת בשנייה באי נוחות כמו שאני תמיד עושה כשאני מסתירה משהו . "לא גבירתי...עישנתי לפני שהתעוררת..." "אהה, הבנתי." זהו .זה מה שהיא אמרה . "גם שתיתי קפה שטפתי פנים" המשכתי ...היא חייכה . ואז הפסיקה לחייך. החזקתי את הבכי בגרון עדיין וזה נהייה מה זה קשה . רציתי להתחנן אליה שתכאיב לי ,שתעשה משהו שתגיד משהו . "קומי. תתלבשי ותעלי למעלה .את ממילא לא עושה מה שאני אומרת הרי אז מה זה משנה" . נשברתי . כל הבכי יצא לי מהגרון . לא אמרתי אני מצטערת אני שונאת להגיד מצטערת זה סתמי. "קשה לי גבירתי היה לי קשה נשברתי נכנסתי לסרטים התגעגעתי אליך אני צריכה רק חיבוק..." היא חיבקה אותי חזק . כולי רעדתי היה לי כבר קר בטירוף . זה החיבוק ההכי טוב והכי חם שקיבלתי איי פעם בחיים שלי . "אני אוהבת אותך" לחשתי לה באוזן תוך כדי החיבוק וזה אולי הדבר הכי חשוב שעוד לא אמרתי בסופ"ש הזה . "אני יותר" אמרה גבירתי . "אבל את העונש את תקבלי .בנתיים ספרתי ארבעה דברים שצברת ועל כל אחד זה עשר הצלפות מהמחבט ." זה הולך להיות כואב ובלתי נמנע...זה היה כואב...משחרר...ספרתי כל אחד ואמרתי תודה כמו שלא אמרתי אף פעם . |
|
|
|
נעמה26(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
28 בינו׳ 2006
וואוו מדהים. מדהים .
|
|
|
| Anakin |
לפני 18 שנים •
29 בינו׳ 2006
מרשים אינפי.
כל כך מרשים. 
|
|
|
| HotQueen(שולטת){תחת השמש} |
לפני 18 שנים •
29 בינו׳ 2006
אינפי!!
אני מתה על הכתיבה שלך. את כובשת. תמשיכי לספר לנו... H.Q |
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 18 שנים •
29 בינו׳ 2006
לאינפי
מקסים ומרגש
|
|
|