GOLD
|
לפני 20 שנים •
29 באוג׳ 2003
הנה בא יום שישימילים, רק תן לה מילים. "תן לי מילים", והיא מתמוגגת. תן לה מילים שיפיגו את השקט. שקט, בתוך איזה שקט כולנו מהלכים. ******** שישי בערב, יום שישי הוא אולי היום המעיק והמעייף ביותר שקיים בשבוע. אני זוכר שכשהייתי ילד היה יום כזה בימי החול שאותו שנאתי במיוחד. זה היה יום כזה שבמערכת שעות מקצועות הלמידה, היו את כל המקצועות שלא אהבתי. ביולוגיה מתמטיקה פיזיקה ועוד כמותן. לכולנו היו את הימים האלה. אבל רק היה עומד פתח יום שישי והיינו מתמלאים צפיה. כמה מצחיק איך התהפך הגלגל. הנה יום שישי בדלת ואני נדרך לקראת חוסר הנוחות שהוא מביא עמו. אני יושב מול גלי הים, על החוף עוברת קבוצת נערות. כמה מהן זורקות בי מבט ומגחכות. "אתה גולש יפה" אחת צועקת וכולן מצחקקות. אני מחייך וחושב לעצמי שזו בטח המנהיגה, זו שתקבל את הזין ראשונה מבין חברותיה, זו שתאבד את עצמה ותאבד לקבוצה, זו שתלך הכי רחוק בכדי לגלות שמה שחיפשה היה הכי קרוב, והוא תמיד בסופו של תהליך חוזר להיות אותה הקבוצה. השמיים החלו נצבעים כתום של שעת שקיעה. כמה נעימה היא השעה הזו של יום שישי. רגע השקיעה, כניסת השקט שלאחר מכן בכסות החשכה הופך ומתעצם לדממה. כן, דממה. דממה אחת גדולה. חזרה הביתה, מקלחת, כוס קפה על המרפסת מול הים, כמה פירות, בלוז, ספר, דממה. כמה שאני לא אוהב את היום הזה, יום שישי. יום הוואקום. כן, אותו היום שבא להזכיר לך כמה וואקום יש בחייך באין עבודה. "עובדים קשה, בכדי לשכוח את זה... העבודה משחררת מטעמה של החמצה..." ככה כתב פעם ערן צור באחד משיריו, ואני נזכר בזה עכשיו ומהרהר בראשי על הפעמים בהם הייתי מקשיב לרדיו בניו-יורק בתקופת החגים לשמוע על עוד אחד שהתאבד ועוד אחד ועוד... יום שישי, יום שישי ויום כיפור, אפילו החגים. ימי וואקום. ימים בהם אין לאן לברוח פרט מלראות את עצמך. הנה תראה. דממה. ******** "אם הייתי יכולה", היא אומרת, "הייתי רוצה שתדבר אלי כל הזמן שאני חיה". "לא היית מתעייפת מכך?" אני שואל. "איך ניתן להתעייף מנשימה?" בכבוד רב, GOLD. |
|
|
| ניקול(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
29 באוג׳ 2003
יום שישי וחגים..
ימי חשבון נפש
ומה קשה יותר מאשר להתבונן לתוך עצמך במראה הפרטית שלך? אתה כותב כל כך יפה כל כך אמיתי |
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
30 באוג׳ 2003
בררר..
כמה לבד בימי רווקותי היתה תקופה כזו. של שקיעה בכל ה..חורים האלה של החיים.. כוס אמאק - איך נגעתי בקרקע! עד שנמאס לי לרחם על עצמי. מצאתי שזה כמו משקולות הקשורות לקרסוליים. עם שיניים מחוסמות בתקווה מיואשת ניתקתי את שלשלאות הברזל, גידלתי ציפורניים ושלפתי עצמי מתהומות ימי השישי.איכסססס.. איזו תקופה זו היתה. 
הקטע הזה משקף יפה מאוד את התחושות.. כל כך יפה שזה עושה לי עצוב. לך. |
|
|