בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפור - צידו החשוך של הזוהר

הפולניה​(אחרת)
לפני 18 שנים • 20 בינו׳ 2006

סיפור - צידו החשוך של הזוהר

הפולניה​(אחרת) • 20 בינו׳ 2006
א.
"עכשיו זה אישי!!" סינן סולי בזעם מבין שיניו והשליך את המגב על הרצפה הרטובה, אותה רצפה עצמה שהם שטפו וניגבו והבריקו הברק היטב במשך שעה ארוכה ושוברת גב, רצפה שיכולת לראות את דמותך משתקפת בה עד שבא זוהר - מנהל העבודה הקפדן שלהם - ושפך עליה שוב כמה דליי מים מקציפים היטב.
עוד שעה לפחות תעבור עד שהם יצליחו להיפטר ממי הסבון הארורים הללו וליבש שוב את המרצפות דמויות השיש הלבנות והחלקלקות של חדר האוכל הגדול.
עד שיצליחו לגרור את עצמם לחדר שלהם כבר תתחיל השמש לזרוח ובעשר הם כבר צריכים לחזור לשטוף את הכלים של ארוחת הבוקר.
העבודה שנראתה כל כך מבטיחה וכייפית על הנייר הפכה לאט לאט לסיוט בגלל הבוס הישיר שלהם - הזוהר החשוך - כפי שכינה אותו סולי.
סולי - ששמו האמיתי היה סולומון דרעי, וקיפי שלפי עדותה של תעודת הזהות שלו נקרא בלידתו אלכסנדר קופרמן, נפגשו לראשונה בצבא ומיד התיידדו, וכשחזרו להיפגש שוב במשרדי חברת כוח האדם שמחו שמחה גדולה איש על חברת רעהו.
קיפי שנקרא כך על שום שערותיו הקיפודיות וחיבתו הגדולה לנעלי בית משובצות העריץ את חוצפתו של סולי הצנום והכהה, אהב את מבטאו הצרפתי החינני ואת המרץ והאומץ של הצעיר דק הגזרה שעלה לבדו לישראל ולמרות שהיה חייל בודד ביחידת חי"ר קרבית הצטיין בכל מה שעשה וזכה להערכת מפקדיו ופקודיו.
המשרה שהוצעה להם - עובדי ניקיון ומטבח במלון יוקרתי אי שם בצפון - נראתה פתרון טוב מאוד לצעירים נמרצים שלא חששו מעבודה קשה ורצו לחסוך מעט כסף.
המשכורת הייתה טובה וטוב מכך, אפשר היה לחסוך את רובה כי היא כללה גם אוכל ודיור.
נכון, המקום היה מבודד ורחוק ממקום ישוב, והאורחים היו צליינים מבוגרים שבאו לדרוך על אדמת הקודש עליה פסע ישו הנוצרי, אבל מה לא עושים כדי לחסוך כסף לטיול הגדול למזרח הרחוק?
הכל היה עולה יפה לולא הטיפוס הזה, הזוהר הזה שהציק להם בקפדנות הייקית שלו ורק חיפש מגרעות וחסרונות בכל מה שעשו.
רעד של סלידה היה עובר בקיפי כשזוהר היה מתגנב חרש מאחוריהם, בודק בקפידה מול האור את הכוסות או הסכו"ם שרחצו ומחזיר אותם לכיור בשתיקה מאשימה, או שופך דליי מים על הרצפות שהבריקו בעמל רב ומסתלק לדרכו משאיר אותם לחזור שוב על העבודה שסיימו זה עתה.
עם הזמן התחיל להסכים עם טענת חברו – זוהר התנכל להם, ועשה הכל כדי להציק לסולי החוצפן שתמיד החזיר לו תשובה אחת אפיים ומעולם לא החמיץ הזדמנות להתווכח איתו.
מאחר והם עבדו וגרו יחד ותמיד היו אחד בחברת השני ספג גם קיפי הביישן והשקט חלק מהאש שמשך סולי.
לא פעם היה רומז לחברו הזועם שהפעם עדיף שישתוק ושלא יתעקש להתווכח כל הזמן, אבל לשווא. סולי היה לוחם באופיו ובזוהר מצא יריב כערכו. הם התנגחו ללא הרף ועד כה נחל סולי מפלה אחר מפלה. זוהר היה הבוס בעולם הקטן שלהם, על פי נשק כל דבר והוא זה שקבע והחליט מה טוב ומה רע, מי לחסד ומי לשבט.
הנהלת המלון נתנה לו סמכויות נרחבות ובכל פעם שמישהו מהעובדים ניסה למחות נגד יד הברזל שלו התשובה הייתה אחת – לא מתאים לך אז לך! יש עוד מאות כמוך שרק מחפשים עבודה כל כך טובה.
אפילו סולי היה חייב להודות שחוץ מנוכחותו של זוהר זה היה מקום עבודה מעולה - משכורות סבירות מאוד, אוכל בשפע, חדרים מרווחים ואורחים מבוגרים ומסתפקים במועט שהעניקו בנדיבות טיפים בדולרים.
גם שאר העובדים היו נחמדים, רובם צעירים וצעירות שחסכו כסף לטיול הגדול של אחרי הצבא ומיעוטם אנשים מקצועיים בתחום המלונאות שהדריכו בסבלנות רבה את הצעירים חסרי הניסיון. כולם, חוץ מזוהר, היו נעימי סבר וחביבים, רק הזוהר הזה עמל ללא הרף להחשיך עליהם את עולמם!!!
איך גבר בעל חזות נאה כל כך - צעיר וזקוף, רחב כתפיים, בהיר שיער ועיניים, ובעל חיוך כל כך נחמד, הצליח לפתח לעצמו אישיות של רווקה זקנה וממורמרת? שאל את עצמו קיפי בפליאה בעודו רודף אחרי בועות הסבון העקשניות שברחו ממנו והלאה.
הם סיימו את עבודתם בשלוש לפנות בוקר ונגררו, מותשים מאוד, למקלחת העובדים שכמובן בשעה זו הייתה ריקה מאדם.
"בוא." אמר סולי שנשאר נמרץ וקופצני למרות השעה המאוחרת ויום העבודה המתיש שעבר עליהם, "שב כאן ואני אסבן לך את הגב."
קיפי הניח את עכוזו הערום על כסא הפלסטיק הלבן והרכין את ראשו בצייתנות. הוא ידע בדיוק מה עומד לקרות כעת ועדיין לא ידע אם פירוש הדבר הוא שסולי הפך אותו להומו, או שאולי זה סתם שעשוע לא מזיק בין חברים שיתפוגג אחרי שהם ייפרדו – היו דברים שהוא העדיף לא לחשוב עליהם וזה היה אחד מהם.
דבר אחד הוא ידע בוודאות - אין בכוחו להתנגד לסולי במאומה. אמנם הוא בחור גדול ורחב, חזק הרבה יותר מסולי שנראה לצידו קטן קומה וצנום, אבל הוא שפוט של הצעיר הדק והשחום הזה ויתרה מזאת, הוא אוהב את המעשים שסולי מבצע בו, ולמרות עייפותו לאחר יום העבודה הארוך הוא מצפה להם בשמחה.
סולי נעמד מולו והחל מסבן את ראשו הבהיר ששערותיו חלקות וקיפודיות, מעסה היטב את עור הקרקפת שלו שסמר מעונג למגע האצבעות הדקות והחזקות, ואת עורפו הרחב והאדמדם.
קיפי פישק את ברכיו, הניח כפות ידים גדולות וחזקות על לחיי עכוזו החלקלק של ידידו, משך אותו אליו כך שאברו העבה שורידים סגולים התבלטו על פניו היה מול פרצופו והחל למצוץ, ללקק ולענג בפיו ובלשונו את הזין היפה והטעים של סולי, שואל את עצמו תוך כדי כך מה עומד לקרות עכשיו.
זה היה אחד הדברים שאפיינו את סולי - מעולם לא יכולת לדעת מה יהיה צעדו הבא. קיפי עדיין לא ידע אם הוא אוהב את התכונה הזו או לא, אבל אין ספק שמעולם לא חשש להשתעמם כשסולי בסביבה.
גם הפעם הוא הופתע. אחרי ההיתקלות הקודמת בין סולי לזוהר סולי הזועם האדים את ישבנו בצליפות מגבת רטובה ואחר כך השעין אותו על הקיר וזיין אותו בכוח בעודו לופת את אשכיו ואוסר עליו לגמור.
הוא חשב שגם הפעם יספוג בגופו את זעמו ותסכולו של סולי, למעשה ציפה לכך ברטט קל של ספק פחד, ספק תשוקה, אבל כאמור, סולי היה תמיד בלתי צפוי ומדהים!!
במקום לשפוך עליו את זעמו הוא נישק אותו חזק על פיו ואחר כך הסתובב דחק אל פניו את ישבנו השחום ופקד עליו לזיין את החור שלו בלשונו. קיפי ביצע בצייתנות את הנדרש ממנו, בתחילה קצת בהיסוס, ואחר כך בהתלהבות גדלה והולכת.
אחר כך התיישב סולי על הזין הוורוד והשמנמן של קיפי והרשה לו ללטף את הזין שלו ביד אחת ואת פטמותיו שהיו גדולות, וצבען כצבע ענבים סגולים אדמדמים בידו השניה.
אחרי שסולי גמר, מתיז זרע על אצבעותיו העבות של קיפי, הוא לקח את חברו לתא המקלחת ופתח את הברז.
בעודו מסבן ביסודיות נמרצת את הזין הזקוף והמשתוקק של קיפי, מביא אותו כל פעם לסף גמירה ושוב עוצר בעדו מלהגיע לשיא המיוחל (לחייו של קיפי היו אדומות והוא גנח בתסכול, אבל עמד בגבורה בעינוי המתוק הזה ולא מחה), השביע אותו סולי להיות עזר כנגדו במסע הנקמה שהוא מתכנן כנגד זוהר.
"אבל מה אתה מתכוון לעשות לו?" שאל קיפי שחש מוחמא בגלל הטיפול הממושך שנתן סולי לאברו, ועם זאת גם קינא מעט בתשומת הלב הרבה שסולי הקדיש לזוהר המאוס.
"אני מתכנן לחשוף את פרצופו האמיתי." הצטחק סולי ודחף שתי אצבעות דקות וארוכות לחור ישבנו המסובן של קיפי שגנח והתחיל לגמור בלי שליטה בתוך כף ידו השחומה של סולי.
"אתה איתי בדבר הזה?" תבע סולי לדעת, ומעך בכוח את אשכיו החלקים של קיפי.
"כן, כן, אני אתך." גנח קיפי, והניח את ראשו על הכתף החלקלקה, מנשק את עיקול הצוואר החינני, ואת החזה החלק ואת ...
"די כבר להיות כוסית כזו!" נזף בו סולי והדף אותו רכות, "וגמרת בלי לבקש ממני רשות!" הזכיר לקיפי שהסמיק וניסה להתנצל.
סולי חסם את פיו בנשיקה קשה ובוערת, מסוג הנשיקות האהובות עליו, נשיקות נשיכה שצרבו על שפתיו עוד שעות רבות אחר כך ונתן לו מגבת.
קיפי ייבש בשתיקה צייתנית את גופו הדק והשרירי של חברו, כורע מולו על ברכיו כדי לנגב את ברכיו ורגליו - כובש תשוקה מביכה ללקק את כפותיו הדקות ויפות החיטוב - מתפעל שוב מהגוף השרירי הדק והחזק הזה שהיווה ניגוד כל כך גדול לגופו שלו, העבה והוורדרד.
"נתגלח בבוקר." פסק סולי ופיהק, "קדימה, טוס למיטה לחמם אותה, אני מיד מגיע."
קיפי טס למיטה שלהם שהייתה בעצם שתי מיטות צרות שחוברו להן יחדיו, והמתין בצייתנות לחברו, תוהה בשקט בינו לבין עצמו מה בדיוק סולי נהג לעשות באותן דקות שבהן היה לבד במקלחת, יודע שמעולם לא יעז לשאול אותו.
פעם אחת, בתחילת עבודתם במלון, הוא ניסה לחטט בארונו של סולי, לבדוק מה הוא מסתיר שם, וכמובן שנתפס. עונשו היה לישון לבד במיטה שלו שהורחקה לקצה החדר.
אם לא די היה בכך סולי גם סירב לגעת בו או לדבר איתו במשך יום תמים. אחרי ליל נדודים איום הוא כרע על ברכיו לפני סולי והתחנן לסליחתו שניתנה בנדיבות מלכותית.
אחרי הזיון הפראי מאוד שבא בעקבות אותה סליחה הודיע לו סולי שיותר הם לא ידברו על זה, והם אכן לא דיברו יותר על אותו אירוע, אבל קיפי היה חושב עליו לפעמים ברעד, תוהה בשקט בינו לבין עצמו מה יקרה כשסולי יחליט שהוא חסך די כסף והגיע הזמן לעזוב את המלון.
הרעיון שאולי ייפרדו היה צץ במוחו, ומיד נדרס בכוח. הוא לא אהב לחשוב על עתיד שסולי לא יעמוד במרכזו, ופחד לברר מה דעתו של סולי על הצפוי להם בשנים הבאות – זה היה עוד אחד מאותם דברים שהוא העדיף לא לחשוב עליהם.
סולי נכנס חרש לחדר השינה שלהם וצלל בין זרועותיו החמות של קיפי שנאנח אנחת רווחה וחיבק אותו בעדינות.
הנשיקה הרכה והמדויקת שנישק סולי את צווארו - איך הוא גילה את הנקודה הרגישה ההיא בגופו? קיפי תהה על כך לפעמים וידע שמעולם לא יעז לשאול – הייתה התודה שהוא קיבל על תשובתו החיובית והיא נראתה לו מספקת בהחלט.
אחר כך הם התארגנו לתנוחת השינה הקבועה שלהם ונרדמו מיד, ראשו הכהה של סולי על כתפו הורדרדה מנומשת של קיפי שחיוך ילדותי האיר את פניו העגלגלים.

ביום חמישי בערב הודיע זוהר לסולי ולקיפי שחדר הכושר של המלון מטונף כמו דיר חזירים ושעליהם הוטלה המשימה לנקותו כדבעי ביום שישי בלילה.
בדרך כלל חדר הכושר של המלון היה מחוץ לתחום בשביל עובדי מטבח וניקיון פשוטים כמותם, רק לחדרניות קומת המרתף היה מותר להיכנס ולנקות אותו פעמים ביום, אבל מידי פעם, תמיד בלילות שישי שבהם איש מהאורחים לא טרח להתעמל או לבקר בסאונה הקטנה והמשוכללת שיובאה במיוחד מפינלד להנעים את זמנם של אורחי המלון, היה מתבצע בו ניקיון יסודי.
באותו יום חמישי בערב היה זוהר כעוס וחשוך במיוחד. הוא אמר להם בחריפות שלא יחשבו להם שאם הניקיון מתבצע ביום שישי בלילה הם יכולים להרשות לעצמם לחפף את העבודה, ושהוא אישית יבוא במיוחד לבדוק שהם לא מתבטלים כרגיל.
אחרי שהוא הלך לדרכו, סר וזעף כמו תמיד, סולי הביט בקיפי וגבותיו השחורות, מקומרות בעדינות מעל עיניו הגדולות והכהות, הצטופפו בזעף.
לפי הקמט מבשר הרעות שנתווה ביניהן ידע קיפי שהפור נפל - הנקמה תתבצע בחדר הכושר של המלון בליל שישי זה.
הם שוחחו על כך באותו לילה אחרי שהתקלחו יחד. "אני מתכוון להכאיב למזדיין הזה." סח סולי בקול מבשר רעות, "אבל יכול להיות שאני אצטרך לעזוב אחר כך את המלון ולברוח." הוסיף בקול שקול.
קיפי שעמד בתחתוניו וביצע את תרגילי הכושר היומיים שלו הניח מידיו את המשקולות ובהה בשותפו במבט מבוהל
"לברוח לאן?" שאל, "יש לנו כבר די כסף? אולי ניסע קודם לאירופה ומשם נמשיך..."
סולי ניגש אליו והניח ידים אלגנטיות, ארוכות אצבעות ושחומות על כתפיו הרחבות של קיפי, מביט בעיניו השחורות והעמוקות הישר בעיניו החומות והעגולות של קיפי המבולבל.
כשהביט באותן עיניים שחורות חש קיפי כאילו הוא טובע בבאר של זפת חמה וצורבת. "חשבתי על זה שוב קיפי ואני לא בטוח שזה הוגן לערב אותך במה שאני מתכנן," אמר רכות והעביר את כרית אגודלו לאורך לסתו של ידידו שהצטמרר כולו מהמגע העדין. "אולי עדיף שאני לא אקח אותך איתי?"
"אבל אמרת שאתה צריך אותי, שאתה רוצה שאני אעזור לך." מחה קיפי, חש מאוכזב ואומלל.
"כן, אבל זה אומר שאחר כך נצטרך להסתלק מפה במהירות. אתה לא אוהב להיות פה? הכסף טוב וכולם אוהבים אותך ו..."
קיפי הפנה את גבו לסולי וסמך את פניו הלוהטים אל הקיר, כובש בכוח את בכיו - סולי תיעב גברים מבוגרים שהזילו דמעות - מנסה לחשוב על דרך לשכנע את סולי שלא יעזוב בלעדיו, שיש בו תועלת.
הוא לא הצליח לחשוב על כלום, המאמץ לא לבכות שאב את כל כוחותיו.
"נו קיפי, מה קורה?" ליטף סולי בעדינות את כתפו.
"אל תעזוב אותי." לחש קיפי, הסתובב אל סולי ונפל על ברכיו לפניו, "בבקשה, קח אותי אתך סולי, אני לא רוצה לחיות בלעדיך, בבקשה?"
"אבל סשה," התכופף אליו סולי - הוא קרא לקיפי בשמו האזרחי רק בשעות חירום.
"תהיה הגיוני סשינקה." הפציר בחברו והתיישב ליד קיפי שהיה מקופל באומללות על הרצפה מנסה להחדיר מעט הגיון בריא לראשו.
"נו, די סשה. קום בבקשה."
"לא רוצה!" צעק קיפי, וכדי להוכיח שכוונותיו רציניות לפת את כפות רגליו הערומות של סולי שנחו – דקות, מוארכות ומגולפות לנוי - ממש מול פניו, והחל מנשק אותן.
סולי גנח חרש גניחת תדהמה ועונג, נשען לאחור, סומך את גבו אל המיטה והפקיר את כפות רגליו היחפות לפיו וללשונו של קיפי. הלשון הורודה שחלפה על עורו עינגה אותו מאוד, אברו הזדקף בצפייה דרוכה להשתתף במסיבה והוא משך בשערו של קיפי, הוביל את פניו לעבר אברו הזקוף וגמר בתוך פיו.
"גמרת?" שאל אחר כך את קיפי שרעד כולו, מנסה להסתיר את דמעותיו ולנגב את פניו הלחות מדמעות בשרוולו.
"לא. מהיום אני לא אגמור בלי לקבל קודם רשות ממך." הצהיר קיפי והניח ראש עגול וסמור שער רך ובהיר על ברכיו של סולי, "אני אעשה כל מה שתרצה סולי, רק אל תשאיר אותי פה, קח אותי אתך, בבקשה?"
"בסדר." אמר סולי באנחה, "אני רואה שאתה לוקח את הקטע שלנו מאוד ברצינות." הוסיף בפליאה.
עד כה לא שיתף קיפי את סולי ברגשותיו והוא הופתע לגלות שקיפי מתייחס ברצינות כה רבה ליחסים שלהם, ומה שהפתיע אותו עוד יותר הייתה השמחה שמילאה את ליבו כשהבין שקיפי מתכוון להישאר איתו גם בהמשך הדרך.
קיפי הרים אליו את פניו, פני ילד עגולות ורציניות מאוד. "אני אוהב אותך סולי, זה לא קטע, זה רציני לגמרי." אמר בפשטות.
"היית פעם עם גבר אחר?" שאל סולי, "אתה בכלל בטוח שאתה מעדיף גברים?"
"עד היום הייתי רק עם בחורות, ואני לא מעדיף גברים, אני מעדיף אותך."
"בסדר." נד סולי בראשו, מקבל בכובד ראש וברצינות ראויה את הוידוי גלוי הלב של קיפי, "גם אני מעדיף אותך קיפי, אבל יש דברים שאתה לא יודע עלי."
"זה בסדר, לכל אחד יש סודות, גם לי."
"לך קיפי? איזה סודות יש לך?" צחק סולי שתמיד היה מוכן להתבדח על חשבונו של כל אחד, כולל הוא עצמו.
"גילית שבעצם אתה לא אוהב נעלי בית משובצות עם ריץ' רץ'?" גיחך.
קיפי הסמיק קלות. "לא, זה משהו אחר סולי, אני חושב שזוהר ... נדמה לי שהוא גם... "
"גם הומו." צחק סולי, "זה די ברור קיפי, למה אתה חושב שהוא נטפל אלינו? איך גילית את זה?"
"הוא ... הוא..." פניו של קיפי התעוותו כשהזיכרון הרע שדחק עמוק למוחו שב וצף בתודעתו. "הבטחתי לו שאני לא אגלה כלום סולי."
ידו החזקה של סולי לפתה בכוח את אשכיו והוא גילה את עצמו רובץ על ברכיו, ישבנו החשוף מורם אל על, מצחו נשען אל הרצפה הקרה.
"אם אנחנו נישאר יחד אסור לך לשמור ממני סודות קיפי, ברור?"
"כן סולי," גנח קיפי חרש, ורטט מהנאה כשאצבעותיו של סולי החלו לחדור לתוך החור שלו, מגששות בתוכו כבתוך שלהן. סולי היה איטי ויסודי וידע בדיוק איך להכאיב לו בצורה מהנה שסחטה מגרונו גניחות תענוג.
הוא פלט מהר את הסיפור הקצר והמביש ששמר בתוכו כבר כמה שבועות, חש הקלה כשנפטר מהסוד המעיק, "הוא תפס אותי במחסן של השימורים, דחף אותי בין השקים של האורז והסוכר, החזיק לי את הידיים מאחורי הגב ואמר לי לשתוק, ואז הוא אמר שהוא יודע שצירפנו את המיטות בחדר שלנו ושהוא יודע שאנחנו הומואים מלוכלכים ו... ו..." קיפי גמגם והשתתק, חש כאילו חזר למחסן הקטן והצפוף שריחות תבלינים ומזון נמהלו בחללו האפלולי, פניו מעוכים אל שק יוטה מאובק, וברכו הקשה של זוהר מעיקה על גבו בעוד ידיו החזקות מועכות בלי רחמים את פרקי ידיו.
סולי חבט בעכוזו, "תמשיך לדבר קיפי!" פקד בקול חד.
הוא התנער, חזר להווה והמשיך לספר איך הפשיל מנהל העבודה שלהם את מכנסיו ותחתוניו, נלחץ אליו בכוח, מחכך את אברו הזקוף בין עגבותיו החשופות עד שגמר ורק אז הניח לו ללכת לדרכו.
"הוא חדר אליך?" הרצין סולי, שלשמע הסיפור הקצר והאכזרי ריפה את אחיזתו בקיפי והניח לו לנפשו.
קיפי התהפך על צידו ועצם את עיניו. "לא." אמר, "הוא נשאר עם בגדים, אבל הרגשתי את הזין שלו דרך הג'ינס. הוא רעד נורא אחרי שגמר והזהיר אותי לא לספר כלום אחרת הוא יפטר אותנו."
"היית צריך לספר לי מיד אחרי שזה קרה קיפי." אמר סולי בתוכחה רכה.
עיניו של קיפי נמלאו דמעות. "התביישתי," אמר, "הוא הפחיד אותי סולי, וגם ... פחדתי שתריבו וש..."
הוא החל להתייפח, מבויש ונזוף. סולי אסף אותו אליו בעדינות, ליטף אותו והרגיע אותו ואחר כך אחז באברו ולא הרפה עד שקיפי גנח ושחרר את מטענו הלוהט לתוך כף היד הצרה והחזקה שידעה לגעת בו בתבונה כה רבה.
אסיר תודה קיפי ליקק את הזרע מעל ידו של סולי, מוצץ בהנאה כל אחת מהאצבעות הדקות והמחוטבות שהעריץ, עד שסולי אמר שדי, זה מספיק, ועכשיו הגיע זמנו לגלות את הסודות שלו.
והם ניגשו אל הארון של סולי ובחנו בתשומת לב את הפריטים המרתקים שהיו שמורים בתוכו, מגבשים ביחד את תכנית הנקמה שלהם בזוהר.

המשך יבוא
kael
לפני 18 שנים • 22 בינו׳ 2006

מחכה בקוצר רוח להמשך

kael • 22 בינו׳ 2006
התחלה של סיפור מעניין, מעניין מאוד....

kael
הפולניה​(אחרת)
לפני 18 שנים • 22 בינו׳ 2006

סוף הסיפור

הפולניה​(אחרת) • 22 בינו׳ 2006
ב.
"ומה עם הוא לא יבוא?" שאל קיפי אחרי שהם ארגנו הכל לפי התכנון וישבו, ערומים למחצה, להמתין לזוהר.
סולי נעץ בו מבט חריף וקיפי הסמיק קצת, אבל לפני שסולי הספיק לנזוף בו על חוסר סבלנותו הם שמעו את פסיעותיו של זוהר במורד המדרגות המובילות למכון הכושר.
סולי חייך בסיפוק – השלב הראשון של התכנית החל כצפוי, הוא אהב שתכניותיו התבצעו בדייקנות, הגיע הזמן לשלב השני. הוא משך אליו את קיפי והם החלו להתחבק ולהתנשק, בדיוק כפי שנקבע מראש.
סולי עוד הספיק להצטער על שלא עמד על כך שקיפי יתפשט לגמרי מבגדיו - הוא ויתר לו כי קיפי הנבוך בגלל גופו המלא ועורו הלבן ורדרד שסולי מצא מושכים ומגרים ביותר התבייש לחשוף את מערומיו השעירים – ואז נפתחה הדלת בתנופה חזקה וזוהר זרח במלוא תפארתו בפתח.
המחזה שנגלה לעיניו הדהים אותו – שני הגברים הצעירים שגרמו לפנטזיות שלו לעבוד שעות נוספות כל לילה מאז החלו לעבוד במלון עמדו ערומים למחצה והתנשקו נשיקה צרפתית לוהטת בין דליי מים מיותמים, מתעלמים משואב האבק הזנוח בפינה, מתמכרים לתאוותיהם השפלות במקום לנקות את חדר הכושר שכפי שהיו אמורים לעשות.
בסתר לבבו הצטער שלא הביא איתו מצלמה, מי היה מתאר לנפשו שהשניים יהיו כל כך לא זהירים?
הם נראו כל כך יפים יחד - האחד בהיר, גדול ומלא, עם פרווה סמיכה זהבהבה על חזהו הרחב, והשני צנום ודק, חלק ושחום - הוא בהה בהם כמה שניות מענגות בטרם חזר לעצמו והחל צועק עליהם במלוא גרונו, יודע היטב שמעט האורחים שנותרו במלון כבר נמים את שנתם כמה קומות מעל המרתף ואיש לא ישמע את גערותיו.
"סוטים מגעילים שכמותכם!! הומואים מלוכלכים!!" צעק והסתער עליהם. אוחזים יד ביד הם נמלטו ממנו, רצים הישר אל הסאונה הקטנה שברכת מים חמימים עמדה במרכז רצפת הפרקט שלה, מוקפת דרגשי עץ בהיר מרופדים כריות לבנות.
רוטט כולו בזעם צדקני התפרץ זוהר בעקבותיהם לתוך הסאונה ומיד נשלחה לעברו בדייקנות שטנית רגל זריזה והוא מעד ונפל אפיים ארצה.
בטרם הבין מה קורה כבר היה מוטל, עקוד וערום כביום היוולדו, על אחד הדרגשים מעץ אורן משובח תוצרת פינלד.
את השעות שחלפו עליו מרגע זה ועד עלות השחר לא ישכח זוהר לעולם. ראשית חוכמה השניים התפשטו עד לאחרון בגדיהם. סולי העיף מעליו בפשטות את תחתוניו, חושף זין כהה ויפה להפליא עם כיפה כהה, אדומה סגלגלה, צבע שתאם גון את פטמותיו הגדולות, ואילו קיפי היסס מעט בטרם התפשט ונזקק לטפיחת עידוד קולנית על עכוזו הלבן כדי להיפטר מחולצת הטריקו שלו.
זוהר הביט בטביעת כף היד האדומה והמגרה שנותרה על בשר ישבנו המוצק של קיפי ושמח שהוא שוכב על בטנו כך שהזקפה שלו נותרה חבויה מעין השניים.
בעוד זוהר לוטש מבטים מוקסמים בחזהו השעיר והרחב של קיפי שטיפות זיעה תלו על תלתליו כיהלומים ניגש אליו סולי עם שקית שחורה מבשרות רעות שקול שקשוק מתכתי עלה ממנה והחל לאזוק אותו באזיקי מתכת מרופדים עור, ואם לא די בכך הוא גם עיטר את מערומיו - השריריים המוצקים ומעוררי התיאבון - במעין מלבוש שעיקרו היה רצועות עור ומתכת שחתכו בבשרו בלי רחמים.
חיש מהר מצא עצמו זוהר קשור ורצוע לספסל עץ שהועמד על צידו והוסב למעין מתקן כליאה מאולתר. הזין שלו - שבע עשרה וחצי ס"מ במדידה האחרונה שנערכה רק לפני כמה ימים - נדחס לתוך טבעת מתכת שנקשרה לגופו ברצועות עור משתלבות שמעכו את גופו ממותניו ועד חזהו, וכבר לא היה מקום לטעות – למרות הנסיבות עמד לו, ועוד איך!!
"אמרתי לך שהוא סתם סוטה קטן ומגעיל!" אמר סולי בסיפוק למראה הזין הזקוף של מנהל העבודה שלהם, והושיט את ידו כאותו מנתח הממתין לסכין שתונח בדייקנות בכף ידו המצפה.
המכשיר שהונח בכף ידו היה קטן, שחור, דק ואכזרי - שוט עור עם תשע קצוות שהונחת בלי שום אזהרה על חלקו האחורי של זוהר.
הוא צעק וצרח, בכה וילל והתחנן, ובסופו של דבר אמנם נפסקו ההצלפות (קיפי החל לרעוד והחוויר כל כך עד שסולי קיצץ את מנת ההצלפות בחצי מחשש שיתעלף) שהותירו פסים אדמדמים ונאים למראה על עורו הזהוב, מעטרים אותו בלי שום אפליה מאמצע ירכיו המחוטבות והשריריות ועד לעורפו החסון.
"אתם תשלמו על זה ביוקר!!" צרח זוהר הזועם שדומה ההצלפות שחטף רק גרמו לו להיות חשוך ורשע עוד יותר, הן גם גרמו לזין שלו להזדקף ביתר עוז מבעד לטבעת המתכת המקיפה אותו.
"חבל על המאמצים שלך." העיר סולי בקור רוח, "אף אחד לא ישמע אותך כאן. אני מייעץ לך לשמור על גרונך כי עוד תזדקק לו בעתיד."
"מה אתם רוצים ממני?" שינה זוהר טקטיקה ועבר לדבר בקול שקט יותר.
"אתה באמת לא יודע?" לעג לו סולי וצילם אותו פנים ואחור, מבזיק בלי התחשבות את אור הפלש לתוך עיניו.
"למה אתם מצלמים אותי? מה עשיתי לכם? למה אתם מתעללים בי?" ריחם זוהר על עצמו.
"מתעללים?" הצטחק סולי ואחז ביד בוטחת באבר הדרוך של זוהר, "עבדתי במועדון שאנשים מכובדים שילמו בו ממיטב כספם כדי ליהנות מהתעללות כזו, חוץ מזה גם אתה התעללת בנו אז מה אתה מתלונן?"
"לא התעללתי בכם! סך הכל ביצעתי את העבודה שלי כמו שצריך!!" התריס זוהר בזעם, "תתביישו לכם! הומואים שכמותכם!! סוטים מגעילים!! מזדיינים בתחת!!"
"כן, נכון." אמר סולי בשלוות נפש, "זה מה שאנחנו, ותנחש מה חמוד, אתה הולך להצטרף אלינו."
"בחיים לא!!" צרח זוהר בזעם, "אני לא הומו! אני שונא אתכם! אתם סוטים!! אתם מגעילים אותי!"
"באמת? מעניין שאת הזין שלך אנחנו לא כל כך מגעילים." שח סולי שנהנה הנאה רבה מכל המעמד, וצילם צילום תקריב מרהיב ביופיו של הזין של זוהר שהחל מטפטף מעט בקצהו.
זוהר עצם את עיניו בכוח ושתק, אבל סנטרו רעד ולחות מסגירה החלה מרטיבה את ריסיו. המראה היה מעורר חמלה ופניו של קיפי שעמד לבצע את השלב השלישי נפלו, וגם הזין שלו שעמד לקחת חלק מכריע בשלב השלישי החל ליפול.
מסתבר שהתכנית שהייתה כל כך מושלמת ומשעשעת על הנייר נראתה פחות מוצלחת ברגע שעמדה להתבצע על אדם חי ומבוהל.
הוא רצה להעיר על כך לסולי, אבל לא הספיק, הוגה התכנית הנרגז הזעיף אליו פנים והדף אותו קדימה לעבר השבוי שלהם מוסיף צביטה אכזרית בישבנו.
"תפתח את העיניים זוהר!! תראה מה הכנתי לך." החווה בראשו לעבר קיפי שהקיף את הספסל והתגלה לעיני זוהר, שלא התגבר על יצרו ופקח את עיניו, במלוא הדרו הערום. אברו הזקוף, עטור בקונדום סגול מפוספס שחור, הצביע כמאשים לעבר זוהר.
זוהר השתנק בלי מילים כשהביט בזין העבה והצבעוני שנועד במיוחד בשבילו, אבל מצא שוב את קולו האבוד ברגע שחש את אצבעותיו של סולי מגששות בין ישבניו המוצקים שהיו עטויי פלומה אפרסקית עדינה.
"לא!!!!!!!" צרח באימה, למרות שכוונותיו של סולי היו טובות מיסודן. הן לא יעלה על הדעת לא למשוח ולשמן היטב חור בתולי שטרם טעם טעמו של זין מהו.
"אני לא יכול ככה!" התמרמר סולי, המום מהתנהגותו הלא צפויה של זוהר, "במועדון אף קליינט לא עשה לי בושות כאלו, אף אחד לא צרח לי ככה באמצע הסשן!" גילה לקיפי שלא היה מימיו במועדון סאדו מאזו, וגם לא רצה בכך.
"לצרוח צורחים רק אחרי שגומרים!!" אמר בתקיפות לזוהר שהביט בו בחלחלה ואז נמלך בדעתו, עצם את עיניו והתעלף.
"בחיים לא העליבו אותי ככה." מחה באזני קיפי הנחרד שנחפז להתיר את זוהר מהאזיקים ולהשכיבו על שפת הברכה, דוחף כרית מתחת לראשו השמוט.
ברגע שקיפי שלח את ידו להתיר את הטבעות שפיארה את הזין שלו התעורר זוהר מעלפונו, התיישב והניח את ראשו על כתפו המוצקה של קיפי שהביט אין אונים בסולי הנרגז.
"אני מצטער סולי." לחש מבויש, "אני לא מסוגל... אני לא יכול ... אם הוא פוחד ולא רוצה אני פשוט לא... לא עומד לי ככה."
"נו, די, אל תתעלף לי גם אתה." התרעם סולי, "אם אתה לא יכול אז לא, מזל שיש דילדואים בעולם."
זוהר שהתאושש מעט חזר לרעוד, הסתיר באימה את פניו בחזהו של קיפי ופרץ בבכי.
"מה אתה בוכה?" התרגז סולי, "אני מבטיח לך שאצלי, גם אם אתה לא הומו, תהנה מזין בתחת שלך."
בכיו של זוהר התגבר ודמעות עלו גם בעיניו של סולי רך הלבב. דומה שכל תכנית הנקמה שלהם עמדה להתמוסס בים של דמעות.
"כשהתנפלת על קיפי ואיימת עליו לא בכית!!" צעק סולי שמטבעו לא היה סלחן, ותיעב בכיינים.
"אני מבקש סליחה," התנצל זוהר בשפלות רוח, "אני באמת מתנצל קיפי, סליחה, לא רציתי להכאיב לך, אני ... אני באמת מתנצל."
"למה עשית את זה בכלל?" חקר סולי במורת רוח - ההתנצלות הזו הגיעה מוקדם מידי וסתרה את כל התכניות שלו, "מה יש לך נגד הומואים?"
זוהר הסמיק מקצה ראשו הנאה ועד לקרסוליו. מראה מלבב לכל הדעות, השפיל את מבטו כבתולה ביישנית ושתק.
"איך בכלל הגעת לעבוד כאן?" שאל סולי, "מה יש לך לחפש במקום כזה, בחור מוצלח ויפה כמוך, שמעתי שבאת ממשפחה עשירה ואתה באמצע לימודים גבוהים, מה פתאום נתקעת פה, במקום הנידח הזה?"
"זה עונש, אני בתקופת מבחן." הסביר זוהר, נבוך מאוד. "תפסו אותי על חם עם המורה הפרטי שלי לפיזיקה ו... הוא .... אני והוא... אנחנו... המלון שייך לדוד שלי, ההורים שלחו אותי לפה להתרפא מהשיגעון הזה של גברים. אם אני אוכיח את עצמי אני אוכל לחזור הביתה בקרוב ו...."
"אהבת אותו, את המורה שלך לפיזיקה?" שאל קיפי הרומנטי מטבעו שליבו נמס לגמרי לשמע הסיפור שובר הלבבות.
זוהר נע בחוסר נוחות על הכרית שישב עליה, מולל בידיו את אחת מרצועת העור שהותרו מגופו ונאנח, "לא, לא יודע. קצת, אני לא חושב שממש אהבתי אותו, אבל היה לו תחת כל כך חמוד, כל כך ... אתם יודעים איך זה." והסמיק עוד יותר.
השניים החליפו מבטים וחייכו, "אמרתי לך!!" פסק סולי בשביעות רצון, "הגידאר שלי לא טועה אף פעם!" התפאר.
"לא נכון!!" התרגז זוהר, "אתה כן טועה! כבר כמעט הצלחתי להתגבר על הדבר הזה, אבל אחרי שהגעתם הכל נהרס!! הכל באשמתכם, אתם שיגעתם אותי!! כל הזמן מסתכלים זה על זה, צוחקים יחד, והמיטה שסדרתם לכם ו..." הוא שלח את ידו לגעת בגופו של קיפי שהיה צמוד לשלו ונאנח שוב בערגה.
"היי!!!" צעק סולי והדף אותו, "תוריד ידיים מהחבר שלי!!"
"למה? אתה פוחד שהוא יגלה מי אתה באמת? תן לו צ'אנס להרגיש פעם גבר אמיתי." התגרה בו זוהר וקם על רגליו.
ופתאום קיפי הנדהם מצא את עצמו יושב בין שני גברים זועמים שדחפו וקיללו זה את זה בגללו.
הוא התלבט מה לעשות – אם ינסה לבוא לעזרתו של סולי שהיה נמוך ורזה מזוהר הוא עלול לפגוע בגאוותו של חברו המאצ'ו, גם אם ינסה להפריד בין השניים סולי יכעס עליו שהוא מתערב בלי רשות.
ליתר ביטחון זז הצידה, מביט מודאג בשני הצעירים שהסתערו זה על זה, מכים, חובטים, משתמשים באגרופים, ברכיים, מרפקים ואפילו נושכים אחד את השני, ולא ידע איך לעצור את הטירוף הזה. התכנית שלהם כללה את השפלתו של זוהר עד עפר בזיון פראי תוך צילום כל האירוע כדי להבטיח את שתיקתו, קרב אגרופים בהחלט לא היה חלק מהתכנית.
לשמחתו הרבה סולי שהיה לכאורה החלש שבין השנים היה זריז ומיומן הרבה יותר מזוהר בקרבות רחוב והטיב להגן על עצמו.
עד מהרה היה זוהר שוכב על בטנו, מרותק לקרקע, בעוד סולי יושב על גבו, אוחז בפרקי ידיו מעל לראשו וברכו השחומה והגרומה דחוקה היטב בין ישבניו הפלומתיים של זוהר שהפסיק להיאבק ושכב, מתנשם וכנוע, תחת גופו של סולי שהזין שלו הזדקף לפתע.
"תביא קונדום." פקד סולי על קיפי ודחק את ברכו השניה בין ירכיו של זוהר בניסיון לפשק אותן
"לא רוצה!" צעק קיפי בזעם, תפס את סולי המופתע במותניו והשליך אותו לבריכת המים שהיו למרבה המזל חמימים ונעימים.
אחר כך משך את זוהר ההמום על רגליו וסטר לו בכוח על פניו, "לך תזיין את המורה שלך לפיזיקה! את החבר שלי תעזוב!" צעק וטלטל בכוח את הצעיר הנאה.
"קיפי די, קיפי, נו די כבר סשה, די עם זה." נבהל סולי מפרץ הזעם הלא אופייני לחברו שהיה תמיד כל כך רגוע וטוב מזג.
הוא יצא מהר מהמים וניסה לעצור את קיפי שהדף אותו ממנו בכוח, "לך תזדיין!" הטיח בו, "אני שונא אותך, לכו שניכם תזדיינו!" צעק.
"איך אנחנו יכולים אם אתה מפריע כל הזמן?" שאל סולי, תופס לפתע עד כמה המעמד הזה מבדח הוא פרץ פתאום בצחוק, פוגע שלא בכוונה בקיפי עד עמקי נשמתו.
"זה לא מצחיק." אמר קיפי והחל לבכות פתאום, "זה בכלל לא מצחיק, וזה לא לפי התכנית, אני לא אוהב את זה ככה, אני רוצה ללכת מפה."
"אל תבכה חמוד." פנה זוהר לקיפי האומלל, וניסה לחבק אותו.
"עזוב אותו!! הכל בגללך! תראה מה עשית?!" רשף סולי שנרעש מבכיו של קיפי לעבר זוהר ודחף אותו למים.
אחר כך חיבק את קיפי המתייפח שהניח את ראשו על כתפו והתרפק עליו כילד אומלל והושיב אותו על דרגש מרופד, נתן לו מיץ מתוק (קיפי אהב מיץ מנגו לא מוגז) וטישו, וליטף את גבו, ממלמל מילות התנצלות.
"אני רואה שזיון כבר לא יצא לי מכם." אמר זוהר באכזבה, יצא מהמים והתעטף במגבת, "אני יכול ללכת?" שאל את סולי שהביט בו בפיזור נפש.
"תעשה מה שבא לך, בין כה וכה אנחנו מסתלקים מפה מחר בבוקר." ענה ונתן לו את המצלמה, "הנה, קח את התמונות, לא צריך אותם. אני לא חושב שאני בנוי להיות סחטן."
"מה רצית לסחוט ממני? כסף?" השתומם זוהר, "אין לי, הכל שמור טוב אצל אימא וסבתא, ככה הן מחזיקות בביצים את אבא ואת הדוד ואת אחי הגדול."
"מי צריך את הכסף שלך?!" רשף סולי בבוז, "רצינו רק שתפסיק להציק לנו, זה הכל!"
זוהר הביט בהם נבוך, ואז כרע על ברכיו לצד קיפי וליטף את ברכו, "קיפי? אני מצטער, באמת שאני מצטער, הוצאתי עליך את העצבים שהיו לי על עצמי."
"אני יודע." אמר קיפי שהתאושש מהתקף הבכי שלו ומשך באפו, "זה בסדר, אני סולח לך."
זוהר הסב את מבטו אל סולי, "אני כבר לא אציק לכם יותר, אני מבטיח, אולי תישארו עוד קצת?" ביקש, וסולי שם לב שהוא ממשיך ללטף בגנבה את ברכו של קיפי, ולא עוד אלא שידו מתחילה לגשש לעבר ירכו העטויה פרוות שער סמיך בהיר ומתולתל.
מהר כברק שלח את כפו הזריזה וארוכת האצבעות והניח אותה על כף ידו הרחבה של זוהר. הם הביטו זה בזה, ואחר הסבו מבטם אל קיפי שחייך אליהם, השליך את הטישו המשומש ממנו והלאה וקם על רגליו, "ברשותך סולי," פנה אל חברו, "אני רוצה להמשיך לפי התכנית שלנו."
בסדר גמור מצידי." חייך אליו סולי ופנה לזוהר, "אני מקווה שאתה לא מתנגד?"
"ממש לא." אמר זוהר בבת צחוק וחזר אל מתקן הקשירה המאולתר, "אני רק מבקש סולי, כשאתה מצלם, תעשה את זה מצד ימין שלי, הוא יותר פוטוגני מצד שמאל, בסדר?"

סולי וקיפי נשארו במלון עוד כמה חודשים ולפי עדות מנהל העבודה שלהם הפכו לעובדים החרוצים והמסורים ביותר של המלון. בעיקר התפעל בעל המלון – דודו של זוהר - מנכונותם להקדיש את כל לילות שישי שלהם לניקוי הסאונה.
רק דבר אחד לא היה ברור לו - למה זוהר אחיינו שהגיע אליו כנער מבולבל והפך מול עיניו לגבר רציני ומנהל עבודה מצטיין התעקש להמשיך ולהקדיש את לילות שישי שלו לפיקוח על העובדים החרוצים ביותר במלון.
Anubis
לפני 18 שנים • 30 בינו׳ 2006

נחמד אבל...

Anubis • 30 בינו׳ 2006
התפשרת בחצי השני לדעתי היית צריך להמשיך עם הקטע עד הסוף משונאים הם נהיו לחברים הכי טובים????