צ'יטה(שולט) |
לפני 18 שנים •
3 בפבר׳ 2006
היחסים בין טנטרה לבי די אס אם
לפני 18 שנים •
3 בפבר׳ 2006
צ'יטה(שולט) • 3 בפבר׳ 2006
בתומי, ואולי בטעות, נהגתי לחשוב, שטנטרה ובי די אס אם, הם שני קטבים הפוכים.
יצא לי להכיר מורה לטנטרה, שמאוד נגד הבי די אס אם. נקלענו לדיון בעניין. בדיון סוכם שכל אחד מאיתנו לומד קצת על תורתו של רעהו, ואז נדבר שוב על הנושא. בשיטוטי באתר שהפנתה אותי אליו, (אגב האתר שלנו הרבה יותר שווה), מצאתי תשובה לשאלה שנשאלה. באיזור כזה באתר, שבו השתמשתי להכרות עם הנושא. אין להם הדרכה מסודרת ויפה כמו שלנו. האתר ממנו לקחתי את החומר: http://www.tantra.co.il/ ברצוני לצטט פה חלק (ארוך קצת) מהתשובה לשאלה: "האם טנטרה היא דרך אקטיבית או פסיבית. אם פסיבית האם קיים בה המונח "הארה" שמסמל כיוון ומטרה?" נראה לי אגב, שהתשובה לא כל כך קשורה לשאלה, אבל שיהיה. בכל מקרה תשובה יפה מאד. ציטוט: קודם כל, הטנטרה כ"טנטרה יוגה" היא דרך. אקטיבית. מתפתלת, עולה ויורדת – כמו כל דרך.
שנית הגדרה: "הטנטרה היא שיטה מדעית-מיסטית שתכליתה חווית הקוטביות ככלל והמיניות בפרט." זאת הגדרה מסובכת שכדאי לקרוא אותה פעמיים ולנסות לחבר בין המילים. במיוחד בין המילים "תכליתה חווית הקוטביות" שרוצות לומר בפשטות - ללכת על הקיצוני. למה ללכת לקצה? כי המטרה של הטנטרה היא טרנספורמציה של האדם. היא רוצה לשנות אותנו, להכיר לנו תחושות חדשות, רגשות אחרים, טעמים וצבעים ומחשבות... בקיצור הטנטרה מהללת את הגיוון. היא רוצה את כל הסקאלה, את כל המנעד, היא לא אוהבת פוטנציאלים בלתי ממומשים אלא רק ביצוע. המבחן שלה הוא מבחן ההגשמה. מי שלא מיישם לא מעניין. עשיה, חוויה, יצירה - זה אנחנו. איך עושים זאת? אמרנו "תכלית הטנטרה היא חווית הקוטביות ככלל." והמילה ככלל מאד חשובה! המילה ככלל באה לציין שהטנטרה לא בוחרת רק צד אחד של הקיצוניות. היא לא רוצה רק קיץ ושוללת חורף. היא לא אומרת שצריך רק לזרום אלא שלפעמים צריך גם לדעת לשלוט. לא רק נחמדות אלא גם להתמנייקות יש את הזמן שלה... בקיצור היא רוצה את כל המנעד - כלומר אין לפסול כלום בלבד שגם ההפך שלו קיים. מכאן שהטנטרה מרשה להתבהם, רק אם זה בא ביחד עם הקוטביות הנגדית שהיא המודעות. כן כן, להתבהם ולהתבונן בזה,אין שום בעיה! וכתות מסויימות של הטנטרה לקחו את העניין הזה עד לקיצוניות. מערביים רבים שבאו לבדוק את הדרך הטנטרית נכשלו בגלותם שהם נכנסו עמוק יותר לתוך ההרגלים שלהם במקום להיחלץ מהם. האשם כמובן אינו בשיטה אלא באנשים. הם נאחזו בעיקרון הטנטרי שאין לפסול שום דבר, בלי לזכור את המשפט המשלים שהופך את הדרך הזאת לקשה ותובענית מכל, "הקיצוניות כלל" כלומר ללכת לקצה בתנאי שגם יודעים ללכת לקצה השני. כלומר להיות מסטול מותר רק למי שיכול להיות סחי. להשתגל באורגיות מותר למי שיודע להתנזר הצלחה מגיעה למי שיודע להכשל ואושר מגיע למי שיודע להיות אומלל. המורה הטנטרי ביותר שחי כיום, וירש מהולנד, אומר את זה יפה: "לא תוכל לאהוב באמת עד שלא תדע לשנוא באמת. לא תוכל לצחוק עד שלא תדע לבכות". הוא פיתח את ה"אום" מדיטציה מושלמת שזורקת אותנו מימין לשמאל ומלמעלה למטה כדי שנוכל לחוות את מקסימום הגמישות הרגשית שהנפש שלנו מאפשרת. מורהו, אושו היה אומר, "מדיטציה היא תופעה אנרגטית ודבר אחד צריך להבין לגבי כל אנרגיה: היא זזה בקוטביות. זוהי הדרך היחידה שהיא יכולה לזוז. חשמל מתנדנד בין הפלוס למינוס, האנרגיה המינית בין זכר ונקבה... הקוטביות היא חשובה במיוחד במדיטציה. השכל הוא קווי, לעומת זאת החיים הם זיגזג, מתנדנדים בין הטוב והרע, בין הנעים לכואב, בין האור והחושך. כשאני אומר שהשכל נע בהגיון אני מתכוון שהוא זז בקו. לעומת זאת כשאני אומר שהחיים הם דואליים הכוונה היא שהם צריכים את ההפך, הם נמשכים לקיצוניות ההפוכה כדי להתגלגל. החיים צריכים את ההפך." וכך היא דרך הטנטרה. לעולם לא נעצרת, לעולם לא אומרת "רק זה!" או "רק לא זה". אתה שואל אם טנטרה היא דרך אקטיבית או פסיבית? היא דרך אקטיבית בטירוף! ושאיפתה לפסיביות אינה אלא משיכה של החיים המזוגזגים לחוויה של ההפך. אבל אין לפסיביות ערך בפני עצמו. זה חשוב כי הטנטרה מצטיירת כמקום המפלט של העצלנים! וכמובן ההפך הוא הנכון, טנטרה היא הדרך הכי קשה שיש. היא גורמת לנו לחוות את כל הספקטרום! היא מעבירה אותנו דרך כל גוון שיש, כל טעם וכל סוג של מגע. אם הבנת את תשובתי עד כה, אז אתה בטח מבין שאין מוארים בטנטרה. ההארה היא מונח זר לשיטה שלנו הזאת שבה כל ליצן הוא מלך, כל רגב אדמה יקר כמו יהלום. האחד מקיים את השני. התלמיד את המורה והמורה את התלמיד. שניהם שווים. אפשר לומר שמבחינת הטנטרה כולם מוארים וזהו. ואני בתומי, נראה לי פתאום, שאין סתירה בכלל. נהפוך הוא. מה אתם אומרים ? |
|
Tame |
לפני 18 שנים •
3 בפבר׳ 2006
לפני 18 שנים •
3 בפבר׳ 2006
Tame • 3 בפבר׳ 2006
ישנם הרבה דרכים לעשות טנטרה, המון פרשנויות.
באחת הדרכים ממש מתואר משחק תפקידים שאחד מבני הזוג מקבל על עצמו את תפקיד האל שיווה או האלה שאקטי ובן הזוג השני מתייחס אליו כאל עלי אדמות, סוגד לו, מציית לו וכו'. ממש משחקי שליטה. בדסמ' הוא כמובן לא טנטרה ויש נקודות סותרות נקודות חופפות ונקודות משלימות. אני אישית בוחר להתמקד בנקודות המשלימות והחופפות בין השתיים. ואולי בעתיד גם בסותרות. הבעיה היא שלמצוא בת זוג לטנטרה קשה יותר מלמצוא בת זוג לחילופי שליטה (לך תשכנע מישהי לעשות חצי שעה או שעה של מדיטציה לפני הסקס וזה עוד בלי קשה להסבר על המדיטציות והמשמעותן שצריך להעביר לה לפני כן אם היא לא מכירה את הנושא.. זה פשוט לא עובד) |
|
צ'יטה(שולט) |
לפני 18 שנים •
3 בפבר׳ 2006
לטיים
לפני 18 שנים •
3 בפבר׳ 2006
צ'יטה(שולט) • 3 בפבר׳ 2006
תשמע
יש עליך |
|
Yosefus(שולט) |
לפני 18 שנים •
3 בפבר׳ 2006
לא היה לנו כבר
לפני 18 שנים •
3 בפבר׳ 2006
Yosefus(שולט) • 3 בפבר׳ 2006
איזה שרשור הזוי בנושא ?
מי אמר שלניקים חדשים יש נטיה לחזור על נושאים של ניקים ישנים ? |
|
צ'יטה(שולט) |
לפני 18 שנים •
4 בפבר׳ 2006
ליוספוס
לפני 18 שנים •
4 בפבר׳ 2006
צ'יטה(שולט) • 4 בפבר׳ 2006
אז מה אם זו חזרה ?
לא נורא |
|
ohking |
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
אם מסתכלים בהגדרות הטנטרה
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
ohking • 5 בפבר׳ 2006
הטנטרה ויחסה למין
הטנטרה מתחילה את העבודה הרוחנית עם הליבידו או בשמו העתיק "קונדליני". היא טוענת שאם עוברים דרך הסקס, מבינים אותו ומתגברים עליו, אפשר להגיע להארה. הטנטרה אומרת שבגלל שהכוח המיני הוא כוח כה חזק, צריך להתחיל איתו את הדרך ולא להשאיר אותו לסוף כי מי שיודע להשתמש באנרגיה המינית יכול להגיע בעזרתה למקומות שמימיים לחלוטין, להשתמש בה כבכלי רכב. זוהי דרך ארוכה מהסקס להארה. ההארה היא המטרה הסופית, הסקס הוא הצעד הראשון וכל מי שמתעלם מהאספקט הזה של הרוחניות, כל מי שמפחד מהסקס, מדחיק אותו, כל מי שמתעלם מהצעד הראשון - לא יגיע אפילו לצעד השני. הטנטרה לוקחת את הצעד הראשון במודעות, היא מסתכלת ובוחנת את הליבידו בזהירות, משחקת איתו, מעוררת אותו ואז מרגיעה אותו, מחפשת דרכים להבין אותו. והיא כל הזמן זוכרת להזכיר לנו: סקס הוא לא המטרה בפני עצמה. האהבה המינית אינה אהבה גבוהה בכלל ואל תתבלבלו בה. הטנטרה אומרת שיש שלושה סוגי אהבה. האהבה הנמוכה ביותר היא סקס - זה המימד הפיזי - והאהבה הגבוהה ביותר היא סובלנות. סקס הוא מתחת לאהבה, סובלנות היא מעל האהבה; האהבה היא בדיוק באמצע. אומר אושו, "מעט מאד אנשים יודעים מהי אהבה. תשעים ותשע אחוז מהאנשים חושבים לצערנו שסקס זה אהבה - וזה לא. סקס זה עניין מאד חייתי, יש לו את כל הפוטנציאל לגדול לתוך אהבה אבל זהו רק פוטנציאל... אם אתה נהיה מודע, מדיטטיבי, אז סקס יכול להשתנות לאהבה ואם אתה הופך לטוטאלי, מוחלט, האהבה שלך יכולה לגדול לסובלנות. סקס הוא הזרע, אהבה היא הפרי, סובלנות זה הניחוח. בודהה הגדיר סובלנות כ'אהבה פלוס מדיטציה'. כאשר אהבתכם אינה רק תשוקה לאחר, כאשר אהבתכם היא לא צורך אלא כאשר אתם שופעים אהבה, חמלה, כאשר אינכם קבצנים אלא מלכים, אכשר אהבתכם לא מבקשת כלום לקבל אלא רק לתת - לתת מתוך תענוג הנתינה - אז תוסיפו לזה מדיטציה והניחוח מתחיל להתפשט. זוהי סובלנות; סובלנות היא התופעה הגבוהה ביותר." מה שהטנטרה טוענת הוא שמה שאתם קוראים אהבה אינה אהבה בכלל. היא טוענת שזה הליבידו שלכם. שאתם אוהבים בד"כ רק אהבה מינית ולכן האהבה שלכם קצרת מועד. אתם אוהבים את מי שאתם שוכבים איתו כמו שאריה אוהב את הלביאה, או הסוס את הסוסה, אהבה חייתית, נמוכה שנגמרת עם הפורקן. הטנטרה טוענת שביום שתלמדו אהבה אמיתית, תדעו שכל מה שהיה לכם לפני כן היה קשקוש של תינוקות. לא כמטפורה. אהבה רגילה בין בני זוג, בניגוד לסוגים הגבוהים יותר של האהבה היא חזרה מדוייקת על יחסינו עם אמא ואבא. המתאהבים עושים רגרסיה ומשחזרים את התינוקיות שלהם. כמו שמתארת עדה למפרט, "דוגמא אופיינית לכך היא של שני צעירים בני 18-19 שמזמן כבר אינם זקוקים למגע גופני, נשיקות וחיבוקים של הוריהם, ואפילו אינם סובלים את זה והם כבר עצמאים. הם נוסעים יחדיו לפסטיבל רוק, ישנים על חוף הים, והנה הם מתאהבים ומתחילים להתנהג כמו תינוקות, ממצמצים בשפתיים מילות חיבה: 'פוצי מוצי, מאמי שלי, קוקי'."[2][2] האהבה של המתבגרים היא אהבה מינית ומקורה באיזור החלציים של שניהם. הליבידו שלהם מצמיד אותם, כוחות החיים מתחילים במשחק החיזור, אהבה כזו היא בד"כ קצרת מועד, תלויה בדבר. היא תלויה במה אומרים עליו החברות שלה ומה אומרים עליה החברים שלו. היא תלויה בפחד שלו מאינטימיות, ובפחד שלה מנטישה. האהבה המינית היא אהבה של פני השטח, אין בה עומק ואין בה נצחיות. האהבה השניה היא אהבה של רגש ומקורה בלב. מאפיינת אותה האהבה של הורים לילדיהם. האהבה הזאת היא יותר מחוייבת, יותר שקטה ויותר מאוזנת. אמא תקבל את בנה בכל מצב, אפילו כחריג, אפילו כפושע. אהבה זו היא גבוהה, וכמעט אינה תלויה בדבר, אבל יש בה משהו שטוח, משהו אוטומטי. אהבת הורים לילדים אינה תלויה בדבר אך היא מובנת מאליה. לא צריך ללמוד אותה, צריך רק להתמסר לה ולאפשר לה להשתלט עלינו. מעטים האנשים שיודעים לקחת את סוג האהבה השני ולהעביר אותה למישהו שאינו ילדם. אולם זה בדיוק מה שאנחנו עושים בתרגילי הטנטרה. אנחנו עושים אהבה עם בני זוג, משפיעים עליהם את אהבתנו הבלתי מוגבלת, בלי קשר אם הם יפים או לא, חכמים או לא, מוכרים או לא. ובאמת התחושה שמגיעים אליה אחרי שמקיימים מפגש טנטרי דומה מאד לתחושה שמתקבלת אחרי שמחזיקים תינוק ביד. אחרי סקס טנטרי יש תחושה הרמונית שאין יותר לאן ללכת, שהכל כבר כאן. סקס טנטרי מביא אותנו לאותו מקום של להיות הורה, המקום של האהבה הבינונית, אהבת הלב ואנשים שמאומנים באהבה כזאת ידעו חיי זוגיות מספקים ביותר. הם יסלחו לבני זוגם תמיד ולא ישפטו אותם כאילו בן או בת הזוג הם ילדם. הסוג השלישי של האהבה נקרא סובלנות והוא קורה כאשר הרוחניות והרגש נפגשים. בודהה אמר שסובלנות פירושו "אהבה פלוס מדיטציה" ואהבה של סובלנות היא אהבה שלא רק שאינה תלויה בדבר, ולא רק שהיא אינה מובנת מאליה, אלא שהיא לא תלויה באובייקט. האהבה השלישית היא אהבת המוארים אשר מתייחסים לכל אדם כאילו הוא בנם. אשר סולחים לאנשים שהם אינם מכירים, אפילו אם פגעו בהם. דוגמא טובה לסובלנות מפגין ישו בעלותו על הצלב. הוא מתבונן בחיילים הרומים שנועצים אותו על הצלב ואומר, "סלח להם אבי כי הם אינם יודעים מה הם עושים". זוהי האהבה הגבוהה ביותר ועבור רובנו היא מופשטת מידי ולא-נורא שכך. מה שחשוב שנדע כמה ארוכה היא הדרך וכמה שאנחנו תקועים עמוק באהבות קטנות ורעות. בחיי, ככול שאני מתבונן בכך יותר, אני מגלה שמה שאנחנו קוראים לו אהבה אינו אהבה אלא סוג של שנאה. שימו לב איך בעל ואישה, חבר וחברה, מתייחסים זה לזה ברכושנות. הם מבקשים לשלוט זה בזה, הבעל מתייחס לא פעם לאישתו בתור חפץ שהוא בעליו. מה לעשות השפה גורמת לו להרגיש ככה. הוא בעל הבית. הוא נשוי לבית וכל מה שיש בבית הוא בעליו, אישה טלוויזיה, אגרטלים, ילדים. הוא בעלה, בועלה. זוגות מציגים חזות של אהבה, הם מעמידים פנים שזה הרגש שיש בינהם. אל תאמינו למה שהם מציגים, תאמינו למה שאתם רואים. אם אהבה לא נותנת להם כיוון לסובלנות, לרגיעה, לאחדות, לאלוהים, אם האהבה מביאה אומללות אז היא לא אהבה ולא משנה מה יגידו לכם. ניתן להתבונן בהגדרת הטנטרה בהיבט המצומצם שלה כפי שאתה הסתכלת, אך הטנטרה במהותה הינה סוג של אהבה, לא של יחסים, היחסים עצמם הם כלי לביטוי הטנטרי. ולואי על כולנו התיחסות לבני האדם כפי שהטנטרה מבקשת. אמן. יכולה לומר לך שאני עוד לא נמצאת במקום הזה, אני שואפת להגיע לשם אבל עדיין לא שם רבים מהחלקים שבי הם רעים, וסובלים עדיין לא מיגרתי את כל הרע שבתוכי. |
|
ohking |
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
ohking • 5 בפבר׳ 2006
מצטערת שלא ציינתי זאת אך החומר של הטנטרה נלקח מאתר טנטרה של רפיק
|
|
צ'יטה(שולט) |
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
לאו מלך
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
צ'יטה(שולט) • 5 בפבר׳ 2006
מרשים מאד.
אבל מה שלא הבנתי זו מה דעתך על הקשר לבי די אס אם |
|
Morticia |
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
Morticia • 5 בפבר׳ 2006
אני לא מבינה שיט בנושא הזה, אני לא מומחית לטנטרה ואני מניחה שאם יהיה לי סאב ואבחר לקחת אותו לסדנת טנטרה, שם אמצא את הקשר.
אבל נורא משעשע אותי שהעלית את הנושא הזה כי רצה לי בראש כבר כמה ימים תכנית שראיתי על קאמא סוטרה. לימדו שם תנוחה בשם "תנוחת הצב". זו תנוחה בה האישה שוכבת על הגב ברגליים צמודות זו לזו והגבר שוכב מעליה וחודר אליה בפיסוק. ברגע שהוא בפנים הוא מעביר את רגליו בזהירות קדימה ומושיט אותן מעבר לראשה (כאילו יושב עליה אבל אין בזה אלמנט של השפלה, זה יעני ונילי). זה יוצר תנוחה של חדירה מאוד עמוקה ותנועות סיבוביות מאוד מרוכזות. לא רק שנראה לי שזו דרך לא רעה בכלל להביא אישה לפיל אמיתי של מלכה (מתכון כמעט בטוח למולטיפל...), נראה לי גם שלא הייתי זורקת מהמיטה גבר שמסוגל לעשות דבר כזה. |
|
צ'יטה(שולט) |
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
מורטישיה
לפני 18 שנים •
5 בפבר׳ 2006
צ'יטה(שולט) • 5 בפבר׳ 2006
אנחנו מתחילים להפגש הרבה פה בפורומים. איזה כיף. לכבוד הוא לי.
ברצוני לציין בפנייך קצת לגבי התנוחה הקסומה הזו. בתנוחה הזו יש מגע, גם עם הדגדגן וגם עם נקודת הג'י. מגיעים לשם מהר. חייבים להשתמש בחומרי סיכה ועדיף כוס מגולח היטב. אחרת עלולים לגמור שרוטים וחבולים. זהירות יקירתי. |
|