נושא שמעצבן אותי כל פעם מחדש

נושא שמעצבן אותי כל פעם מחדש

abcd • 6 בפבר׳ 2006

פוסט שביאס אותי על הבוקר :

*

אשה נשואה חרדית

עוד זריחה. כמו כל הימים שעברו, כל יום אותו הדבר.
קמה בבוקר מכינה את ארוחת הבוקר, הוא בא אוכל ויוצא לעבודה שלו.
ואני מלבישה את הבת ולוקחת אותה לגן.
אני מתארגנת והולכת לבית ספר שאני מלמדת בו. תיכון רגיל חילוני.
החיים עוברים מולי.
בלי היתרגשות, בלי אהבה.
משהייתי עוד בבטן אימי נקבע לי מסלול חיים. חיה בחברה נפרדת ,עוזרת לאמא מתפללת מסיימת לימודים תיכונים, ומתחתנת.
אף אחד לא שואל אם אני רוצה משהו אחר, משהו שונה מהחברה מהמשפחה שדרשה ממני כ"כ הרבה.
ואם פתאום אני רוצה לעזוב אותו? ללכת לחיות בתל אביב. לצאת לפאבים להכיר אנשים אחרים, אנשים שונים ממני כלפי חוץ.
לפעמים אני מרשה לעצמי לדמיין את כל זה, ולחיות כאילו באמת הדברים אכן קורים.
אבל אז המציאות דופקת על ראשי, תתעוררי אישה. את בת 23 נשואה חרדית עם בת ועם בעל שאת לא אוהבת אהבה אמיתית.
בעצם את שואלת את עצמך אם באמת פעם היית מאוהבת, אם את יודעת מזאת האהבה הזאת שכולם מדברים עליה וכולם מחפשים אותה?
כנראה שלא, אהבה עדיין שלא חוייתי.
את הדת אני לא רוצה לעזוב, אבל גם המסלול לא בשבילי.
ועכשיו הציאו לו מין שליחות בארה"ב, לקבל אותה או לא לקבל אותה?
האם זה מה שאני באמת רוצה? לחיות רחוק ככל האפשר מהארץ שלי? שבה לפחות מדברים את שפתי.
האם משהו הרפתקני באמת מחכה לי שם?
בינתיים כבר ערב מקלחת את הקטנה ומשכיבה אותה לישון.
הוא בא הביתה מתקלח אוכל ובא אליי.
אפילו בסקס אני לא יכולה להגיד שהוא טוב יחסית לאחרים, כי אינני יודעת.
הוא עושה לי טוב, הוא עושה לי חם.
מנשק ברכות מפשיט ברכות, מלקק כל מקום אפשרי בגוף, מלטף.
יורד למטה נוגע ברכות, נכנס לתוכי אנחנו מחוברים אחד לשני יותר מתמיד לפעמים אני אפילו יכולה לחשוב שזה יסתדר ושהאהבה עוד שניה מגיעה, הוא הרי שמה הוא בתוכי עכשיו אנחנו קשורים הנשמות שלנו נוגעות אחד בשניה.
אז אולי באמת יגיעה האהבה איתו?


מתוך "הבלוג של נ ע מה" (תפוז)

*
מכל הסיפור הזה, מה שהכי הפריע לי זה המגעים המאולצים.
ככה נראים החיים בשקר.

מבחינתי,
כל נגיעה שלא אמיתית ולא מאהבה היא אונס!!

תחת הכותרת "העולם החרדי" ו"חובת המשפחה".
כפיה לשמה!

Re: נושא שמעצבן אותי כל פעם מחדש

אחד שמבין​(נשלט) • 6 בפבר׳ 2006

שירה
אני מסכים איתך שנגיעות מאולצות הן אונס.

אבל אין לי מושג מאיפה הבאת את המסקנות הנוקבות שלך שהנגיעות עליהן היא מדברת הן מאולצות.

נכון, היא לא יודעת להשוות את מה שיש לה למשהו אחר, אבל הנגיעות האלו עדין עושות לה טוב, היא כותבת את זה בפירוש.

בעיני הנגיעות האלו הן רגעי השיא בחיים המבולבלים שלה, עד כדי כך שהן גורמות לה לחשוב שעוד רגע והכל "יסתדר ושהאהבה עוד שניה מגיעה".

לא כל נגיעה היא מאהבה תמימה וטהורה, יש נגיעות שהן לצורך, וכל עוד והצורך הוא הדדי ומשותף אני לא רואה בזה שום בעיה.
אני בטוח שאם אותו בעל לא היה נוגע בה, היא היתה יושבת וכותבת בלוג על ההתעלמות לה היא זוכה.
מעבר לזה, אני בכלל לא בטוח שבעלה מודע לסערות שמתחוללות בנפשה. כי היא חיה בשקר לא רק עם עצמה אלא גם עם כל הסביבה שלה.

הבחורה אומללה ומסכנה זה ברור. אבל לא תמיד צריך להטיל את האחריות על הסביבה. לדעתי אם יש פה אשמה אז זו היא עצמה.
אנשים בוגרים לא יכולים לבחור ולחיות בתוך חממה ואח"כ לבוא ולהתלונן חם לי ומציק לי ואני מרגישה מאוד כבולה בד' אמותיה של החממה.
הדלת פתוחה ואפשר לצאת. נכון שזה לא הולך בקלות, אבל גם אנחנו, אני ואת עברנו משברים, זה קורה לכל אחד באיזה שהוא שלב בחיים. ואת בודאי יודעת שיש את אלה שלוקחים אחריות על עצמם ולעומתם יש את אלו שמאשימים את כולם מסביב ונשארים שקועים במקומות לא רצויים ולא נעימים. נכון, בחוץ יש גם קשיים, הרוחות לפעמים סוערות, ויש קשיים אחרים, אבל לשבת בחיבוק ידיים ולהתלונן, זה אולי מוציא טקסט מרגש אבל לא יותר מזה, לפחות לא בעיני.

היא לא יודעת מה היא רוצה, והדבר היחיד שהיא בטוחה בו זה שטוב לה לקטר. אולי זה בדיוק מה שהיא צריכה, לחיות את החיים האלה ולהוציא את הקיטור.
כי לקום ולעשות מעשה לא נראה לי שהיא מסוגלת, ואת יודעת מה, נראה לי שהיא גם לא רוצה.

בקיצור הבחורה צריכה טיפול או איזו שהיא יד מכוונת אחרת שתלמד אותה להחליט ולבחור. ואולי בעצם כל מה שהיא צריכה זה בלוג בתפוז.

abcd • 6 בפבר׳ 2006

אחדש, כשתהיה אשה (אולי בגלגול הבא מי יודע.. ) תבין, שאם הוציאה משפט כזה...אין לה שום רצון למגע איתו. כמו שאני מכירה את הנשים האלה הם עושות את זה בשביל השקט הביתי,

כמו עז. לתת לו כדי שיגמור וישתוק ויעזוב אותה בשקט.

זה התיחסות הכי מסריחה ובלתי נסבלת בעיני לגוף האשה. לשכב כמו קרש ושיגמור כבר. לי זה מעלה אסוציאציות אחרות של כפיה.

אין פתרונים לכל התחלואים והתופעות, זו רק נקודה למחשבה.

חוצמזה, כל מקום שהאשה בו אוביקט , יעלה לי תמיד תסעיף. ברור שאני מעדיפה את זה הפוך

אני מצטערת אבל גם אני לא רואה את מה שאת ראית.

נויה הל​(לא בעסק){צ} • 6 בפבר׳ 2006

אני רואה בפוסט הזה אישה מבולבלת שרוצה לצאת מחיים אליהם נקלעה. אז אני לא מאשימה אותה בכך שנקלעה אליהם כמו שטוען אחד שמבין . הסביבה הרבה יותר מורכבת מזה, בעולם החרדי אם אחד יוצא בשאלה זה פוגע בכל שאר המשפחה (אתה תלוי באחרים ואחרים תלויים בך). זו לא התרבות האינדיווידואליסטית של העולם החילוני המערבי.

עם זאת אני רואה אישה שדווקא לא סובלת ממין, אז היא לא גומרת היא לא הראשונה ולא האחרונה אבל לפי התיאור שלה יש מן חמימות בייחסי המין שלה (כן גם אם זו חובה)

נויה

Re: נושא שמעצבן אותי כל פעם מחדש

אחד שמבין​(נשלט) • 6 בפבר׳ 2006

שירה
זה לא נשמע לי כמו קרש.
(גם אני יודע לקחת משפט מתוך סיפור ולהבליט אותו )

בכל מקרה עם הטיעון שאני לא אשה ויש דברים שאני לא אבין לפחות בגלגול הזה, אני לא יכול להתווכח.

אישה כאובייקט - מעצבן גם אותי.
אבל אני (בכפוף למגבלותי כגבר) לא הבנתי שהיא מרגישה אובייקט.

וכן, יש לה הרבה בעיות. אבל אובייקט ???

אבל מה אני מבין,
גבר שכמותי.

Re: אני מצטערת אבל גם אני לא רואה את מה שאת ראית.

אחד שמבין​(נשלט) • 6 בפבר׳ 2006

את צודקת,
אולי הקצנתי קצת לצד השני.

abcd • 6 בפבר׳ 2006

היא בהחלט אובייקט.

גוף שנועד לספק איש שלא אוהבים.

גוף שנועד להשריצ ילדים כי ככה אמרו.

גוף.

החלק של הנפש חסר לי בסיפור הזה.

אחד שמבין​(נשלט) • 6 בפבר׳ 2006

שירה,
מה יהיה ?

את החלטת שהיא מקיימת יחסים כדי לספק איש שהיא לא אוהבת, אולי היא עושה את זה כדי לספק את עצמה ?

את החלטת שהיא גוף שנועד להשריץ ילדים. מאיפה הבאת את זה ?
בבלוג שציטטת יש לה ילדה אחת בלבד.

את מפתחת כל מיני דברים בראש שלך, כנראה לאור סיפורים אחרים ששמעת או אולי אפילו את מכירה מקרוב, אך לא ממש קשורים לבלוג הנ"ל. בסוף את עוד זועקת שיש פה אונס.

נראה לי שהגזמת קצת.

אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים

zboy{זאתי} • 6 בפבר׳ 2006

אבל זה די ברור לכולנו שהאישה הזאת חיה בתנאי עבדות,
כאלה שנראה לי כי אף אחד ואחת מבאי האתר לא היו מוכנים להם,
ככל שיהיו נשלטים,
ודווקא בשל העובדה שלכאורה היא חיה בסביבה חופשית,
חוסר היכולת שלה לעשות כלום מתוך הטמעת הסביבה התרבותית בתוכה מגיל אפס,
הופך אותה לכבולה רגשית,
ואני לא מאמין שהיא שם כי טוב לה,
היא שם בעיקר כי היא מאולפת,
בדיוק כמו הסיפור על פיל הקרקס,
אבל זה כבר סיפור אחר.
ברור לי כי לכולנו יש פחד מהשונה והבלתי נודע,
ולא בקלות נוותר על המוכר לנו, רע ככל שיהיה,
על אחת כמה וכמה במקרה של אותה אישה,
אני באופן אישי מעריך את האומץ שלה להודות בפני עצמה שלא טוב לה,
גם אם אין ביכולתה לעשות עם זה כלום,
זאת נשמה חופשייה בעיניי.

abcd • 6 בפבר׳ 2006

אחדש,

מה יהיה עם הנסיונות לסתום תפה לאנשים שחושבים שונה ממך?

איש איש ודעתו וראייתו.

מי שמך להחליט מה מוגזם ומה לא ?

תן להתבטא . ואל תפריע.