טוליפ 32

טוליפ 32

GOLD • 30 באוג׳ 2003

ובלילה שכבה היא ועיניה פרוצות.
בראשה שוב עולות אותן התמונות.
מתהפכת על צד, ושוב חזרה.
ובחושך קשה, אז הדלת פתוחה, להכניס מעט אור, מחדר רחצה.
ושוב התמונות עולות ושובות.
וסוג רטט מוזר מתפתל מבין עצמות,
מציק, מגרד, אי נוחות תחת עור, כמו גירוד פנימי המבקש להשיל זיכרון.
לקלף את העור, לצחצח בשר, להבריש את הלב, נקיונה של הנפש מזכרון שכואב.
אך לא זהו עבר, העבר הוא הווה.
לא עוזב, לא חדל, ולא מתכהה.
ואולי זה דמיון.
או אולי רק חלום.
אם תפקח את עיניה יעלה שוב היום.
אך אם אין זה חלום,
ואם לא דמיון,
איך תפקח את עיניה, איך תצא אל האור.
איך תצליח לבטוח באותן הבריות.
כן, גירוד עצמותיה מבקש בניקיון עצמות.
נקיונה של הנפש,
שטיפת זיכרון.
שוב תמונות בעיניה, אך עליה לחיות.
ואם אלו חיים, אז מה כבר נותר.
בפינה של החדר ניצב אגרטל.
וטוליפ בו רכון, פגוע, ייבש, בעלי כותרתו יד נגעה לחרב.
אין אור שמש בחדר, כי תריסים מגופים.
אין כבר מים סביבו, כי ייבשו המשקים.
אז עכשיו קצת קמל,
סופר את ימיו,
זה שלושים ושנים יום שזוכר כי ניצב.
וכל יום כשנה, עוברת תמימה.
זכרונו, זיכרונה, מחכה לאור שמש, שיציף את חדרה.

לטוליפ 32.

בכבודרב,
GOLD.

גולד

DOM Perignon​(שולט) • 30 באוג׳ 2003

מן הנכון היה לדעתי להעביר את הדברים האלו במסר אישי. אין לאף אחד מאיתנו זכות לחטט בכאבו הפרטי של אף אחד באופן פומבי.

DOM Perignon.

אני מסכימה עם דום פריניון.

זיקית • 30 באוג׳ 2003

nerissa​(אחרת) • 30 באוג׳ 2003

מסכימה עם השמפניה, זהב.
לא תמיד יש צורך בכתיבה פומבית..

ואני דווקא חושבת

ניקול​(לא בעסק) • 30 באוג׳ 2003

שהוא נורא ניסה להבין מה עובר בראש של מישהי
שכואב לה
מראה על המון רגישות

nerissa​(אחרת) • 30 באוג׳ 2003

לא ניקול.
גם אני אוהבת את כתיבתו המדהימה של גולד אבל יש גבול לכל תעלול.
גולד ידידי, אני מרשה לעצמי להגיב גם כך (לא רק בפוציניו מוצניו בגלל הדברים שכתבת לי )

הקטע לא הצביע על רגישות לטעמי (ולטעמם של המגיבים מעלי) אלא אולי על סקרנות "לחפור" ולתהות איך אישה מותקפת מרגישה ולהזדהות איתה באמצעות כתיבה יוצרת.. אבל זה חוסר רגישות לדוש בזה כשמדובר על מקרה אישי, אינטימי ומאוד מאוד טרי כאן בפורומים (ואולי גם במציאות - מה שהופך את זה לעוד יותר צורם).

תהיתם איך אישה שרק נאנסה יכולה להרגיש אם היו עושים מטעמים ספרותיים מכאבה ?

רגישות היתה אם היה בוחר לוותר על הצורך בפירסום (ואני ככותבת מכירה את התאווה הזו והצורך הזה) והיה כותב לה את זה אישית.

אם הנושא מסקרן אותו והיה רוצה לכתוב עליו כיצירה - לטעמי היה מביע טאקט אם היה מחכה עם זה לזמן אחר ומנתק את הנימה האישית.
הצורך בפידבקים מהקהל על איכות כתיבתו (הצורך בפירסום ולא בשליחת הקטע אישית לנשוא) קילקלה לי את כנות כתיבתו.

זה משהו אינטימי מידי.

בגלל הפרסום זה הופך למין.. הזדהות מעושה. מרגיש לי כאילו גולד "תפס טרמפ" על נושא רגיש כדי לבטא שוב את יכולת הכתיבה המופלאה שלו. אוףףף ויש לו כזו. כאילו כדי לפרוט על נימי נפשו של הקורא הוא "ניצל" נושא חם. זה עשה לי לא טוב בבטן.

קל מאוד להישאר פעורת עיניים ושופעת מחמאות על כל אות שגולד כותב. בקלילות מגיעה לו את כל המחמאות על שליטתו בשפה והיכולת שלו להתעלס באמצעות מילים עם נפשו/מוחו וכו' של הקורא.
אבל זה מזוייף להגיב בצורה עיוורת סתם כדי להחמיא לדעתי האישית וגם אני ככותבת לא הייתי אוהבת את זה.. שהיו מחמיאים בצורה סומא וללא תוכן למחמאה.

בקטע הזה.. ואני בטוחה שללא כוונה.. G נסחף.
התגובה הזו צריכה להיות אישית. אינטימית.

שוב - זו דעתי ותחושותיי שמסתובבות סביב הקטע הנוראי הזה וסביב הדרך שבחר גולד להגיב.

G - ובכל זאת אני אוהבת אותך
המשך לענג אותנו בכתיבתך.. האחרת

Ulver • 30 באוג׳ 2003

אני לא מכיר את גולד ולא קראתי אף הודעה שלו פרט לזו, אבל התגובות שלכם קצת מתייפייפות לטעמי.
(ולפני שאתם מתנפלים) האיש כתב מתוך כבוד למקרה וללא שמץ של זלזול או עשיית מטעמים מהסיפור, הוא לא הוציא מזה ספר ורץ לדן שילון, הוא כתב שיר כי מן הסתם זה הטריד אותו והמקרה שלה שימש כהשראה ישירה לשיר.
הלוואי שהיו כותבים יותר שירים ופחות נוהגים פה בחוסר כבוד, עדיף לי לקרוא שירים מאשר לקרוא הודעות על אנסים שרק המחשבה על כך שאני והוא מתעניינים באותו תחום (בדסם) מעבירה בי צמרמורת ותיעוב.

nerissa​(אחרת) • 31 באוג׳ 2003

את החלק הזה.. שאני כל כך מסכימה איתו, חייבת להדגיש שוב.
מסכימה עם כל אות וכל תחושת נילוות אליה.



נ.ב.

Ulver, אני "באה" משני "צידי המתרס" של השרשור. מצד של כותבת ומצד של קורבן. אני מבטיחה לך שזה בא משני הצדדים האלה ולא מצד של התייפיפות נפש. רק של עומס רגשי וכנה.

האיש הירוק - יהונתן גפן

חצי אדון • 31 באוג׳ 2003

מפגש בין השונים- הסיפור על האיש הירוק/ יהונתן גפן

אם במקרה אני פוגש מישהו
שלא מבין אותי או חושב שאני תינוק,
אם במקרה אני פוגש מישהו
שלא יודע לבכות לצחוק,
אם אני פוגש מישהו כזה,
אני תכף מספר לו על האיש הירוק:

"היה היה פעם, בעיר ירוקה, גר לו איש אחד, איש ירוק.
האיש הירוק גר בבית ירוק עם דלת ירוקה וחלונות ירוקים.
הייתה לו אישה ירוקה ושני ילדים ירוקים, ובלילות היה ישן במיטה
הירוקה שלו וחולם חלומות ירוקים- ירוקים.

יום אחד, קם האיש הירוק בבוקר ירוק, נעל נעליים ירוקות, לבש חולצה ירוקה ומכנסיים ירוקים.
על ראשו חבש כובע ירוק ויצא החוצה.
האיש הירוק נכנס לאוטו הירוק שלו ונסע בכביש הירוק.
מצד אחד של הכביש ראה האיש ים ירוק ומצד שני המון פרחים ירוקים.
זה היה יום יפה, והאיש הירוק שמח ושר שירים ירוקים ועישן סיגריה ירוקה עם עשן ירוק.

ואז ראה האיש הירוק שעל שפת הכביש עומד איש כחול.
האיש הירוק עצר את האוטו ושאל את האיש הכחול: "היי, איש כחול, מה אתה עושה פה?".
"אני", אמר האיש הכחול, "אני מסיפור אחר"......

רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת) • 31 באוג׳ 2003

חצי אדון - אהבתי את המטאפורה

ULVER -אמרת דברים נכונים בעיקרם-אם רק היית כותב את תחילת הודעת בפחות תוקפנות, זה היה נשמע הרבה יותר טוב )

GOLD - הבנתי את הצורך, את הרצון המתסכל לעזור ולו בכתיבת שיר שינסה לתאר את כאבה של הנפגעת- אהבתי את כתיבתך, אך אולי היה רצוי, (ואולי עשית זאת ואין אנו יודעים), לפנות אל טוליפ בפרטי ולשאלה אם אפשר לפרסם בפומבי את מה שכתבת, שכן בכל זאת את כאבה ומחשבותיה ניסית לתאר.


רחפנית.