llulu(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
9 בפבר׳ 2006
[size=18]מקומות שהייתי בהם[/size]
מקומות שהייתי בהם
בהתחלה, הכול היה לי זר . בתולה עדיין או שמזמן לא ביקרה שם. אפילו המילים במיוחד כשהם לא נאמרות , האפקט הפסיכולוגי שלהם כמעט לא קיים. אבל היום אני מדברת על מקומות שהייתי בהם , שבדרך הגוף המעונג והמעונה, נפשי מגיעה אליהם מאסטר יודע כבר את שפחתו , הוא מקריא לי טקסט או מצטט קטעים של סיפורים שמושכים אותו. אני מייד נרתעת, דוחה בפחד השפלות, תנוחות שאיני יכולה לראות את עצמי בהם. לפעמים, מבטו קצת משועשע מתבונן בי וממתין לתגובה שתצא מפי הפתוח בפתעה ומבוכה. " זה מה שמושך אותך"? שואלת אני אם עיניים פעורות" ? התשובה לא ממהרת לבוא, רגוע וחייכן " כן". יותר מאוחר בהמשך היום, מאסטר נעדר מהדירה לשעה וחצי, הפולניה שבי לא יכולה אחרת אלא לתפוס את המטאטא ולצוד ללא רחמים את האבק, אבל מתוך מלאכה זו סוחפת אותי לאט תמונה אחרת, זאת שדיברנו בבוקר. זרם חם פולש נעים בין רגליי, אז אני יודעת: מה שמאסטר חושק, חדר בדמיוני וחילחל בים של תחושות מפתיעות-מקומות חדשים. "תוכל להתקשר אלי כאשר אתה חוזר הביתה" אני מבקשת . הוא כבר הבין ומשיב בשקט מתוח,קצת מיני לשפחתו . חיינו הם תרגיל תמידי של חוסן, מול אכזריות החיים הדואגים להרכין ולכניע את רוחנו במאבק . פה, התהליך הוא נדמה לי הפוך : מאדם מורם, אני חושקת לחיק מחבק שמכיל אותי בתוך קוקון של אהבה, קוקון של שייכות. רכונה וכנועה לו. בשעה ארבע, הורדתי מגופי את בגדיי, נשארתי במערומיי עם נעליים, תכשיטיי והקולר, אור סביב הגרון שאותו המאסטר תמיד דואג לתפוס בחוזקה בספק אם אברח. פורשת אני את השמיכה מול הדלת ומבצעת את הדברים שמאסטר אהב להזכיר הבוקר : לרדת על ארבעה בפישוק רגליי וממתינה לבואו , ראש מושפל, שערי בפה ומכסה קצת שאריות של בושה, אני לראשונה, בעצם נהייתי כלבתו. sweetslave |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 18 שנים •
9 בפבר׳ 2006
מסר יפה
ככה ממש מרגישים אותך , את מה שאת מרגישה .
וכהרגלי אוסיף רק , תודה על השיתוף ברגשות שלך . |
|
|