| annabelle |
לפני 18 שנים •
13 בפבר׳ 2006
ככה זה כשיש שניים...
מוטלת על המיטה הרחבה, בין המצעים המפנקים, כשהוא למראשותי, מלטף לי את הראש ברוך הבלתי אפשרי שלו, ומשם ידו גולשת ומרפרפת מעל הפטמות הזקורות שלי.
"לטפי את עצמך ! " התקיפות שבשקט הזה שלך מטריפה אותי. מלטפת את השפתיים התחתונות ורטוב שם כל כך... צעקתי מפלחת את חלל החדר כשהוא צובט ללא רחם פיטמה אחת ואחריה את השניה באכזריות כמו מבקש לתלוש אותן ממקומן. מיבבת ומנסה להסדיר את הנשימה, להתעשת ואתה שוב פוקד עליו להצליף פעם אחר פעם על הדגדגן.. "את הקרח, כלבה" "עכשיו!" אתה רועם עלי. אני נסערת וכואבת, מתפתלת באימה, רוצה עוד,אך מבוהלת מעוצמת העונג. מותשת מן הנסיון להתרכז פעם בך ופעם בו. והקרח על העור החרוך לא מרגיע, רק צורב כמו ברזל מלובן. אני נושכת שפתיים בנשימות מהירות העולות ויורדות, מרגישה איך הקרח נמס בלבה הרותחת שבי. אתה מורה לו לשפשף ידיו בקובית קרח נוספת באצבעותיו הקפואות הוא חודר אותי, בכל מקום אפשרי בכאב, ברטט, בטירוף ובהפתעה גמורה. המעמד מוציא אותו משלוותו, אין הוראות יותר, אין פאסון, אין דין ולא דיין: רגלי מפוסקות בכוח, הוא מתנפל בלשון חמה. יונק, מוצץ, נושך, חודר באצבעותיו ומשפד את אחוריי, במקום אותו אתה כ"כ אוהב לחדור,ואני גומרת בקולניות יתרה,רועדת כולי, בעוד הוא הופך אותי על בטני, אוחז בראשי ומקרב את איברו אל פי,לופת את שיערי ומושכו לעברו בחוזקה. כל כך מושפלת, אין לי אויר! אני נחנקת. הוא משחרר מעט ואני משתעלת, נושמת ורוצה עוד...מתחננת לעוד. "רוצה אותך! רוצה את שניכם בתוכי!" אני צועקת. "זונה!" סטירתו מאפסת אותי. ואיברו שוב נדחס לפי הפעור עדיין מעוצמת הכאב וההפתעה. הוא מזיין לי את הפה בקנאה ברורה. ואתה,האדון שלי שותק. הוא נשכב פרקדן, משפד אותי מעליו, ומטלטל אותי בכוח, שולף אותי החוצה ומפקיד איברו בידיי המיומנות ופי הרעב, עד לשיא המענג,בתוך בליל של מיצים ונוזלים. "תלקקי הכל, כלבה טובה שלי" . אני מצייתת לך. והוא,האיש שלי שותק. ואני? אני כל כך אוהבת את שניכם |
|
|
Zarial(מתחלפת)
|
לפני 18 שנים •
13 בפבר׳ 2006
גרגרררררר
מקסים מחרמן הפנטזיות שלנו איפה הם לוקחים אותנו ......... תמשיכי להנות .......... |
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 18 שנים •
13 בפבר׳ 2006
סורי...
כתוב מקסים אבל גבול קשה שלי. מה ששלי- שלי... לא לשימושו של אף אחד. |
|
|