צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוץ לי גוץ לי אהבה

G-O-L-D​(שולט)
לפני 18 שנים • 14 בפבר׳ 2006

עוץ לי גוץ לי אהבה

G-O-L-D​(שולט) • 14 בפבר׳ 2006
חג האהבה הגיע, או לפחות הבוקר שלו.
אני לא ממש מצליח לישון, או לייתר דיוק עייף מאוד אבל מעדיף להעביר לילה לבן על פני קימה בעוד שעה וחצי.
אני מביט החוצה מהחלון וחושב על זה שלפעמים אנשים מעיזים לכתוב על אהבה בין כותלי השחור הזה...
זה מצחיק עד לאן אנשים הולכים בכדי לחפש אותה, את האהבה. כלומר לחפש פה, באתר הזה אהבה, שווה ערך לחיפוש משקפי השמש בתא המטען של הרכב. אתה יודע שהם לא יהיו שם, אתה יודע שסרקת את הרכב ולא מצאת, אתה יודע... אתה רק פשוט לא מוכן לוותר על הרעיון שהיא, הם, המשקפי שמש או האהבה, אבדו לך.

*

מיום ליום אני מגיע למסקנה שהפחד היותר גדול של רוב רובם של האנשים, הוא לא הפחד להעביר את חייהם ללא אהבה כשם שהוא הפחד מלהעביר את חייהם בבדידות.
את האמת, גם אהבה וגם בדידות, שניהם מנגנון של תפישה מרחבית הנעה בין גבולות הזמן.
מצחיק איך אנחנו מפחדים מאשלייתו של מושג מסויים ובורחים אל אשלייתו של מושג אחר.
אין אהבה כשם שאין בדידות.
שניהם, המושגים הללו, נובעים מאותו עניין. החשיבה שהן מתקיימות כתחושות...
תנסו לראות את האקס שלכם, ההוא, זה שמלפני חמש שנים. כלומר תתייצבו מולו, תתייצבו מול עצמכם. הסבירות היא שתשאלו את עצמכם מה עשיתם איתו ואיך למען השם הוא, כן הוא, הצליח לשבור לכן או הצליחה לשבור לכם את הלב.
הזמן מעכל את הכול ומרחיק אותנו מעצמנו...
תחזרו לדירה ההיא שהיתה לכם בתקופת הרווקות, תעמדו בדיוק באותו המקום שבו היתה המיטה שלכם, זו שהייתם מייבבים עליה בצער לבדידותכם. תקשיבו לשקט, כמה הוא טוב... תקשיבו ותתפנקו עליו כי דקה אחרי שתצאו מהדירה הזו אל היומיום ושיגרת החיים, תתגעגעו אליו, אל הלבד הזה...
הזמן מעכל את הכול ומרחיק אותנו מעצמנו...
אין בדידות כשם שאין אהבה וכשם שאין אהבה אין בדידות.
הכול, אבל הכול, רגעים קלים של הכרה.
אחרי הכול, כל אותם החברים שמסירים מכם לרגעים את הבדידות באהבתם, מסירים אותה מעצמם בעזרתכם, ואני עוד לא פגשתי אדם שהוא אינו לעצמו חברו הטוב מכולם.


*

לפעמים אני חושב על זה שהדבר הכי נוראי בפרידה, היא העובדה שהאדם שגרם לך לעצב בלכתו, הוא גם האדם היחידי בעולם שאתה רוצה להרים לו צלצול ולהגיד לו: "אני עצוב, תנחם..."

*

הבוקר כבר ממש עולה ואני שומע ציפורים ושאר טבע בלתי נסבל. זה מצחיק, ציפור, חיה שכולנו כל כך אוהבים ומביטים בה בחיוך, תכניס אותה כמו שהיא לחדר הסלון שלך ותמצא את עצמך מעקם פרצוף לנוצות שהיא תפזר, לקקי ולרעש.

*

תראו מה זה, קם לו איזה מניאק וקבע שהיום אנחנו צריכים לחוג את האהבה שבנו.
כלומר זה ברור לכולם שאותו מניאק ישב בכנס המנהלים של חברות השוקולדים והפרחים העולמיות, אותן חברות שחשבו על יום מינוף רווחים. אבל כולם נכנסים לזה כאילו אין מחר. נו בסדר, אנחנו יצורים שצריכים סיבה... כל סיבה.. העיקר שמשהו יגרום לנו להבחין שלא קשרנו את השרוכים של הנעלים.
מצד שני זה גורם לך לחשוב על זה שהם לפחות עוד "המניאקים הקטנים".
יש כאלה שקמו בוקר אחד והחליטו לגרום לכולם לצום...

*

עוץ לי גוץ לי נעמד מולי עכשיו ומביט בי.
"אם תצליח לגלות איך קוראים לי", הוא אומר, "אני מביא ל'ך מה ש'תרוצה!"
"עוץ לי גוץ לי", אני המהמתי בעייפות והלסת שלו נשמטה.
"איך ת'יודע יא זין!??"
"כי כתבתי את זה במשפט פתיחה יא סתום, ת'לא יודע לקורא?"
"לא..." הוא מלמל בצער.
"נו אתה רואה, הבעיה שלך זה שאתה כמו כולנו, פשוט לא יודע מה לבקש".
"מה פירוש?" הוא אמר.
"במקום להציע לי 'מה שאני רוצה' אם אני אצליח לגלות את שמך, הייתי פשוט יכול לבקש ממני ללמד אותך לקרוא".
"המממ..." הוא המהמם.
"כן, בדיוק!" אני הנהנתי.
"אז גולדי..."
"מה?"
"אתה יכול ללמד אותי לקרוא? אני אביא ל'ך מה ש'תה רוצה!!!"
"אתה רוצה ללמוד לקרוא?" חייכתי.
"כן", הוא פער את עיניו נרגש.
"אוקי,
THEN READ THIS... FUCK YOU".
Bent
לפני 18 שנים • 14 בפבר׳ 2006

חג אהבה שמח גם לך

Bent • 14 בפבר׳ 2006
לך לישון (לבד?), פה אוהבים את מה שאתה כותב זה בטוח.

BENT
lain
לפני 18 שנים • 14 בפבר׳ 2006
lain • 14 בפבר׳ 2006
כתמיד
אינך מאכזב
עצוב ומצחיק גם יחד

משעשע להתבונן על העולם דרך זוית עיניך
לפחות הזוית אותה אתה בוחר לחשוף.

ערב חמים שיהיה לך
ותודה.
דניאל_דר​(נשלטת)
לפני 18 שנים • 15 בפבר׳ 2006
דניאל_דר​(נשלטת) • 15 בפבר׳ 2006
"זה מצחיק עד לאן אנשים הולכים בכדי לחפש אותה, את האהבה. כלומר לחפש פה, באתר הזה אהבה, שווה ערך לחיפוש משקפי השמש בתא המטען של הרכב. אתה יודע שהם לא יהיו שם, אתה יודע שסרקת את הרכב ולא מצאת, אתה יודע... אתה רק פשוט לא מוכן לוותר על הרעיון שהיא, הם, המשקפי שמש או האהבה, אבדו לך. "

לפעמים,
לפעמים האהבה נמצאת דווקא במקומות שהכי פחות מצפים לה, במקומות הכי פחות הגיוניים, אפילו באתר הזה...

חג אהבה שמח, גולדי. icon_smile.gif
נוריתE
לפני 18 שנים • 16 בפבר׳ 2006
נוריתE • 16 בפבר׳ 2006
גם אני אהבתי
זיקית
לפני 18 שנים • 16 בפבר׳ 2006

לפעמים..

זיקית • 16 בפבר׳ 2006
"לפעמים אני חושב על זה שהדבר הכי נוראי בפרידה, היא העובדה שהאדם שגרם לך לעצב בלכתו, הוא גם האדם היחידי בעולם שאתה רוצה להרים לו צלצול ולהגיד לו: "אני עצוב, תנחם..." "

ולפעמים גם אם אפשר להרים טלפון, שום דבר לא מנחם. גם אם מוקפים בחברות הכי נפלאות בעולם, אין מזור.

נהניתי לקרוא.
tch​(נשלט)
לפני 18 שנים • 16 בפבר׳ 2006

הכל זהב...

tch​(נשלט) • 16 בפבר׳ 2006
בהחלט פוסט משובח,שאפו.
אהבתי.
ng
ng
לפני 18 שנים • 16 בפבר׳ 2006

גולדי

ng • 16 בפבר׳ 2006
אוהבת את הכתיבה שלך.

חייבת להגיד: לא יודעת אם הפחד מבדידות יותר גדול מהפחד לחיות בלי אהבה. בעצם, בעיני זה כמעט אותו דבר. מה שכן, גם אם אהבה היא בת חלוף, זה לא אומר שהיא לא אמיתית, וזה בטח לא אומר ש"אין דבר כזה".