סוף

סוף

לא דומה • 14 בפבר׳ 2006

תבקש אותי
תבקש בכל ניחוח מתוק שיסובב את ראשך
בכל אמת שתעמוד מולך נקיה
תבקש את השמחה שזרחה אליך מתוכי
את השלמות שעטפה אותנו ברגעי כאב והבנה
על משכבך בלילות תבקשני
בקומך ובהטמעותך בעיר הזאת
העצובה והפתיינית
בשווקים וברחובות
תבקשני
אני, שאהבה נפשך
ולא אמצא לך

דמעותייי ימלאו את מקוויך
תקוותיי יצבעו את האופק שלך
אהבתי תעטוף את חלומך ברכות
ואני
לא אהיה
לך

RIS • 14 בפבר׳ 2006

עצוב.
עצוב על כל הספקטרום שבין שתי המשמעווית של המילה "תבקש".
בין משאלה לחיפוש.

ואירוני. בעצם השימוש והאיזכור בצלילים של שיר השירים.
אירוני ומר.

אבל גם יפה.
יפה שבלכתה היא מתעלה ומעניקה לו את המורשת של היותם.
כמעין מתנת פרידה.
מעין הומאז'.
למרות הכל.

ואולי - בגלל הכל.

עצוב ואירוני ויפה.

בעיקר עצוב.

RIS • 14 בפבר׳ 2006

עצוב.
עצוב על כל הספקטרום שבין שתי המשמעווית של המילה "תבקש".
בין משאלה לחיפוש.

ואירוני. בעצם השימוש והאיזכור בצלילים של שיר השירים.
אירוני ומר.

אבל גם יפה.
יפה שבלכתה היא מתעלה ומעניקה לו את המורשת של היותם.
כמעין מתנת פרידה.
מעין הומאז'.
למרות הכל.

ואולי - בגלל הכל.

עצוב ואירוני ויפה.

בעיקר עצוב.

לא דומה • 14 בפבר׳ 2006

ברגעים של בחינה עצמית, אני שואלת את עצמי למה לפרסם.
תגובות כמו שלך, ריס נותנות לי חלק מהתשובה.

יושבת על הכוכב שלי, משדרת שדרים לחלל ופתאום חוזר אלי שדר חזרה.
מישהו ה ב י ן
מישהו ר א ה
מישהו נ נ ג ע
זה מרגש אותי.

תודה לך, ריס.