סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לעשות "שולם" עם המראה החיצוני

ים_yam​(לא בעסק)
לפני 18 שנים • 20 בפבר׳ 2006
ים_yam​(לא בעסק) • 20 בפבר׳ 2006
domme כתב/ה:


אני למדתי לחבק את עצמי ולאהוב את עצמי בכל מצב. (נא להוציא את ימי המחזור והטירוף של PMS החוצה מהמשוואה הזו)

דומי



טיפ ל"ימים הנוראים"
------------------------
3 ימים לפני הופעת הסימפטומים המעצבנים להפחית מלח, המלח מגביר ספיגת סוכר בדם ומגביר תופעות כמו כמיהה למתוקים, כאבי ראש, עייפות ונפיחות.

להוריד סוכרים ומוצרי חלב לימים אלו - הסוכר מגביר הפרשת מגנזיום בשתן והחלב מפריע לספיגת המגנזיות בגוף. חוסר במגנזיום בגוף גורם להגברת העצבנות וכאבי העוויתות.

להמנע מקפה, תה, קקאו, שוקולד וקולה - מכילים מתילקסנטים הגורמים לנפיחות שדים ולציסטות.

להפחית עד להוריד לגמרי מהתפריט מוצרים מהחי כדי להפחית אסטרוגן מהמזון, גם ככה יש מספיק אסטרוגן בגוף בימים האלה של החודש.

להוסיף לתזונה מזון עתיר סיבים - גם טוב לחיידקים הטובים במעיים וגם מפחית את התאווה למתוק.

אגוזים גם עשירים במגנזיום ובויטמינים מקבוצת B וטובים לימים האלו של החודש, וגם בננות לא יזיקו...

טוב, חלאס שיעור תזונה ליום זה, יש כזו שמש יפה בחוץ
זיקית
לפני 18 שנים • 20 בפבר׳ 2006

בקיצור

זיקית • 20 בפבר׳ 2006
אל תאכלו כלום, תשתו רק מים, שבו בישיבת לוטוס והמהמו הרבה אוווום.

אה כן, ותתרחקו מנשק אוטומאטי.
פעם פרח​(נשלטת)
לפני 18 שנים • 20 בפבר׳ 2006
פעם פרח​(נשלטת) • 20 בפבר׳ 2006
זה בא והולך.

היו לי תקופות של ממש שנאה עצמית. רק בגלל שהייתי שמנה.
הייתה לי תקופה של השלמה עם איך שאני נראית, לא השלמה ממקום טוב, אלא השלמה של ברירת מחדל - זה מה שיש ואני לא מצליחה לשנות את זה.

לפני כמה שנים עברתי משבר שבעקבותיו התחלתי לאכול בריא יותר, התחלתי לעשות ספורט.
ואחרי כמה חודשים התחלתי גם להרגיש מצויין בקשר לעצמי.
ממש הרגשה מדהימה של ביטחון עצמי בכל מה שקשור לצד הפיזי, שהולך ונבנה לאט לאט.
אבל זה דעך. לאט לאט ויתרתי פה וויתרתי שם.
העליתי שוב במשקל וחזרתי לתזונה לא לגמרי בריאה.

היום אני פשוט לא אוהבת את איך שאני נראית, ויש לי חוסר ביטחון רציני בקשר לזה.
אבל אין שנאה עצמית.
אני יודעת שהמראה החצוני זה רק חלק ממני, ולא החלק הכי חשוב.
יש רצון לשנות אבל הוא לא בא לידי ביטוי בשטח.

לשמחתי יש מסביבי אנשים שהמראה החיצוני שלי לא מעניין אותם במיוחד.

לסיכומו של עניין, אצלי זו מלחמה מתמדת.
גם על המראה החיצוני. אבל בעיקר על ההרגשה עם עצמי.
פוקחת עיניים
לפני 18 שנים • 20 בפבר׳ 2006

מצטרפת למתפקדים

פוקחת עיניים • 20 בפבר׳ 2006
גם אני נמנית בין מתוסבכי הדימוי החיצוני.

לא משנה מה יגידו - אני יודעת, ואני שמה לב יותר טוב מכולם ("וזה מה שחשוב!"), שיש אצלי משהו לא בסדר. משהו שמבחינתי דורש שיפצור.

ואני אכן מודעת לזה שאני דפוקה... אבל עדיין, זו בד"כ ההרגשה שמלווה אותי. לא שולטת בזה.