שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הפתעה

בזיק
לפני 18 שנים • 21 בפבר׳ 2006

הפתעה

בזיק • 21 בפבר׳ 2006
הכרנו לפני כמה חודשים החברה שלי ואני, שירה שמה.
היה קליק מוצלח מהתחלה ולאחר כמה שבועות כבר עברתי לגור בדירה שלה.

חיינו חיים של זוג חדש, הרבה שיחות לתוך הלילה, לא תמיד היה נושא מוגדר. פשוט נהנינו זו מחברתו של זה. וכמובן הרבה גישושים והכרות של גוף מול גוף.

לשירה יש תחביב, תמיד היא עורמת דברים בצורה יצירתית, כאילו מנסה לפסל אך נראה שמעולם לא עודדו אותה לפרוץ איזה מכשול ולתת דרור לרצון שלה ליצור.
מצאתי בחנות דמות אדם קטנה, עם מפרקים, המוכר הסביר שלי כי גרפיקאים נוטים להשתמש בדמויות שכאלו כדי להקל על עצמם כאשר הם מנסים ליצור דמות או תנועה.

קניתי את הדמות עבור שירה, ומאז בכל ערב כאשר הגעתי לדירה מצאתי את הדמות בפוזה שונה. שירה פשטו קרנה מאושר מכך שהיא יכלה להעמיד את אותה דמות בכל צורה שרק רצתה.
למעשה, לעיתים היא בילתה זמן כה רב עם אותה בובה שאפילו קינאתי מעט.

באחר הערבים ישבנו שירה ואני בסלון עם הרגליים על השולחן שעמד לו שם וצפינו בטלוויזיה.
כאשר התחלנו לדבר על תחביב העימוד החדש שלה. שירה החלה לחוש כי היא עומדת למצות את האפשרויות הגלומות בבובה, וכי היא רוצה לעבור למשהו אחר.
"למה ?" שאלתי "למה את רוצה להתקדם ?"
"אנשים" ענתה, "אני רוצה לפסל אנשים."

התחלתי לחשוב על כמות הגבס שדרושה כדי לפסל דמות אדם ועל המקום הנידרש ועל כל הקשיים הלוגיסטיים, כאשר שירה הבינה על מה אני חושב ואמרה "לא דמויות אדם. אלא לפסל אנשים. נניח להעמיד אותך כפי שאני רוצה וכך להביט עליך." היא לבשה את החיוך השובב שלה, את זה שאני כל כך נהנה לראות שמייד הסכמתי.
היא התמלאה בהתלהבות כמו ילדה קטנה. ממש כמו באותו הערב שבו נתתי לה את הבובה.
כך שהתלהבותה הדביקה אותי.

בזריזות היא הסירה את המעט שהיה מונח על השולחן ופרסה עליו מגבת. לאחר נישכבה על ביטנה על גבי השולחן אחזה עם ידייה בקרסוליה ומשכה יד לרגל, תוך כדי יוצרת צורה של קשת הפוכה עם גופה.
כפי שראיתי עושה פעמים כה רבות בשיעורי היוגה.

אומנם אני לא גמיש כמוה, אך אם זה כה ישמח אותה, למה לא ?
נישכבתי על השולחן כאשר שירה עצרה בעדי מלהמשיך.

"לא ככה" וחייכה עם כל גופה "תתפשט" טוב. נו ? לא הייתי זקוק באמת לסיבה להתפשט ליד שירה, למעשה כאשר חשבתי על כך באותן שניות שהתפשטתי לא הבנתי כלל מדוע אנו לבושים מלכתחילה...

"אתה תשכב על השולחן ואני אקשט אותך מעט ותהיה פסל אנושי מושלם."
שכבתי על השולחן משכתי את ידיי לאחור, שירה עזרה לי מעט עם הרגליים עד שהצלחתי לאחוז בהן.
היא לא רצתה שאקשת את גבי כדי שלא אתעייף עד שהיא תסיים.
שירה נעמדה מאחורי.
כהרגלנו, שוחחנו, התבדחנו מעט, מדי פעם העבירה ליטוף על ישבני בעודה מכינה את יצירתה להערב.
יכולתי לחוש אותה כורכת מעין צמידים על פרקי ידיי וקרסוליי.
התהליך ארך כמה דקות, והתנוחה שבה שכבתי יצרה לחץ על אברי שגם כך החל להגיב בזכות הליטופים שלה הללו, ובכלל מכך שהייתי ערום לידה.
"שירה, מתחיל להיות לי קצת לוחץ. כמה זמן את רוצה שאשאר כך ?"
"אני חושבת שיש לי פיתרון עבורך."
שירה שעמדה מאחורי שלחה את ידה ואחזה באברי ומשכה אותו לעברה, כך שלמעשה כעת הוא הצביע לכיוונה, ומאחר וניפתרה בעיית המקום והכאב, יכולתי להגיע לזיקפה וחשתי נינוח.

ברגע הראשון חשתי הקלה. יכולתי לחוש את שירה מניחה משהו על גבי ולאחר מכן משתלשל לו מהמותניים. ולאחר מכן את האגן שלי נצמד לשולחן, כאשר שירה קשרה את אותה רצועה שהידקה את גופי לשולחן. "אני לא רוצה שתתרומם ותשחרר את הזין שלך." אמרה ויכולתי לחוש אותה מחייכת.

זה היה רגע מאוד משונה עבורי. במשך חיי יצא לי כמה וכמה פעמים לשכב על הבטן ובכל פעם ופעם יכולתי לחוש את אברי מתחתיי. אם רפוי ולבטח אם בזיקפה.
אך כעת, לאחר ששירה הצמידה את האגן שלי למשטח הקשה של השולחן ומשכה את אברי לאחור, כל שיכולתי להרגיש היה את הבטן (במידה ושכחתי לציין, אני בחור רזה) ושערות הערווה.

הסיפור הזה התחיל להראות לי מעט מוגזם ושיחררתי את קרסוליי מהאחיזה כדי לרדת מהשולחן אך ידיי ורגליי לא ממש הצליחו להיפרד זה מזה יותר מאשר כמה סנטימטרים.
שירה מסתבר, השתמשה ברצועות שהניחה עליי כדי לקשור אותי כך.

שירה טיילה לעברו השני של השולחן והביטה בפניי "אתה נראה מבוהל." אמרה בטון מודאג אפילו שהיא לא הפסיקה לחייך לרגע. "לרגע ניבהלתי כאשר לא יכולתי להרגיש את הזין שלי.", "רק לרגע ?" שאלה עם מבט ממזרי, "לפי המבט שלך נראה שאתה עדיין לא יכול לחוש אותו. מה עובר לך בראש עכשיו ?"
"אני חושב שאולי כך מרגישה אישה כאשר היא שוכבת על הבטן." עניתי לה בתמימות.
"כן, זה מה שניצה אמרה לי שתענה." מה ? ניצה ? איזו ניצה ? השכנה החדשה שלנו ? זו ששירה החלה מבלה עימה יותר ויותר ? "היא השאילה לי כמה דברים, את חלקם כבר פגשת, את האחרים... עוד נראה."

"על מה את מדברת שירה ? אני חושב שהגיע הזמ" אך לא הצלחתי לסיים את המשפט מאחר ושירה דחפה לפי מעין כדור רך שבדרך מסוימת קשרה אותו מאחורי עורפי. וכל מה שהצלחתי לומר היה כמה הברות חסרות פשר. "היא אמרה שאולי תקפוץ לבקר מאוחר יותר."

אני בטוח שהסמקתי בפניי, עד כמה רחוק התפשט הסומק לשאלה הזו אין לי תשובה. אך הרגשתי שנהיה לי חם בכל הגוף.

אך איזה נס. משהו קירר את גופי בדיוק באותו הרגע "אני מורחת לך על הכתפיים אלכוהול, כך שאין לך מה לדאוג."

אלכוהול ? מה ? שמעתי רעש מוכר אבל לא הצלחתי לקשר אותו לשום דבר באותו הרגע, ולא הצלחתי לסובב את ראשי כדי לראות.
אך הבנתי מספר שניות לאחר מכן כאשר שירה הצמידה את מכשיר הסרת השערות שלה לכתפיי. הן לא שעירות במיוחד מלכתחילה כך שהסיוט נגמר מהר.

איך נשים עושות דבר שכזה לעצמן מרצון ? אפילו חלפה בראשי המחשבה לומר לשירה שאם זה כה כואב אני אבין אם תפסיק להשתמש במכשיר.
לאחר שסיימה שוב מרחה את כתפיי באלכוהול ולאחר מכן הרגיע אותי מעט עם קרח והמגע הרך של ידייה.

חשתי כה מותש הנחתי את מצחי על השולחן כדי לאסוף מעט את כוחותיי.

שירה ליטפה את צווארי בתנועות ארוכות, התענגתי על מגעה וניסיתי להאריך אותו כמה שיכולתי, ליטופיה החלו מקיפים את גרוני ושוב יכולתי לחוש אותה כורכת ולאחר מכן מהדקת. שירה קשרה קולר לצווארי. ולאחר מכן היא חיברה אליו כנראה חבל והורתה לי להרים מעט את גבי, היא קשרה את החבל כך שלא יכולתי לשוב ולהניח את ראשי את השולחן.
כאשר היא התיישבה על שרפרף מולי, פניי היו בדיוק בגובה פנייה.

"את אלו לא קיבלתי מניצה, אלו שלי." היא הביאה איתה את סט האיפור שלה וגם פאה בלונדינית שהיא השתמשה בה בפורים כאשר התחפשה לזונה, והחלה מאפרת אותי. בתחילה מרחה איפור על פניי, ניסיתי לזוז מעט ולהתחמק, אך לא היה באמת לאן לברוח, וגם עשה רושם שהיא נהנית מכך.
"כעת אנו נעבור לעיניים, ואני מאוד אכעס עליך אם תזוז ותפריע לי." היא הניחה את הפאה על ראשי, סידרה אותה מעט כאשר לפתע נעמדה והלכה לצד השני של השולחן ונעמדה מאחוריי.
"מה קרה לזיקפה שלך ? לאן היא נעלמה ?" הייתי עונה לה לו יכולתי.

"איזה מזל שניצה חשבה על הכל." משהו קר ושמנוני מצא את עצמו בדיוק מעל לפי הטבעת. שירה רכנה והניחה את ידייה על ירכיי והחלה מנשקת ומלקקת אותי התחלתי להגיב, אני בן אדם לא ?

כאשר משהו התחיל חודר לו לתוך גופי. לא משהו רחב במיוחד, או משהו שיכולתי למנוע מלהיכנס. וכך, בתנועה איטית חדרה יותר ויותר פנימה, הרגיש כאילו אין לו סוף. ניסיתי לנוע, להתחמק, לא ידעתי כיצד אני אמור להרגיש.
הייתי מבוהל כל כך מכך ששירה חדרה לגופי. ועוד כפי ששירה חיפשה אותי.
חשתי כאילו הזהות שלי הולכת ונעלמת.

כבר לא הייתי מחורמן, אך הזיקפה שלי לא ירדה, שירה החלה משחקת פנימה והחוצה דבר שרק גרם לזיקפה שלי להיות הרבה יותר משמעותית "אף פעם לא ראיתי את הזין שלך כה גדול. כנראה שאתה ממש נהנה. ניצה אמרה לי שעמוק בפנים אתה בעצם חולם על להיות אישה ושכך תגיב."

היא שלפה לאט את מה שהיה בתוכי, אני לא יודע אם חשתי הקלה או תחושת ריקנות לא מוסברת. לא הייתה לי שהות להרהר בכך מאחר ומיד שירה החלה מכניסה משהו שהיה יותר משמעותי מבחינת המידה. גם הפעם התנועה שלה הייתה איטית והרגיש כאילו אין לו סוף.

לבסוף כנראה ששירה הייתה מרוצה מאחר והיא תפחה מעט על ישבני, לא לחלוטין בעדינות, טילטלה מעט את מה שהחדירה לתוכי וחזרה לשבת לפניי.
אני לא יודע מה היה בתוך הגוף שלי אך הרגיש כאילו דחפו קרש לתוך הזין שלי, מאחר והזיקפה פשוט סרבה לרדת. הייתי כה מותש וחסר אונים, כאשר שירה חלה מאפרת את עיניי.
"אתה נראה כה זנותי, אני בטוחה שעם הבגדים המתאימים פשוט תראי מושלמת. חבל שלא חשבתי על כך לפני שקשרתי אותך לשולחן."
שירה הסבה את מבטה לכיוון השעון שהיה תלוי על הקיר, ורגע קט לאחר מכן הייתה דפיקה בדלת.
"זו בטח ניצה" אמרה שירה.
דום-ינו
לפני 18 שנים • 21 בפבר׳ 2006
דום-ינו • 21 בפבר׳ 2006
אני מניח שפנו לתיבת ההודעות שלך וביקשו להכיר את שותפתך.

נהדר
בזיק
לפני 18 שנים • 21 בפבר׳ 2006
בזיק • 21 בפבר׳ 2006
תודה תודה.

באמת שהיה יכול להיות נחמד יותר לו יכולתי לומר כי זהו סיפור אמיתי write.gif
isolde​(שולטת)
לפני 18 שנים • 24 בפבר׳ 2006

חברשך חובבנית.

isolde​(שולטת) • 24 בפבר׳ 2006
לכי תציגי בטייט תמיטהשלך עם הקונדומים והעבדים מגבס שלך
ואותך מבותרת בתוך פורמלין בארגזים שקופים
אומנות בימינו...
בזיק
לפני 18 שנים • 25 בפבר׳ 2006
בזיק • 25 בפבר׳ 2006
ISOLDE
אז כמובן שבחנתי את הפרופיל שלך, ולמען האמת מצאתי אותו שנון ומקורי.

מאחר ולא באמת הבנתי מה ניסית לכתוב בתגובה שלך הייתי מופתע למצא פרופיל כתוב בצורה כה רהוטה.

אולי את רוצה לנסות ולהגיב שוב ?

דרך אגב, אני גבר.
kinkycat
לפני 18 שנים • 27 בפבר׳ 2006

סיפור יפה וכתוב היטב - כל הכבוד

kinkycat • 27 בפבר׳ 2006
סיפור יפה וכתוב היטב - כל הכבוד
isolde​(שולטת)
לפני 18 שנים • 28 בפבר׳ 2006

שהיא חובבנית. ולך יש במה להשתפר.

isolde​(שולטת) • 28 בפבר׳ 2006
ועוד הרבה עבודה
בזיק
לפני 18 שנים • 28 בפבר׳ 2006
בזיק • 28 בפבר׳ 2006
הסיפור אומנם נכתב בהישענות על נסיוני ודמיוני אך לצערי לא התרחש.

כך שיהיה קצת קשה לקבוע את מידת חובבנותה...

ולגבי השיפור הדרוש אצלי.... icon_rolleyes.gif