לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מוקדש לך מאסטר שלי - באהבה

Zarial​(מתחלפת)
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006

מוקדש לך מאסטר שלי - באהבה

Zarial​(מתחלפת) • 23 בפבר׳ 2006
היא החליטה לשאר לישון במערה שחקרה כל היום ועדיין לא חצתה אותה, לחזור היה מאוחר מידי ......
היא הבעירה אש הוציא חתיכת בשר שמה אותה ליד המדורה לתחמם ......
מחשבות רבות רצו לה בראש .....
הם היו שבט הזאבים ..... בעולם החדש שלהם הם היו כל הזמן בתנועה בהתחלה כי הקור היה רודף אחריהם אחרי זה מתוך הרגל. הגברים והנשים חיו בנפרד פעם בשנה הם היו נפגשים, גם לצורך ההזדווגות גם לעביר את הבנים הגדולים לגברים וגם בשביל להחליט את המסלול לשנה הבאה.
היא הייתה מרגלת, מטבעה אהבה את הלבד שלה, מטבעה הייתה סקרנית ......
היא הייתה חוקרת את הסביבה לפני שהשבט שלה היה עובר לשם תמיד בסתיו ואביב לפני שהם היו צריכים לעבור הלאה ......
הגוף שלה היה מושלם לתפקיד שלה קטנה, שחומה, לא שרירית בכלל אבל כוח סיבולת שלה היה מדהים, שער שחור, עיניים שחורות, ידיים קטנות וחזקות....
בזמן שאכלה את הבשר חשבה לעצמה מה זה הדברים האלה ששוחים במים זוהרים קטנים זריזים היא ניסתה לתפוס אחד ולא הצליחה .....
באמצה הלילה הרגישה שאדמה רועדת, קפצה מהמקום תוך שנייה ערנית לחלוטין מחפשת את המקור של הרעש... האבנים התחילו ליפול לידה היא התקפלה מפוחדת ממשהו שלא הכירה ...... אחרי שהרעש הפסיק הכל היה שונה הדרך הביתה הייתה חסומה .....
לישון היא כבר לא הכלה אז היא התחילה לזוז עם הקו של הנהר הקטן....
שהיא יצא היה כבר יום, האזור היה ירוק עם עליה להר היא רצה על ההר מאושרת שיצא לשמם, שמצא מקום כזה מדהים, לאותו רגע לא היה בראש שלה שאין לה דרך חזרה ....
על ההר היפה ממש על הקצה שלו עמדה אישה אצילית, נושמת את אויר, רואה את המקום המדהים הזה הכל ירוק, נהר ענק וצהוב חוצה את העמק, המון חיות מסתובבות ..... המון אוכל ..... כאן השבט שלה יהיה מאושר.....
שירדה מההר ישר הבינה שעוד לא דרכה כאן רגל אדם, החיות לא הגיבו שראו אותה......
ללילה היא בחרה לעצור על הגבע שמצא בדרך, הספה עצים הדליקה אש פתחה ונקטע שפנים שהרגה בדרך, היא אהבה בשר שלהם....
ישבה הסתכלה על האש תכננה למחר ללכת במורד הנהר לראות מה יש שם האם יש מהרות לאנשים או שהצטרכו לבנות משהו.....
בלילה התעוררה מקולות לא מוכרים, קמה בעדינות לראות מי זה ......
זה היה מחזה מדהים .... כמה לביאות היקפו פיל, הוא היה זקן ולא הכל לזוז כמו כולם נשאר מאחור .....
המראה של ההתקפה הער בה חושים של ציד הנחיריים שלה התרחבו העיניים נצצו בחשיכה, היא עקבה אחרי כל תזוזה שלהן, התנועות שלהן כמה הן מאורגנות כל אחת יודעת מה לעשות ..... אחת קפצה עליו מאחור בזמן שהשנייה משכה את תשומת לבו מקדימה ..... היא כמעט הרגישה את הרגע שהעור של הפיל נקרע מהשיניים שלהן.....התרחקה נושמת בכבדות, כל כך מרוגשת ממשהו ראית עכשיו, בחיים לא ראית את הראיות תוקפות זה היה מחזה מדהים......היה לה קשה לחזור לישון אחרי, סתם שכבה על גבה מסתכלת על הכוכבים .....
למחרת כמו שתכננה הלכה במורד הנהר .....
באיזה שהו שלב הרגישה אותו עוקב אחריה, ידעה שהוא מסוכן רק לא ידעה אך היא בורחת ממנו
ללחם איתו היא לא התכוונה, לא היה לה סיכוי קלוש להביס אותו .....
לחוצה, מנסה לא לרוץ היא חפשה מקום .....
מצא, על ההר די גבוה בשבילה היה פתח, בלי לחשוב פעמיים רצה בכל הכוח לכיוונו ....
הספיקה
הסתובבה ואז ראית אותו .... אריה ענק ..... הוא ניסה לקפוץ אבל החליק ...... התיישב עם כל הפוזה שלו נותן לה להבין שהוא לא מוכן לוותר .....
אחרי כמה שעות הצטרפו עליו הלביאות של הלילה ......
היא התחילה לחשוב על דרך מילוט יותר יצירתית, נכנסה יותר עמוק ואז הריחה ריח, מסוכן, ריח של טורף, טורף גדול ..... טיגריס ......
הדחף הראשון שלה היה לברוח אבל היא שכנעה את עצמה לעצור.....אם טיגריס היה כאן הוא כבר מזמן היה מגיע עליה אז הוא לא כאן אבל מאיפה הריח?
המשיכה להיכנס פנימה עד שהיגיע לפתח קטן משם הריח היה הכי חזק.....
זה היה ממש חור בתוך הקיר בין שתי המערות.... התקרבה... ואז היא ראייתה אותו, חיה יפיפייה טיגריס לבן ענק היא לא ראייתה בחיים טיגריס בגודל כזה ....
הוא הרגיש אותה מיד
הסתובב בא לפתח, נועם
למזלה הוא היה שובעה, בעיניים הירוקות שלו היה יותר סקרנות מרעב
היא התיישבה ליד הפתח חושבת אך היא יוצאת מכאן ..... אש היא לא צריכה מים יש לה לכמה ימים אוכל ליותר ......
באותו זמן הטיגריס חזר למקום שלו רגוע, היצור שהיה שם לא מזיק ריחו מזכיר ריח של קופים קצת שונה אבל לא מזיק
כעבור כמה ימים היא התחילה לדאוג, הראיות לא חשבו אפילו לוותר בתורות היו יורדים למים בתורות היו הולכים לצוד ככה הם לא נתנו לה פתח לברוח
טיגריס היה כבר בוגר הוא איבד את משפחתו בזמן הגשמים החזקים שהיו כאן לפני כי שנה מאז היה לבד
מצא את המערה הזאת וחיי בה, לבד
היצור הזה סיקרן אותו, לא מאיים ריח של פחד היה מתחזק כל יום שעבר
טיגריס אהב לשמוע אותה, היא ספרה לו הכל על עצמה, על השבט שלה, על הרפתקאות שלה, הכל
כל היום הייתה מדברת איתו כאילו הוא חבר חדש שלה
עם הזמן הוא התרגל עליה
כבר לא היה לחוץ מריחה היה שמח לשמוע את הצעדים שלה מתקרבים
כמו כל יצור חיי הוא היה זקוק לחברה
לאחר עשרה ימים האריות מצאו דרך לעלות למערה דרך אומנם ארוכה אבל זה היה שווה את זה
היא הרגישה שמשהו לא בסדר שראייתה שאין יותר אריות
בחשש גדול יצא מהמערה היא הייתה צמאה מאוד צמאה
התחילה לזוז מהר לפני שהן יחזרו ופתאום ראייתה אותם מתקרבים עליה ....
היא התחילה לרוץ מהר כמה שיותר מהר
איפה יש פתח להסתתר ......
הינה
יש
מהר
יותר מהר
כמעט הגיע
ו....
ראית את הטיגריס יוצא משם ......
היא נעצרה
המחשבות קפוא לה
היא קפאה
מה עדיף?
האריות כמעט היו שם בגלל הסיבוב לא יכלו לראות אותו עומד, מסתכל עליה
היא החליטה לקחת את הצ'אנס....
ורצה לכיוונו
לא יודעה מה היה אחר כך..... היא הייתה על הרצפה נתונה לרחמיו וחכתה להרגיש את הציפורניים שלו קורעות את הגב שלה ....
עם כל דקה שעברה היא התחילה להבין שזה לא יקרה ....
הרימה את הראש .....
ואז הרגישה את הנשימה שלו מעל הראש שלה ........
הוא יריח אותה
נזכר בריח המוכר
גרגר שם את הרגל על גבה .....והוריד אותה
זז
מתיישב
מסתכל
היא קמה
לאט
בלי תנועות חדות
מתיישבת
מסתכלת .....
כמה זמן עבר?
היא לא ידעה
החושך כבר הציף את השמיים
הוא קם
עיניו נצצו מרעב
נחיריו התרחבו
הטורף היה מוכן לצאת לדרכו
הסתכל עליה
היא התכווצה
הוא הלך
היא אחריו
ירד לנהר לשתות
היא גם שתית
הוא שם לב שהיא ליד
אבל לא היה נראה שזה מפריע לו
חזיר בר התקרב
היא אינסטקטיבית התחבאה מאחורי האץ
הוא זז..... ונעלם
החזיר עם חשש גדול יצא לשתות
טיגריס קפץ עליו משום מקום ...
פספס ...
חזיר בורח
לכיוון שלה ...
בלי לחשוב היא מוציא סכין
קופצת
מרגישה את הסכין נכנסת לתוך הבשר החי
רועדת
עומדת
הוא מתקרב
מסתכל
לוקח את החזיר לתוך הפה
והולך
היא אחריו
בתוך המערה היא חותכת לעצמה רגל
הטיגריס לא מגיב
נותן לה
היא הרוויחה את זה
היא זזה לפתח המערה
מדליקה אש
משפדת את הרגל
שמה מעל האש
אחרי שהם אכלו
הוא בא ליד האש
לאט עם חששות
היא הסתכלה עליו
קמה
התקרבה
הושיטה יד
לאט
הוא הבין
התקרב
נתן לה
נתן לה לגעת בו
רגש שהציף את שניהם באותו רגע
היה טהור .......

אחרי כמה זמן היה אפשר לראות לפעמים על פסגת ההר זוג לא שגרתי
טיגריס לבן ולצידו אישה קטנה ואצילית
עמדו
והביטו על העמק הזוהר ......
דפי.
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006
דפי. • 23 בפבר׳ 2006
מראש אני מרימה לעצמי offtopic.gif

ועכשיו רק אומר שהמשפט שלך, או לפחות חלקו הראשון, בחתימה מקומם אותי.

מה זאת אומרת מטבעה?????

דפי. לא קשורה.
aka BODYGUARD
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006
aka BODYGUARD • 23 בפבר׳ 2006
זריאלי...
כל סיפור מתעלה על קודמו..
הטיגריס הלבן..
הדלתא של הטבע,
נדיר,אציל,שקט,קטלני,
מחושב,גדול,עוצמתי.....
תודה.



דפי,
כל כך הרבה פוסטים...
אפשר לדלג לפוסט הבא.
מחזיק בחבל
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006
מחזיק בחבל • 23 בפבר׳ 2006
בודיגרד יקר




BODYGUARD כתב/ה:

כל כך הרבה פוסטים...
אפשר לדלג לפוסט הבא.


שוב אני מסכים איתך וזה מתחיל להדאיג אותי.



(אין הדברים מכוונים לפרסום שלך זריאלי.)

שלמות אינה יעד- היא פיקציה!
Whip​(שולט)
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006
Whip​(שולט) • 23 בפבר׳ 2006
זריאל,
סיפור יפה.
עוד קצת הגהה ועריכה היו מוסיפים, כמו גם הוספת תיאורים, מקומות וכו' (נראה שאת מדלגת מהר על העלילה בשביל להגיע לסוף, ומרגיש לי שחבל, כי העלילה מעניינת),
אבל בכל מקרה אהבתי.
Whip​(שולט)
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006
Whip​(שולט) • 23 בפבר׳ 2006
זריאל,
סיפור יפה.
עוד קצת הגהה ועריכה היו מוסיפים, כמו גם הוספת תיאורים, מקומות וכו' (נראה שאת מדלגת מהר על העלילה בשביל להגיע לסוף, ומרגיש לי שחבל, כי העלילה מעניינת),
אבל בכל מקרה אהבתי.
Zarial​(מתחלפת)
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006
Zarial​(מתחלפת) • 23 בפבר׳ 2006
מאסטר ....
קוראת שוב ושוב
וחום ממלא אותי
וגאווה
שגרמתי לך לחייך על הבוקר
שאהבת
נותן לי חשק לכתוב
עוד ועוד
אוהבת

Whip
תודה על המחמאה
בקשר להערה
ככה אני כותבת, תציץ בסיפורים הקודמים שלי או בבלוג
ככה אני .....
נקרא לזה ייחודיות של הכתיבה שלי

ותודה
aka BODYGUARD
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006
aka BODYGUARD • 23 בפבר׳ 2006
Zarial כתב/ה:
מאסטר ....
קוראת שוב ושוב
וחום ממלא אותי
וגאווה
שגרמתי לך לחייך על הבוקר
שאהבת
נותן לי חשק לכתוב
עוד ועוד
אוהבת

ותודה



זריאלי,
ללא גבולות...
רחום וחנון
לפני 18 שנים • 23 בפבר׳ 2006
רחום וחנון • 23 בפבר׳ 2006
כישרון נדיר ,להבעה בכתב.
רכשת לך עוד קורא קבוע.
סוחפת מרתקת כותבת בשתף בחסד עליון.
מחיאות כפיים.

יום מקסים לך למאסטר בר המזל לשאר השפחות לי ולכל הקוראים