GOLD
|
לפני 20 שנים •
4 בספט׳ 2003
זיכרונות של ילדות, זכרון לאדון.פעם כשהיה הוא קטן, זוכר שכאב הוא כאב. הוא זוכר את אותה הקבוצה, הוא זוכר את אותם המכות שהכתה. הוא זוכר שחזר לביתו, מול מראת האבמט מדדה פציעותיו זו אמו. הוא זוכר את אביו שנכנס, ובקול מנומס, כמעט שברירי, ביקש כי יברח אם תקרה שוב תקרית. הוא זוכר את הרגע ההוא, אותה השניה בו ידע... דרכם שלו ואביו, נפרדה זה עתה... הוא זוכר את הבוקר שבא, כשיצא לדרכו חדור מלחמה, זוכר שעבר מכיתה לכיתה בחיפוש אחר חברי הקבוצה, זוכר שנמצא המנהיג, זוכר שצעד מול כיתה משתאה, ומורה מבקשת בהסבר התנהלות מוזרה, זוכר שעמד מול מנהיג הקבוצה, זוכר שהביט בעיניו, בדמו גאתה השנאה, זוכר את אותו עיפרון, זה שהיה חבוי בכיס מעילו, ואז הדקירה לעין רעה, ואז הצריחה, ואז זעקות מילדי הכיתה, ואז משטרה, שוב הכאה, והוריו תדהמה. הוא זוכר את אותו החיוך שחייך, זה שעלה בו בחדר המנהל, זו שחייך לאותו החוקר, זה שחייך מול אביו הסובל, זה שאמר מלא גאווה, אותי לא יכו, הנה כאן הסתיימה הבריחה. ******* לעיתים הוא שוכב בלילות, וחושב לו על אבא חזק שישלוט. אב שידו חזקה, יד מחזקת, מכוונת, מורה. יד שהיתה נוכחות, יד של הורות, ידו של סמכות, כן, ולוא רק היתה לו אז את אותה זו היד... אולי לא היה דוחק ברוחו להקנות לעצמו חוזק אב. אבל כך הוא למד, כן כך הוא גדל, ומאז מבקש לכסות בידו על כולם. להורות, לכוון, ללטף ולנזוף. אב, כן רק אב. אבא ילד, וילד כאב, רוחו חזקה, נפשו איתנה, אך לכל שנזקק הוא, היא מעט אהבה. הנה שוב אור ירח, אורו סהרון, מחלון מיטתו עולה זיכרון. בכבוד רב, GOLD. [/i][/color] |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
4 בספט׳ 2003
ולמרות שאתה צ'ילבה ולא רוצה לדבר איתי יותר לעולם ומגיע לי וזהו לי - אוהבתותך [
 ]
נו טוב. זונה. קל לרצות אותי.. 
בקשר לכתוב? נו. כרגיל, איש מוכשר שכמותך. יום נפלא }{ |
|
|
| ניקול(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
4 בספט׳ 2003
וואו
כתיבה מדהימה אכן
אבל... ככה הופכים להיות אדון? |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
4 בספט׳ 2003
אני לא יודעת אם מדובר בזיכרון אישי שלך,
אבל זה מעניין ללא ספק. וכתוב מצויין כבר אמרנו.
|
|
|