Toxic Princess
|
לפני 18 שנים •
25 בפבר׳ 2006
וואלה
אני לא מבינה מה אתם מתבכיינים פה.. וחדשה צודקת- למה אתם לוקחים הכל כל כך קשה !?!?
אישית, אני נהנת מאוד... משעשע ביותר. לא יודעת איך אבל אני מצליחה להבין את מה שהיא מנסה לומר, ואני אוהבת את זה, והיא צודקת בקטעים מסויימים.. נראה לי... תנו לבנאדם לבטא את עצמו מה כואב לכם... קצת שפה מלוכלכת? מי ישמע כולנו תמימים ואוזנינו לא שמעו ועינינו לא ראו מילים כאלה? ולא דיברנו מילים כאלה? קצת פלורליזם..מדינה דמוקרטית לא? 
בקיצור, קחו הכל בקליל.. 
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 18 שנים •
25 בפבר׳ 2006
אני מבינה את מה שאת מנסה להגיד חדשה.
ואני מבינה שהמילה חרא מתארת מקומות שהם פחות קלים לקבלה אצל האחר. אבל מי קבע שזה חרא? לפי איזה מושגים את שמה את הסרגל הפנימי שלך? חרא ששוה זהב- זוכרת? זה בדיוק זה. החרא ישאר בהגדרה שלו חרא אם תתעקשי להגיד שיש בך חרא. אבל הוא יהפוך לזהב אם תראי אותו כך. אני בכלל לא חושבת שצריך להיות לך רע כדי לדבר על החלקים שאת מכנה אותם הכוסאוחתו שלך. אבל יש הרבה דברים שאמרת שרק אדם שנגע בקרקעית של עצמו וחזר משם יכול להגיד אותם. ואני מאוד מזדהה עם זה כי גם אני עברתי את אותו התהליך בדיוק. השאלה מה עשית כשנגעת בקרקעית של עצמך, מה חשבת שאת לוקחת איתך במסע שלך חזרה למעלה. חרא או זהב? תמיד כשמדברים על לקבל דברים אני נזכרת באגדה על הנסיכה והצפרדע, שברגע שהיא אהבה אותו ונישקה אותו שזה סמל לאהבה וקבלה, זה נהפך למשהו אחר לגמרי. גם אם זה " נורא" זה נהפך למשהו אחר. קצת אולי קלישאי, אבל מאוד נכון. לקבל את עצמך באהבה זה להפוך את " החרא" לזהב. לא להתכחש זה רק השלב הראשון. השלב השני זה לאהוב ולקבל אותו.... זו לא חולשה לבכות ( אם כי לא הבנתי את עניין האשכנזיה ) ואני אדם מאוד ישיר
שיודעת יפה מאוד להתרומם על שתי רגליים אחוריות כשצריך. אבל אני לא חושבת שרכות או בכי הם סימן לחולשה. כשאני קראתי את כל מה שכתבת, בעיקר את ההודעות הראשונות שלך, הייתה תחושה שאת פונה בעצם למישהו מסויים- אפס היית, ואפס תשאר. גם הרעיון לחתוך לו את הזין ( שאת הרעיון הזה נידב לך גולד מן הסתם ) מרגיש עם המון תוקפנות שלא צצה יש מאין. יש המון תוקפנות
בכלל בכל מה שאת כותבת, ותוקפנות כזו בדרך כלל צריכה אדמה מסוג מאוד מסויים כדי שהיא תנבט. אבל אני מכבדת את רצונך שלא לדבר על זה. כי בתחושה שלי את תופסת את זה כחולשה וחבל. |
|
|
|
חדשה מאוד(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
25 בפבר׳ 2006
גלתיאה כתב/ה: אני מבינה את מה שאת מנסה להגיד חדשה.
ואני מבינה שהמילה חרא מתארת מקומות שהם פחות קלים לקבלה אצל האחר. אבל מי קבע שזה חרא? לפי איזה מושגים את שמה את הסרגל הפנימי שלך? חרא ששוה זהב- זוכרת? זה בדיוק זה. החרא ישאר בהגדרה שלו חרא אם תתעקשי להגיד שיש בך חרא. אבל הוא יהפוך לזהב אם תראי אותו כך. אני בכלל לא חושבת שצריך להיות לך רע כדי לדבר על החלקים שאת מכנה אותם הכוסאוחתו שלך. אבל יש הרבה דברים שאמרת שרק אדם שנגע בקרקעית של עצמו וחזר משם יכול להגיד אותם. ואני מאוד מזדהה עם זה כי גם אני עברתי את אותו התהליך בדיוק. השאלה מה עשית כשנגעת בקרקעית של עצמך, מה חשבת שאת לוקחת איתך במסע שלך חזרה למעלה. חרא או זהב? תמיד כשמדברים על לקבל דברים אני נזכרת באגדה על הנסיכה והצפרדע, שברגע שהיא אהבה אותו ונישקה אותו שזה סמל לאהבה וקבלה, זה נהפך למשהו אחר לגמרי. גם אם זה " נורא" זה נהפך למשהו אחר. קצת אולי קלישאי, אבל מאוד נכון. לקבל את עצמך באהבה זה להפוך את " החרא" לזהב. לא להתכחש זה רק השלב הראשון. השלב השני זה לאהוב ולקבל אותו.... זו לא חולשה לבכות ( אם כי לא הבנתי את עניין האשכנזיה ) ואני אדם מאוד ישיר
שיודעת יפה מאוד להתרומם על שתי רגליים אחוריות כשצריך. אבל אני לא חושבת שרכות או בכי הם סימן לחולשה. כשאני קראתי את כל מה שכתבת, בעיקר את ההודעות הראשונות שלך, הייתה תחושה שאת פונה בעצם למישהו מסויים- אפס היית, ואפס תשאר. גם הרעיון לחתוך לו את הזין ( שאת הרעיון הזה נידב לך גולד מן הסתם ) מרגיש עם המון תוקפנות שלא צצה יש מאין. יש המון תוקפנות
בכלל בכל מה שאת כותבת, ותוקפנות כזו בדרך כלל צריכה אדמה מסוג מאוד מסויים כדי שהיא תנבט. אבל אני מכבדת את רצונך שלא לדבר על זה. כי בתחושה שלי את תופסת את זה כחולשה וחבל. אי אפשר למחזר כל חרא לזהב. זה בלוף. אפשר ללמוד על מה לא לדרוך. אבל למען זה... צללתי לחרא, ולמדתי עליו. למדתי על יתרונות מסויימים שלו. אבל גם למדתי לקבל אותו כחלק מחיי . באהבה ? לא תמיד. בהשלמה? משתדלת. מה שבטוח שאי צלילה לזה יביא לגאווה ושחצנות. וליצור דוםחרא. בכי במידה, הוא חוזק . כי הוא אנושי כמו ציניות. כי הוא מראה: "אני כאילו חלשה.. אבל להיפך אני מרשה לעצמי להתבטא באופן בכייני , ואני לא חוששת להשבר מזה" בכי אומרים משחרר. בדיוק מהסיבה הזאת. כי את באה לידי ביטוי. בטח שיש תוקפנות. זה סוג של חרא. שלום עושים בדרכי שלום. "חרא" מציגים באלימות. |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 18 שנים •
25 בפבר׳ 2006
את לא צריכה למחזר חדשה, את צריכה להפוך את את נקודת המבט שלך.
למחזר זה להתקע. לא לדרוך עליו? את חייבת לדרוך, להביט, להסתכל לו טוב טוב בעיניים, להכיר אותו. צללת, אבל לא עלית. לפי דעתי את בדיוק באמצע של הדרך. מכירה, מבינה שהוא קיים, אבל עדיין לא אוהבת את מה שאת. רק שתאהבי את מה שאת את תשלימי עם מה שיש בך. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו- אני לא יודעת מה את מכנה בדיוק " החרא" שלך. זאת אומרת מה הרקע המדויק שלו. אבל אם את כאן, באתר הזה, יש כנראה משהו שמסתובב סביב זה. תראי- מאוד קשה לפעמים לקבל את העובדה שאתה שונה מאחרים, במיוחד שהאחרים זה הרוב. במיוחד שכולם כאן גדלו על הקולות של האחרים שבחוץ- מה מותר, ומה אסור, מה יאה, ומה לא. אבל האם את מוכנה לראות שאת אחרת ומיוחדת מול כל האחרים שנפלטו מאיזה סרט נע של מיניות אחידה? מה הטיעון שלך לא להשלים ולא לקבל את עצמך באהבה? רק בגלל שאחרים שנפלטו מאותו הסרט אומרים אחרת? את באמת רוצה לקמט את מה שאת, את כל המיוחדות שלך, לקרוא לזה " חרא"?? ולא משנה מה שזה. להגיד חרא זה להשתמש בקולות האחרים ולהעביר את עצמך מסע של כעס עצמי. את באמת תתני להם להכנס לך לנשמה ולהחליט לך מה את?? את מאמינה שאת כל זה את צריכה להתריס מול העולם עם אגרוף, ועדיף שזה יהיה בין העיניים שלו? הרי שתאהבי באמת את מה שאת ( ולא משנה מי אמר לך מה, תמחקי את זה ) האגרוף הזה ישתחרר מעצמו, היד תפתח לתנועה של קבלה, רפויה ונינוחה. מה שקורה בדרך כלל שאוהבים ( את עצמנו, את עצמנו ואחר כך את האחרים ) אני מסכימה איתך בדיוק בגלל זה שיש אנשים שכל עוד לא יקבלו את עצמם, לא יכולים לקבל אחרים. אבל תראי כמה שזה מסע קשה וכואב. תראי כמה דם את מטפטפת כאן וכאב, כדי ללמוד באמת לאהוב את עצמך. חדשה- תזכרי, לא משנה מה אמרו, או מי אמר, או כמה עוויות רתיעה ראית בדרך. זה זהב. |
|
|
|
חדשה מאוד(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
25 בפבר׳ 2006
גלתיאה כתב/ה: את לא צריכה למחזר חדשה, את צריכה להפוך את את נקודת המבט שלך.
למחזר זה להתקע. לא לדרוך עליו? את חייבת לדרוך, להביט, להסתכל לו טוב טוב בעיניים, להכיר אותו. צללת, אבל לא עלית. לפי דעתי את בדיוק באמצע של הדרך. מכירה, מבינה שהוא קיים, אבל עדיין לא אוהבת את מה שאת. רק שתאהבי את מה שאת את תשלימי עם מה שיש בך. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו- אני לא יודעת מה את מכנה בדיוק " החרא" שלך. זאת אומרת מה הרקע המדויק שלו. אבל אם את כאן, באתר הזה, יש כנראה משהו שמסתובב סביב זה. תראי- מאוד קשה לפעמים לקבל את העובדה שאתה שונה מאחרים, במיוחד שהאחרים זה הרוב. במיוחד שכולם כאן גדלו על הקולות של האחרים שבחוץ- מה מותר, ומה אסור, מה יאה, ומה לא. אבל האם את מוכנה לראות שאת אחרת ומיוחדת מול כל האחרים שנפלטו מאיזה סרט נע של מיניות אחידה? מה הטיעון שלך לא להשלים ולא לקבל את עצמך באהבה? רק בגלל שאחרים שנפלטו מאותו הסרט אומרים אחרת? את באמת רוצה לקמט את מה שאת, את כל המיוחדות שלך, לקרוא לזה " חרא"?? ולא משנה מה שזה. להגיד חרא זה להשתמש בקולות האחרים ולהעביר את עצמך מסע של כעס עצמי. את באמת תתני להם להכנס לך לנשמה ולהחליט לך מה את?? את מאמינה שאת כל זה את צריכה להתריס מול העולם עם אגרוף, ועדיף שזה יהיה בין העיניים שלו? הרי שתאהבי באמת את מה שאת ( ולא משנה מי אמר לך מה, תמחקי את זה ) האגרוף הזה ישתחרר מעצמו, היד תפתח לתנועה של קבלה, רפויה ונינוחה. מה שקורה בדרך כלל שאוהבים ( את עצמנו, את עצמנו ואחר כך את האחרים ) אני מסכימה איתך בדיוק בגלל זה שיש אנשים שכל עוד לא יקבלו את עצמם, לא יכולים לקבל אחרים. אבל תראי כמה שזה מסע קשה וכואב. תראי כמה דם את מטפטפת כאן וכאב, כדי ללמוד באמת לאהוב את עצמך. חדשה- תזכרי, לא משנה מה אמרו, או מי אמר, או כמה עוויות רתיעה ראית בדרך. זה זהב. תודה על התשובה. אני אוהבת את כלכולי. זהב, חרא, חסרונות, יתרונות, זהב. כוסאחתקי. לכן אוהבת את עצמי ולכן יכולה לאהוב אחרים. וזה תהליך חוזר על עצמו... אצל כל אחד.. |
|
|
רפאל
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
Re: מי הוא דוםחרא מזויף חדשה מאוד כתב/ה: אל תדבר איתי עם זין עומד
חדשה מאוד, זה תופס גם ביחס לזין שלך? ביחס לשפחתיות הזקורה שלך? או ביחס לפוזה של האחת שכבר התבוננה אל תוך תהומות נפשה, התפלשה בצואה, ירדה עד תחתיות שאול, והיא אחרת מכולם... הפוזה של האחת שמושלמת באי-השלמות שלה... האחת שדבריה הם מראה מלוטשת עבור כל המגיבים לה... וכל מי שיחפוץ להתקרב אליה, מייד תתגלה ערוותו... ? זו האמת הבלתי-מזוייפת שלך? להיות השפחה שיודעת בדיוק, אבל בדיוק, איך דום אמיתי צריך להתנהג? השפחה שהיא למעלה מכל דום, וממקומה היא שופטת כל נסיון של שליטה, ותסרס כל שליטה שאינה נכנעת לה? ואם יבוא אחד, שלא יתכופף, ולא יקבל את פוזת האמת שלך, ולא יהיה ככלי קיבול להכיל בו באופן מושלם את אי-השלמות שלך... מייד הוא יקרא מזוייף ומנוול? אפשר באמת בלי פוזות? אפשר באמת בלי לבושים לכסות בהם את הערווה? אפשר באמת בלי שורותים, להוריד בהם את המים, ולהדחיק את הצואה? ובמילים אחרות: אפשר באמת בלי להיות בן-אדם? הפוזה הזו, שבא אנחנו מניחים לכאורה את החרא לצד היהלומים, ואנחנו "אמיתיים" כל כך, אינה הזיוף הגדול מכל בעצם? באת ללמד אותנו לקבל את כל האמיתות על אודות האדם, להוציא את האמת הגדולה והפשוטה מכולן, והיא שאין אדם בלי הדחקה ובלי פוזה? |
|
|
מUחדת
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
רפאל כתב/ה: חדשה מאוד כתב/ה: אל תדבר איתי עם זין עומד
חדשה מאוד, זה תופס גם ביחס לזין שלך? ביחס לשפחתיות הזקורה שלך? או ביחס לפוזה של האחת שכבר התבוננה אל תוך תהומות נפשה, התפלשה בצואה, ירדה עד תחתיות שאול, והיא אחרת מכולם... הפוזה של האחת שמושלמת באי-השלמות שלה... האחת שדבריה הם מראה מלוטשת עבור כל המגיבים לה... וכל מי שיחפוץ להתקרב אליה, מייד תתגלה ערוותו... ? זו האמת הבלתי-מזוייפת שלך? להיות השפחה שיודעת בדיוק, אבל בדיוק, איך דום אמיתי צריך להתנהג? השפחה שהיא למעלה מכל דום, וממקומה היא שופטת כל נסיון של שליטה, ותסרס כל שליטה שאינה נכנעת לה? ואם יבוא אחד, שלא יתכופף, ולא יקבל את פוזת האמת שלך, ולא יהיה ככלי קיבול להכיל בו באופן מושלם את אי-השלמות שלך... מייד הוא יקרא מזוייף ומנוול? אפשר באמת בלי פוזות? אפשר באמת בלי לבושים לכסות בהם את הערווה? אפשר באמת בלי שורותים, להוריד בהם את המים, ולהדחיק את הצואה? ובמילים אחרות: אפשר באמת בלי להיות בן-אדם? הפוזה הזו, שבא אנחנו מניחים לכאורה את החרא לצד היהלומים, ואנחנו "אמיתיים" כל כך, אינה הזיוף הגדול מכל בעצם? באת ללמד אותנו לקבל את כל האמיתות על אודות האדם, להוציא את האמת הגדולה והפשוטה מכולן, והיא שאין אדם בלי הדחקה ובלי פוזה? לגמרי. 
|
|
|
|
חדשה מאוד(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
מיוחדת. כתב/ה: רפאל כתב/ה: חדשה מאוד כתב/ה: אל תדבר איתי עם זין עומד
חדשה מאוד, זה תופס גם ביחס לזין שלך? ביחס לשפחתיות הזקורה שלך? או ביחס לפוזה של האחת שכבר התבוננה אל תוך תהומות נפשה, התפלשה בצואה, ירדה עד תחתיות שאול, והיא אחרת מכולם... הפוזה של האחת שמושלמת באי-השלמות שלה... האחת שדבריה הם מראה מלוטשת עבור כל המגיבים לה... וכל מי שיחפוץ להתקרב אליה, מייד תתגלה ערוותו... ? זו האמת הבלתי-מזוייפת שלך? להיות השפחה שיודעת בדיוק, אבל בדיוק, איך דום אמיתי צריך להתנהג? השפחה שהיא למעלה מכל דום, וממקומה היא שופטת כל נסיון של שליטה, ותסרס כל שליטה שאינה נכנעת לה? ואם יבוא אחד, שלא יתכופף, ולא יקבל את פוזת האמת שלך, ולא יהיה ככלי קיבול להכיל בו באופן מושלם את אי-השלמות שלך... מייד הוא יקרא מזוייף ומנוול? אפשר באמת בלי פוזות? אפשר באמת בלי לבושים לכסות בהם את הערווה? אפשר באמת בלי שורותים, להוריד בהם את המים, ולהדחיק את הצואה? ובמילים אחרות: אפשר באמת בלי להיות בן-אדם? הפוזה הזו, שבא אנחנו מניחים לכאורה את החרא לצד היהלומים, ואנחנו "אמיתיים" כל כך, אינה הזיוף הגדול מכל בעצם? באת ללמד אותנו לקבל את כל האמיתות על אודות האדם, להוציא את האמת הגדולה והפשוטה מכולן, והיא שאין אדם בלי הדחקה ובלי פוזה? לגמרי. לזהות דוםחרא זה כמו לזהות פורנוגרפיה. כשזה "זה" את יודעת. ולא צריך עוד הסברים. וכל אחת ותחושת המנוש שלה . אני את שלי אומרת, ואם שרמוטה אחרת ממני חושבת אחרת, שתגיד. אני חארייתית סדרתית, אני מודה בזה כל הזמן, אני לא משולמת ואני חסרת תקנה בהרבה מובנים. מסכות ופוזות הם לחם חוקי, מאז החלתי להזדיין עם גברים ולזיין מוחות. אני לא מושלמת. ואם אטען שאני מושלמת, אני אהבלית שכורתת את הענף עליו היא טוענת. אתה מדבר איתי על הפילוסופיה של חוסר מושלמות אנושית מובנית, ועל זה אסכים איתך. אין שלמות יש השתלמות. ואני הזונה, לא טובה יותר ממישהוא אחר. המנוש שלי מריח ומסריח כמו כל וגינה אחרת. הטיעון הוא על הגישה, על השאיפה. וזה חשוב ומציל חיים, כמו לזיין זונת רחוב עם קונדום. אני מפנה אצבע משולשת כלפיי אותם דומי חרא שאצלם השמש זורחת בתחת ושוקעת בכיפת הזין. ובשם הגישה הזאת הם מרמים שפחות נאיביות. משחקים אותה אליל. השתלמות מהם והלאה, רק תן להם לדחוף. |
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
תשמעו, הדיון פה תפס תאוצה לכיוון מעניין.
גלתיאה, מקסים מה שכתבת. וגם אתה רפאל. מסכים עם כל מילה. לחדשה: תגידי, למה את בעצם עוסקת בחרא ? למה לא מחפשת זהב ? מה זה נותן לך ללכת ולהשמיץ דומים שהם בגדר חרא עבורך. זה הרי ברור שיש גם כאלה. אבל למה לעסוק בהם. האם זה לא בדיוק כמו לעסוק בחרא של עצמך ? יש לי עצה בשבילך, בחיי, תדברי על הזהב, ותהני ממנו. ותעזבי אותך מהחרא, ולא בגלל שהוא מגעיל אותי, כי הוא לא. כי זה לא מעניין באמת. מה שמעניין זה הזהב. הגדילה לאמור, ג'ין וובסטר בסיפרה, אבא ארך רגליים: "אבא, אני אשב לי בצידי הדרך ואלקט לי פירורים של אושר". לקטי לך פירורים נשמה, ועזבי אותך ממסעות הצלב האלו. לכי ואחזי בהנאה. ויש כזו פה, והרבה, וזה מה זה נעים. |
|
|
godisafemale(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
היי חדשה- מה שלומך היום?
דום חארא? אל תלכי אליו יותר!
|
|
|