לדום המסוקס

לדום המסוקס.

שלום לך אדון. בשבוע שעבר נפגשנו, אדוני ואני יחד אתך ועם שפחתך ולמרות שלא תכננתי, משהו, בשישי ושבת שעבר ובזמן שהיה לי לחשוב (אסור לתת לאישה לחשוב...) גורם לי לכתוב לך את זה.

התרגשתי מאוד לפני הפגישה אתכם. זו הייתה חוויה ראשונה לי ולאדוני, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הכנסנו זוג לאינטימיות שלנו. פחדתי מהמון דברים, פחדתי שאאכזב אותו, פחדתי שהיא לא תמצא חן בעיני שאני לא אמצא חן בעיניה. הטעות שלי הייתה שממך לא פחדתי בכלל, המודל שהיה לי בראש הוא של אדוני ומאדם כזה מדוע וממה יש לי לפחד ולחשוש. אתך ידעתי שאסתדר.
הגענו וההתרגשות הרקיעה שחקים.
בהתחלה נתתם לנו לשחק קצת אחת עם השניה, להכיר. זה הפיג לי חלק מהחששות לגביה. למרות שלא ראיתי אותה. הרגשתי אותה ושמעתי שהיא מתרגשת לא פחות ממני. אבל אז פרשנו אתה ואני לצד אחד של החדר והיא נשארה לשחק עם אדוני.

חשבתי שהקנאה תעביר אותי על דעתי אבל לא, לא קינאתי. קצת קינאתי בזה שהיא כל כך נהנית, הרי ברור היה לי שהיא תהנה אני מכירה את האדם שהייתה איתו, בזמן שאני עסוקה בעיקר בלהיות תחת שליטה מילולית.

"מה את?"

"מה אני?"

"כן, מה את?" סטירה.

"כלבה?"

"יפה כלבה, ושל מי את כלבה?"

"שלך אדון?"

"יפה" סטירה "ומה את עוד שלי?"

"זונה אדון?"

"יפה" סטירה "אני אחנך אותה, אני אדון קשוח, אני אלמד אותך איך לפנות אלי"

"תודה אדון"

וכולי וכולי... לא שתקתי לרגע. על כל דבר הייתי צריכה להודות, לספר לך כמה אתה ורק אתה אדון מדהים נפלא ונהדר. ידעתי שזה קיים, לא היה לי מושג איך זה יעבוד עלי.

אני מודה, הסיטואציה של המסירה חירמנה אותי כהוגן, נטפתי. אבל השיחות האלו אתך כמעט שכיבו אותי. לא נתת לי שניה של מנוחה. ומעבר להכל, כל הזמן, למרות שנהניתי, צעקה לי מחשבה אחורית בראש צעקות מחרישות אוזניים שאמרו "לעזאזל, באיזו זכות הוא חושב שמותר לו לפנות אלייך כך? באיזו זכות הוא מאמין שאת תעשי כל מה שיגיד לך? ובאיזו זכות הוא חושב שכל מה שאת רוצה בעולם זה למצוץ לו את הזין?" כי הרי בינינו, הסיבה היחידה שהייתי שם, כורעת מולך היא שאדוני אמר לי להיות שם. הסיבה היחידה שעשיתי מה שאמרת היא שאדוני אמר לי לעשות מה שתגיד לי. לא באמת היית כל עולמי, לא באמת הערצתי את הזין שלך ולא באמת חשבתי שאתה מדהים ונפלא ונשגב.

האמת היא שגם לא הייתי כלבה או זונה שלך. אני שלו. וכשלו אני עושה באהבה כל מה שהוא אומר לי לעשות וזו הסיבה היחידה שעשיתי מה שאמרת לי אתה לעשות.
טריקי, אני יודעת, ובכל זאת זה המצב.

כל זה היה יכול לשעשע אותי לולי היו כמה נקודות שבגללן התהפכתי במהלך השבת.
עשית שם כמה דברים אדון שהיו מאוד לא "אדוניים" לטעמי. עשית כמה דברים (ואני לא מדברת על לדרוש ממני להגיד דברים) שהיו ממש לא לעניין.

קודם כל לא נתת לי מילת בטחון. נכון שלא הייתי לחוצה, ידעתי (ובדיעבד גם הסתבר שצדקתי) שאדוני שומר עלי כל הזמן ודואג לי. ובכל זאת זו הייתה אחריות שלך.

בהמשך, מי לעזאזל נתן לך את הזכות לדחוף לי אצבע לתחת ואחר כך לדרוש שאכניס אותה לפה???

אולי אתה אידיוט מוחלט ולא יודע שמה שהיה שם לא יכול להגיע לשום מקום אחר בלי לעבור קודם במקלחת, אבל אדוני הדגיש בפניך קודם לכן שאם אתה רוצה להיכנס לי לישבן אתה עושה את זה בצורה נקיה. אתה לא ידעת מה שאני ידעתי, שאני נקייה גם שם ולכן יכולה לאפשר לך לעשות את זה. אבל לעזאזל, מאיפה הזכות?

אחר כך תפסת לי את הציצי כל כך חזק עד שהייתי צריכה לבקש ממך די בתקיפות להזיז את היד.

לא כי כאב לי יותר ממה שיכולתי לסבול אלא כי הובהר לך חד משמעית שאסור לך להשאיר עלי סימנים. ושוב, מי נתן לך את הזכות ללחוץ עלי כך? אז נשאר סימן, ואני אתמודד איתו בשבוע הקרוב. אבל תגיד לי אדון, איפה אתה חי?

בקיצור, רציתי חוויה של החפצה, לא במקרה אמנם, אבל היו לי גם פנטזיות כאלו. אתך, קיבלתי את זה, בהחלט קיבלתי.

נכון, בכל רגע נתון יכולתי לקום וללכת. ידעתי שאם רק אבקש, הוא יעזוב הכל ונלך ביחד. ידעתי שאדוני שלי שומר עלי ולא ייתן לשום דבר רע באמת לקרות לי, הרגשתי בטוחה לחלוטין לאורך כל הדרך. וגם מאוד נהניתי מהחוויה. האישה שלך מדהימה, מתוקה ורכה ואהבתי להיות איתה. אבל אתה? אני לא אצטער אם לא ניפגש יותר. זלזלת בי, זלזלת בזוגיות שלי וזלזלת באדם שבי.

אני לא כועסת. יודע מה? אולי אני כן קצת כועסת, על החוצפה.
אבל לא נפגעתי ממך בשום דרך. ובכל זאת, חשוב לי, כדי שלא תעשה את אותן טעויות בעתיד. בבקשה, תהיה יותר קשוב. גם למה שמבקשים ממך וגם למה שקורה בשטח. ובעיקר, תהיה יותר בן אדם ותדע שתמיד, ולא משנה מה, מולך גם יש בן אדם. עם רגשות ומחשבות ולא רק עם פנטזיות.

יום נעים לך.