איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
9 במרץ 2006
לספר לפסיכולוגית?
הזהות הבדס"מית שלי היא חלק בלתי נפרד מזהותי כאישה, כאדם. היא מעסיקה אותי הרבה. קשה לי מאוד להסתיר מהפסיכולוגית את הפן הזה בחיי. מצד שני- מה אם הפסיכולוגית בקהילה?
הרי יש כאן אנשים מכל הסוגים והמינים. למה שפסיכולוגית לא תהייה "בקטע"? אוי, אלוהים, מה אם היא קוראת כאן עכשיו??? 
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 18 שנים •
9 במרץ 2006
אם הזהות הבדסמית היא חלק בלתי נפרד
מהזהות שלך בעינייך, ספרי לה על זה. שתפי אותה. אינך חייבת לספר לה ה-כ-ל מהתחום הזה. אני מאמין שבמציאות את תגלי שזה לא כל כך נורא כמו שדמיינת זאת. |
|
|
huan
|
לפני 18 שנים •
9 במרץ 2006
למה לכל הרוחות להסתיר משהו מהפסיכולוגית?..את משלמת לה שתקשיב ותעזור לך עם כל הדברים שאת אל יכולה לדבר אליהם עם אנשים אחרים ועם את לא הולכת אליה סתם בישביל הכיף אלא כחלק מטיפול מחובתך לספר לה על הדברים האלא כי אחרי הכל איך את מצפה שתעזור לך עם היא לא תכיר אותך?
ובאשר לפחד של אןלי היא בקטע? זה סתם מטומטם כי פסיכלוג טוב לא ידבר על הדברים שדיבר עליהם עם המטופל שלו עם אף אחד אחר ולכן זה ביכלל לא רולנטי עם היא חלק מהקהילה, גרה ברחוב שלך או שהיא החברה הכי טובה של אמא. |
|
|
kamor(נשלט)
|
לפני 18 שנים •
9 במרץ 2006
תסתכלי על חצי כוס המלאה,
אם היא באתר היא תוכל לטפל בך דרך הודעות פרטיות ואפילו בצ'אט . זה יחסוך לך זמן נסיעה 
. |
|
|
| babe |
לפני 18 שנים •
9 במרץ 2006
כמעט בטוח שהפסיכולוגית שלך לא בקטע
אם התחלת ללכת לפסיכולוגית את חייבת לספר לה הכל.
הסיכוי שהפסיכולוגית שלך בקטע הוא כמעט אפס. אם לא תספרי לה הכל היא לא תוכל לעזור לך. בהצלחה. בייב |
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
10 במרץ 2006
רק תקחי בחשבון,שאם היא לא "בקטע" תצטרכי לעשות לה אחד על אחד מקוצר כדי שתבין א הרקע
חוצ מיזה כמו שאמרו, אם את מרגישה שזה מהווה לך בעיה, הרי שזה צריך להיות חלק מהטיפול אחרת זה לא יהיה הכי יעיל. |
|
|
Master Oshri
|
לפני 18 שנים •
10 במרץ 2006
אני מאמין שהפסיכולגית שלך שמעה כבר את כל הסיפורים האפשריים,
מה גם שהיא פסיכולוגית, היא אמורה לשמוע את כל מה שעל לב הפציינט, לא כך? |
|
|
|
רכה(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
10 במרץ 2006
לספר רק אם זה רלוונטי
נראה לי שאני במיעוט כאן. אבל אני לא חושבת שאת חייבת לספר לה. אני חושבת שהשאלה שאת צריכה לשאול היא למה הלכת לטיפול. תמיד לדעתי יש סיבה אחת שהיא המפתח. גם אלה שהולכים סתם בשביל "הקטע", או בגלל שזה "באופנה" - זאת הסיבה שלהם.
אם הסיבה שלך קשורה לעניין הזה (כמו אצלי), אז ספרי לה. אבל אם זה לא קשור אז כדאי שתתמקדי בסיבה האמיתית. בדבר שבעצם מטריד אותך ובגללו הלכת לטיפול. לכן, לדעתי, את לא חייבת לספר לה. זה אפילו יכול ליצור לך בעיות איתה, או לבזבז זמן וכסף כי פתאום תתמקדו בזה ולא בעיקר. אלא אם כן זה העיקר. ואני גם חושבת שמה שצריך להדאיג אותך זה לא אם היא "בקהילה", אלא אם היא לא. כי אם היא לא, תצטרכי לבזבז הרבה זמן רק כדי להתחיל להסביר לה דברים, וגם אז לא בטוח שהיא תבין. ומה שיצא זה שהיא תתחיל לחפש פתרונות לא רלוונטיים. |
|
|
Queeny(מתחלפת){being}
|
לפני 18 שנים •
10 במרץ 2006
Re: לספר רק אם זה רלוונטי
[quote="רכה"]
אם הסיבה שלך קשורה לעניין הזה (כמו אצלי), אז ספרי לה. אני מסכימה עם זה. הפסיכולוגית שלך יודעת להכיל גם דברים קשים, מפתיעים, ואפילו "גרועים יותר" מבדסמ. את לא צריכה לחשוש מזה. אני פחות מסכימה עם מה שרכה כתבה, שאת צריכה לחשוש מכך שהיא לא בקהילה ותצטרכי להסביר הרבה ואולי היא תחפש פתרונות לא רלוונטיים. אני חושבת שגם מהתהליך של להסביר למישהו מבחוץ "מה הקטע" אפשר להבין הרבה על עצמך, וגם החיפוש אחר "פתרונות" - ואני לא בטוחה שהעניין הוא בפתרון - הוא תהליך חשוב שיכול לעזור לך בהבנה של עצמך ושל הצורך שלך בבדסמ. בהצלחה, Q. |
|
|
| לבנה(נשלטת) |
לפני 18 שנים •
10 במרץ 2006
לפסיכולוגית לא צריך לספר הכל. את הרי לא מספרת לה מה אכלת אתמול לארוחת צהריים. הטיפול הפסיכולוגי הוא לא מקום שבו צריך (ובטח לא חובה) לעשות סטרפטיז נפשי.
שאלת חשיפת מקומו של הבדס"ם בחייך, תלוי באופי הטיפול, ובמידת הרלוונטיות של הנושא לטיפול. כמו שאת בוחרת האם לדבר או לא לדבר על אבא שלך, ילדותך, חלומותיך, החתול שלך או כל דבר אחר, כך עשי גם לגבי בדס"ם. שאלי את עצמך האם לדעתך חשוב שהפסיכולוגית תדע על כך, והאם הדבר חשוב לטיפול ויקדם אותו. |
|
|