| annabelle |
לפני 18 שנים •
19 במרץ 2006
מחכה
כבתוך מדבר
המצהיב בשיממונו, מצלה עיניי מן האור הסנוור. מכסה את גופי בטלאים של עבר, אסופת סמרטוטים ישנים של כאב. מחכה, מתכוננת אל זו הסערה, לרוחות השורקות לחנים של עוצמה. למטח ולקול שירעם מעלי. מחכה, שתבוא ותכבוש, ותדרוש, להרוות במימיך את חלקת אלוהים הקטנה שלי. |
|
|
הקול(שולט)
|
לפני 18 שנים •
20 במרץ 2006
נווה מדברורד ארגמני באגרטל מאורך, מואר בקרן שמש בודדה באפלת החדר, אדום בוהק וכאילו מביט בך, סקרן לבאות.... ממקד מבטי מצמצם את עיניי, סורק לאיטי את גופך המעורטל, נינוח, שעון לאחור, רגל על רגל שלובות. באת ממדבר, חרבה, צחיחה, באת צרובת עור, צמאה ומורעבת, ניצבת מולי, מופקרת לעיניי, מסתירה חמוקייך במבוכה כובשת פנים סמוקות, חשה עיניים סורקות, בוחנות, סוקרות את גופך, מפשיטות מעורך. קול מתגלגל, לא נשמע אך מורגש, רעד עובר בך, ברכייך פקות גל שמציף מקודקוד עד קרסול..... את לא עוד חרבה |
|
|