אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רסיסים

נבט{marlena}
לפני 18 שנים • 26 במרץ 2006

רסיסים

נבט{marlena} • 26 במרץ 2006
רסיסים

רסיסים. שברים של זיכרונות. רסיסים של תודעה שמידי פעם עולים מתוכי. מציפים אותי. ממלאים אותי בבכי וצער ואושר ותקווה ופחד. ואין בהם תשובות. רסיסים שלך. שלנו. את היית לי לשפחה. לרכוש. צעדת לצידי באחד המסעות ששינו את חיי. כחומר בידי היוצר. לא נשאר לי דבר בשבילך. אין לי תשובות. נשאר לי רק לחפש את המילים להביע עד כמה אני מצטער על כל פעם שפגעתי בך. לחפש את המילים להודות לך על כל רגע מלא קסם ואור.

וכאן דרכנו נפרדות.

ערן.
קליבר​(שולט)
לפני 18 שנים • 27 במרץ 2006

עצוב לקרוא ...

קליבר​(שולט) • 27 במרץ 2006
כי חוץ מזה שהייתם זוג יפה , הפרידה כנראה קשה לך .

רק אהבה ובריאות לשניכם .
עינבר
לפני 18 שנים • 1 באפר׳ 2006

Re: רסיסים

עינבר • 1 באפר׳ 2006
רסיסים, שברים של זכרות, רודפים אותי. מציפים אותי וממלאים אותי בחרדות, בחושך ובאובדנות. רסיסים שלך, שהורסים אותי מבפנים. אין בהם תשובות. הסכמתי להיות לך שפחה. נתתי בך את האמון שביקשת להוביל אותי. בסוף הדרך איבדתי צלם אנוש, איבדתי את הצורך והרצון להתקיים, איבדתי טונות של הערכה העצמית ואת כל האמונה שלי.

כמעט שנתיים של התקפי חרדה, בכי ועוד תגובות פוסט טראומטיות למינהם. אין ספק ששינית את חיי.

לפעמים אני עדיין, רק רסיסים של עצמי.

קליבר, אני חושבת שפספסת קצת, לא מדובר בפרידה, אלא בסיכום של הריסות.

נבט כתב/ה:
לא נשאר לי דבר בשבילך.

אני מתקשה לזכור מה היה לך לתת בשבילי, אני מתקשה להאמין שנתת לי, אני מקווה שרצית באמת.

נבט כתב/ה:
אין לי תשובות. נשאר לי רק לחפש את המילים להביע עד כמה אני מצטער על כל פעם שפגעתי בך. לחפש את המילים להודות לך על כל רגע מלא קסם ואור.

מילים שאתה בוחר למנוע ממני, מילים על צער, מילים על תודה.

אולי באוגסט, אחרי הסשן האחרון שהתעללת בו בי, המילים האלה היו יפות ומרגשות.

אבל היום, מול כל המילים האחרות, שהטחת בי. שמרלנה הטיחה בי, זה מעט עד צריבה של כאב.

וכאן, אתה נוטש באופן רשמי.

1. אני מתקשה להבין איך זה יכול להיות שאדם יכול לעשות את מה עשית לי ולהתחמק מזה.
בהודעה אחת בפורום שאומרת לי:
"אני יודע שפגעתי בך, קבלתי ממך משהו,
אבל אני רוצה שתעלמי מהתודעה שלי, כי זה כואב.
על כן אני בוחר, כמו תמיד, שלא להתמודד איתך
ואני מוכן לשלם עד כאן."

2. אני מבינה שאתה בוחר שלא לחזור לאתר הזה, שוב. ניתן לאמר שהסכמנו על כך.
זה ישאר המקום שלי. אולי זה מה שאתה נותן לי.

3. אני מקווה, כמוך, שאצליח להמשיך ולהתאושש, לבד. כי הייתי אישה חזקה.

הכאב שלא ניתן להכיל ומעט זכרונות על רגעים של קסם שמנופצים לרסיסים, נמהלים להם גם ברצון בצדק, במחשבות ההגיוניות ובתקווה לחזור לחיים - זה מה שנשאר

עינבר
קליבר​(שולט)
לפני 18 שנים • 1 באפר׳ 2006

אכן ..

קליבר​(שולט) • 1 באפר׳ 2006
אני מקווה שטעיתי .
ושזה לא זה .. icon_cry.gif
עוף חול
לפני 18 שנים • 1 באפר׳ 2006
עוף חול • 1 באפר׳ 2006
כואב לקרוא את הכאב שאתםם מביעים... גם כשאני לא יודעת כלום על המקרה אני מצליחה להתחבר איכשהו...
מקווה בשביל שניכם שתעברו הלאה כמה שיותר מהר ותכאבו כמה שפחות

-חיילת-
venus in our blood​(שולטת)
לפני 18 שנים • 1 באפר׳ 2006

עצוב..

venus in our blood​(שולטת) • 1 באפר׳ 2006
אני חושבת כמו חיילת..
עצוב וכואב לקרוא את שניכם.
התהפך משהו בתוכי כשקראתי את שניכם, כל אחד בבועת הכאב שלו.

אכן..
מאחלת לכם, לשניכם, שתמצאו את האושר והכוח שלכם.
לך, נבט, על הכח , האומץ והרגישות, על אף ולמרות הכל, לראות את הדברים.
לחוש.
ולהביאם כך.
מעטים הגברים שהיו מסוגלים לזאת.

ולך, עינבר, שתמיד הצטיירת לי כאישה חזקה.
כל הכאב שבעולם לא ימחה זיכרונות וכאב
אבל,
גם לא ימחה את כוחך.

אין להשיב את הנעשה , אבל אפשר ללמוד,
לגדול
להתחזק.
ולמצוא יותר מרגעים של קסם ואור.
הלוואי..

היה לי עצוב כ''כ לקרוא את שניכם.

מאחלת לכם את כל הכח והאושר שבעולם.
עינבר
לפני 18 שנים • 1 באפר׳ 2006

אכן הרבה כאב

עינבר • 1 באפר׳ 2006
אבל חשוב לי לראות שיש כאן אדם שיש לו רגישות גדולה לעצמו ולכאב שלו.
לעומת זאת, הכאב שלי הוא משהו שהוא בוחר לחיות איתו,
למרות כל הצער, המשיך להתנהג באותה הדרך, עד הפוסט הזה.
אין לו כוונות רעות. פשוט כל כך כואב לו ולא נשאר לו כלום בשבילי.

זאת הדרך האלגנטית שלו, להתחמק ממה שהוא עשה לי, לא לראות.
אין לו מושג על מה הוא מצטער, הוא רק לא רוצה לדעת שהוא גרם לי סבל
ואין לו שום רצון לדעת. לקחת אחריות.

מה שלא ברור לי, נוגה היקרה, זה איפה את רואה כאן אומץ?
רק מילים, כמעט יפות, האמת שלא האמנתי להבטחות האחרונות שלו.
ועם זאת נותרת העובדה שהוא הפר אותך בצורה בוטה, נותרת אמת.
venus in our blood​(שולטת)
לפני 18 שנים • 1 באפר׳ 2006

עינבר,

venus in our blood​(שולטת) • 1 באפר׳ 2006
אינני מכירה את הסיפור ביניכם.

ראיתי אומץ בחשיפה שלו. ביכולת להתייצב מולך ולומר, בדרכו שלו, טעיתי..אני מתנצל..

ייתכן ואני טועה.

מה שבטוח , ש-את כל התמונה , לפרטיה הקטנים, יודעים רק את והוא.


עינבר,
אני חשתי בך תמיד אישה חזקה. אישה שיש בה כוחות פנימיים בלתי נדלים.
ואת בעצמך אומרת...שהוא לא מסוגל לקחת אחריות, שכואב לו, אבל שהוא לא מסוגל להתמודד עם הכאב שלו ושלך..

את, לעומת זאת, ניצחת.
בדרך הקשה,
אבל ניצחת.
לא אותו,
ניצחת את מה שהיה יכול להיגמר אצלך רע..מאוד רע.
אבל היית חזקה, כנגד כל הסיכויים..
ושוב,
זו רק תחושתי ומהדברים המעטים שנאמרו.

אני חושבת שעם כל הכאב העצום, שאותו אני לגמרי יכולה להבין ולהזדהות עמו,
יש בכוחך לראות מעט מ-עבר לתיסכול ( הלגיטימי לחלוטין )
כי,
במאבק הזה, מול עצמך,
את ניצחת, עינבר.
ובסופו של דבר, זה החשוב מכל.
בשביל עצמך.
צ'יטה​(שולט)
לפני 18 שנים • 1 באפר׳ 2006
צ'יטה​(שולט) • 1 באפר׳ 2006
וואי, כמה כאב.
ליבי ליבי
מאחל ויודע, שהזמן ימצא מזור, לכאב העצום והרב הזה.
מUחדת
לפני 18 שנים • 1 באפר׳ 2006

עינברי

מUחדת • 1 באפר׳ 2006
חיבוק. מהסוג שמתיימר להקל קצת.


ואת המון אמיצה. אני יודעת את זה.