רסיסים

נגה היקרה

עינבר • 1 באפר׳ 2006

הלוואי והייתי שותפה לתחושת הניצחון שלך. אין כאן מנצחים, רק מפסידים.
אני צועדת בדרך טובה, אבל היא רצופה קשיים ומשברים, אין כאן נצחונות, אולי תהיה החלמה.

אני יכולה להרגיש המון אמפטיה כלפיו. הוא אדם שאהבתי, אהבה שלא מתה, רק מנופצת.
תמיד יכולתי להבין אותו, ראיתי את הכאב שלו מקרוב, לפעמים אפילו הצלחתי להקל עליו.

קשה לי להזדהות איתו, אפילו היום שאני מבינה גדולה ובכאב ומשברים.
היום אני אדם שנשבר. פתאום אופסות כוחותיי ואמונתיי ואני הולכת לאיבוד.
לרגע, אני אדם שהכאב גורם להיות אטום לכאב הזולת. אני אנושית.

אבל לעולם לא אבחר לדבוק בדרך שלו, אולי בגלל זה כל כך התקשתי להבין אותו באמת.
אם אני פוגעת באדם שהיה קרוב, אקח אחריות ולא אותיר אותו פגוע, כמיטב יכולתי.
בסופו של דבר, הרי שחולשות הן אנושיות. אבל כבני אדם יש לנו זכות גדולה.
לא לתת לחולשות האנושיות לנהל אותנו, לא לתת לכאב לנהל אותו. לא תמיד אני כזאת.
אבל אני בוחנת את עצמי. שואפת שלא להיות אדם קטן.

העוצמה שלי, היא ביכולת לבחור להיות אנושית ולהמשיך ללכת בדרך.
עדיין לא נצחתי את השבר והכאב, אבל כל יום כזה שעובר, מוביל אותי לשם.

דבר אחד ברור , אם הוא אי פעם להתנצל על מעשיו ולבקש את סליחתי, היא תהיה נתונה לו.
יכול להיות שהוא לא מתנצל מכיוון שאינו מאמין שהוא ראוי לה, או שקשה לו להתמודד איתי.
אינני יודעת , מכיוון שהוא לא מדבר איתי.

מה שקרה היה טרגי, הוא לא אדם רע, אבל מעשיו היו נוראים ולא כדאי שנקל בהם ראש.

לוקח זמן ואת כבר בדרך

ערגה • 12 באפר׳ 2006

את כבר למעשה סלחת לו וזה טוב כי רק כך תוכלי לשחרר את עצמך וללכת הלאה. להשתחרר מכל הסיפור הזה ולהמשיך ולחפש תכנים ממלאים וטובים לחייך.

אני מאחלת לך שתקחי את הזמן למצוא בחזרה מי ומה את "אחרי" ותקומי לך "את" מחודשת וטובה לעצמך. זה אפשרי ומהדברים שקראתי אני מוצאת שיש בך יכולת ראייה טובה והיו מי שהעידו על עוצמות פנימיות.

חג שמח, חג חירות .

ענבר,

venus in our blood​(שולטת) • 12 באפר׳ 2006

הניצחון הוא ביכולת ש ל ך , רק שלך, להתמודד ולהמשיך הלאה, מחוזקת יותר, שלמה יותר.

מתנצלת אם נשמע כאילו הקלתי ראש במעשיו, אין לי ספק שהפגיעה הייתה חמורה ועצומה.

אבל,

כפי שכבר נאמר כאן, ובצדק, היכולת שלך לסלוח לו, משחררת אותך.

מאחלת לך הצלחה בדרכך החדשה, בכל אשר תלכי.

קודם כל תודה

עינבר • 12 באפר׳ 2006

תודה למיוחדת,
על החיבוק, כזה שהקל באמת, ליום או יומיים, כי היית כאן

תודה לערגה,
על העידוד והתמיכה


אני יודעת שסליחה היא דבר קסום,
אבל גם אותה יש לתת בתבונה ובצדק.
צר לי להגיד שלא סלחתי לו עדיין,
הוא לא מבקש את סליחתי ולא מעוניין בה,
הוא רק עוטף במילים את מעשיו הכואבים שלו:
www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=22241&blog_id=12546
ובסך הכל בקשתי ממנו לדעת עם הוא מוכן לדבר איתי על מה שהיה,
בתשובה קצרה: כן / לא.

לגבי עצמי, כנראה שככל שעובר הזמן,
הטראומות פחות משפיעות ואני בונה את חיי מחדש.
ואני עוד את הדרך להמשיך הלאה.

השרשור קשה לי במיוחד
והייתי רוצה לבקש למחוק אותו, אבל הוא לא באמת שלי.
אני מוצאת ששוב נגררתי אחרי הקפריזות שלו, כאן.