האשמה אשמה

bubble juice • 14 באפר׳ 2006

העצבים והתסכול שבי הרגע מונעים ממני באמת לומר הכל.
קראתי אותך,ואני רותחת.
כל כך רוצה לחבק אותך חזק חזק כל רגע,
כל כך רוצה לגמור עם זה, לגמור עם הסיפורים העצובים.
על דפי הרשת אפשר לעשות כל כך המון דברים בכדי למנוע מקרים שכאלו,ואנשים עושים,אבל תראו,זה לא מונע.
כל כך קשה לי עם מה שאני קוראת כאן,עם כל מה שעברת, קשה לי להבין את זה. כל כמה זמן נפתח פוסט אחר ,סיפור אחר כואב,מזיל דמעות מרתיח לי את הדם.
אני אומרת דיי לסיפורים העצובים,בסך הכל אנחנו רוצים להנות מהסטיות שלנו שטמועים בנו כל כך חזק,שהם חלק בלתי נפרד . כל אחד יודע על עצמו.
בחיות לא אנושיות לא צריך לטפל בצורה תרבובית, כמה פעמים שמעתם על איזו תביעה שהיתה והיא בוטלה בגלל שזה בבדסמ?
כפי שאני רואה את זה,ותקנו אותי אם אני טועה, אין מה לעשות עם הדברים האלו בבית משפט.
אז זה לא מתפקידנו ?לנקות ולטפח את הסביבה שלנו?
כל אחת שעברה התעללות כזו או אחרת,שקוראות כל פעם על עוד סיפור עצוב, את לא רוצה לקום ולומר את דבריך? לשחרר למען אחרות שכל מה שאת עברת יכול להמנע ממנה?
ואני מבינה ויודעת שזה כל כך קשה.

מרוב הזעם שיש בי על אותם נבלות לא אנושיות , קשה לומר דברים ברור יותר.
דיגנטי את אישה אמיצה ,שיכולת לבוא עם כל הקושי והכאב שבדבר להוציא את זה החוצה.
אני גאה בך על כל זה. וזה מוכיח לאחרות שכן זה אפשרי, וגם אם את באה לומר את הדברים הקשים האלו בניק אחר זה לגיטימי מאוד. העקר שהעברת את המסר ,ואת העברת אותו בכבוד ועוצמה רבה.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}{{{{{{{{{{{{{{{{

אני יודעת שלא אוהבים את הדרך שהצעתי

babe • 14 באפר׳ 2006

אני יודעת שלא אוהבים את הדרך שהצעתי של תביעה במשטרה ולסגור טוב את כל ההוכחות.
לפעמים טוענים שזאת לא "דרך תרבותית" .
דיברתי פעמיים או שלוש עם דום נחמד אחד בכלוב ובהתחלה השתכנעתי שאתם מסוגלים לעזור והמקרים האלה נדירים.
השאלה מה אתם עושים?
אני מודעת לעובדה שאפשר להשתמש בדרך שהצעתי ל"חסל חשבונות" עם דומים.
הדרך שהצעתי בלשון הכלוב מהדקת את החבל טוב על צוואר הדום המסוכן.
יש הצעות אחרות מלבד פניה למשטרה והגשת תלונה?
בייב

ana • 14 באפר׳ 2006

יפה שאת כותבבת על זה
חבל מאוד מאוד שזה קרה
תנחומיי

עכשיו מי שהציע לטפל ב"זה"
ומי שלא ויכול ורוצה
יכול לשלוח לך הודעה פרטית ולהריץ עניינים

לדעתי חכם שחסכת לעצמך את ההתלבטויות בקשר לחשיפת הניק שלך
ולמעשה לעשןת אאוטינג
בטח מספיק קשה היה לכתוב את התגובה הזאת
יאללה חבל הזמן טוב שכתבת עכשיו ולא יותר מאוחר
אולי אפשר לחסוך למישהי אחרת טראומה קשה
ולפחות ליידע על הפוטנציאל

}{ בהצלחה בשמירת הכבוד והטוב שלך

הבהרות

דיגניטי • 14 באפר׳ 2006

פתחתי שער לחלום הבלהות הפרטי שלי לומר
שאשמה עצמית ממתינה לכל נפגעת, לא כל שכן כאשר היא מתגוברת
במישפטים ובאווירה שהמעשה היה יכול להגמר אחרת, לו רק היתה....

ריגשית אני נושאת על כתפיי יום יום את הנטל .
לוגית אני יודעת שאין עלי אחריות למעשה,מהרגע שהשליטה נלקחה מידיי בכוח.
אולם, הטוקבקים בשירשורים האחרונים גרמו לי לזעוק:

אין אחריות פגיעה לנפגעת!!!!!

אני ניצבת מולכם קצת יותר חזקה בזכות מי שצעק לכם בשבועות האחרונים
ולי שאינני אשמה.....תודה!

לך.

נגע. • 14 באפר׳ 2006

אשמה שנשארת כך היא כל כך כבדה שצריך תעצומות נפש לצעוד איתה הלאה.
לנסות ולהניח אותה מאחור ולהמשיך.
לפעמים התחושה היא שצריך בזהירות, בסבלנות אין קץ לפסל אותה לצורה אחרת
מטמורפוזה של אשמה לכדי חיוך, צחוק ושחרור.
אני עוד לא לחלוטין שם בעצמי אבל אני יודעת שזו אפשרות ברת קיום.
אני גם יודעת שהאשמה היא לא שלי והיא לא שלך.
אבל היא איתנו. לא כי אנחנו לוקחות אותה איתנו
ולא כי אנחנו לא מסוגלות לשחרר אותה.
כי התחושה היא שהיא דבוקה.
היא לא.
ואת לא אשמה כלל.

כל המה אם הייתי עושה כך או אחרת.
זה שדונים עם שיניים מושחזות היטב שנוגסים בך עם רעל.
אל תתני להם. אל תתני לעצמך להכאיב לך בשאלות מנסרות.
לעצור להסתכל על גוש האשמה המהבילה הזו וליצור ממנה משהו אחר.
את יכולה. אני יודעת שאת יכולה אני אפילו מרגישה שאת יכולה.
כי יש בך אישה. וגדולה. ועוצמות שנותנות לך להמשיך ולצעוד הלאה.

הרבה לפני הסוף יהיה לך טוב, באמת טוב.
ותסתכלי במראה ותראי רק אותך נקי
חסרת אשמה.
ואז תנשמי.
ותחייכי.

אני רואה את זה.

הרבה לפני הסוף.
נגע.

}{ שינשן עדין.

ללא הסכמה

neda • 14 באפר׳ 2006

אני בד"כ רק קוראת ולא מגיבה.
אבל זה הצליח להוציא אותי מדעתי.

דיגניטי
תפנימי
טוב טוב
את לא אשמה.
לא הבאת את זה על עצמך.
את לא אחראית לדבר.

הוא אחראי על מעשיו.
למעשים שלו יש שם
כשהם נעשים ללא הסכמתך או בהסכמה שהושגה במרמה

אונס
מעשה סדום
תקיפה

ואף אחד פה לא צריך לפתור את הבעיה בשום דרך
תרבותית או איך שתקראו לזה.

התוקף שלך צריך לשבת מאחורי סורג ובריח
תיגשי להתלונן במשטרה
ולא רק כדי שימוצה איתו הדין
אלא גם שבנות אדם אחרות לא יפלו קורבן לידיו.

BDSM אינה מילת קסם שמתירה להתעלל עד זוב דם
ולהכריח אותך לקיים יחסי מין בכפייה.

ברגע שמכל המעשים נעדרת הסכמתך
את קורבן תקיפה מינית ואלימות לכל דבר ועניין.

ואני מחזקת את ידייך על חוסנך הנפשי ואומץ לבך
לבוא ולספר זאת.
אני מקווה שתליחי למצוא את הכוחות להחלים מהטראומה שעברת.
אנא תביאי את סיפורך לטיפול של הגורמים המתאימים.

Re: אני יודעת שלא אוהבים את הדרך שהצעתי

aka BODYGUARD • 15 באפר׳ 2006

המשטרה לא תעשה מאומה
בתי המשפט אנמיים באותה מידה.
ההצעה לפיתרון "תרבותי" נובעת ממקום אחר לגמרי..
מי שהיה צריך להבין- הבין.
די עם סיפורי הזוועה.

דיגניטי,
את מוזמנת ליצור קשר,
לספר את סיפורך,להציג את ראיותייך.
בניגוד לבית משפט- זו תהיה הפעם הראשונה
וגם האחרונה שאת תעלי על דוכן העדים.
זמן לפעול.
שאף אחד לא ירגיש מוגן יותר.
וכן,
זו הודעה מתלהמת.
נמאס.

ללכת למשטרה

עינבר • 15 באפר׳ 2006

נניח שמדובר במקרה ברור. נניח שיש לך אומץ. נניח שגייס את כל העדים והוכחות.
נניח שיש לך אנרגיות לשחזר את החוויה בבית משפט והחלטת לעשות זאת.

יש עוד מחיר קטן, את צריכה לספר שאת בעלת נטיות סאבמיסיות מאזוכיסטיות, לשוטר, לעו"ד לשופט. לאנשים שקרובים אליך.
ברגע שיהיה משפט, זה יהיה מתועד. כל אדם יוכל לקרוא את פסק הדין. יקראו עלייך סטונדים למשפטים שמנסים ללמוד מהו אונס.

זה לא נראה לכם קצת בעייתי?

ודיגניטי, אני רואה שאת יודאת שזאת לא הייתה אשמך.
לפחות במחשבה את יודעת את זה. הרגשות עדיין קשים.
ההתמודדות שלך מרשימה. תמשיכי באותו הכיוון, בדיוק.

המלט • 15 באפר׳ 2006

אני מסכים עם מי שאומר שטיפול בצינורות המקובלים לא מובטח שיועיל,
ועלול גם להעיק, בעיקר בגלל המעמסה הנפשית שכרוכה בזה, ובגלל שאי אפשר לדעת
אף פעם מה בית משפט יחליט, אפילו אם המשטרה תגיש כתב אישום. זה כשלעצמו
לא צריך למנוע מלעשות את מה שאפשר לעשות יחסית בקלות -- וזה להגיש תלונה במשטרה,
בגין תקיפה. אם לא לשום תכלית אחרת -- לפחות למען זה שאם הוא יתקוף שוב בעתיד,
כבר יהיה ידוע שזו לא פעם ראשונה.

לגבי הגשת התלונה עצמה -- אפשר להתרכז רק בתקיפה עצמה.
ללא איזכור בדסמ כלשהו. במקרה הבלתי סביר שבו השוטר/ת ישאלו על
אופי הסקס -- לא מוכרחים לענות על זה.
("חיי המין שלי אינם נושא לדיון כאן" -- הינה תשובה טובה - כשמגישים תלונה
לא נמצאים בחקירה כלשהי). אחר כך, אם המשטרה אכן תגיש כתב אישום,
ואכן יהיה משפט -- סביר להניח שזה יעלה. אבל לא בהכרח בשעת הגשת התלונה.


בכל מקרה כדאי להתייעץ עם עורך דין שעוסק בפלילים.





מצד שני, מי שבוחר לפעול בדרכים אלטרנטיביות, שישים מול עיניו את אימרת חז"ל:
"לא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה".

תגובה שיש בה משום עבירה על החוק

מUחדת • 15 באפר׳ 2006

רבותיי היקרים-
במדינה כמו ישראל, שמערכות הצדק קורסות תחת תיקים אינסופיים, שכל יום נסגרים תיקים רבים תחת הטייטל "חוסר עניין לציבור", שהעונשים על עבירות הם לא פחות ממגוחכים במקרים רבים, שאין מערכת מרתיעה, שאחוזים בלתי סבירים של עבריינים חוזרים שוב ושוב על אותם פשעים, מדינה בה אין פיקוח אמיתי על מעצרי בית, מדינה בה הפשע משתלם-
לא נותרת ברירה אלא לחפש אלטרנטיבות, בד בבד עם הפנייה לגורמים המתאימים {והמאוד לא יעילים, לצערם ובעיקר לצערם של הקורבנות}.

מה זה אומר? שכל אחד יקח את החוק לידיים?
לא. אני סבורה שלא מכאן תבוא הישועה.

מצד שני, והדוגמה קיצונית-
הוכח שבמדינות בהן קיימים עונשים של גדיעת איברים- לא חזרו הפושעים לבצע את העבירה המיוחסת להם שוב, ברוב המקרים.

אני מאמינה במערכת אלטרנטיבית שאומרת-
עודדו קורבנות/נפגעים לדבר באופן גלוי ופומבי על המקרה,
פעולות לגינוי חד משמעי, ונידוי גורמים כאלו מהחברה {גם אם החברה במקרה שלנו היא ביצה קטנה ביחס לגודל האוכלוסייה}.

לשלוח כל קורבן תקיפה {פיזית, מינית} למשטרה זה בעצם להגיד כל פעם מחדש-
אנחנו לא יכולים, לא רוצים ולא מסוגלים להתמודד עם זה, ומעדיפים לדחוף לעצמנו גאג לפה, להתכסות בכיסוי עיניים ולטמון את הראש בבוץ- כי "לנו זה לא יקרה" או: "היא הביאה את זה על עצמה".