GOLD
|
לפני 20 שנים •
14 בספט׳ 2003
GOLD 5יום ראשון 14 ספטמבר 2003 המטריקס. "ניאו? ניאו שאתה שומע אותי? ניאו אתה חלק מהמשחק... כן כן, אתה לא חי כאן... גם לא חי באמת... אתה חי במקום אחר... רוצה לראות? הנה קח את הגלולה הזו! אל תפחד... נכון, אתה לא מאלה שמפחדים... אז למה אתה לא רוצה? אבל אתה תצא מהבועה! אתה תוכל לראות... למה לא? ניאו תעזור לנו! בבקשה! ניאו אנו זקוקים לך! ניאו? ניאו? ניאו!!! כוס אמק! " * אורי שואף מעשן הסיגריה ומביט בי. "נו, שחק שחק!" הוא מנדנד. "אהה ג'ינג'י..." אני מביט בו. ג'ינג'י זה הכינוי שלו, והוא שונא אותו, "זה לא דמקה הא, אל תאיץ בי!" "כן אבל אתה משגע אותי..." "זה חלק מהמשחק... אתה יודע, סופר פעם על אסד שאחת היכולות שלו סביב שולחן המשא ומתן היא היכולת שלו להחזיק את שלפוחית השתן... אתה קולט כולם יושבים שם כואב להם הבולבול והבן זונה יושב אדיש כמו מניאק". "נו ומה זה נותן לו? " "מה פירוש? " אני שואל מחויך, זה אורי, תמיד מוצא את העקיצה או הזווית המעניינת. "מה הוא חושב ששרון ייתן לו את הגולן רק בגלל שיש לו פיפי? " הוא פורץ בצחוק ואני אחריו. "וואלה..." אני מחייך. "אתה רואה, הנה עוד יכולת שלא תורמת כלום!" "לך תדע..." אני מחייך. "וואלה לך תדע..." הוא מחייך וחוזר להביט בלוח השח-מט. שעת לילה מאוחרת, שנינו יושבים אל מול הלוח שותים ברד קר, אוכלים אגוזים, ומשחקים במשחק המלכים. אנשים עוברים ונכנסים לקיוסק לוקחים את שלהם, משאירים כסף על הדלפק, ויוצאים מחויכים על האופן בו אנו משחקים. שני אנשים לבד בלילה על כיסאות פלסטיק לבנים, הכביש שקט, העיר ישנה, ורק השועל שימשון והחתול יובב מעבירים דעות וחוויות על החיים תוך כדי התנצחות מתמדת. "אתה שומע..." הוא אומר תוך כדי מהלך מבריק שכל כך ייחלתי שלא יראה, "היה לי דייט אתמול... וואלה על הפדיחות... יצאתי עם איזו אחת... לקחתי אותה בג'יפ החדש... הלכנו למסעדה, אכלנו, שתינו, אתה יודע פוצצתי עליה כמו איזה חולה רוח..." "נו מה רע בזה?" אני שואל וזורק לפי עוד אגוז. "לא רע, אבל זה לא העניין... אחרי זה נסענו לים... אני בגלל הג'יפ החדש רציתי לעשות רושם אתה יודע... וואלה אחי הייתי בטוח שאני יודע איך להפעיל את הארבע על ארבע... אל תשאל, התחפרתי שם בתוך החולות כמו איזה ילד..." הוא אומר ואני שמביט בו ורואה את ההבעה המצחיקה של הייאוש תפסתי צחוק שהעיר אולי את כל הרחוב. "יצאת כבש! " "מזה כבש... על שיפוד... ניסיתי להראות לה שלא מזיז לי אבל בפנים וואלה רציתי למות!" הוא מחייך ומסמיק. "ואיך היא הגיבה? " "היא חטפה עצבים, יצאה לי מהרכב וצעדה בחולות לתפוס מונית". "באמת? " אני שואל ומרצין. "כן כן ". "אז יש לך מזל! " "למה? " הוא שואל. "כי בחיי זוגיות לא פעם מתחפרים בביצה של החיים, ואם היא עזבה כאן, תהיה בטוח שהיא תעזוב גם בהמשך... שתלך להבין שהחיים הם לא חוצה ישראל! כוס אמא שלה!" אני עונה נרגז ושותה מכוס הברד. "וואלה אחי תודה, שיחקת אותה, למה היא הורידה אותי חזק חזק..." הוא אומר ואני רואה שהוא באמת קיבל את זה קשה. "מה הפריע לך? " "בטח מה לא? " "לא! " "אוי נו, אתה רוצה להגיד לי שלא היה מפריע לך? " "ממש לא!" "די נו, גולדי מה זה, מה אתה לא אנושי? " "אני סופר אנושי, וסופר רגיש, ורק בגלל זה אני מציב להן כל מיני מלכודות בהתחלה לפני שאני נפתח..." "כמו? " "עזוב אין לי כוח להסביר יש לנו משחק לא? " "לא נו, תן דוגמא..." "אין לי". "נו די כבר, תן דוגמא..." "אני בפגישה הראשונה מבקש ממנה לבוא עם טרנינג..." "מה? " "כן". "למה? " "כי יש בחורות כל כך טמפוניות, שהן לא מסוגלות להיות חופשיות שלא לדבר על להיות טבעיות כמו שהן... אתה מבין להתלבש יפה ולהראות טוב כל אחת יכולה כשהיא רוצה וזה חשוב לה, להתלבש סתם ולהראות טוב, זה לא כל אחת יכולה..." אני מחייך. "וואלה אתה... תן תן עוד אחת". "אמרנו אחת ודי נכון? יאללה שחק שחק ", אני מחייך אליו. "וואלה זה טוב זה..." הוא אומר תוך כדי העברת חייל משבצת אחת קדימה ומאיים על הרץ שלי. "אני שמח שלמדת היום עוד משהו", אני אומר לו בטון הכי שחצני שאני יכול להוציא, והוא ממשיך כרגיל לשתות את הברד להביט בלוח ולא מתמרמר על כך. הנה עוד בחינה. מי שלא דורש כבוד ומי שלא מחפש כבוד, מלא בכבוד. אורי שלם עם עצמו עד כמה שניתן... ככה אני חושב לפחות. "אחי בדיחה? " הוא שואל. "כן למה לא? " אני מחייך, עושה צעד על הלוח, מצית סיגריה, ומביט בו. "ילדה אחת נוסעת לטיול עם ההורים שלה... הם ככה יוצאים לטיול מצוקים... בעוד הם הולכים..." "בעוד? " אני מביט בו מחויך. "כן בעוד, מה יש מה אסור לדבר נעים? " "מותר, תמשיך", אני צוחק. "אז בעוד הם מטיילים, ההורים שלה מועדים ונופלים אל התהום מטה..." "אל התהום מטה", אני מחייך. "די מה יש לך? " "סתם מקניט אותך, תמשיך". "טוב הילדה עומדת מול התהום מביטה מטה ורואה את ההורים שלה מרוסקים... היא מתחילה לבכות. בוכה בוכה בוכה. פתאום יוצא איזה איש אחד מהשיחים ואומר לה: ילדה מה קרה? הילדה לא עונה לו, רק בוכה בוכה בוכה. ועוד פעם האיש שואל אותה ילדה מה קרה? הילדה לא עונה לו, היא רק בוכה בוכה בוכה. האיש חוטף קריזה, אומר לה: ילדה אם את לא אומרת לי מה קרה אני זורק אותך למטה! הילדה מביטה בו ואומרת לו: ההורים שלי נפלו למטה, הם מתים, ושוב בוכה בוכה בוכה. האיש מתקרב לקצה המצוק ומביט מטה אל התהום, רואה את ההורים שלה למטה מרוסקים, חוזר מביט בילדה, שולח את היד שלו לרוכסן של המכנסיים ואומר לה: זה לא היום שלך מה?" הוא מסיים מחויך. אני התפוצצתי מצחוק צחקתי כמו משוגע. "וואלה אחי, הרבה זמן לא שמעתי משהו כל כל סוטה וכל כך מצחיק!" "נכון?" הוא מצחקק. "ענק! " "כן זה נוגע לנו בכל החולשות..." "איזה חולשות? " "אתה יודע..." "לא אני לא..." "כולנו הרי היינו רוצים לזיין איזו ילדה קטנה פעם לא? " "מה??? " אני מזדעק. "מה יש לך? מפגר! אני צוחק איתך שב שב שחק", הוא מביט בי מחייך. "וואלה אתה חולה..." "נו מה... אתה לא מחדש לי". "אתה לא בקטע הזה נכון? " "נו מה אתה דפוק? סיפרתי לך בדיחה ועליה סיפרתי עוד אחת... מאחת צחקת כי ידעת שהיא בדיחה, ומהשניה לא כי לא הבנת שזו בדיחה... אתה רואה, אתה כמו כולם, אתה צריך הגדרות..." הוא מביט בי מחויך ואני לרגע נזכרתי במלכי צדק מלך שלם מהלכימאי. "תגיד לי באת לשגע אותי? " אני אומר. "לא באתי להסביר לך לאן ללכת..." הוא ממשיך. "די כבר מפגר", אני מחייך אליו. "וואלה אתה... אם הייתי רוצה הייתי ממשיך איתך עוד שעות... אבל אין זמן, יאללה שחק שחק..." הוא צוחק ואני מרגיש כמו ילד קטן. שיחקנו עוד כשעה עד שלבסוף ניצחתי את המשחק. אורי התרגז והאדים. הוא שונא להפסיד. אני מסכים איתו, אני גם לא מפסיד בכבוד אני לא מאמין במושג הזה, החיים עוברים כל כך מהר שאסור ולו לרגע קט להפסיד. מצד שני אסור לבכות על זה יותר מידי, אחרי הכל במהלך הבכי אתה מפסיד יותר ממה שהפסדת. החיים עוברים מהר. הצבנו לעצמנו מטרה. טורניר... עשרה משחקים, הטוב מביננו מוזמן לארוחה באחת ממסעדות היוקרה של מדינתנו, לארוחה ללא גבולות. אחלה של התערבות. אף אחד לא מפסיד. גם המפסיד שבינינו זוכה לאכול ארוחת מלכים. אני לא אוהב התערבויות בהם המפסיד יוצא קרח מכאן ומכאן. צריך איזון, זה חשוב בחיים. חשוב מאוד. * היא כותבת לי במסנג'ר. אתה יודע, אתה חי אחרת, יש לך יכולת אבחנה שונה מאנשים רגילים. שונה מאוד. אתה חי מהלב, אתה חי ונשמע רק לו. אתה פועל אחרת. אתה לא עוצר ולא נח. אתה ממשיך עם אמונה שלמה שמה שקורה סביבך הוא הנכון לקרות גם כשלאנשים מהצד זה נראה אסון. אני חשבתי על מה שהיא אמרה. היא קלטה אותי בצורה מושלמת. אני כבר מזמן הבנתי שאני יודע מהו סוד החיים לגבי. כן, לגבי כי אני לא יודע מהו לגבי אחרים. בשבילי לחיות, זה לקבל את הכול ולהבין שהוא חלק מהכול. אתה לא יכול להתאהב במישהי אם לא חווית שברון לב, אתה לא יכול לפתח זוגיות אם לא חווית בדידות, אתה לא יכול לעשות כסף אם לא למדת להפסיד, אתה לא יכול לצעוד אם לא למדת לפול. ככה זה. הכול טוב. מי יודע, אולי אחרי הכל, המטריקס הוא עוד משהו שהמציאו מי שהמציאו הכל, בכדי שלא נחשוב על זה יותר משזה " רק סרט ". הרי הורגלנו כל החיים להאמין שמה שבסרטים לא אמיתי... בכבוד רב, GOLD. |
|
|
|
|
|