צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חדר כושר

אימפוסיבל
לפני 18 שנים • 23 באפר׳ 2006

חדר כושר

אימפוסיבל • 23 באפר׳ 2006
סוף סוף היא מעיזה ללכת לחדר כושר. וסוף סוף היא נכנסת לזה. המדריך מגלה בה עניין בדיוק במידה שמאפשרת לה להרגיש נוח. היא עוברת ממתקן למתקן, ריק בשעה הזאת כמעט לגמרי והיא מפסיקה לחשוב כמה השומנים שלה רוטטים וכמה זמן יקח לה להוריד את כל העודפים.

"יש לי מכשיר שיעזור לך" המדריך מציע והיא נגשת לשם באי נוחות. הם לבד עכשיו והיא מקווה שהוא לא יעמוד קרוב מידי ולא יביך אותה. מכשיר שדומה לאופניים ניצב מול מראה, היא לא מבינה איך לעבוד איתו והוא מדריך אותה. היא מתיישבת עם הפנים קדימה, והגב אליו, והוא מסדר את הרגליים שלה המקומות מתאימים, ואת הידיים על המוט הקדמי. לאט הוא מטה את המכשיר "ככה, כדי שהמשקל שלך יהיה קדימה" הוא אומר, והיא בוהה בירכיים הלבנות והשמנות מידי ומקווה שהוא לא רואה. "בואי, תשעיני את הראש קדימה" הוא אומר לה, "כן, עד כאן, תניחי את הסנטר, אנחנו לא רוצים עומס על החוליות" והיא מניחה באי שקט. "עוד משהו קטן" הוא אומר לה וניגש מאחור. 'קליק' מהיר היא שומעת, ורצועות מתכת רחבות סוגרות על פרקי הידיים והרגליים, ועל הצוואר בבת אחת.

"ככה הרבה יותר טוב" הוא אומר ומחייך אליה חיוך מרגיע, "תכף נתחיל להתאמן". היא מנסה להשתחרר ומנסה לצרוח. "תצעקי דובונת" הוא אומר לה "תצעקי זה ישחרר אותך" שוב לחיצה על כפתור והחלק האחורי עולה, התחת שלה גבוה עכשיו מהכתפיים, והחזה תלוי כבד למטה. הוא שם מוסיקה קלאסית ברקע.

"לא נוח לך" הוא אומר בהשתתפות "אני אשחרר לך את השדיים, תראי כמה הן לחוצות" הוא מושך את החולצה ההדוקה וגוזר בה עיגול, בכל צד. "איזה יופי הוא מתפעל, נכון שאת כבר מרגישה יותר טוב?" היא צורחת ומשתוללת בלי יכולת לזוז.

"אוי חמודה, את מתעייפת מהצרחות, בואי נקל עלייך, הנה", טבעת נכנסת לה לפה בין השיניים ופוערת אותו מידי. היא מנסה לצעוק וזה נשמע כמו קול מעוות. "הוא מסתכל ואומר בריכוז, אני לא מבין מה את אומרת, מה אמרת?" והיא משתתקת בסוף. "אוי, הלשון מפריעה לך בפה... בואי אני אעזור לך איתה". במלקחיים משוננים הוא לוכד את הלשון ומושך אותה החוצה. 'קליק' והמלקחיים ננעלים ותלויים עם הלשון חזק מחוץ לפה. "תראי איזה יופי הוא מתפעל "הלשון שלך חופשיה, את יכולה לספר לי עכשיו מה שלא יכולת קודם".

"אוי את נראית עצובה" הוא אומר לה, "למה את עצובה, בואי, תסתכלי עלייך, תראי כמה את מקושטת ויפה" הוא מרים לה את הראש והיא מזדעזת מהפנים המעוותות במראה, מהרוק הסמיך שנוזל לה מהפה, מהחזה המתנדנד. ""זהו, את רואה?, אין סיבה להתעצב, את צריכה לשמוח" והיא מנסה לצעוק שוב עם קולות מעוותים. "תחייכי" הוא אומר לה, "אני רוצה לראות שאת מחייכת לעצמך בראי, אני רוצה לראות שאת שמחה".
קליבר​(שולט)
לפני 18 שנים • 23 באפר׳ 2006

וככה בטוח היא תקבל כושר

קליבר​(שולט) • 23 באפר׳ 2006
בטוח ...
הרבה כושר .

icon_idea.gif
Morticia
לפני 18 שנים • 24 באפר׳ 2006
Morticia • 24 באפר׳ 2006
לי היה פעם מאמן כושר שהיה מבטיח לי שאם ארוץ עוד 20 דקות על ההליכון הוא ירד לי במשך שעה אחרי זה... וואה וואה, איך שהייתי רצה icon_lol.gif

שוב, יקירתי הבלתי אפשרית, חסר לי מידע שיועיל לי ליהנות מפנטזיית האונס הזו אבל אני מניחה שאם את כותבת את הדברים אז זה מה שאת רוצה שיעשו לך.
אז שיבושם לך...
פעם פרח​(נשלטת)
לפני 18 שנים • 24 באפר׳ 2006
פעם פרח​(נשלטת) • 24 באפר׳ 2006
Morticia כתב/ה:
שוב, יקירתי הבלתי אפשרית, חסר לי מידע שיועיל לי ליהנות מפנטזיית האונס הזו אבל אני מניחה שאם את כותבת את הדברים אז זה מה שאת רוצה שיעשו לך.
אז שיבושם לך...



העניין בפנטזיות הוא שגם אם מפנטזים אותן ומאוננים עליהן וחולמים עליהם יומם ולילה, אלה דברים שלא בהכרח היינו רוצים שיקרו במציאות.
אז אולי יש פה ביטוי לפנטזיות, אבל לא ביטוי למה שהיא רוצה לעשות.

ושאלה - למה את מניחה שזאת אישה ולא גבר.
חוץ מהסיפורים לא ראיתי שום דבר שנכתב תחת הכינוי הזה כדי להעיד על המין של הכותב.
Morticia
לפני 18 שנים • 24 באפר׳ 2006
Morticia • 24 באפר׳ 2006
אני מעדיפה לחשוב שאישה כתבה את זה מאשר גבר...
אם גבר כתב את הסיפור הזה, וואלה, השתכנעתי אפילו פחות...
icon_confused.gif