מונוגמיה- האם היא ריאלית?

איזון

Tobias​(אחר) • 25 באפר׳ 2006

אני וגוויני תכף חוגגים חמש שנים יחד
אנחנו זוג עם יחסים פתוחים

אבל האמת...
אני חושב שאולי רק פעם או פעמיים ניצלנו את הזכות הזאת בחמש שנים האחרונות

כן היו לנו מקרים טבעיים שפגשנו אנשים(בלי קשר למין) אחרים והתאהבנו בהם
הרי אין רקקקקק אדם אחד שאתה אוהב , תמיד תפגוש את המישהי או המישהו שיהיו בו את כל הדברים שחסרים לך בבן הזוג. אבל מה שראינו אחד בשני היה חזק יותר לא רק בגלל האהבה שלנו נטו אלא גם בגלל ההתחייבות שקיבלנו אחד כלפיי השני, התחייבות שאומרת שאי אפשר לזרוק הצידה משהו נפלא ומלא אהבה ועבודה וזוגיות ותקשורת על גחמה רגעית של "אולי ורק אולי" הדשא של השכן ירוק יותר.
אז תכלס כמו כל דבר זה פשוט עניין של לשמור על איזון
להיות הכי זוג שיש
אבל לא במחיר שאתה לא תהיה יותר אינדיבידואל
לדעת שיש לך את האפשרות להסעיר את החיים המיניים שלך עם שותף אחר ולחוות חויות שונות
אבל לדעת להיות אחראי עם הכלי הזה ולזכור כמה קשה עבדת על הזוגיות הזאת וכמה אתה אוהב את זוגתך.
זה לדעת שאם לא תקבל לא תוכל להעניק לעד
ואם לא תתן אתה לא ראוי באמת לקבל.
אם לא תנוח מדי פעם ותטען מצברים לא תוכל להמשיך להיות פורה ופעיל.
אם לא תעצור מדי פעם לשאול את עצמך למה אני עושה מה שאני עושה ולמצוא לזה תשובות שיספקו אותך, אז אין לך טעם לעשות משהו בכלל.
זוגיות ואהבה נשענים כמו כל דבר אחר על האומנות העדינה של החיים
והאומנות הזאת היא איזון.

Succubus​(אחרת) • 25 באפר׳ 2006

לדעתי האישית, ואני אומרת את זה כלא-מונוגמית חסרת תקנה, כן, מונוגמיה אפשרית וקיימת אצל הרבה אנשים. ראיתי את זה, אני יודעת שזה אפשרי. בלי בגידות. בלי סטוצים. בלי החלקות. אבל כל אדם צריך לדעת בשביל עצמו אם זה מתאים לו או לא, אם הוא מסוגל לזה או לא.

אם עולה צורך בגיוון? זה נורא אינדיבידואלי ואני לא חושבת שאפשר לקבוע כלל נחרץ. וגם אם הוא עולה, השאלה היא מה זה, "צורך בגיוון". למשל, אדם שחי חיי משפחה והורות ועבודה מסודרת עשוי להיתקל לפעמים ברצון לברוח לאיים הקריביים ולנהל שם חיי הרפתקאות סוערים. רוב האנשים לא עושים את זה, על אף שהרצון עולה, כי לא כל רצון שלנו אנחנו מממשים. אז לא מספיק לשאול אם עולה צורך בגיוון - צריך גם לשאול אם הצורך הזה חייב להתממש. אני מאמינה שלא. אנחנו בני אדם, ולא כל מה שבא לנו אנחנו רצים לעשות. לפעמים בא לנו שוקולד ואנחנו לא אוכלים. לפעמים בא לנו לחיות חיי הרפתקה וריגוש במקום לעבוד בעבודה מסודרת, ואנחנו לא עושים את זה. ולפעמים בא לנו לגוון את חיי הזוגיות שלנו - ואנחנו לא חייבים לעשות את זה.

ולגבי הדעה שעלתה כאן ש"גברים חייבים להיות לא מונוגמים, זה מהביולוגיה ואין מה לעשות" - אז סליחה על הניסוח הבוטה, אבל זה בולשיט ומבוסס על הבנה לא נכונה של תיאוריות סוציו-ביולוגיות שהוצגו בצורה פופוליסטית ומוטה. יש לנו נטיות ביולוגיות מולדות. הנטיות הביולוגיות המולדות שלנו, קודם כל, הן לא אחידות, ואני לא מתכוונת רק בין אדם לאדם אלא גם באותו פרט - בני האדם הם פסיפס של נטיות, תוצר של שלבים אבולוציוניים שונים שנבנו זה על גבי זה, והנטיות שלנו עשויות למשוך אותנו לכיוונים שונים בו זמנית. חוץ מזה, אחת התכונות המאד מאד חשובות שלנו זו היכולת שלנו להיות מושפעים מלמידה ומחינוך - לא הכל זה ביולוגיה, אפילו לא קרוב לזה. למין האנושי יש, כנראה, הגמישות הגבוהה ביותר מכל ממלכת החי במידה שבה הנטיות התורשתיות שלו באות לידי ביטוי. ומי שלא באמת מבין אבולוציה, עדיף שיימנע מלקבוע חוקים נחרצים שמתבססים עליה.

Re: bodyguard

Madame T​(שולטת) • 25 באפר׳ 2006

בהמשך לדיון שהתפתח כאן אני רוצה להעלות בדיוק את השאלה הנ"ל, שאלה של הגדרה: מהי מונוגמיה בעיניכם, ומה בעצם מהווה חריגה ממונוגמיה? בואו ניקח את עידן האינטרנט. נניח למשל שיש לי בן זוג קבוע ובנוסף יש לי ידיד קרוב וירטואלי שאני משתפת אותו בכל הדברים האינטימיים שלי ויש ביננו גם סקס וירטואלי, אין מגע פיזי אלא דיבורים בלבד, האם זו חריגה מהמונוגמיה?

קודם כל

נויה הל​(לא בעסק){צ} • 25 באפר׳ 2006

מונוגמיה לחלוטין היא אפשרית.
ואני רואה את זה אצל הורים שלי למשל וגם אצל חברים של הורים שלי.

אם איי פעם התעורר הרצון לגוון אצלם אני לא יכולה לדעת אבל לא היה מימוש של רצון כזה.
אצל הורים שלי זה בכלל קיצוני כי שניהם בני הזוג הראשונים אחד של השניה והם כבר 28 שנה יחד ועדיין לא נראה שזה מפריע להם שאין גיוון.

אני יכולה להיות מונוגמית לחלוטין, ובמילא אין לי כזה צורך להוספת עוד אדם לקשר.

בנוגע להגדרות, לדעתי, יש אנשים שיראו קשר וירטואלי כלא רלוונטי ועדיין זה יחשב מונוגמיה ויש כאלה שמבחינתם כל תקשורת שהיא עם בן המין השני שהיא מעבר לידידות פוגמת במונוגמיה.
הכל תלוי באדם ובהגדרות אישיות.

אני רואה עצמי כמונוגמית למרות שאני כן יכולה לראות את עצמי בקשר מיני עם יותר מאדם אחד. כי רגשית הקשר יהיה רק עם אחד וכל דבר אחר יבוא עם אישור של בן הזוג ועם השתתפותו (וזה בדרך כלל אצלי בראש בכיוון של הוספת עוד אישה ולא עוד גבר)

רק להוסיף כמה מילים

בל{SK} • 25 באפר׳ 2006

אם את בשלב זה של חייך את רוצה וזקוקה למונוגמיה הדדית.
תחפשי גבר שמעוניין באותו הדבר ולא משנה מה הטבע של רב הגברים.
אני מכירה הרבה גברים כאלה, שזה מה שהם רוצים וזה מה שמתאים להם.

אני מכירה יותר גברים שלא מעוניינים בקשר כזה, או שנוטים לבגוד.
בלי קשר, במקום שיש יחסים פתוחים, יש פחות מקום לבגידות, מפני שהכל מותר.

בנוגע לשאלתך האחרונה. יחסים פתוחים או הצעה לפתוח את היחסים,
היא פתרון למי שרוצה להשאר בזוגיות ולא לוותר על הצורך לגוון עם אחרים.
יש כאלה שזה לא מתאים להם ולפעמים זה מניפולציה להרוויח זמן ואז נפרדים.
אם הייתי מעוניינת במונגמיות הדדית, לא הייתי מסכימה להצעה כזאת.

FrozenLips • 25 באפר׳ 2006

אני רוצה לזרוק עוד מחשבה לקלחת.

אותי אישית תמיד רודפת התחושה שברוב מערכות היחסים המונוגמיות שאני מכירה, יש יסוד של פחד. אני מדברת על פחדים שונים ומשונים - החל מהפחד להשאר לבד, דרך הפחד שלא תמצא בן זוג "טוב כמו הנוכחי" וכלה בפחד להזכר בתור אדם רע.

מבחינתי מונוגמיה כזאת, הערך שלה קטן למדי. היא תופר בקלות במקרה שבן הזוג לא ידע, אם אחד בחופשה, אם רבתם ונפרדתם ליום וחצי ואתם לא "זוג" כרגע וזוטות כאלה. במערכות יחסים כאלה הרצון להיות עם אנשים אחרים קיים, אבל מודחק מסיבות כאלה ואחרות עד לחשיפתו בתנאי לחץ מסויימים.

אז בנוגע לשאלתך - לדעתי מערכות יחסים מונוגמיות כאלה מתקיימות על ימין ועל שמאל. רוב האנשים יעדיפו לשמור את הזין (או הכוס) במכנסיים מאשר להתמודד עם החרדות שלהם.

ומצד שני - מונוגמיה אמיתית? אני לא בטוחה. מונוגמיה פיזית ורגשית שמושתתת באופן חד משמעי על רצון של בני זוג (רצון הדדי!) להיותרק אחד עם השני, רצון שלא נובע מתוך פחד אלא מתוך הערכה עמוקה, אהבה, תחושת קרבה אמיתית ואמון? אני לא יודעת.

אני מחפשת את המונוגמיה הזאת בנרות ועדיין לא מצאתי.

אלי

Re: bodyguard

aka BODYGUARD • 25 באפר׳ 2006

אני שולט פוליגמי, זה גם המקום שממלא אותי.
תגובתי באה מהמקום שלי. לא פוסל חלילה מונוגמיה
כדרך חיים.
חיים מול בן זוג אחד ו-900 וירטואלים אינם פוליגמיה,
רק אם יוכנס עוד אדם פיסית לחייך תיקראי פוליגמית.
מונוגמיה היא חיים עם בן זוג אחד, ולפי הגדרות העולם
מדובר בקטע המיני. המוח מורשה לפנטז על בראד פיט
או כל דמות אחרת שעולה לך בראש...ועדיין הפינטוז
מותיר אותך חד-זוגית.

Succubus​(אחרת) • 25 באפר׳ 2006

אנחנו מקבלים כמוסכמה אוטומטית שבחירות שמושתתות על פחד הם לא בסדר. אני חושבת שזה שגוי. הרבה מהבחירות שלנו מושתתות על צורה כזו או אחרת של פחד - הפחד להישאר לבד, הפחד לרעוב, הפחד לא לממש את עצמנו - וזה טבעי וזה אנושי, וזה אפילו טוב.
והאמת? אני גם לא בטוחה איפה זה שונה. אני לא בטוחה מאיפה בכלל יכול לנבוע רצון של בני זוג להיות רק אחד עם השני. האמת, הרעיון שיכול להיות מצב שבו אדם אחד ימלא אדם אחר כל כך עד שאותו אדם לעולם אפילו לא יציץ לצדדים או ירצה, אפילו בחטף, אפילו בתור מחשבה מעורפלת או חלום בהקיץ בלי כוונה למימוש, מישהו אחר, נשמע לי, איך להגדיר את זה, חולני למדי. בני אדם לא נוצרו להסתכל רק בכיוון אחד ולא לראות את כל שדה הראייה שמסביב. אנחנו בוחרים במה להתמקד, כן, אבל שדה הראייה שלנו, והרצונות שלנו, קצת יותר רחבים מזה.

נויה הל​(לא בעסק){צ} • 25 באפר׳ 2006

זה לא קצת מצחיק לשמוע את ההגדרה חולני פה
הרי יש מלא אנשים שיגידו שההעדפות שלנו חולניות.

נוריתE • 25 באפר׳ 2006

ישנן חברות מועטות ואזוטריות מאוד בעולם שריבוי נשים או בעלים, אצלהם, זו דרך חיים כבר שנים רבות הון הולכות ומיתמעטות , בגלל שהקונצנזוס החברתי הנכון להיום הוא מונוגמיה
הדור הצעיר כבר הולך בדרכים אחרות.

מונוגמיה היא לא קללה ולא מחלה
היא עוד דרך חיים
שני בני אדם מוצאים את עצמם ביחד וטוב להם ביחד וההתאהבות הראשונית מתחלפת עם הזמן באהבה מסוג אחר נוחה יותר ומיתפשרת יותר
ותמיד יש בנו אולי את הדחף ל"גוון" הצריך שבא לרוב מצד הגבר שמושך אליו את האישה שאולי מחשש שתאבד אותו עושה את זה גם.
מונוגמיה היא לא התפשרות על משהו וגם לא פשרה.
אבל אי אשר אף פעם מראש לדעת מה יהיה כאשר את חושבת שאולי מצאת את האחד או החלטת לחפש את האחד
יש פה רק המון מקום לאכזבות. צריך לנסותו לקוות לטוב אבל גם לעשות את המקסימום שזה יעבוד.

אני מגדירה עצמי כטיפוס מונוגמי , וגם בקשרים הונילים שלי וגם בבידסמיים לא חרגתי ולא חיפשתי כי פשוט מבחינה נפשית ריגשית אני לא מסוגלת לכפל במערכת יחסים, אבל עד היום הרבה שנים אחרי הגרושים שלי לא מצאתי את האחד אני ארצה לחיות איתו "עד סוף ימי" ,מצאתי שנוח לי עם הלבד שלי.סוג של פשרה.

מדענים וחוקרים חברתיים אנתרופולוגיים, אומרים שהאישיות של הבנאדם מתגבשת ו"ניסגרת" בגיל 30
ז''א שעד אז הטבע מניח לנו להתנסות ולחקור ככל שניתן אבל אז הוא מצפה כאילו שנחליט "מה ניסגר איתנו" ,ז''א אם לצור זוגיות, במטרה לילדים, שזו המטרה הראשונית בטבע, המשך הדור
מה שאנחנו מכניסים לזה צרכים נפשים ריגשיים, זו כבר בעיה שלנו
מונוגמיות נועדה,קודם כל להגן על הצאצאים ולתת להם יציבות ומקום לגדול בו בתנאים הטובים האופטימלים הניתנים,כל ההתאהבות וההתלהבות והרצון להיות ביחד מונע על יד המנגנון הביולוגי הפשוט הזה. בתור התחלה.
ומה אחרי שהצאצאים התבגרו? על זה לא חשבו והרבה אנשים מתחילים "חיים שניים" אחרי שהללו פרחו מהקן.

לא פוסלים דברים מראש אי אפשר לתכנן את העתיד בטח לא את הצד שנגד.
גברים יש בהם את היצר לפזר את זרעם, נשים יש בהן את יצר הקינון ובוגדות רק מצרכים ריגשיים
לא מסופקים, זה הכל אינדוודואלי.
יש מספיק דוגמאות בטבע לקשרים מונוגמים לאורך שנים,דרך אגב, חסידות נשרים פינגוונים ועוד..

למה לא להאמין שני אדם נישארים ביחד לאורך שנים רק כי הם אוהבים אחד את השני ונוח להם ומכל הסיבות הטובות שיש באדם
בין אם זה גבר ואישה,אישה ואישה או גבר וגבר

אני אישית לא מאמינה שמונוגמיות לאורך זמן ושנים אפשרית במערכת בידסמית
ולא צריך לצפות את זה.
זה לא בנוי ככה מראש , אם לאדון או מלכה ישנה את הזכות לבחור להם שפחות ועבדים כרצונם ולנהל הרמון קטן.
אלא אם כן מצא זוג אחד את השני והתחתנו או התחייבו אבל זה כבר בא מהצד הונילי שלהם לא מהבידסמי והאמת, אני מברכת על כל קשר כזה ומקווה רק לטוב לאלו שנימצאים בו.