דום בוגדני ושפחה חרופה

אני לא רואה פה שאלה במה שכתבת, אלא הצגת דיעה. ואת לא צריכה להצטדק בפני כל הצקצקנים על כך שהבעת את דעתך, ואין רע בלהיות שיפוטי. ב"קהילה" הזאת קשה להביע דיעה מבלי לדרוך למישהו על הבהונות. אל תתנצלי אם לא כיוונת להרע, והרי ברור שלא.. (לדעתי, כמובן ).

אני לא הייתי מכנה אישה כזו רכיכה, על אף שצריך להיות מאוד שבורה מבפנים בכדי להסכים למערכת יחסים כזו. זה כמו להעביר ביקורת על אישה שבוחרת להשאר במערכת יחסים של התעללות פיזית או מילולית. וכן, יש נשים שבשלב מסויים בוחרות לחזור. זו החלטה שלהן.
(ועכשיו יהיו הרבה ריקושטים על המשפט הזה. לט דה גיימז בגין). ומראש - לא, אני לא מדברת על נשים שמפחדות לברוח בגלל הילדים, כי הוא ירדוף אחריהן, או כי הן תלויות כלכלית או כי אין להן לאן, וכולי.

בין אם מתוך אוטו-סוגסטיה ובין אם לאו, מערכת יחסים כזו היא דבר נורא בעיני, אבל אני יודעת כמה רחוק נשים מוכנות ללכת עבור אהבה.

כשאישה מאוהבת ואוהבת גבר באמת, היא תעשה הכל בשבילו. יש נשים שבאמת תעשנה הכל, ליטרלי. ואם נשים רוצחות בשם האהבה (אוקסימורון, אבל ניחא) הן גם יעברו דברים איומים כאלה.

אני מאחלת לכולנו להתפכח שניה לפני שאנחנו מגיעות אל הקצה, כי מי שיהיה מוכן לנצל אהבה כזו לא ראוי לה (אבל כשמוצאים מי שמחזיר אהבה כזאת וראוי לה, ומעריך את המתנה הנדירה הזו, את הנפש שהוא מקבל - בין אם הוא דום ובין אם הוא לא וזה לא משנה בכלל - אז, זה הדבר הכי מדהים בעולם).

צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים
ורק תוספת אחת לי למה שכתבת: אני לא בטוח שאהבה היא המרכיב הדומיננטי בקשרים כאלה * . תלותיות, חרדת נטישה, שנאה עצמית ועוד, משחקות לדעתי תפקיד גדול יותר.
וכן, אני שיפוטי. גם אתם. דיעה אישית היא שיפוטיות, בהגדרה.

* ב"קשרים כאלה" אני מתכוון לתמונת הקשר שעולה לי בראש מהתיאור של שלגיה. התמונה הזו שונה משהו, לדוגמה, מזו שתיארה עינבר, והיא סובייקטיבית לי. כך שמי שרואה עצמו נשפט כאן, יתכן שאמנם אליו הכוונה אך יתכן בהחלט שממש לא.

שתדעו לכם כלל, אף אחד/ת לא נשאר במקום שלא עושה לו טוב. לא לאורך זמן.
יש שם פונציה במקום הזה, שכאלה שהן לא חולות נפש, בוחרות בו.

זה נכון במובן צר, של שחור-לבן. אם הכל שחור, אף אחד לא יישאר. אבל אף פעם אין שחור-לבן בחיים.
יש פונקציה תמיד, אני מסכים, השאלה היא מה הפונקציה הזו משרתת והאם היא טובה לאדם שבוחר בה.
הדוגמה הכי פשוטה להבהרת הנקודה היא זו שזיקית נתנה, של נשים מוכות שנשארות. ברור שהקשר עם בעליהן אינו כולו התעללות וכאב ויש בו גם צדדים אחרים, רכים וטובים יותר. ברור שההשארות בקשר הזה ממלאת צרכים מסוימים, או פונקציה, אצל אותן נשים. ועדיין, האם אתה סבור שבאופן כללי, זהו קשר טוב שכדאי להשאר בו?

רוצה לתת דוגמא, לכולם.

נניח בחורה, נמצאת במצב נפשי לא טוב. מתקשה לקחת אחריות לחייה, באותה תקופה. משבר זמני כזה.
ומגיע אדם, בעל שיעור קומה, ועוזר לה, לוקח אחריות, מעביר אותה את המשבר. אותה אחת, מוכנה לעשות הכל בשבילו, והוא זקוק להתמסרות הטוטאלית הזו.
וזו תקופה כזו, של יחסים, אקסטרימיים.
אין בכך כדי לומר, שאותה סאבית, שיפחה, חולת נפש. זה אומר שהיא זקוקה למישהו, שייקח עליה אחריות. וזה טוב לה ככה. להרגיש מוגנת.
מאיפה המסקנה, שלא איכפת לו ממנה ?
שתדעו לכם כלל, אף אחד/ת לא נשאר במקום שלא עושה לו טוב. לא לאורך זמן.
יש שם פונציה במקום הזה, שכאלה שהן לא חולות נפש, בוחרות בו.

רוצה לתת דוגמא, לכולם.

נניח בחורה, נמצאת במצב נפשי לא טוב. מתקשה לקחת אחריות לחייה, באותה תקופה. משבר זמני כזה.
ומגיע אדם, בעל שיעור קומה, ועוזר לה, לוקח אחריות, מעביר אותה את המשבר. אותה אחת, מוכנה לעשות הכל בשבילו, והוא זקוק להתמסרות הטוטאלית הזו.
וזו תקופה כזו, של יחסים, אקסטרימיים.
אין בכך כדי לומר, שאותה סאבית, שיפחה, חולת נפש. זה אומר שהיא זקוקה למישהו, שייקח עליה אחריות. וזה טוב לה ככה. להרגיש מוגנת.
מאיפה המסקנה, שלא איכפת לו ממנה ?
שתדעו לכם כלל, אף אחד/ת לא נשאר במקום שלא עושה לו טוב. לא לאורך זמן.
יש שם פונציה במקום הזה, שכאלה שהן לא חולות נפש, בוחרות בו.