לא יודע איך לקרוא לסיפור מבלי להרוס אותו...

לא יודע איך לקרוא לסיפור מבלי להרוס אותו...

נאירם​(שולט) • 23 במאי 2003

[ניו, למענך, אח שלי...]

גם מה שכתבתי כאן נכתב בזמן המילואים ההם, הרבה לפני ה... אתם יודעים מה... אבל שוב,
קיבלתי החלטה להשאיר הכל כמו שכתבתי (עם איזו הערת ביניים אחת...) ואני עומד בה.

אז לפני כמה חודשים (איך שהזמן עובר, כשכתבתי את זה , זה היה "לפני כמה שבועות"...)
נערי היה צריך להעביר הרצאה בכנס גדול ומאוד חשוב.
בדרך כלל מחלקת השיווק של החברה שלו היתה אחראית על דברים כאילו אבל באותו כנס,
המחלקה היתה עסוקה בתפעול דוכן והוא קיבל את המצגת.
חודש לפני הכנס הוא כבר התחיל להתכונן. שאלתי אותו אם הוא מעדיף חופשה לעצמו, להתכונן
אצל אמא שלו או משהו והוא אמר שזה רק יפריע לו אם לא יהיה לידי.

זה היה עוד לפני שהרשתי לו להשתמש במחשב שלי והוא קיבל laptop מהעבודה לצורך הכנת
המצגת ועבד עליו.
בכל החודש הזה הוא לא הזניח אותי. לא יזמתי שום סשן'ים ובכלל, השתדלת לתת לו הרבה
מרחב והוא הודה לי בדרכו, בארוחות ובשעות ה'ביחד' שלנו (מקלחת, לפני השינה, בבוקר...)
ראיתי אותו מתאמן על המצגת ללא לאות, מתרגל זמנים, מעברי שקופיות, מוודא שוב ושוב
שהכל תקין.

בלילה שלפני הכנס, אחרי שנכנסתי למיטה, פתחתי את השמיכה והזמנתי אותו לישון איתי. הוא
הבין שזו דרכי לפנק אותו ונכנס למיטה איתי, התכרבלנו לכמה דקות ואז התמקמנו ביתר נוחות
ואני נרדמתי.
בבוקר, כשהשעון העיר אותי, הוא כבר היה במטבח, מכין את ארוחת הבוקר שלי. הוא היה כבר
לבוש בחולצה כחולה מגוהצת למשעי ועניבה, נראה חגיגי, מהודר וכל-כך יפה בעיני. "אכלת?"
שאלתי. "לא, אדוני". "תאכל איתי" ביקשתי/קבעתי. "כן, אדוני".
הוא הגיש לי את ארוחת הבוקר ואכלנו יחד.
הוא היה צריך לצאת מהבית לפניי וביקש רשות לארגן את חפציו. הנהנתי והוא התארגן.
לפני צאתו יישרתי את העניבה שלו, נישקתי אותו ואיחלתי לו בהצלחה. הוא חייך ואמר "תודה,
אדוני, זה חשוב לי לשמוע את זה ממך." ואז הוא יצא.
אני התארגנתי ויצאתי לעבודה אחריו. בבוקר קיבלתי שיחת טלפון שגרמה לי לבדוק את לוח
השנה ומצאתי ששבוע לאחר מכן יחול היום שבו לפני שנה נסעתי לאילת ובדרך חזרה אספתי
אותו (איך הזמן טס כשנהנים...)

החלטתי להפתיע אותו. גלשתי באינטרנט והזמנתי נופש כפרי בצפון הלא-כל-כך-רחוק ובצהרים
הודעתי שאני בחופש לשארית היום ונסעתי למלון שבו נערך הכנס שלו.
הגעתי אחרי ארוחת הצהרים. המצגת שלו תוכננה לסביבות 14:30. נכנסתי לאולם ההרצאות
הגדול. מצגת אחרת התנהלה. חיפשתי אותו והבחנתי בו יושב בשולחן קרוב לבמת הנואמים.
התיישבתי בשורות האחרונות של האולם.
קיוויתי שלא תהיה הפסקה בין המצגות האחרות לשלו. צפיתי בשתי מצגות אחרות ואז הוא עלה.

אנחנו מכירים כבר מעל שנה ומעולם לא ראיתי אותו ככה, הוא היה אדם שונה לגמרי. רהוט,
ברור, בטוח בעצמו, כריזמטי. הוא שילב בדיחות מקומות הנכונים, אפילו קולו השקט היה חזק
ויציב לטובת המצגת, הוא שלט היטב במה שהעביר וחייך בלבביות לקהל שללא ספק אהב אותו.

בשלב מסויים במצגת היתה איזו תקלה במקרנים והוא, מבלי להתבלבל, עזב את הפודיום ועמד
במרכז והמשיך להציג בע"פ מבלי לאבד את הקשב של הקהל, עד שהמקרנים חזרו לפעול, הוא
פשוט נואם בחסד.

הוא ענה לשאלות מהקהל בהחלטיות ובמקצועיות (אני מניח שקהל הבין על מה הם דיברו כי הם
היו מרותקים).

כשסיים, מחיאות הכפיים שהוא קיבל הציפו את לבי בגאווה.

כשהנואם הבא עלה, יצאתי ללובי החיצוני לאולם וכתבתי לו פתק: "היית נהדר, אני גאה בך,
תתקשר כשתסיים". ניגשתי לאחת המלצריות שבלובי החיצוני וביקשתי ממנה להעביר אותו
לנערי (אמרתי לה את שמו ואיפה הוא יושב ומה הוא לובש) ונתתי לה טיפ חביב.
ראיתי אותה נכנסת לאולם ואני יצאתי ונסעתי הביתה.
ארזתי בתיק קצת בגדים, כלי רחצה וכמובן, צעצועים, התקלחתי ושכבתי לנוח עד שיתקשר.
כשצלצל קבעתי איתו שעה שבה יחכה לי בכניסה למלון הכנסים ונסעתי לאסוף אותו.

כשהגעתי, הוא נכנס לרכב למושב האחורי. "בוא שב לידי" אמרתי. "כן, אדוני" הוא ענה ועבר
לידי.
רכנתי אליו והוא התקרב והתנשקנו, חייכתי אליו "כבר שנה, ידעת?" שאלתי. הוא הרכין את
ראשו ואמר לי "כן, אדוני, והיא היתה בעיניי כימים אחדים". אני מת עליו. (ידעתם שזה מה
שיעקב הרגיש כשחיכה לרחל 7 שנים? שהן היו בעיניו כימים אחדים... מאיפה הוא יודע את כל
זה לעזאזל???)

"תלך לישון," אמרתי והתחלתי לנסוע "יש לנו נסיעה ארוכה", הוא חייך ועצם את עיניו, יפה
כמו מלאך.

עצרתי בדרך צפונה בתחנת דלק והוא ירד לי בשירותים, אח"כ המשכנו ישר לצימר, הגענו
מאוחר בלילה, קיבלתי את המפתח מבעלת הצימר, החניתי את הרכב ונכנסנו.

סגרתי ונעלתי את הדלת מאחורינו, "תתפשט" אמרתי והתחלתי להדליק את הנרות הרבים שהיו
מפוזרים ברחבי הצימר. הוא הוריד את בגדיו וקיפל אותם בזריזות במקום בו עמד. אני המשכתי
להדליק נרות למרות שהוא סיים, ממתין לי עירום ויפה.
שמתי מוזיקה במערכת (הכל כבר היה מוכן, הצימרים האלו באים מוכנים עם הכל) ואז ניגשתי
אליו. הקולר שלו היה אצלי בכיס, ענדתי לו אותו, מה שהעביר בו גל של צמרמורת והוא כרע
לרגליי. העברתי את התיק ליד המיטה, הוצאתי ממנו את בקבוק השמן, התפשטתי וקראתי לו
לבוא. התבוננתי בו זוחל אלי, מניע את גופו בחתוליות ואצילות. כשהגיע אלי נתתי לו את בקבוק
השמן ונשכבתי על בטני. הוא עיסה את גופי מהראש עד לכפות הרגליים בחושניות ויסודיות
(הוא למד עיסוי בקורס עיסוי מקצועי). זה היה ממכר, שום שריר בגופי לא נותר ללא תשומת
לבו. כשסיים הוא התמקם בין רגליי והחל ללקק את פי הטבעת שלי... זה היה פשוט מדהים!
הלשון שלו הטריפה את כל חושיי, עליתי על הברכיים והרמתי את ישבני לעברו, הוא ליקק
בתאווה, נושך נשיכות עדינות, מלקק וחוקר... הזין שלי נעמד, התמכרתי להתמסרות שלו ואז
התהפכתי, נשכב על גבי. "תתיישב לי על הזין" אמרתי לו. הוא העביר רגל מעלי ועצרתי אותו,
נתתי לו קונדום להלביש עלי ותיקנתי אותו: "עם הגב אלי". הוא הלביש את הקונדום על הזין
שלי כשהוא משתמש בידיו ובפיו ואז הסתובב, כיוונתי את הזין שלי והוא התיישב לי על הזין...
אוההה... זה היה כל-כך טוב שזה שילח זרם בבטן שלי שגרם לי להתקפל ולהיאנח, ואז הוא החל
לעלות ולרדת מעל הזין שלי, מכווץ את שרירי פי הטבעת שלו מסביב לזין שלי, חולב אותו.
שלחתי יד ונגעתי בגב שלו, הוא כנראה הבין את זה כסימן לרכון קדימה ו... אוההה... זה היה
נהדר כשהוא רכן קדימה...

הוא ממש התאמץ לעלות ולרדת מעלי , הרגשתי את שרירי הרגליים שלו רועדים מהמאמץ,
קמתי ונשכבתי מעליו, נושך את הצוואר שלו כמו שחתולים עושים, הוא נאנק מכאב ותענוג,
ואני ממשיך לזיין אותו, "צולל" לתוכו בתנועות ארוכות ומתמשכות....
יצאתי ממנו והוריתי לו להתהפך על גבו. הגבהתי את ישבנו עם כרית ופיסקתי את רגליו, חדרתי
לתוכו עמוק, מחזיק ברגליו, מפסק אותן, דוחף ומושך את הזין שלי לתוכו ומתוכו.
הוא השמיע קולות הנאה, אנחות ובקשות לעוד שגירו אותי עוד יותר וגם אני נתתי דרור
לתחושות שלי, אני חושב שנשמענו כמו סרט כחול, מזל שהצימר מרוחק מכל מקום... הוא היה
מגורה אבל לא נגע בעצמו, שלחתי יד וגיריתי אותו עוד יותר, הוא התאפק שלא לגמור, , ראיתי
את זה על פניו וזה גירה אותי אפילו יותר....

כשהרגשתי שאני עוד רגע מתפוצץ, יצאתי ממנו, שלפתי את הקונדום והתמקמתי על החזה שלו,
מול פניו, מאונן לתוך הפה שהוא פתח למעני, שולח לשון לזין שלי. גמרתי בפיו ועל פניו בכמה
התפרקויות קצות ונהדרות שבסופן קמתי ממנו ונשכבתי על גבי.

הוא היה שקט מידי ואחרי דקה נשכבתי על צידי והבטתי בו, עדיין עם זקפה ענקית, עיניים
עצומות... מסכן שלי... ראיתי בכתפיו את ההתאפקות... ידיו המאוגרפות אחזו בסדין ביאוש...
את רגליו, מקופלות, הוא העמיד והצמיד אחת לשניה.... העברתי את ידי בליטוף רך על הזין שלו
והוא שאף אויר ועצר את נשמתו וכל גופו רעד... זה ריגש אותי, ההתאפקות שלו... "זה בסדר,
יפה שלי, אתה יכול לגמור" לחשתי באוזנו וליטפתי שוב את הזין שלו.... זה כל מה שהוא היה
צריך.... הוא גמר בעוצמה שכזאת.... אחרי חודש של איפוק... ראיתי דמעה זולגת על רקתו
הקרובה אלי, ליקקתי אותה... מלוחה עדינה... ואספתי אותו אלי, רגוע ומשוחרר.

במשך שאר סוף השבוע כמעט ולא נתתי לו להתלבש, זה היה פשוט סשן אחד ארוך ובלתי פוסק
על הרצפה, באמבטיה , בג'קוזי, על המיטה, ליד המיטה, מול הקיר, במרפסת, ביער הסמוך,
בשירותים של המסעדה.... התנהגתי כאילו סוף העולם הגיע.... והוא נכנע לי והתמסר לכל
גחמותיי.

כשחזרנו הביתב, נתתי לו שעת בטחון והוא הודה לי והתוודה על אהבתו אלי בכנות והישירות
המדהימה שלו, אני לא נשארתי חייב ואמרתי לו כמה אני אוהב אותו וגאה ומאושר על שהוא
שלי.



נאירם.

infinite​(נשלטת) • 23 במאי 2003

נאירם...
ואני אומרת את האמת...קשה לי להתאפק כשאני קוראת אותך...אז אני מתארת לעצמי
כמה קשה להתאפק כש....(את ההמשך אתה יודע..)
(((-:
בזאת אני מצדיעה לנערך המדהים !

איפה אני אמור....

מאסטר יקיר​(שולט) • 23 במאי 2003

נאירם חבר יקר שלי,

איפה אני אמור להחביא כעת את מה שהזדקר בין רגליי,
לפני היציאה שלי למועדון????

אוךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
אתה פשוט ענק!!!!

אמרתי לך כבר לא אחת,
אתה אדון מזן אחר!!!!

תודה, חבר יקר שלי!!!

כלובי • 25 במאי 2003

סיפור מדהים,
אני לא יודע מה זה ה "אתם יודעים מה.." מקווה שלא משהו רע..

תודה נאירם
איזה פורום חביב נהיה פה..

אני כמובן רוצה לפרסם את הסיפור הזה גם במגזין של הכלוב אבל אין מה לעשות נאירם, נצטרך למצוא לו איזה שם, אולי PowerPoint?

חהחהחהחחה..

(מסמיק...)

נאירם​(שולט) • 27 במאי 2003

קודם כל, תודה על שהנכם אתם ושאתם פה להקשיב כי אחרת לא היה לי למי לספר (ואני שונא את זה שאני מוצא את עצמי יושב מול המראה ומעביר איתי דאחקות, זה מביא לי את הקריז, אתכם הרבה יותר כיף )

אינפי מתוקה, מעביר ליובלי ממך....

ניו... מקווה שכבר מצאת מה לעשות עם מה שהזדקר

וכלובי-
קודם כל- מברוק על הקולר, מרגש אותי. באמת שמרגש. בהצלחה!
ודבר שני... ה"אתם יודעים מה.." ...אה.... סיפור ארוך, יש לך איזה כמה חודשים?
(יש לקרוא בדיקציה של מורה לספרות: ) מישהו מהתלמידים מוכן לתת לכלובי להעתיק את החומר שהחסיר?



נאירם.

בשתי מילים

dragonite​(מתחלפת) • 27 במאי 2003

פשוט י פ ה פ ה!!!!

כלכך אהבתי

כלובי • 28 במאי 2003

תודה נאירם!!
אף אחד לא לקח את היוזמה לספר לכלובי מה פה קורה פה
מה עם שם לסיפור אגב?

ובקשר לקולר
אני גאה לענות אותו
שמח על כך שהמלכה לירז נתנה לי את הזכות הנפלאה הזאת
אנחנו כבר כמה זמן ביחד
אבל הקולר לכינוי זה משהו שהיא העניקה לי רק לאחרונה

כלובי{ל}

מאסטר יקיר​(שולט) • 28 במאי 2003

כלובי ידידי,
למה צריך לספר לך מה פה קורה פה...?
אתה לא מכיר את הדרך לפורום,
אערוך לך סיור

כלובי,
ברכות לוהטות גם ממני עבור הקולר!

כלובי • 28 במאי 2003

התכוונתי למה שקרה לנאירם בחודשים האחרונים..
בפורום אני מבקר דוקא הרבה, תתפלא

כלובי • 28 במאי 2003

ותודה בעד הברכות )