Nick(שולט)
|
לפני 20 שנים •
15 בספט׳ 2003
המלכה #3 ואחרון - מבטיח
המשך הסיפור מוקדש ליעל, כנראה האחרונה שמתעניינת
...בעוד המלכה לרגלי, מתחננת לקבל עונש חלופי לנוצה האכזרית, התעורר בי השטן הקטן והנקמני, וגרם לי להחליט להשפיל אותה השפלה הגונה. בחרתי 6 גברים מהקהל, הקפדתי לבחור עבדים בלבד, העמדתי אותם מולה ואמרתי "ועכשיו נזיין אותך בתורות" זיק של מרדנות ומיאון ניצת בעיניה. לא רציתי לתת להזדמנות לחמוק דווקא עכשיו ואמרתי מייד בקול קר "או שנחזור לנוצה" ראשה נשמט והיא מלמלה משהו לעצמה. "מה?" שאלתי "מה את מעדיפה? זיון קבוצתי או נוצה?" היא מילמלה שוב. "עני בקול רם, לא שומעים". "זיון" אמרה בקול כעוס וגבוה מהצפוי והרימה לרגע פנים סמוקים מזעם אין אונים, ושוב השפילה מבט. העמדתי שני עבדים משני צידיה והוריתי לה לשפשף להם. קשה יותר היה להנחות שני עבדים נוספים לזיין אותה במקביל בכוס ובתחת. היה צפוף שם באופן טבעי, וזה גם היה קשה להם רגשית, אבל עידוד מהקהל, ומבט חד ממני שכנעו אותם. אני נעמדתי על גשר הפיקוד מול פניה, ובעודה נאנקת ונוהמת ומשפשפת אמרתי "וכשנגיע לפה שלך, תשימי לב לא לאבד אף טיפה, אני שונא לראות את הלכלוך הזה מרוח בחוץ!" לרגע שוב ניצת המרי על פניה אך במשנהו היא נכנעה והתמכרה לזרגים שחדרו אותה ולא הביעה כל התנגדות. אחזתי בשערה והיא החלה ללקק בצייתנות את הזין שלי שהיה עתה עבה וארוך מכרגיל וכמעט כאב לי. היא הייתה מקצוענית, וכעבור ליקוק ארוך ומשגע הקיפה בשפתיה תחילה את ראש הזין ולאט לאט קלטה את כולו בתוכה (בסוף השמיעה קולות השתנקות קלים, אבל לא נוראים). לא הרפיתי משערה והמשכתי לזיין את הפה החם והמהביל, כשאני מקפיד להאריך את הזיון ככל שיכולתי. רגע לפני שלא יכולתי לשלוט בו יותר, הוצאתי אותו והוריתי לה לפתוח פה גדול, היא צייתה וליטרים (בסיפור מותר לפנטז, לא?) של נוזל זרע נזחו על לשונה ומילאו את פיה וגרונה. עיני מיסמרו את עיניה ברגע הזה, והתענגתי על המבט הנרתע והמתמרמר לא פחות מאשר על התחושות ששלח למוחי פלג גופי התחתון. היא עשתה את העבודה על-פי ההנחיות, לא הניחה לאף טיפה לצאת, ובלעה את הכל. הבעת הגועל הקטנה על פניה, והקושי לבלוע שניכר גם הוא, סחטו ממני עוד ליטר או שניים של זרע, והיא נאלצה למצוץ ולבלוע גם אותם, כשהיא משמיעה מין קולות שיהוק, וגלי רטט עוברים במעלה חזה וגרונה. היא עמדה בגבורה במשימה ושמרה את המטען בקירבה, למרות שבוודאי הייתה שמחה להיפטר ממנו.... ואז... אז היא נאלצה לקלוט בזה אחר זה עוד שישה מטענים כאלו, אבל קטנים יותר.. של עבדים. וכשהכל נגמר וכולם התנגבו, היא באה להגיד לי כמה היא כועסת ומה היא רוצה לעשות לי, וביקשה שניפגש שוב... וכך אפשר להמשיך בלי סוף. אבל יותר טוב לעשות את זה בחיים, לא  ? מה דעתך יעל?
ודבר אחד אני מבטיח לכל מי שמעוניין לשמוע. אני לא אהיה עבד! אפילו לא בסיפור! שלך, ניק |
|
|
יעל34(נשלטת){ג}
|
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2003
אהבתי
אהבתי מאוד...
כל שלושת החלקים ביחד מגרים בטרוף. כמובן שעדיף לעשות את זה בחיים
אבל... גם בפנטזיה זה טוב, הרי בסופו של דבר הראש שלנו הוא המנחה הראשי של ההצגה מחכה לסיפורים נוספים שלך ותודה על ההקדשה יעל |
|
|