עתיד האנושות

עתיד האנושות

סוכן משנה מבנה • 24 במאי 2006

לרגע מסוים, רגע מאושר, לא היה לי איכפת. מאף אחד. מאף אחת.
שימותו כולם. למי איכפת. שימצאו אחד אחר שיסביר. הוא אולי גם יציל.

ברגע ההוא לא היה איכפת לי מכלום. לא מהמלחמה ולא מהשלום.
זה כי היתה לי שולטת מתוקה. כל כך חכמה. כל כך מבינה. כל כך שווה.
גם שולטת וגם חמודה.
שולטת פשוט מתוקה.

אבל כבר התרגלתי לחשוב במונחי תחרות. שכחתי את שיתוף-הפעולה.
התרגלתי הרי לנצח ושכחתי שבתחרות, אפשר גם לא לנצח.
שליטתי הקשוחה, נתנה דרור לכל מחשבותיי, לכל יצריי. שולטת מבינה.
עשיתי מה שרצתה. אך תמיד מתוך תחרות. תמיד מתוך יהירות.

שיתוף-פעולה ישיג לך יותר, לחשה המתוקה.
שיתוף-פעולה יביא לך יותר, ציינה החכמה.
שיתוף-פעולה. זה כל מה ששליטתי ביקשה.

צייתתי. תמיד. אבל לא כי שיתפתי פעולה. צייתתי כי הייתי בתחרות.
צייתתי מתוך מחשבות על התחרות. זו הדמיונית וזו האמיתית.
תחרות תמידית. תחרות מחשבתית. תחרות מעשית.

שחצן. כך התרגזה. לא נרגעה כלל עד שהבאתי את הקבלה.
קבלה על ניצחון בתחרות. אך כל שביקשה לא היה אלא שיתוף-פעולה.

אזהרה. ועוד אזהרה. אפילו ענישה. ולא שיתפתי פעולה.

בתחרות, אפשר לא לנצח.
לא ניצחתי כי לא שמעתי. לא הקשבתי.
לא טרחתי לשתף-פעולה.
לא צייתתי לשולטת מתוקה.

ועכשיו - ?
עכשיו אני משתף-פעולה.
עכשיו אני מתנזר מהתחרות.
עכשיו היא כבר הלכה.
ולא הספקתי להגיד לה תודה.
תודה על שלמדתי איך לשתף-פעולה.

אני לא רוצה שתהיה מלחמה. אני רוצה שיהיה שלום.
מלחמה זו תחרות, ואני כבר למדתי לשתף-פעולה. בזכותה.
תודה לך שליטה מתוקה.

יפה וגם חכם

יהואש​(נשלט) • 24 במאי 2006

יפה, חכם, וגם התחושה מוכרת, גם התחרות...

חסר רק רגע המעבר, שכן הבנה (שכלית) של האוולת שבתחרות עדיין איננה שיתוף ואיננה שלום.

אולי צריך להישבר, באמת, עד תום, כדי לוותר על האגו הרוצה להתחרות, לא הפסד בקרב, לא הבנה שכלית, רק הישברות טוטאלית, כזו שבה ה'אני' היהיר המתיימר נעלם ונותרת רק הכניעות...

יפה כתבת סוכן, מקווה שהיא תשוב אלייך, דומה שאתה ראוי לכך...

Queencie​(שולטת) • 24 במאי 2006

כל כך נכון, וכתוב יפה ונוגע...
לוותר על האגו, להפסיק להלחם או לנסות לנצח בקרב שאינו קיים, שלב בסיסי ביותר בדרך למסירת שליטה כנה, ולהתמסרות לשולטת.

שיהיה לך בהצלחה!