צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים מוזרים שראיתי בשבוע שעבר

Dom_Quixote
לפני 18 שנים • 22 במאי 2006

דברים מוזרים שראיתי בשבוע שעבר

Dom_Quixote • 22 במאי 2006
כבוד,


כטוב עלי לבי בחצי דנונה תאנה, וכטוב עליו לבו של הפח באחד וחצי דנונה תאנה, התיישבתי ביום שלישי האחרון לטפל בהררי מכתבי ההערצה שזרמו לפתח המערכת הביתית, חלקם הגדול עלונים לפרסום שואבי אבק. עוד אני מקליד בזעם לוורן באפט שיסיר את טלפיו המזוהמות מחברת המכסים שלי (הקמתי די מזמן חברה המאפשרת להחליף מכסי פלסטיק של קוטג' מבלי שאף אחד ירגיש בהבדל), ולפתע מצלצל הפלאפון. על הצג בייבי, חברתי הטובה. סיננתי אותה. היא התקשרה שוב. סיננתי אותה שוב. היא התקשרה הביתה. רציתי לסנן אותה, אבל זכרתי היטב מה קורה כשטועים איתה שלוש פעמים ברצף. היא ביקשה שאבוא איתה למועדון. אמרתי לה שאני כבר לא עושה דברים כאלה. היא אמרה לי לבוא איתה למועדון. אמרתי לה שאחרי שנה ומשהו אני כבר לא זוכר איך מגיעים. היא ציוותה עלי לבוא איתה למועדון. אמרתי לה שלא. היא אמרה שכן. אמרתי שטוב. היא אמרה שאני צריך לבוא לקחת אותה. אמרתי שטוב. אמרתי לאביס לבוא לקחת אותה. אביס לקח אותה. טוב שיש סאבים.


עם הגיעי למועדון, לבוש מכנס קצר בצבע חאקי, חולצה המפארת את רוח ההתיישבות העובדת וכובע טמבל כחלחל עם הכיתוב "תיקון שלדה יוסי – 13 שנות איכות ללא פשרות. איזור התעשייה הישן, יבנה", ולפתע חשכו עיניי. כפי הנראה היה שם נורא חשוך. גם מכת העשן הפתאומית הפתיעה אותי. כשפקחתי את עיניי מחדש וספגתי את הדמעות בשרוול גיליתי שמקיפים אותי כל מיני אנשים לבושים שחור ועטויים אביזרים משונים, שהזכירו במעורפל אביזרי עינוי של ימי הביניים ומוסדות חשוכים (ומעושנים) בני ימינו, אם כי באיכות ייצור ירודה במקצת <מדור פרסומי: רק אצל טיצ'ר – שוטים באיכות גבוהה בזיל הזול. טיצ'ר, שבועיים איכות ללא פשרות וללא החזרים. איזור התעשייה החדש, פתח תקוה>. התמהונים טפחו על שמי חזור וטפוח, ולרגע חששתי שהם משתמשים בי כשפן (מן הסתם שמעו על המוניטין שלי בחדר המיטות – ד.ק) ניסוי לנטיות האלימות שלהם. לא התלוננתי, כי הבחנתי שבדבוקה נכחו גם בנות המין השני מחוברות לתמהונים ברצועה, וכל מבטן אומר "מה, בעצם, חשבתי לי". הנחתי שמה שאני עובר זה מעין טקס חניכה, שבסופו אקבל גם אני קורבן תמים ממין נקבה עם רצועה שתישא את שמי. חשקתי את שיניי וקיוויתי לטוב.


תוך זמן קצר התברר כי טעות נפלה בידי, ולמעשה באה החבורה לברך אותי לשלום, לומר כמה טוב לראות אותי (הרוב), כמה זמן כבר לא באתי (רוב הרוב), מי זה האביר המושלם-מכל-בחינה הזה ואיך לא שמענו עליו קודם (מתי מעט שסברו בטעות כי איש אינו מושלם), וכמובן למה לעזאזל אני לא יכול לעשות את העבודה השחורה תרתי משמע בעצמי וחייב כל פעם לדפוק אותו בנסיעה עם בייבי (אביס). בירכתי מצדי את החבורה המשונה, ניגבתי את ידיי ושרפתי את הממחטה (חשבתי לשפוך את האפר לבית השימוש, אך משום מקום – או שמא מירכתי האסלה – צץ לו פלוני וביקש לבלוע אותו תוך שאני יורק עליו, והציע לשלם לי 500 שקל. סירבתי. בשביל סכום שמספיק לחצי בירה לא שווה לי להתאמץ). ביקשתי שיעדכנו אותי מה קרה בשנה ומשהו שלא הייתי, בקצרה. אמרו לי ש-009 הוא עכשיו דום. כשחזרתי להכרה (לצד האסלה, כשחגורתי רופפת משהו) שאלתי האם מתתי ועברתי לעולם הבא, והאם זה גן עדן או גיהינום. אמרו זה תלוי. ממש לפני שבאת, למשל, הוא עשה סשן כדום. קיללתי את האיש שטרם המציא את מכונת הזמן. כן, אמרו לי, ושפחה עשתה לו רימינג. שאלתי אם יש מניין כי אני רוצה לומר הגומל. הסתבר שההלכה מחייבת 10 גברים בוגרים בנפשם, כך שהתשובה שלילית. מלמלתי בכל זאת כמה מילות הודיה.


אחרי שיצאתי ידי חובה כלפי כל המעריצים, ובעיקר אחרי שדאגתי שאלה שלא הכירו אותי יעמידו גם הם פני מעריצים, התפניתי לסייר במקום. הבחנתי בקבוצה גדושה של אנשים מרוכזת סביב מה שנראה כמו כוך זיונים במועדון סליזי שאליו באים סוטים, עבריינים וסתם מזוהמים ליישם כל מיני שיטות סקס טמא ולא טבעי שבחברה מתוקנת מוקע מכל וכל. תחת זאת, גיליתי שם גבר (?) עירום למחצה מצליף בישבנה של בחורה עירומה לחלוטין שגבה מופנה למצלמ...אה, כלומר, אם במקרה היתה שם מצלמה. עוד אני משועשע מכפל הלשון שבמילים "תחת זאת", ולהפתעתי אין איש קם להגנת הבחורה האומללה, אלא להפך, הקהל אף נראה משולהב, שלא לומר מאוהב, שלא לומר מהובהב, מהמחזה. ירדתי תיכף ומיד למטה ושאלתי עלמה יפת עיניים ומחוך מצוות המקום האם הם סובלים כאן סוג כזה של פעילות, ועל כן היא חייכה, ליטפה את שיער ראשי ואמרה "חמוד" בטון אימהי, כשרק גניחותיו של האדם (?) העירום ששכב שם ועליו הילכה בעקביה המחודדים קצת הפריעו. החלטתי לעזוב את המקום. אביס אמר שתיכף ומיד, הוא רק מסיים להתחיל להוציא את עשרות הקילומטרים של חבליו מהמזוודה כדי שיוכל להתירם, ליישרם, לסדרם לפי צבע, אורך ומידת חיבה אישית, לשכנע מישהי שתסכים להיקשר, ללטף בכאב את הלחי, לשכנע עוד אחת, לחי שניה, להביא נבוט, לשכנע שלישית, לקשור אותה, להתיר אותה, ללוות את האלונקה, לקשור ולסדר את החבלים בחזרה במזוודה. אמרתי שאני הולך. לא הלכתי. למחרת הוא סיים. סירבתי ללכת עם אביס ועם בייבי לאכול, כיוון שהיה ברור לי שלמרות ההצהרות היפות על דיטה, איתם אין לי סיכוי להגיע אלא לנאפיס. נסעתי לנאפיס לבד, ואכלתי פתות עם גבינה וללא עכברוש.


ויהי לילה, ויהי אחר הצהריים, יום שלישי-רביעי.


תקציר (C) חלק א':

עמוס-במדרגה-של-הנחש-ז"ל-ראיתי-ג'וק-מת-ואני-לא-אהסס-להקים-מהומה-פעם-נוספת-באם-לא-יועבר-גם-הוא-לעולם-שכולו-טוב-ומים-זורמים
Dom_Quixote
לפני 18 שנים • 22 במאי 2006

דברים מוזרים שראיתי בשבוע שעבר - חלק ב'

Dom_Quixote • 22 במאי 2006
ביום שישי הוזמנתי למדורה. התברר שיש לאיזה מישהי קטע כזה, לעשות מדורה כמה ימים אחרי ל"ג בעומר, במקום הכי מלוכלך שהיא יכולה למצוא. לא הייתי בא, אבל פיתתה אותי בלונדינית הלומדת לדוקטורט במדעי המוח. אמרתי "בלונדינית במדעי המוח? זה לא פרדוקס?", אבל היא לא הבינה את המילה. אז הלכתי למדורה. ישבו שם המון אנשים על קרשים לא נוחים (את הקרשים הנוחים שרפו) וניסו לחשוב מה עלה בגורלם של תפוחי האדמה שהוכנסו לאש לפני שעתיים ונשכחו שם. פלוני חכם במיוחד ניסה להוציא אחד בעזרת מקל, ושרף את המקל. ניחשתי שהוא לא סטודנט למדעי המוח. צדקתי.


מראה תפוח האדמה השרוף הזכיר לי את בייבי, והתקשרתי לשאול האם היא רוצה שאביא לה כביסה נקייה או משהו. היא אוהבת שמגדילים ראש. היא סיננה אותי. ניסיתי עוד פעם, שוב סיננה. לא ניסיתי עוד פעם, כי ידעתי היטב מה קורה כשטועים איתה שלוש פעמים ברצף. תחת זאת שלחתי לה סמס. היא כתבה בחזרה שהיא במסיבה של הקהילה בנו לימיט. גיחכתי. למה שמישהו ירצה ללכת למסיבה של הקהילה? שאלתי אם אני יכול לבוא, והיא אמרה שכן. שאלתי אם יכניסו אותי בלי שנרשמתי מראש, והיא אמרה שרק צריך ללבוש שחור. שאלתי אם אגיע בשלוש וחצי האם עדיין יהיה מה לעשות שם, אבל היא לא ענתה לי יותר.


נסעתי הביתה להחליף את הבגדים השחורים שהפכו לבנים בהשראת אבק המדורה, לבגדים שחורים אחרים. נסעתי לבתי המשפט ברחוב שוקן, אזור שאני מכיר היטב מימיי כ...אה, שופט. שאלתי שם כמה אנשים איפה זה הנו לימיט. הם אמרו "אנחנו לא יודעים, אחי". אמרתי "תודה, אחי". הם רצו להרביץ לי. ברחתי. הגעתי לסמטה צדדית חשוכה. שמעתי מוזיקת טראנס מחריש אוזניים בוקעת בקולי קולות מבניין סמוך. הבנתי שאני במקום הנכון. הלכתי עד שראיתי שומר. שאלתי אם זו הכניסה לנו לימיט. הוא לא ענה. שאלתי שוב. הוא הסתכל עלי במבט מרחם. אמרתי טוב, אז אני הולך לנו לימיט, שלום. הוא אמר זה פה. אמרתי תודה רבה. הוא שאל מי הזמין אותך, ובזאת יצר בעיה. אם הייתי אומר "בייבי" הוא היה יודע שאני משקר כי בייבי מן הסתם נתנה הוראה לא להכניס אותי. מצד שני, גם אף אחד אחר לא הזמין אותי. החלטתי שהדומיננטיות הטבעית שלי תספיק כדי לטפל בעניין. לדומיננטיות הטבעית שלי, מסתבר, קוראים אמילי.


לאחר ויכוח קל עם פקידת הקבלה (בשביל מקום ללא שלט בחוץ שאפילו וורן באפט סירב להביע בו עניין, זה היה די הייטקי) שלא הרשתה לי להירשם כ"הניק הכפול של קיחוטה" ("זה ארוך מדי", היא אמרה. "אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה", חשבתי לעצמי כמה ימים לאחר מכן שהייתי צריך להשיב) היא הואילה בטובה לתת לי להיכנס תמורת תשלום. כשנכנסתי הבנתי ששנה ומשהו מחוץ לעניינים לא פגעו כהוא זה בחלודה שצברתי. הזכרתי ללב שלי שעם כל הכבוד, ברזומה שלי יש מאות (!) בחורות כאלה הולכות על ארבע קשורות בשלשלאות בבגדי עור מינימליסטיים. הלב שלי הבהיר לי שהוא כבר לא הכתובת לשכנוע, אבל אמרתי לו שרק איתו אני יכול לדבר, כי הצד השני לא פרטנר. לא ראיתי אף אחד מוכר, אבל הנחתי שהמוניטין שלי מימים עברו יעשה את שלו. כעבור שלושת רבעי שעה ניגשתי לאביס. הוא היה עסוק עם בלונדינית יפהפיה ונבונה למראה (והפעם זה פרדוקס משולש, כשלוקחים בחשבון את הגורם "אביס" במשפט). לא זיהיתי אותה. הוא אמר שזאת אותה אחת שראיתי איתו במועדון לפני יומיים (הקטע עם הנבוט – ד.ק). חסכתי לו את תגובתי השנונה כי ריחמתי עליו ואמרתי לו אותה רק כמה שניות לאחר מכן, מספר פעמים. הוא לא חשב שהיא שנונה. הוא אף פעם ידע להפסיד בכבוד.


שאלתי אותו אם הוא ראה חברה טובה שלי, ואולי לא כ"כ חברה טובה שלי כמו מישהי שפנתה אלי פעם בהודעה ולא השבתי לה. הוא שאל "כוסיתכביכולכנועה26?", אמרתי כן. הוא הצביע לעבר בלונדינית מהממת ששלטה ברחבת הריקודים ללא עוררין כששיערה הזהוב מתנופף לכל עבר במרקם ונטילטור. כל הגברים שלא היו קשורים עמדו שם ובהו בה, תוך שהגברים שכן היו קשורים מלקקים בשמחה את הריר מהרצפה. אמרתי לאביס "אה" והוספתי "אז תגיד". הלכתי לעברה לתבוע אותה כרכושי. ניתן לומר שהיא שמחה לראות אותי, בעיקר במובן המשפטי של העניין, והסתערה עלי בקריאות התלהבות אודות שמונה מטר או משהו מעין זה. למרבה המזל, שמונה מטר הוא בדיוק מרחק גבולי מבחינתי.
אחרי שהשתעממתי מהריקוד נוטף התשוקה האינסופית שלה איתרתי אחת ממעריצותיי הוותיקות בקהל. רדפתי אחריה ובהפתעה הרמתי אותה, סובבתי אותה באוויר וצעקתי "מותק!". היא ברחה תוך שהיא צועקת שהיא לא מעוניינת. הסתובבתי ללכת. לפתע היא הסתובבה אלי, וזעקה "קיחוטה?!" (מזל שהיא לא זיהתה שלמעשה היה זה הניק הכפול שלי). מסתבר שהיא פשוט לא הבחינה שמדובר בי, וחשבה שאני אחד מאלה שאוהבים ללקק בכפייה נעליים של הנשים המסתובבות שם, רק עם טוויסט בדמות תפיסה וסיבוב באוויר. הספנקתי אותה כהוגן על הספה בתור תשובה קיחוטית הולמת. בדיעבד שאלתי אם היא שם לבד והיא אמרה שלא. אמרתי שאת הנעשה אין להשיב.


לאחר שניצלתי את התהילה לה זכו תגובותיי בשרשור הדום המסוכן כדי להטריד מינית מספר עוברות אורח ללא השלכות מצערות, הלכתי לחפש עניין במקום אחר. גיליתי שאדריכל המקום, בגאוניותו, החליט לשוות למסדרון מראה של ספינה, ותקע סתם כך כביכול-חלונות עגולים בקיר, לשם האמירה העיצובית. שאלתי מה רואים בהם. אמרו לי שיש בחורה שיורדת למישהו, והוא נראה מאוד מאושר. שאלתי אם זה אני. אמרו לי שלא. הצטערתי. החלטתי לעשות משהו יותר שימושי ועברתי בין החדרים לראות על מי אני יכול להעביר ביקורת. באחד החדרים מצאתי את שליחיי בתפוצות מתרועעים בצורה בלתי הולמת עם זוג זר. היפה אמרה בקרירות "קיחוטה, זה אתה", ואילו החיה אמר שחבל שלא אמרתי שאני בא, שאחרת הם לא היו מבטלים את התוכניות לשחק מחניים בשכונה. שאלתי אם הם זוכרים שבמקרה של תאונת טוסטר מצערת אני מקבל את האפוטרופסות על היפה. הם אמרו שכן. שמחתי. האשה מהזוג הזר שאלה מי אני, והחיה אמר לה. היא אמרה "לא נכון!", אבל אמרתי לה שכן. היא אמרה שהיא מעריצה ותיקה שלי, והבטחתי לה תמונה חתומה. החיה אמר שהיא תרצה אותה רק אם זו תמונה של הכוסית הבלונדינית שאותו הרגע היתה מחרחרת על המיטה בצורה מוזרה שאלמלא הייתי מרוכז במחשופה של היפה בוודאי היתה מטרידה אותי, ואמרתי שטוב.


בצאתי מהחדר ראיתי את בייבי, ולא הבנתי מאין היא הגיעה. היא אמרה שהיא עסוקה. שאלתי במה. היא אמרה שהיא לא יכולה להגיד. שאלתי איפה, היא אמרה שהיא לא יכולה להגיד. אמרתי לה שאם ככה אני לא מסיע אותה הביתה. היא אמרה לי להירגע. נרגעתי. היא שאלה אם אני אהיה שם בשעה הקרובה. אמרתי שאני מניח שכן. לפני שהבנתי מה קורה, היא נעלמה, ולא הצלחתי למצוא אותה. נזכרתי כמה כיף היה לי במדורה. משעשע במיוחד היה כשהכלב והכלבה שהיו שם יישמו פמדום כהלכתו, כשהכלבה – הגדולה ממנו במידותיה (ולא, אין פה רמיזה לגבי מלכות שמנות, דיר בלאק), גהרה מעליו והתחילה להתנועע בצורה זכרית משהו לעברו. היו שם אפילו כמה שאמרו שזה עניין של דומיננטיות, ומיד רשמתי את שמותיהם כדי לעשות להם אאוטינג בפורום. או אז הגיע מאסטר ערן ושאל אם ראיתי את בייבי. אמרתי שכן, לשנייה, והיא נעלמה. הוא אמר שהיא ציוותה עליו להסיע אותו הביתה. התרגזתי. גם שולטת ללא הסכמה (שלא לדבר על שפיות) וגם בוגדת בי? מאסטר ערן הזדהה איתי, וישבנו וחלקנו חוויות תיסכול ממנה עד שהיא תצא. היא לא יצאה. אפשר רק לקוות שהיא לא חזרה הביתה עד לרגע לזה, שאם כך, אני יוצא לקרוע את העולם, בפעם הראשונה כאדם חופשי. אמרתי להתראות לקהילה. מישהי גנחה בחזרה, אך הוברר שהיה זה מעונג. נעלבתי, אך הסבירו לי שזה לא קשור לכך שאני הולך, בלבד. אמרתי ניחא. הם אמרו מה?. אמרתי לא חשוב. יצאתי לראות אם גנבו לי את האוטו. לא גנבו. פתחתי את תא המטען כדי להסתכל על אוסף השוטים, המחבטים, האזיקים והמצבטים בתיק המיתולוגי בבגאז', אימתם המוצהרת של מאבטחי עזריאלי. נזכרתי שהשאלתי אותו לידידה שרצתה להשתעשע במסיבת רווקים. נשאר לי שם רק הגאג. חשבתי לעצמי שזה לא סמלי בכלל. נסעתי הביתה. בחוץ אביך. עדיין אין שלום.


ובזאת באתי על החתום.
כבוד,
קיחוט



*** פוסט חד פעמי ביותר זה מוקדש בחיבה מסויימת, מסויימת מאוד, לכל מי שמזהה את עצמו בסיפור, לאלה שמפאת קוצר היריעה הווירטואלית לא הוזכרו, ולעמוס, אמילי ו-F, שבחסותם הגנבתי הצצה בחלון העגול לחדר הצדדי הזה. שמחתי לראותכם ותגובותיכם חיממו את לבי. תודות.


תקציר (C) חלק ב':

עכשיו-בואו-נראה-מה-עדי-אשכנזי-יודעת-לעשות
ים_yam​(לא בעסק)
לפני 18 שנים • 22 במאי 2006
ים_yam​(לא בעסק) • 22 במאי 2006
"מראה תפוח האדמה השרוף הזכיר לי את בייבי, והתקשרתי לשאול האם היא רוצה שאביא לה כביסה נקייה או משהו. היא אוהבת שמגדילים ראש. היא סיננה אותי. ניסיתי עוד פעם, שוב סיננה. לא ניסיתי עוד פעם, כי ידעתי היטב מה קורה כשטועים איתה שלוש פעמים ברצף. תחת זאת שלחתי לה סמס. היא כתבה בחזרה שהיא במסיבה של הקהילה בנו לימיט. גיחכתי. למה שמישהו ירצה ללכת למסיבה של הקהילה? שאלתי אם אני יכול לבוא, והיא אמרה שכן. שאלתי אם יכניסו אותי בלי שנרשמתי מראש, והיא אמרה שרק צריך ללבוש שחור. שאלתי אם אגיע בשלוש וחצי האם עדיין יהיה מה לעשות שם, אבל היא לא ענתה לי יותר. "

תודה על המסאז', אביר יקר שלי icon_lol.gif

(הסלולרי של בייבי היה אצלי בתיק גב והרטט של ה SMS עשה לי נעימים)
Dom_Quixote
לפני 18 שנים • 24 במאי 2006

עוד שערוריה מבית היוצר של הכלוב

Dom_Quixote • 24 במאי 2006
חודשים שהם צועקים "יוחזר קיחוט!" ו"תנו לקיחוט לחיות!" ו"התקציר הוא חיינו". אבל בפעם האחת שאני טורח להוציא את בלוטת הרגש שלי מהפריזר, ובאמת ובתמים משקיע במחווה אנושית מרגשת לטובת כל אותם דרי ביצה, חמֵי, קרֵי וחסרֵי הדם, אף אחד לא קורא! שלוש תגובות, ואחת מהן של ים??

ובהתחלה חשבתי שפשוט אף אחד לא נכנס לפורום הזה כשכולם כ"כ להוטים רק ללכת ולספוג עוד ועוד ועוד משרשור הדום המסוכן. אבל אז נתוודעה לי האמת: הר זיגלר פון כלובי, הדיקטטור הגדול ביותר מאז טרוצקי, פנה אלי (שוב) כדי שאשתתף במימון פרוייקט חוות הנמיות שלו. שאלתי אותו אם הוא קרא את השרשור, והוא אמר, שימו לב: "קראתי את השורה הראשונה וראיתי שזה על יוגורטים (!!!), אז עזבתי".

ואני שואל אתכם, זה עבד נרצע זה? זה בן אדם זה? זה מנהל אתר זה? זה מישהו שהייתם נותנים לו את הנמייה שלכם? זה מישהו שראוי לא לעשות לו אאוטינג? שבאמת לא צריך לספר שהוא לא מתחיל את היום בלי מיץ פטל בכוס דובוני איכפת לי שמגישה לו המלכה לירז עם קש?

פעם, די מזמן, כשעשיתי פה פוסט "גרפיטי" וכתבתי "קיחוט היה פה", היו 20 תגובות שדנו בעומקו של הנושא. אני חושב שאחזור לאמנות רחוב.

רוב תודות.
כבוד (?),
קיחוט

תקציר (C):

העם-אמר-את-דברו-צריך-להחליף-את-העם
צ'יטה​(שולט)
לפני 18 שנים • 24 במאי 2006
צ'יטה​(שולט) • 24 במאי 2006
אתה פשוט כותב מקסים
תודה שאתה פה
התכוונתי לכתוב חיבוק
אבל אני חושש מההשלכות
009​(אחר)
לפני 18 שנים • 24 במאי 2006
009​(אחר) • 24 במאי 2006
קראתי!

והפסדי בגללך כמה אלפי שקלים!

אני תובע את הנזק לאלתר!

דע לך שלכל פוסט ארוך יש מחיר!

האורך כן קובע!

009
daLord
לפני 18 שנים • 24 במאי 2006

נדיר

daLord • 24 במאי 2006
נדיר שאני רואה פוסט ארוך ולא מדלג עליו מהפחד של שעות ארוכות ומייגעות של קריאה.
אבל אתה הצלחת להצחיק אותי, ועל זה מגיע לך שאני אגיד שהצלחת להצחיק ולהפתיע מצחוק לצחוק. יש לך ראש טוב.. קצת לא שפוי icon_smile.gif אבל ככה צריך.


מצטער שקראתי לך לא שפוי הרי אני לא מכיר אותך, אז נסה לקבל ברוח טובה. icon_smile.gif
melaila​(לא בעסק)
לפני 18 שנים • 24 במאי 2006

ובכן....

melaila​(לא בעסק) • 24 במאי 2006
מתוך רוגז טהור שרק פולניה אמיתית מסוגלת לחוות התאפקתי שלא להגיב עד עכשיו,שתקתי,אומנם ישבתי לי בחושך,בקור,חולה,אומללה וממררת בבכי אך העמדתי פני גיבורה על מנט להסתיר את העלבון המר,שחלילה לא תיפגע,אבל,זהו,הגיעו מים עד נפש!!!
קיחוט נוכל חלקלק שכמוך!להודות ברבים שלא זיהית אותי במסיבה אחרי שהערפת עליי שפע של מחמאות במועדון וכבר הייתי בטוחה שדמותי הנימפית נחקקה בזיכרונך לנצח???(ליקרוא לי זות עם הנבוט?????????),להוסיף חטא על פשע וליקרוא לי בלונדינית(אני הרי ג'ינג'ית,מכאן התבונה!!!)בוש לך אביר קצר ראייה שכמוך,אני ברוגז!!! ולא סתם בוגז,ברוגז פולני,שקט אבל רעיל! wall.gif