FairyInChains(מתחלפת){SimbaInCha} |
לפני 18 שנים •
24 במאי 2006
Re: יחסים/זוגיות/קשר.
לפני 18 שנים •
24 במאי 2006
FairyInChains(מתחלפת){SimbaInCha} • 24 במאי 2006
ורדית כתב/ה: fairy_in_chains כתב/ה: אם זה מה שמחכה לי כשאגדל...אני עכשיו הולכת להתאבד
אם מתחילים ליפול לשגרע שכזו כבר מההתחלה...אז משהו בקשר כבר לא עובד...שימו לב שמתחילת הסיפור- עם כל האהבה שמתוארת שם- כבר מההתחלה כל הזוגיות שלהם מתוארת כמשהו מאד משעמם ומונוטוני וצפוי. חמוד, מרגש- אבל צפוי. אין ריגושים, אין הפתעות...פלא שאחר כך האהבה מתה ומתחילים לשנוא אחד את השני? את מוזמנת להגיע לביתי קומה 6 ולקפוץ דרך המרפסת מכה אחת וחסל. את באמת חושבת שעם ילדים קטנים שחלקם מתעוררים בלילה ואת חייבת לקום או בן זוגך שלידך לטייל חצי לילה עם הפעוט שרק אלוהים יודע מה יש לו. להרדם לשעה ולקום לעבודה כי אין מה לעשות להתקיים חייבים, להגיע אחרי יום עבודה מלא להמשיך את העיסוקים המחייבים של השגרה האפרורית להגיע לערב ומה שאת רוצה באמת זה לראות את עצמך במצב מאוזן רגוע וישן. אם את חושבת שיהיה לך זמן לריגושים או חשק להוציא את עצמך מהשגרה המשעממת את מוזמנת ליצור איתי קשר כשתהייה במצב הזה. צריכים המון סבלנות כדי להשאר ביחד במצב הזה. אחרי כמה שנים זה משתפר אבל זה מחייב את שני בני הזוג להיות סבלניים גם אם מגיעים למצב של חייבים מידי פעם לענג אחד את השני כי עבר הרבה זמן. אני מודה שילדים, מרדף אחרי דירה, מכונית ושאר חובות, לא ממש משאירים הרבה זמן להשקיע בזוגיות. אבל את יודעת מה? אני מעדיפה להיות אופטימית שבכל זאת, יהיו את הרגעים הקטנים האלו, ששווים את כל זה. אני מסתכלת על זוגות מבוגרים סביבי, כולל ההורים שלי ולמרות שהם רבים ואלוהים יודע מה הם עושים בחדרי חדרים יש להם את הרגעים האלה שהם מסתכלים אחד על השני ומחייכים במבט חם ואוהב יש שיגרה ויש שיגרע. לא כל מערכת יחסים חייבת להגמר בשנאה תהומית אחד כלפי השני- אחרת- מה המטרה...? |
|
The Shield(שולט) |
לפני 18 שנים •
24 במאי 2006
לפני 18 שנים •
24 במאי 2006
The Shield(שולט) • 24 במאי 2006
זוגיות ויחסים לא נפרדים מהחיים עצמם. לפעמים אנחנו מצפים לקבל מהזוגיות את מה שהחיים לא נתנו לנו. אדם שהחיים שלו משעממים ויבשים שהעבודה שלו משעממת ובערב הוא רואה סדרות טלביזיה שיטחיות. גם הזוגיות שלו תראה כזאת. מנגד אדם כוחני תחרותי והישגי. שלא רואה אנשים מול עיניו גם הזוגיות תבוסס על ערכים אלו ותהיה רדודה וחלולה. המציאות המודרנית שמתייחסת אל אנשים באופן מכני אחראית במידה רבה ליצירת עולם נטול אהבה מכני ושיטחי. המאבק צריך להתחיל אצלינו פנימה. הבחירות שלנו כבני אדם ישפיעו על הזוגיות שלנו לאורך שנים. בסופו של דבר חיי נישואין שיש בהם אהבה לאורך שנים זה כמו יצירת אמנות נעלה. וזה קורה לעיתים נדירות.
|
|
Tintoretto(אחר) |
לפני 18 שנים •
26 במאי 2006
לפני 18 שנים •
26 במאי 2006
Tintoretto(אחר) • 26 במאי 2006
עינב כתב/ה: פייה כתב/ה: התייחסות לאפרוריות כאל גזירה משמיים מעוררת בי בחילה.
אני עם פייה. אפור ללא ספק הצבע ההכי מפחיד...צבעו של העדר...אחד שאם לא נלחמים בו ממלא את חיינו ושולט בנו ואוכל אותנו כמו חלודה בלי שנשים לב לפעמים... אילו אפרוריות הייתה גזירה משמיים,לא היינו כאן אני חושב ... |
|
noga |
לפני 18 שנים •
26 במאי 2006
לצערי, מדובר בתיאור קולע
לפני 18 שנים •
26 במאי 2006
noga • 26 במאי 2006
התרעומת של חלק מהמגיבים על הכרוניקה הזו הידועה מראש מובנת לי ולכל בר דעת. אני הייתי ועדיין נמצאת בדיוק שם. בוריאציה הפרטית שלי.
מאידך, ההתנהלות עצמה, ההווה העובר על אותם בני זוג אינו נחווה באותו האופן. הפוסט הזה ,שכותב את העתיד, אינו נראה לעיני בני הזוג העוברים את התהליך. מבחינתם הם מתאמצים ופועלים למען עתיד טוב יותר. קונפורמיסטי. מאוד מאוד קשה להיות חכם לפני מעשה. כמעט בלתי אפשרי שהכתובת שתהיה על הקיר תתנוסס כל העת מול עיניך בזמן שאתה חי את החיים המתישים של משפחה ויחידה כלכלית בהתהוות. ישנן לדעתי, בגדול, שתי אפשרויות - האחת, הנדירה יותר, היא באמת להיות אדם או זוג שנחשף איכשהו למיתה האיטית הזאת של הזוגיות ושל הפרט ולפעול כל הזמן למניעה. בעיניי, תמיד נדרשת מידה מסויימת של נון קונפומיזם כדי להצליח. השניה, לצערי, נובעת מתוך משבר - בגידה/גירושין/מחלה/הזדעקות מסיבה אחרת - אז , בדרך כלל, הקשר הינו ותיק ,ותיקון כלשהו תלוי באיכותו של הקשר עד אז, במידת התיסכול והכעסים שנצברו, במידת החרדתיות של בני הזוג ביחד ולחוד שעלולה למנוע מהם שינוי אמיתי, במצבם הכלכלי ועוד. אם הם צלחו את המשוכה הזו שמחייבת גדלות נפש , מסירות וסובלנות העתיד הינו ורוד. ללא ספק. בהצלחה |
|
purple butterfly{ׁ(S)} |
לפני 18 שנים •
30 במאי 2006
הכל צפוי מראש אבל הרשות ניתנת ...
לפני 18 שנים •
30 במאי 2006
purple butterfly{ׁ(S)} • 30 במאי 2006
נכון , אפשר לראות בזה מסלולו אפרורי ולהביע יאוש ואכזבה
אפשר גם לראות את היופי שבזוגיות ולנסות במקומוות שלא אוהבים את ההשתלשלות (כגון יחסי מין פעם בחודש/ בשנה ) לשנות ....ולשנות ממקום של לא כי צריך לענג אותו/ אותה מידי פעם אלא מתוך אותה אהבה , אליו / אליה , לריח שלו / שלה , לתגובות שלו - לעשות מתוך בחירה ולא מתוך הכרח הכל בראש ..... וכן , זה כל ההבדל |
|
ים_yam(לא בעסק) |
לפני 18 שנים •
30 במאי 2006
לפני 18 שנים •
30 במאי 2006
ים_yam(לא בעסק) • 30 במאי 2006
אני מסתכלת על סבא וסבתא שלי, הם בני 83 בימים אלו.
הם נשואים 60 שנה, הם גידלו שני בנים, 9 נכדים ומחכים בקוצר רוח לנינים. הם עברו מלחמות (כולל השואה), צנע, פטירה של בני משפחה קרובים. הם עברו חתונות, לידות, ימי הולדת, גיוס, שחרור של הילדים והנכדים. הם קמים ומכינים יחד ארוחת בוקר, הם מדברים בינהם ולא רק על הילדים והנכדים, הם בעיקר צוחקים הרבה, גם אחד על השני/ה... וגם כל אחד על עצמו... סבתא שולחת את סבא לקניות עם רשימה, מדי פעם הוא חוזר עם הפתעה קטנה בשבילה: משהו שהיא אוהבת לאכול, או פרחים, או תכשיט... מה שבא לו להפתיע אותה. לפעמים הוא גם שוכח לקנות משהו שברשימה, וסבתא צוחקת עליו שהוא כבר סנילי אחד זקן והוא צוחק שהוא דפוק עם תעודות מהבית חולים. הם יוצאים פעמיים לשנה לחופשה בים המלח או בטבריה במרחצאות. כשהם היו יותר צעירים הם היו טסים פעם בשנה לחו"ל יחד לחודש שלם. אז נכון שהם ישנים בחדרים נפרדים כי השינה שלהם קלה וסבא נוחר וסבתא מתעוררת באמצע הלילה ואוהבת להדליק את האור ולקרוא, אבל אני לא אתפלא אם מדי פעם אחד מהם מתגנב באמצע הלילה לחדרו של האחר. כשסבא אושפז לבדיקות מקיפות בבי"ח אז סבתא מהלחץ פיתחה איזה רשרוש בלב ואושפזה לידו. רק המחשבה שאחד מהם יצטרך לחיות בלי השני מפחידה אותם. אז למרות שסבא קורא לסבתא לפעמים "שק תפוחי אדמה" והיא קוראת לו "זקן מקומט" ועוד כמה ביטויים עסיסיים בהונגרית, אי אפשר שלא להרגיש את האהבה שיש בטון הדיבור שלהם ובמבטים. הלוואי על כולנו להזדקן ככה |
|
מאי |
לפני 18 שנים •
31 במאי 2006
זה בדיוק מה שמפחיד אותי
לפני 18 שנים •
31 במאי 2006
מאי • 31 במאי 2006
ומפחיד בטירוף.
זה כמו מיתה איטית ובטוחה של הקשר ושל העצמי. כואב לחשוב שחלק מזה זה עובדות. אבל.... סיפורים כמו של ים משאירים מקום לאופטימיות זהירה. |
|