סכנה?!

Re: אני לא בדיעה של דולפינה שצריך לצעוק רק בפורום הסאביות הס

Dolfi • 3 ביוני 2006

דולפינה לא הציעה אף פורום ספציפי, היא גם לא הציעה לבנות לך תוכנית אימונים כזו או אחרת ובטח שלא לתגמל אותך בדרגות וקולרים על עמידתך באותה תוכנית.

Inside your head • 3 ביוני 2006

מאוד רציתי להגיב לשרשור, אבל בדיוק התחיל ורוניקה מארס.

תהיה הזדמנות נוספת, אני בטוחה.
פוסטים מאוסים תמיד יהיו!

ללא שם • 3 ביוני 2006

דולפינה, זאת היתה הערה בהומור.

לגופו של עניין אני חושבת שהרוב הסכימו שחשוב לדבר על החוויה האישית שמספרת הסאבית ולהגיב לדברים שסופרו בלי להעלות השערות לא מבוססות על אנשים שלא קשורים לעניין.

אני לא מאמינה בהשתקת דברים ע"י מי שיודע יותר טוב מהנשים עצמן מה טוב עבורן ורוצים לשמש להן פטרונים.

מה כל כך מפחיד אותך בבטיחות, רומי?

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 7 ביוני 2006

מה גורם לך להגיב בכאלו עוצמות, מה מביא לצורך להגחיך את העובדה שאנשים נפגעים כאן בצורות ובאופנים שלא היו נפגעים בהם אם היו להם אותן מיומנויות של חציית כביש שכל כך קימות אצלנו כאנשים בוגרים?

הרי לא נולדת עם היכולת לחצות כביש - תחילה היו מסביבך אנשים שדאגו לעזור לך לחצות את הכביש, לאחר מכן עזרו לך לתרגל חציית כביש, לאחר מכן התנסית בעצמך לבד בחציית כביש - וכיום זה כל כך ברור לך שאשפר לחצוצ כביש, שאת מביאה אותו בדוגמה של פעולה שדי שניח להיפגע בה.

ועדיין, יצא לי מדי פעם לאסוף מהכביש אנשים בוגרים, שקולים ואחראים שטעו בשיקול דעת ונפגעו בחציית הכביש, חלקם עד כדי נזק בלתי הפיך או מוות.

נדמה לי שאם היינו בוחרים בצניחה חופשית כנושא לפורום, את היית מסבירה לכולנו עד כמה אין צורך בתרגול, אין צורך בנהלי בטיחות ובודאי שצנחנים אמיתיים צונחים צניחה חופשית בלי מצנח רזרבי...

וכל המאמצים שלך, כדי שלא נכתוב משהו שאולי עלול לערער את תפישת העולם שלך, שלא יהיה לך קשה לקרוא - האם את בעצם אומרת שקשה לך להימנע מלקרוא משהו שהשם שלי מתנוסס לידו או שרשור שמגיע לחמישה עמודים ומעלה , למרות שהם לא נעימים לך - ומטילה עלינו את הקושי שלך להתמודד?

בלדה לנאיביים

Dom_Quixote • 7 ביוני 2006

דובכ,

כבר הכרזתי בפורום אחר על סיום הגיחה שלי וכבר עמדתי להתנתק, כשראיתי שלמרבה השמחה, עוד פעם הנושא הזה עלה.

אז הפעם, לפנים משורת הדין, אני מתכוון לדבר ממש, אבל ממש, בקצרה:



שמנמונת -

יפה לך. במחי אצבע הצלחת למשוך את השטיח תחת המגדל הסיזיפי שאנשים פה מנסים לבנות כבר זמן רב, בשם העיקרון המגוחך הזה של בטיחות והסכמה.

רק לאחרונה סיימנו פה שרשור של ג'יליארד תגובות, ובו חזרנו והבהרנו: יש ודאות לגבי זהותו של הדום. יש הודאה מצדו. יש מספר נפגעות. יש הכל. רק מה, כלובי לא מרשה לפרסם את השם שלו. זכותו.

אז כן, לבוא ולשים את הכל ללעג, תחת הטיעון המעוות לאמור "ציינו את השם או שתקו לעד", זה ממש קל. דמגוגיה בהתגלמותה. אמרתי זאת כבר שם: מי שיפנה אלי או אל המגיבים בשרשור, לא יקבל את השם, כי אם את הלינק לשרשור שבו אותו דום כותב על מעשיו בעצמו. את צריכה יותר מזה? לא, את רוב האנשים זה די מספק. אבל דמגוגים, כמו דמגוגים, חייבים לצעוק גם כשאין על מה.


כבר שמענו באתר הזה על בחורות שננטשו קשורות בלילה על חוף הים. כבר שמענו על בנות לא-ממש-מפגרות שנפלו קורבן להתעללות מתמשכת בחושבן שזה בדסמ (אף אחד לא אמר להן אחרת). כבר שמענו על בנות שבטחו במישהו ומצאו את עצמן נסות על נפשן באמצע הלילה.


אבל מה לך ולכל זה? זה לא משעשע, זה לא מצחיק, ובעיקר, זה לא פופולרי. הרבה יותר פופולרי לצעוק חמס. "מי שמכם לשפוט?", "הכפשות", "רכילות" "חחחחח". אז אמרת זאת בעצמך יפה: יש לפרסם את הדברים הללו רק כשיש ודאות לגבי הזהות. אז יש אחת כזו, לפחות במקרה האחרון. אז עכשיו מותר לפרסם? איכשהו, אני בטוח שיימצא תירוץ אחר. באמת מוטב להשאיר את הפורומים רק ל"אוהבתתתתתתתת אותךךךךךךךך ממממוווווווווווושששששששששש }{ }{ }}{" למיניהם.







רומי -

בואי אני אספר לך סקופ פנימי מעולם ההדיינות הבינלאומי. בכל פעם שעולה נושא כמו צינזור האינטרנט, שכפול גנטי, או כל דבר אחר שיש בו סיכון כלשהו, קם הגאון התורן ואומר "גם לרכוב על אופניים זה מסוכן, גם לחצות את הכביש זה מסוכן". למעשה, זכורה לי תגובה באותו שרשור הנטושה על חוף הים, שמישהו אמר "כל אחד והבדסמ שלו. גם ספנקינג זה מסוכן".

אז למרות שאני בדרך כלל משתדל לנהוג בכבוד גם באלה שאני חלוק עליהם, תמיד טענתי, אפילו בתור עוסק בתחום, שיש ערכים עליונים מתרבות דיון. כשאפילו מיקרוסקופ אסטרונומים לא יכול למצוא שמץ של הגיון או תום לב בטיעונים מסויימים, זה הקיו שלי לאפסן לשניה את האדיבות ולאוורר את השקדים:


את באמת רוצה לטעון, כמו אותו מגיב, שעזיבת בחורה עירומה וקשורה על חוף הים באמצע הלילה שקולה לספנקינג? את באמת רוצה לטעון שהסיכון ביחסים ונילים, בהם האשה והגבר שניהם חופשיים לנוע ולדבר או אפילו להיאבק זה בזה כמיטב יכולתם, שקולים למצב בו האשה קשורה, אזוקה, כבולה ומחסום בפיה?


ולידיעתך, סאבים וסאביות פה נתונים במצב הזה כל יום (קוראים לזה בדסמ), וכולם מפעילים שיקול דעת.


ולפעמים שיקול הדעת הזה מוטעה, ואז הם במקרה הטוב סובלים, ובמקרה הרע מצויים בסכנה גדולה. ולכן יש יפי נפש ארורים כמונו, שמתריעים על האפשרות הזו. ואפילו - רחמנא לצלן! - מספרים כאשר ידוע על אחד כזה, שנראה נחמד ומזמין, אבל עושה דברים פויה בחדר שלו.


ויש לי חדשות בשבילך: כל הדוגמאות שציינת, מהמכונית, דרך הברק ועד המעקה, אכן מסוכנות גם הן. אז מה עושים? וואללה!!!! מתריעים! אומרים לא לחבק אנטנות או לעמוד מתחת לעצים בזמן סופת ברקים, ומחנכים לנהיגה זהירה, ומחזקים את הבורג במעקה.


ולא, זה עדיין לא מונע ממך או ממישהו אחר לעשות טעות בשיקול הדעת, או אפילו להפעיל שיקול דעת ובכל זאת להיהרג בתאונה.

אבל זה מה שאנחנו יכולים לעשות בנדון, ולכן אנחנו עושים זאת. ואותו דבר פה בעניין הדומים המסוכנים. יחי ההבדל (הגם שאת לא רואה אותו) בסיכוי ההסתברותי להיפגע מברק, ולהיפגע בצורה כלשהי כשאת קשורה על חוף הים באמצע הלילה.

אז אם את רוצה להשוות מצב כזה, בו אשה נתונה חסרת אונים אל מול גבר שמתברר באותו רגע קריטי כשונה מכל מה שסיפרו לה (והיא עצמה סברה), לגלישה על סקייטבורד או הישענות על מעקה, בבקשה, אין לי זכות למנוע זאת ממך. אבל בואי נגיד שכשיערכו את ספר 100 אימרות השפר הגדולות בכל הזמנים, אני חושש שהטענה הזו עלולה להישאר מחוץ לעשירייה הראשונה.



הרבה אנשים טוענים שמה שעושה את הקהילה הזו למקום מגעיל זו השיפוטיות וחוסר הפרגון, שמתבטאים במלחמת עולם בכל שרשור. אני טוען שמלחמת העולם הזו, שאין לי מחלוקת על הגועל שבה, נובעת מדברים אחרים. היא נובעת מזה שיש פה מתי מעט אנשים שבאמת פאקן איכפת להם ממשהו, ולא עלינו גם מספר תאים בגוונים שונים של אפור עדיין פועלים בראשם אפילו אחרי כל השרשורים האלה. אבל הם בעמדת נחיתות. כי כדי להסביר את הדברים האלה צריך לכתוב הרבה, וברור, והגיוני, ורהוט, ומבוסס, ומבין, ואמיתי. וכדי להרוס, צריך רק לגייס איזה טיעון מופרך, האשמה חסרת שחר, מילים פופוליסטיות כמו "שיפוטיות" או אנלוגיות שגם עוד מיליון שנה לא יימצא בהן שמץ של הגיון, אבל זה לא משנה כי בכל מקרה לאף אחד אין כוח לחפש.

להסביר בכל פעם את המצב זה קשה. לצעוק "אתם חרא" זה קל. להסביר את הסיכונים זה קשה. לומר "גם לרכוב על סקייטבורד זה מסוכן, חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח" זה קל. לדאוג לאנשים, שלא ייפגעו, זה קשה. לומר "על הזין שלי" זה קל. להיות שקול והגיוני ואיכפתי זה קשה. להיות דמגוג פופוליסט ואדיש זה קל.

וזו דרכו של העולם. חצץ יש הרבה, יהלומים יש מעט. רק מה? באופן אידיאלי, אנשים שואפים ליהלום, ולא מתענגים ומתרברבים על היותם חצץ.


וזה מה שמעצבן. באיזו קלות את יכולה, בטיעון מופרך מאין כמוהו (גם לסחוט תפוז זה מסוכן, לשבת מול המחשב. ולא שמעתי מילה על להתקלח במים חמים), פשוט לבטל את מה שאנשים עם טיעונים קצת יותר קשורים במציאות עמלים כ"כ קשה כדי להסביר, לרוב לציבור שאין לו סבלנות או רצון או יכולת להקשיב.


אז אידן קאפ ואנוכי נמשיך לכתוב פוסטים רציניים, משעממים, לא כיפיים (דווקא שמעתי פה איזו שמועה שאני יכול לכתוב שנון, אני צריך לנסות את זה פעם) ומי שרוצה מוזמן להעיר איזו הערה מטופשת, להעלות אנלוגיה חסרת פשר, ובאופן כללי לשים את כל העובדות בשק ולזרוק אותן לים. אין לי ספק שאת הפוסטים שלכם קוראים יותר אנשים משטרחו לקרוא את הפוסט הזה. ואולי בגלל זה העולם נראה כמו שהוא נראה. כי להיות דביל ואדיש זה פשוט כ"כ הרבה יותר קל מלהיות שקול ואיכפתי.




בהצלחה לכם. מי ייתן ועוד סאבית תיאנס בקרוב, שתוכלו להרים כוסית במאנץ'.


דובכ,
קיחוט, שסיים את גיחתו.


תקציר הפוסט (C):

"מי-בעד-חיסול-הטרור-היידה-שרה"

וכן

Dom_Quixote • 7 ביוני 2006

זה היה ממש ממש בקצרה, ימח שמי.